ושוב אנו מתחילים (לקרוא) מבראשית.

מה יש לומר על הפרשה הזו, המוכרת כל כך? מי מאיתנו לא מכיר את סיפורי הבריאה, חטא האכילה מפרי עץ הדעת טוב ורע ורצח קין את הבל?

לכן ארצה להתמקד בחלק בפרשה, שהוא קצת פחות מוכר:

"זֶ֣ה סֵ֔פֶר תּוֹלְדֹ֖ת אָדָ֑ם בְּי֗וֹם בְּרֹ֤א אֱלֹהִים֙ אָדָ֔ם בִּדְמ֥וּת אֱלֹהִ֖ים עָשָׂ֥ה אֹתֽוֹ׃

זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בְּרָאָ֑ם וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָ֗ם וַיִּקְרָ֤א אֶת־שְׁמָם֙ אָדָ֔ם בְּי֖וֹם הִבָּֽרְאָֽם." (בראשית ה', א-ב).

פסוקים אלה, למעשה, חוזרים ומתמצתים את סיפור הבריאה של פרק א', המדבר על בריאת אדם (human being), שכולל זכר ונקבה (שנבראים יחד, בשוויון). מין האדם (במובן של species) נברא בדמות האל, וזוכה לברכתו.

נשאלת השאלה: מדוע חוזרים על פסוקים אלה?

פרשנים מנסים לענות על השאלה. אחד הפירושים הוא, שהחזרה על קטע זה נועדה להדגיש את חשיבות בריאתו של האדם, כל אדם.

לפי מדרש אבות דרבי נתן ל״א ג׳, "רבי נחמיה אומר: מנין שאדם אחד שקול כנגד כל מעשה בראשית? שנא׳ (שם ה', א): זה ספר תולדות אדם בְּי֗וֹם בְּרֹ֤א אֱלֹהִים֙ אָדָ֔ם, ולהלן הוא אומר (שם ב', ד): אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. מה להלן בריאה ועשיה, אף כאן בריאה ועשיה". בעקבות השימוש בשורש ב.ר.א, המדרש גוזר גזרה שווה בין בריאת האדם לבריאת העולם כולו – מהשמיים ועד הארץ. חשיבות האדם, כל אדם, גם אדם אחד, שקולה כנגד כל מעשה בראשית.

בתלמוד ירושלמי נדרים ט׳:ד׳:ג׳ מופיע הוויכוח המפורסם בין ר' עקיבא לבן עזאי: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ – רבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: זֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם – זֶה כְּלָל גָּדוֹל מִזֶּה". הוויכוח מורחב בבראשית רבה, פרשת בראשית כ"ד ז. עמדתו של ר' עקיבא מוסברת כך: "שלא תאמר הואיל ונתבזיתי – יתבזו חברי עמי, הואיל ונתקלקלתי – יתקלקלו חברי עמי". ועל כך ממשיך המדרש ואומר: "א"ר תנחומא: אם עשית כן – תדע למי עשית ובזית, 'בדמות אלהים עשה אותו'". כלומר: בעוד ר' עקיבא מתמקד באהבת הרע בלבד – חברי – מרחיב בן עזאי, ובעקבותיו ר' תנחומא, את היריעה, ואומר שאין לבזות כל אדם, שהרי זאת פעולה כנגד האל, שברא את האדם בדמותו. בן עזאי פותח את מסכת נזיקין בדומה לפתיחת החוקה האמריקאית או מגילת זכויות האדם הצרפתית: כל בני האדם נבראו שווים, כולם נבראו בצלם אלוהים, ולכן לכולם יש זכויות בסיסיות שאסור לפגוע בהן.

אנחנו כבר אחרי ראש השנה, אבל ראוי להזכיר בהקשר זה שעל פי חז"ל (ויקרא רבה כט, א) ראש השנה מציין גם את בריאת האדם: "תני בשם רבי אליעזר: בכ"ה באלול נברא העולם" – העולם נברא ביום כ"ה באלול, ולאחר שישה ימים, בראש השנה, נברא האדם.

נסכם ונאמר: בימים אלו – של "עליונות יהודית", הדרת נשים ועיוות התורה – ראוי שנזכור כולנו את דברי הרמב"ן על הביטוי "ספר תולדות אדם": "ולפי דעתי ירמוז לכל התורה, כי כל התורה כולה ספר תולדות אדם. על כן אמר בכאן 'ספר' ולא אמר 'ואלה תולדות אדם' כאשר יאמר בשאר מקומות". התורה היא ספר תולדות האדם, והוא זה שנמצא במרכזה. וכשאנחנו אומרים "אדם" – אנחנו מתכוונים לכל אדם באשר הוא, ולא רק ליהודים. אנחנו מתכוונים לגברים ונשים כאחד.

ומהי משמעות הדבר, שנבראנו בדמות אלוהים? לפי ספורנו, "בדמות אלהים עשה אותו – בעל בחירה" (ספורנו על בראשית ה' א). בידינו היכולת לבחור את עיקרי תורתנו – שוויון ויחס הומניסטי לכל אדם באשר הוא – ולדחות את עיוותי התורה הרעים. גם בימים קשים אלה של לחימה, שומה עלינו להמשיך ולבחור בערכים ההומניסטיים ביחסנו לכל אדם באשר הוא.

נעמי שמר נותנת לרעיון זה ביטוי חילוני: האדם גם הוא בורא, כל יום מחדש, והוא יכול לבחור לברוא בצלם אנשים. זו הבחירה שמאפשרת לנו תקווה ונותנת לנו את היכולת "לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב", להתחיל מבראשית ולהמשיך להיאבק על ערכינו ההומניסטיים.

מִבְּרֵאשִׁית אֶת עוֹלָמְךָ בַּבֹּקֶר תָּמִיד לִבְרֹא

הָאֲדָמָה הָעֵשֶׂב וְכָל הַמְּאוֹרוֹת

וְאָז מִן הֶעָפָר בְּצֶלֶם אֲנָשִׁים

לָקוּם מָחָר בַּבֹּקֶר וּלְהַתְחִיל מִבְּרֵאשִׁית.

לָקוּם מָחָר בַּבֹּקֶר עִם שִׁיר חָדָשׁ בַּלֵּב

לָשִׁיר אוֹתוֹ בְּכוֹחַ, לָשִׁיר אוֹתוֹ בִּכְאֵב

לִשְׁמֹעַ חֲלִילִים בָּרוּחַ הַחָפְשִׁית

וּלְהַתְחִיל מִבְּרֵאשִׁית.

(נעמי שמר / החגיגה נגמרת)

בתקווה שתסתיים המלחמה הנוראה בה אנו נמצאים, ונוכל לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב.

————————————————————————————————-

הרב ד"ר איריס יניב, רב חילונית-הומניסטית ועמיתת רבנות ב"רבנות ישראלית", מלמדת ולומדת מקרא ויהדות כ- 35 שנים. המייסדת והמובילה של קהילת יה"ל – יהדות הומניסטית ליברלית – בחיפה.