אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת

מדוע יש איסור קטגורי על נישואין עם העמים מואב ועמון: "גַּ֚ם דּ֣וֹר עֲשִׂירִ֔י לֹא־יָבֹ֥א לָהֶ֛ם בִּקְהַ֥ל יְהֹוָ֖ה עַד־עוֹלָֽם" לעומת איסור מתון על חיתון עם אדום ומצריים "בָּנִ֛ים אֲשֶׁר־יִוָּלְד֥וּ לָהֶ֖ם דּ֣וֹר שְׁלִישִׁ֑י יָבֹ֥א לָהֶ֖ם בִּקְהַ֥ל יְהֹוָֽה"? איזה מארבעה עמים אלה נחרת בזיכרון דור יוצאי מצרים ודור המדבר כאויב מסוכן ואכזרי יותר?

פרשת שופטים פותחת בחזון של מערכת משפטית חזקה ושוויונית בכל עיר ועיר.

"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק. לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים; וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד–כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף–לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ". (דברים, יז, יח-כ)

אין עוד מצווה ביהדות שאנו מצווים לרדוף אחריה מלבד הצדק והשלום כפי שנאמר בתהילים "בקש שלום ורדפהו" ובפרשתנו "צדק צדק תרדוף".

הבכורה והביכורים הם נושא שחוזר על עצמו שוב ושוב בפרשת רְאֵה, שהיא פרשה של חוקים ומצוות שמזכירים במידה רבה את חוקי ברית סיני, שנכרתה בספר שמות. העיקרון המנחה מאחורי החיוב להקדיש לאלוהים כל פרי ראשון, ילד בכור, כל פֶּטֶר-רֶחֶם באדם ובבהמה, הוא עיקרון הכרת התודה. ההבנה שההצלחה איננה רק שלנו, ושראוי להודות על מה שיש לנו, על ההצלחה ועל הדרך שעשינו. תודה לאלוהים, ליקום, לאנשים שפגשנו בדרך ועזרו לנו ברב או במעט, תודה על הכול. אז מקדישים את הבכורות והביכורים וזוכרים היטב שלהצלחה יש שותפים רבים, כדי שלא נגלוש לגאווה יתרה ולהיבריס.

text