"המִדְבָּר מְדַבֵּר
מִדְבָּר, מִדְבָּר מְדַבֵּר
המִדְבָּר אומר
דברי סוד קדומים
המִדְבָּר מְדַבֵּר מעברנו
קרו דברים במדבר
נראו קולות ממדבר
הסוד ניתן במדבר
שתיקה היתה במדבר
מדבר"
(הברירה הטבעית/ שלמה בר)
דווקא במקום שאין בו קביעות, רכוש, אדמה או ביטחון נבחנת היכולת האנושית לייצר חברה מוסרית, רגישה וחומלת. בארץ הקבועה, אפשר לחשוב שהכוח, השפע והאדמה הם שמגדירים את האדם.
במדבר, כולם תלויים זה בזה וכולם תלויים בחסדי האל, במן, במים, בענני הכבוד.
המדבר מפרק היררכיות של כוח ורכוש ומכריח את העם להבין שחברה לא יכולה להתקיים בלי ערבות הדדית. אפשר אפילו לומר שהקב"ה לא נותן לישראל ישר מדינה וצבא ואדמה. כי קודם כל הוא שולח אותם ללמוד איך להיות בני אדם זה לזו. במדבר כולם אוכלים אותו מן. אין עשיר ועני באמת.
בפרשה שלנו סידור המחנה מלמד שכל שבט מקבל מקום. לכל אדם יש דגל, זהות ושייכות: "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ…" (במדבר ב׳, ב׳)
המדבר יוצר חברה שבה לכל קבוצה יש מקום, בלי למחוק את הייחוד שלה. המדבר מלמד תלות הדדית וחמלה. במדבר אי אפשר לשרוד לבד. אין חקלאות, אין יציבות, אין משאבים טבעיים זמינים.
החולשה האנושית נעשית גלויה ולכן התורה שוב ושוב מדגישה את האחריות לחלשים דווקא מתוך זיכרון המדבר."וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם" (דברים י׳, י״ט) החוויה של להיות זרים במצרים כמוה גם החוויה של להיות "זרים במדבר". היא אמורה לייצר רגישות מוסרית. מי שהיה חסר בית, לא אמור להשפיל חסרי בית אחרים. מי שנזקק לחסד, אמור לדעת להעניק חסד. חברת מופת נוצרת דווקא מתוך חוסר. באופן מפתיע, התורה לא נוצרת בארמון אלא במדבר. חז"ל שאלו מדוע התורה ניתנה דווקא שם, ואחת התשובות היא שהמדבר שייך לכולם. הוא הפקר. אין אדם שיכול לומר התורה שלי היא בלבד.
זו אולי אחת האמירות החברתיות הגדולות של ספר במדבר. קדושה אמיתית אינה נוצרת מתוך בעלות וכוח אלא מתוך פתיחות ושיתוף. גם המשכן נמצא במרכז המחנה:
"וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ... וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻת" (במדבר, א׳, נ״ב–נ״ג)
המרכז של החברה איננו המלך, הצבא או הכסף אלא הקדושה והאחריות המשותפת.
ספר במדבר מלא בדמויות שנמצאות "מחוץ למחנה" והתגובה אליהן מלמדת הרבה על מוסר חברתי. למשל, בספר במדבר מופיע עיקרון מהפכני: "הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר" (במדבר ט״ו, ט״ו) אותו חוק לכולם. יש כאן אמירה של שויון בסיסי בפני החוק גם לגרים.
אולי זה סוד המדבר. המדבר הוא מקום ריק ולכן אפשר לבנות בו משהו חדש.
במצרים בני ישראל היו עבדים. בארץ הם עלולים להפוך לבעלי כוח. אבל במדבר הם לומדים את הדבר הקשה ביותר. איך להיות עם בלי לשכוח את החלש. ואולי לכן ספר במדבר מלא גם בנפילות, תלונות ומשברים. התורה לא מציירת חברת מופת מושלמת אלא מסע ארוך של בני אדם הלומדים חמלה, אחריות וגבולות. לסיום, אביא ציטוט קטן מתוך מאמרו של אבי מורי הרב מיכאל גרץ זצ"ל :
"הצד של לא לחמול קיים ונוכח בתודעה הלאומית והאישית של יהודים רבים, לפחות מימי הבינים עד היום. התרגלנו להפעיל את התחושה של חוסר חמלה כתגובה כמעט אינסטינקטיבית כלפי "לא יהודים". אולי כי מצבנו הקיומי בכל כך הרבה מקומות בעולם היה מחריד ומפחיד. שנאת היהדות והיהודים גורמת להתגוננות, וזה יותר מובן כאשר באמת קיימים אויבים שרוצים להשמיד אותנו. כמו שוודי אלן אומר "אפילו לפראנואידים יש אויבים". אבל, המסורת שלנו מאוד מקפידה על שיקול דעת וחשיבה מוסרית עמוקה ומנומקת בכל פעם שחושבים שחייבים להימנע מחמלה. וכך אנו למדים מהמדרש על הצלת ישמעאל כשאברהם גרש אותו והגר אל המדבר.
כדי להתקדם מן הנקודה של עם נרדף בגלות, עלינו להחזיר את מידת החמלה החיובית למעמד הגבוה והחשוב שהיה לה במקרא ובספרות הקדומה של חז"ל. עלינו להדגיש אותה במחשבה ובמעשה הדתי שלנו, כלפי כל בן אדם באשר הוא אדם. חמלה היא אחת התכונות המקשרות באופן ברור וחזק בין ה' ובין צלמו אשר נברא בתוכו של כל אדם. נגדיל ונקדיש את החמלה כפרויקט לאומי למדינת ישראל."
בתקווה שהחמלה תצוף ותמלא את כל עמנו ומנהיגינו כי רק בזכותה נוכל לחזור ולהיות חברה מובילה. חברת מופת שדואגת לאנושיות של בני האדם.
שבת שלום
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרבה אריאלה גרץ ברטוב הוסמכה לרבנות בהיברו יוניין קולג' בירושלים. היא מכהנת בתפקיד הרבה של קהילת אהל אברהם במרכז חינוך ליאו באק בחיפה ובנוסף, היא המנהלת של אגף קהילה של המרכז. אריאלה נולדה בישראל, היא נשואה למנש ולהם שלושה ילדים. היא הבת של הרב מיכאל גרץ ז"ל ונעמי שהיו ממקימי התנועה המסורתית בישראל. אריאלה מגדירה עצמה כתוצר ישראלי של יהדות ליברלית ופלורליסטית.
מִדְבָּר, מִדְבָּר מְדַבֵּר
המִדְבָּר אומר
דברי סוד קדומים
המִדְבָּר מְדַבֵּר מעברנו
קרו דברים במדבר
נראו קולות ממדבר
הסוד ניתן במדבר
שתיקה היתה במדבר
מדבר"
(הברירה הטבעית/ שלמה בר)
דווקא במקום שאין בו קביעות, רכוש, אדמה או ביטחון נבחנת היכולת האנושית לייצר חברה מוסרית, רגישה וחומלת. בארץ הקבועה, אפשר לחשוב שהכוח, השפע והאדמה הם שמגדירים את האדם.
במדבר, כולם תלויים זה בזה וכולם תלויים בחסדי האל, במן, במים, בענני הכבוד.
המדבר מפרק היררכיות של כוח ורכוש ומכריח את העם להבין שחברה לא יכולה להתקיים בלי ערבות הדדית. אפשר אפילו לומר שהקב"ה לא נותן לישראל ישר מדינה וצבא ואדמה. כי קודם כל הוא שולח אותם ללמוד איך להיות בני אדם זה לזו. במדבר כולם אוכלים אותו מן. אין עשיר ועני באמת.
בפרשה שלנו סידור המחנה מלמד שכל שבט מקבל מקום. לכל אדם יש דגל, זהות ושייכות: "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ…" (במדבר ב׳, ב׳)
המדבר יוצר חברה שבה לכל קבוצה יש מקום, בלי למחוק את הייחוד שלה. המדבר מלמד תלות הדדית וחמלה. במדבר אי אפשר לשרוד לבד. אין חקלאות, אין יציבות, אין משאבים טבעיים זמינים.
החולשה האנושית נעשית גלויה ולכן התורה שוב ושוב מדגישה את האחריות לחלשים דווקא מתוך זיכרון המדבר."וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם" (דברים י׳, י״ט) החוויה של להיות זרים במצרים כמוה גם החוויה של להיות "זרים במדבר". היא אמורה לייצר רגישות מוסרית. מי שהיה חסר בית, לא אמור להשפיל חסרי בית אחרים. מי שנזקק לחסד, אמור לדעת להעניק חסד. חברת מופת נוצרת דווקא מתוך חוסר. באופן מפתיע, התורה לא נוצרת בארמון אלא במדבר. חז"ל שאלו מדוע התורה ניתנה דווקא שם, ואחת התשובות היא שהמדבר שייך לכולם. הוא הפקר. אין אדם שיכול לומר התורה שלי היא בלבד.
זו אולי אחת האמירות החברתיות הגדולות של ספר במדבר. קדושה אמיתית אינה נוצרת מתוך בעלות וכוח אלא מתוך פתיחות ושיתוף. גם המשכן נמצא במרכז המחנה:
"וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ... וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻת" (במדבר, א׳, נ״ב–נ״ג)
המרכז של החברה איננו המלך, הצבא או הכסף אלא הקדושה והאחריות המשותפת.
ספר במדבר מלא בדמויות שנמצאות "מחוץ למחנה" והתגובה אליהן מלמדת הרבה על מוסר חברתי. למשל, בספר במדבר מופיע עיקרון מהפכני: "הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר" (במדבר ט״ו, ט״ו) אותו חוק לכולם. יש כאן אמירה של שויון בסיסי בפני החוק גם לגרים.
אולי זה סוד המדבר. המדבר הוא מקום ריק ולכן אפשר לבנות בו משהו חדש.
במצרים בני ישראל היו עבדים. בארץ הם עלולים להפוך לבעלי כוח. אבל במדבר הם לומדים את הדבר הקשה ביותר. איך להיות עם בלי לשכוח את החלש. ואולי לכן ספר במדבר מלא גם בנפילות, תלונות ומשברים. התורה לא מציירת חברת מופת מושלמת אלא מסע ארוך של בני אדם הלומדים חמלה, אחריות וגבולות. לסיום, אביא ציטוט קטן מתוך מאמרו של אבי מורי הרב מיכאל גרץ זצ"ל :
"הצד של לא לחמול קיים ונוכח בתודעה הלאומית והאישית של יהודים רבים, לפחות מימי הבינים עד היום. התרגלנו להפעיל את התחושה של חוסר חמלה כתגובה כמעט אינסטינקטיבית כלפי "לא יהודים". אולי כי מצבנו הקיומי בכל כך הרבה מקומות בעולם היה מחריד ומפחיד. שנאת היהדות והיהודים גורמת להתגוננות, וזה יותר מובן כאשר באמת קיימים אויבים שרוצים להשמיד אותנו. כמו שוודי אלן אומר "אפילו לפראנואידים יש אויבים". אבל, המסורת שלנו מאוד מקפידה על שיקול דעת וחשיבה מוסרית עמוקה ומנומקת בכל פעם שחושבים שחייבים להימנע מחמלה. וכך אנו למדים מהמדרש על הצלת ישמעאל כשאברהם גרש אותו והגר אל המדבר.
כדי להתקדם מן הנקודה של עם נרדף בגלות, עלינו להחזיר את מידת החמלה החיובית למעמד הגבוה והחשוב שהיה לה במקרא ובספרות הקדומה של חז"ל. עלינו להדגיש אותה במחשבה ובמעשה הדתי שלנו, כלפי כל בן אדם באשר הוא אדם. חמלה היא אחת התכונות המקשרות באופן ברור וחזק בין ה' ובין צלמו אשר נברא בתוכו של כל אדם. נגדיל ונקדיש את החמלה כפרויקט לאומי למדינת ישראל."
בתקווה שהחמלה תצוף ותמלא את כל עמנו ומנהיגינו כי רק בזכותה נוכל לחזור ולהיות חברה מובילה. חברת מופת שדואגת לאנושיות של בני האדם.
שבת שלום
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרבה אריאלה גרץ ברטוב הוסמכה לרבנות בהיברו יוניין קולג' בירושלים. היא מכהנת בתפקיד הרבה של קהילת אהל אברהם במרכז חינוך ליאו באק בחיפה ובנוסף, היא המנהלת של אגף קהילה של המרכז. אריאלה נולדה בישראל, היא נשואה למנש ולהם שלושה ילדים. היא הבת של הרב מיכאל גרץ ז"ל ונעמי שהיו ממקימי התנועה המסורתית בישראל. אריאלה מגדירה עצמה כתוצר ישראלי של יהדות ליברלית ופלורליסטית.