אַשְׁרֵי שֹׁמְרֵי מִשְׁפָּט עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת

בתוך תיאור רצף החגים בפרשת אמור יש פסוק אחד שנראה שהוא נמצא מחוץ להקשר:
"וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא-תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם." (ויקרא, כג' כב')

איך קשורה מצוות השארת פאת השדה לעני ולגר לחגים שמתוארים בשאר הפסוקים?

בישראל האלימות מקיפה אותנו. חזיתות מלחמה בלתי־פוסקות שבהן חיילינו נלחמים. עורף אזרחי הנתון לאיום רקטות. עלייה במקרי הרצח בחברה הערבית. עלייה באלימות במשפחה. טרור פלסטיני בגדה המערבית / יהודה ושומרון. טרור יהודי בגדה המערבית / יהודה ושומרון. ברחבי העולם מתקפות על בתי כנסת ועל יהודים.

ולא רק אצלנו – מקרי ירי אקראי פוקדים את ארצות הברית, לצד אלימות שלטונית כלפי מהגרים החשודים בכניסה בלתי חוקית ומגיניהם. המשטר האיראני הורג מפגינים בעשרות אלפים. המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. אלה רק מקצת מהכותרות.

פרשות השבוע הזה נשמעות כמו קללה, ועוסקות בצרות גופניות הנופלות על האדם ומחייבות היטהרות. הפרשות נדמות כאילו נכתבו בספר רפואה קדום ובו הכהן, שנתפש כמרפא, הוא האחראי על הבידוד ועל תהליך ההיטהרות/ הריפוי. הכל הגיוני יחסית לזמן ולתקופה.

אבל למה לנו לקרוא דווקא פרק על נגעים כחלק מהמהלך השנתי שלנו? למה לא לדלג? על חלקים גדולים מהנביאים ומהכתובים דילגו מורי העם. כאשר בחרו לקרוא את המגילות בחגים, בחרו את ההפטרות, בחרו בתהילים כספר התפילה הגדול. בחרו גם מה לא. אז ראשית- ברצוני להחזיר לידינו את כוח הבחירה. אנחנו לא מוחקים שום חלק בתורה או בתנ"ך אבל בהחלט זכאים לבחור במה להתעסק ובמה פחות.

text