"זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ מֵאֵת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל קַעֲרֹת כֶּסֶף שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִזְרְקֵי כֶסֶף שְׁנֵים עָשָׂר כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה הַקְּעָרָה הָאַחַת כֶּסֶף וְשִׁבְעִים הַמִּזְרָק הָאֶחָד כֹּל כֶּסֶף הַכֵּלִים אַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מְלֵאֹת קְטֹרֶת עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הַכַּף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ כָּל זְהַב הַכַּפּוֹת עֶשְׂרִים וּמֵאָה. כָּל הַבָּקָר לָעֹלָה שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים אֵילִם שְׁנֵים עָשָׂר כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנֵים עָשָׂר וּמִנְחָתָם וּשְׂעִירֵי עִזִּים שְׁנֵים עָשָׂר לְחַטָּאת. וְכֹל בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פָּרִים אֵילִם שִׁשִּׁים עַתֻּדִים שִׁשִּׁים כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁשִּׁים זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ אַחֲרֵי הִמָּשַׁח אֹתוֹ. וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו" (במדבר ז, פד-פט).
אלה הפסוקים המסיימים את הפרשה. סיכום של כל 12 ימי החגיגה של חנוכת המשכן. כל יום הביא נשיא כל שבט את המתנה שלו והקורבן שלו לחגיגה, וכך נוצרו 12 ימי חג המשכן.
הדברים הללו מסכמים מהלך שמתחיל בפסוקים:"וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִם אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם יַקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָם לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ" (במדבר ז,י-יא) – אלוהים מנחה את משה שכל יום נשיא כל שבט יקריב קרבן ויביא מתנה. ובין שני קבצי הפסוקים האלה יש 71 פסוקים שמתארים את הקורבן שכל נשיא ונשיא מביא לחגיגת המשכן. והשאלה הנשאלת היא – למה? למה צריך את כל הפירוט הזה שלוש פעמים?
אולי התשובה לכך היא בחזרתיות עצמה ובאורכו (הארוך מאוד) של הפרק: זה חשוב וזה משנה וזה עקרוני וזה הכרחי שכל שבט ושבט יביא קורבן זהה לחנוכת המשכן, וישתתף באופן שווה. חנוכת המשכן נעשית במדבר, בזמן שלפני ההגעה לארץ ישראל. הזמן האוטופי בו אפשר לדמיין עולם בו כל אחד מהשבטים יהיה שווה לשאר השבטים. זמן של שותפות אמת והקשבה וקבלה הדדית של כל שנים עשר השבטים. עוד אין מאבקים על נחלות, עוד אין פילוג. הם במצב של טרום החיים עצמם. אבל הכתוב גם יודע או משער את העתיד לקרות – יהיו מאבקים, וויכוחים, ופילוג ומחלוקת. ותמיד נחזור לאותם הפסוקים בספר במדבר פרק ז' ונזכור שהיתה שם כוונה של שוויון ושותפות והשתתפות של כל השבטים באופן שווה.
בפרשתנו מסופר גם על משבר באמון בין איש לאשתו: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל [...] וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה" (במדבר ה יא-יד). הכתוב מתאר טקס משפיל וקשה ומשבר אמון כמעט בלתי ניתן לאיחוי בין בני הזוג. וגם בני זוג, כשהם מתחתנים הם מדמיינים מציאות אידילית של שותפות והכלה וקבלה ואהבה לכל החיים, ממש כמו אותם השבטים באותו טקס במדבר.
ואולי צריך הפוך, כשכורתים את הברית, בין שבטים, או בין שותפים, או בין בני זוג, צריך כבר לדמיין את המחלוקת ולקחת אותה בחשבון, כי היא חלק מהחיים. כמו שכתבה אסנת אלדר בשירה: "תָּלִינוּ אֶת שְׁטַר הַגֵּט / מֵעַל הַמִּטָּה הַזּוּגִית / אֲנַחְנוּ יְשֵׁנִים/ מִתַּחַת לְ'אַתְּ מֻתֶּרֶת' / וּלְ'אַתָּה מֻתָּר' / וַאֲסוּרִים כָּל כָּךְ בְּאַהֲבָתֵנוּ". (בתוך: בארה של מרים, הוצאת אופיר, תש"ף).
-------------------------------------------------------------------------------------------------
דותן אריאלי היא רבה ישראלית, עובדת במדרשה באורנים-החלוץ וב"קולות". מנחה קבוצות של זהות יהודית ומגדר, ומלווה קהילות בתהליכי זהות ותרבות יהודית ישראלית. כמו כן מנחה טקסים אישיים, משפחתיים וקהילתיים ברוח יהודית שוויונית. בעלת תואר שני במחשבת ישראל ומדרש מטעם מכון שכטר ובוגרת בית המדרש לרבנות ישראלית. אמא של עלמא ובארי. מתגוררת בקיבוץ שער העמקים.
אלה הפסוקים המסיימים את הפרשה. סיכום של כל 12 ימי החגיגה של חנוכת המשכן. כל יום הביא נשיא כל שבט את המתנה שלו והקורבן שלו לחגיגה, וכך נוצרו 12 ימי חג המשכן.
הדברים הללו מסכמים מהלך שמתחיל בפסוקים:"וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִם אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם יַקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָם לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ" (במדבר ז,י-יא) – אלוהים מנחה את משה שכל יום נשיא כל שבט יקריב קרבן ויביא מתנה. ובין שני קבצי הפסוקים האלה יש 71 פסוקים שמתארים את הקורבן שכל נשיא ונשיא מביא לחגיגת המשכן. והשאלה הנשאלת היא – למה? למה צריך את כל הפירוט הזה שלוש פעמים?
אולי התשובה לכך היא בחזרתיות עצמה ובאורכו (הארוך מאוד) של הפרק: זה חשוב וזה משנה וזה עקרוני וזה הכרחי שכל שבט ושבט יביא קורבן זהה לחנוכת המשכן, וישתתף באופן שווה. חנוכת המשכן נעשית במדבר, בזמן שלפני ההגעה לארץ ישראל. הזמן האוטופי בו אפשר לדמיין עולם בו כל אחד מהשבטים יהיה שווה לשאר השבטים. זמן של שותפות אמת והקשבה וקבלה הדדית של כל שנים עשר השבטים. עוד אין מאבקים על נחלות, עוד אין פילוג. הם במצב של טרום החיים עצמם. אבל הכתוב גם יודע או משער את העתיד לקרות – יהיו מאבקים, וויכוחים, ופילוג ומחלוקת. ותמיד נחזור לאותם הפסוקים בספר במדבר פרק ז' ונזכור שהיתה שם כוונה של שוויון ושותפות והשתתפות של כל השבטים באופן שווה.
בפרשתנו מסופר גם על משבר באמון בין איש לאשתו: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל [...] וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה" (במדבר ה יא-יד). הכתוב מתאר טקס משפיל וקשה ומשבר אמון כמעט בלתי ניתן לאיחוי בין בני הזוג. וגם בני זוג, כשהם מתחתנים הם מדמיינים מציאות אידילית של שותפות והכלה וקבלה ואהבה לכל החיים, ממש כמו אותם השבטים באותו טקס במדבר.
ואולי צריך הפוך, כשכורתים את הברית, בין שבטים, או בין שותפים, או בין בני זוג, צריך כבר לדמיין את המחלוקת ולקחת אותה בחשבון, כי היא חלק מהחיים. כמו שכתבה אסנת אלדר בשירה: "תָּלִינוּ אֶת שְׁטַר הַגֵּט / מֵעַל הַמִּטָּה הַזּוּגִית / אֲנַחְנוּ יְשֵׁנִים/ מִתַּחַת לְ'אַתְּ מֻתֶּרֶת' / וּלְ'אַתָּה מֻתָּר' / וַאֲסוּרִים כָּל כָּךְ בְּאַהֲבָתֵנוּ". (בתוך: בארה של מרים, הוצאת אופיר, תש"ף).
-------------------------------------------------------------------------------------------------
דותן אריאלי היא רבה ישראלית, עובדת במדרשה באורנים-החלוץ וב"קולות". מנחה קבוצות של זהות יהודית ומגדר, ומלווה קהילות בתהליכי זהות ותרבות יהודית ישראלית. כמו כן מנחה טקסים אישיים, משפחתיים וקהילתיים ברוח יהודית שוויונית. בעלת תואר שני במחשבת ישראל ומדרש מטעם מכון שכטר ובוגרת בית המדרש לרבנות ישראלית. אמא של עלמא ובארי. מתגוררת בקיבוץ שער העמקים.