בשבת הקרובה, שישים ושלושה שבועות מאז השבעה באוקטובר, נקרא בפרשת מקץ על סיפור של טרנספורמציה, פיוס והשלמה.
יוסף, בעל החלומות, שהושלך לבור על ידי אחיו, הצליח להגיע לפסגת השלטון המצרי, ולבסוף זכה להיות המושיע לא רק של מצרים אלא גם של משפחתו.
בלב הפרשה, אנו עדים למפגש הדרמטי בין יוסף לאחיו. האחים, אשר מכרו את יוסף לעבדות, נאלצים כעת להגיע למצרים ולחפש פרנסה אצל אותו אח קטן בו בגדו.
יוסף זיהה את אחיו מיד: "וַיַּכֵּר יוֹסֵף, אֶת-אֶחָיו; וְהֵם, לֹא הִכִּרֻהוּ" (בראשית מב, ח), אך לא הזדהה בפניהם. נראה שבתחילה רצה לבחון את כוונתם, אך מטרתו הסופית הייתה מחילה ופיוס.
סיפורו של יוסף מלמד אותנו שיעור חשוב אודות הפוטנציאל הגלום בפיוס בין בני אדם, גם במקרה של מערכות יחסים מורכבות. יוסף יכול היה לנקום באחיו, להשתמש בכוח שצבר, אך במקום, בחר בדרך של שלום. היכולת של יוסף לסלוח לאחיו מושרשת בהבנתו העמוקה את האנושות. למרות הבגידה בו, יוסף הבין שאחיו, כמו כל בני האדם, נבראו בצלם אלוהים. הראיה הזאת את האנושיות המשותפת להם, איפשרה ליוסף להתעלות מעל רגשותיו ולהתחבר לחזון מוסרי אשר אפשר לו לראות את אחיו דרך עדשה של הכבוד האלוהי שניתן להם בהיוולדם. היכולת של יוסף לסלוח לאחיו ולאחות את משפחתו השבורה, משקפת את האמונה העמוקה שלו באפשרות ובכח של תיקון.
אין זה מקרה, שאת פרשת מקץ קוראים בשבת חנוכה, בחג האור, אשר מנציח את הניצחון ההרואי של המכבים על היוונים, את חנוכת המקדש ואת התגברות האור על החושך. במובנים רבים, עלייתו של יוסף מהתהום, משקפת את סיפור חנוכה. בדיוק כפי שהמכבים האמינו בניצחון בלתי אפשרי לכאורה, מסעו של יוסף מבור תחתית אפל לארמון המלכות של פרעה, הוא עדות לכוח האמונה וההתמדה.
הרב מייק מוסקוביץ, בספרו "Seasonal Resistance" מלמד ש"חג החנוכה מציע מבט של חידוש, חדשנות והתרחבות מופלאה מעבר למה שחשבנו שאפשרי, וכן מזכיר לנו שאילו המכבים המעטים לא היו מחפשים לספק את האור הזה לרבים, לאף אחד מאיתנו לא היו סיבות לחגוג היום. כמו כן, למרות שאנו זוכים וזוכות לחגוג כעת את הסיפור שלנו בפומבי, חג החנוכה מזכיר לנו שעבודתנו לא הושלמה עד שכולם יכולים להיות בטוחים וחופשיים". (עמודים 146-147)
השנה נחגוג את חנוכה במקביל לחג המולד, גם הוא חג המסמל אור, התחדשות ותקווה. הכמיהה האוניברסלית לאור בתוך החושך מזמינה אותנו לחבור למנהיגי הדתות האחרות ומזכירה לנו שיש לנו שותפים במשימת תיקון העולם. יחד, יש לנו אפשרות אמיתית להרבות אור בעולם. הבחירה באור תמיד עוברת בדרך של אמונה.
לפני שבוע, זכיתי לבקר במוזיאון הספרייה הנשיאותית של רונלד רייגן, הנמצא קרוב לבית הזמני שלי, צפונית ללוס אנג'לס. המוזיאון חולק עם מבקריו את סיפור חייו של הנשיא רייגן, כולל שמונה שנות כהונתו כנשיא ה-40 של ארה"ב, בין השנים 1981-1989.
כאישה יהודיה דוברת רוסית, אשר נולדה מאחורי מסך הברזל, בברית המועצות לשעבר, היה זה עבורי ביקור עוצמתי ומרגש, אשר הפגיש אותי עם האפשרות להאמין בבלתי יאומן. במהלך הביקור קיבלתי תזכורת חיה לנאום האמיץ של הנשיא רייגן בשער ברנדנבורג, צמוד לחומת ברלין, ביוני 1987. אותו נאום, בו פנה רייגן לנשיא ברית המועצות, ואמר:
"מר גורבצ'וב, הפל את החומה הזו! ". נאום ששינה את פני ההיסטוריה.
אף אחד לא האמין אז שזה אכן יקרה, שחומת ברלין, סימן ההיכר של המלחמה הקרה, תיפול.
ואז, ביום אחד, בנובמבר 1989 - הבלתי יאומן קרה. חומת ברלין נפלה. המלחמה הקרה הסתיימה. ברית המועצות התפרקה ומיליון יהודים שוחררו לחופשי.
אני בוודאי לא הייתי האישה שאני היום, אילולא כל האירועים שציינתי היו מתרחשים והתובנה הזאת הזכירה לי על החשיבות הרבה של אמונה בבלתי יאומן, לכאורה.
פרשת מקץ, מעוררת אותנו להאמין בבלתי אפשרי ובבלתי יאומן, לבחור באור ולדבוק באמונה גם ברגעים החשוכים ביותר.
הפיוס בין יוסף לאחיו התאפשר אך ורק מכוח ההתמדה והאמונה.
האמונה בבלתי אפשרי היא לא רק אופטימיות, אלא קריאה לפעולה. זה האומץ להעז לדמיין עולם בו שורר השלום, ודיאלוג מחליף את המחלוקות והפילוג הרע.
פרשת מקץ קוראת לנו להתעלות מעל פצעי העבר, להיות אמיצים ולדבוק בחיפוש השלום, כמו יוסף.
להאמין שהצדק ינצח, לזכור שכל שינוי מהפכני מתחיל בקבוצה קטנה ונאמנה של אנשים שנשארים מחויבים לאמונתם ומוכנים לעשות כל מה שצריך כדי להשיג את מטרתם, כמו המכבים. וכמו נרות החנוכה, אנו נקראים לחלוק את האור שלנו עם העולם, ולהיות שַׁמָּשׁ עבור כל הנרות שמסביבנו ועבור אלה שעדיין מחכים לתורם.
כולי תקווה שנמשיך להחזיק יחד את האמונה בבלתי אפשרי ושנזכור שאין דבר העומד בפני הרצון. כולי תפילה שנמשיך להיות חזקים, אמיצים, כנים ובלתי מתפשרים. שנזכה כיוסף להיות מפייסים ומרפאים לכל שבורי הלב בעולם.
מי יתן ונהיה עדים לניסים גלויים בחג הזה, לפדיון שבויים ובחזרה של כולם לביתם.
שבת שלום וחג אורים שמח.
------------------------------------------------------------------------------------------------
הרַבָּה לאנה זילברמן סולוביי, נמנית עם צוות הרבנים בקהילת "אור עמי" בפרברי לוס אנג'לס, קליפורניה. אמא לטליה דורון, שליו ויהל, פעילת זכויות אדם, חברת הארגון, רודפת שלום, שוויון וצדק לכל בני בנות האדם.
יוסף, בעל החלומות, שהושלך לבור על ידי אחיו, הצליח להגיע לפסגת השלטון המצרי, ולבסוף זכה להיות המושיע לא רק של מצרים אלא גם של משפחתו.
בלב הפרשה, אנו עדים למפגש הדרמטי בין יוסף לאחיו. האחים, אשר מכרו את יוסף לעבדות, נאלצים כעת להגיע למצרים ולחפש פרנסה אצל אותו אח קטן בו בגדו.
יוסף זיהה את אחיו מיד: "וַיַּכֵּר יוֹסֵף, אֶת-אֶחָיו; וְהֵם, לֹא הִכִּרֻהוּ" (בראשית מב, ח), אך לא הזדהה בפניהם. נראה שבתחילה רצה לבחון את כוונתם, אך מטרתו הסופית הייתה מחילה ופיוס.
סיפורו של יוסף מלמד אותנו שיעור חשוב אודות הפוטנציאל הגלום בפיוס בין בני אדם, גם במקרה של מערכות יחסים מורכבות. יוסף יכול היה לנקום באחיו, להשתמש בכוח שצבר, אך במקום, בחר בדרך של שלום. היכולת של יוסף לסלוח לאחיו מושרשת בהבנתו העמוקה את האנושות. למרות הבגידה בו, יוסף הבין שאחיו, כמו כל בני האדם, נבראו בצלם אלוהים. הראיה הזאת את האנושיות המשותפת להם, איפשרה ליוסף להתעלות מעל רגשותיו ולהתחבר לחזון מוסרי אשר אפשר לו לראות את אחיו דרך עדשה של הכבוד האלוהי שניתן להם בהיוולדם. היכולת של יוסף לסלוח לאחיו ולאחות את משפחתו השבורה, משקפת את האמונה העמוקה שלו באפשרות ובכח של תיקון.
אין זה מקרה, שאת פרשת מקץ קוראים בשבת חנוכה, בחג האור, אשר מנציח את הניצחון ההרואי של המכבים על היוונים, את חנוכת המקדש ואת התגברות האור על החושך. במובנים רבים, עלייתו של יוסף מהתהום, משקפת את סיפור חנוכה. בדיוק כפי שהמכבים האמינו בניצחון בלתי אפשרי לכאורה, מסעו של יוסף מבור תחתית אפל לארמון המלכות של פרעה, הוא עדות לכוח האמונה וההתמדה.
הרב מייק מוסקוביץ, בספרו "Seasonal Resistance" מלמד ש"חג החנוכה מציע מבט של חידוש, חדשנות והתרחבות מופלאה מעבר למה שחשבנו שאפשרי, וכן מזכיר לנו שאילו המכבים המעטים לא היו מחפשים לספק את האור הזה לרבים, לאף אחד מאיתנו לא היו סיבות לחגוג היום. כמו כן, למרות שאנו זוכים וזוכות לחגוג כעת את הסיפור שלנו בפומבי, חג החנוכה מזכיר לנו שעבודתנו לא הושלמה עד שכולם יכולים להיות בטוחים וחופשיים". (עמודים 146-147)
השנה נחגוג את חנוכה במקביל לחג המולד, גם הוא חג המסמל אור, התחדשות ותקווה. הכמיהה האוניברסלית לאור בתוך החושך מזמינה אותנו לחבור למנהיגי הדתות האחרות ומזכירה לנו שיש לנו שותפים במשימת תיקון העולם. יחד, יש לנו אפשרות אמיתית להרבות אור בעולם. הבחירה באור תמיד עוברת בדרך של אמונה.
לפני שבוע, זכיתי לבקר במוזיאון הספרייה הנשיאותית של רונלד רייגן, הנמצא קרוב לבית הזמני שלי, צפונית ללוס אנג'לס. המוזיאון חולק עם מבקריו את סיפור חייו של הנשיא רייגן, כולל שמונה שנות כהונתו כנשיא ה-40 של ארה"ב, בין השנים 1981-1989.
כאישה יהודיה דוברת רוסית, אשר נולדה מאחורי מסך הברזל, בברית המועצות לשעבר, היה זה עבורי ביקור עוצמתי ומרגש, אשר הפגיש אותי עם האפשרות להאמין בבלתי יאומן. במהלך הביקור קיבלתי תזכורת חיה לנאום האמיץ של הנשיא רייגן בשער ברנדנבורג, צמוד לחומת ברלין, ביוני 1987. אותו נאום, בו פנה רייגן לנשיא ברית המועצות, ואמר:
"מר גורבצ'וב, הפל את החומה הזו! ". נאום ששינה את פני ההיסטוריה.
אף אחד לא האמין אז שזה אכן יקרה, שחומת ברלין, סימן ההיכר של המלחמה הקרה, תיפול.
ואז, ביום אחד, בנובמבר 1989 - הבלתי יאומן קרה. חומת ברלין נפלה. המלחמה הקרה הסתיימה. ברית המועצות התפרקה ומיליון יהודים שוחררו לחופשי.
אני בוודאי לא הייתי האישה שאני היום, אילולא כל האירועים שציינתי היו מתרחשים והתובנה הזאת הזכירה לי על החשיבות הרבה של אמונה בבלתי יאומן, לכאורה.
פרשת מקץ, מעוררת אותנו להאמין בבלתי אפשרי ובבלתי יאומן, לבחור באור ולדבוק באמונה גם ברגעים החשוכים ביותר.
הפיוס בין יוסף לאחיו התאפשר אך ורק מכוח ההתמדה והאמונה.
האמונה בבלתי אפשרי היא לא רק אופטימיות, אלא קריאה לפעולה. זה האומץ להעז לדמיין עולם בו שורר השלום, ודיאלוג מחליף את המחלוקות והפילוג הרע.
פרשת מקץ קוראת לנו להתעלות מעל פצעי העבר, להיות אמיצים ולדבוק בחיפוש השלום, כמו יוסף.
להאמין שהצדק ינצח, לזכור שכל שינוי מהפכני מתחיל בקבוצה קטנה ונאמנה של אנשים שנשארים מחויבים לאמונתם ומוכנים לעשות כל מה שצריך כדי להשיג את מטרתם, כמו המכבים. וכמו נרות החנוכה, אנו נקראים לחלוק את האור שלנו עם העולם, ולהיות שַׁמָּשׁ עבור כל הנרות שמסביבנו ועבור אלה שעדיין מחכים לתורם.
כולי תקווה שנמשיך להחזיק יחד את האמונה בבלתי אפשרי ושנזכור שאין דבר העומד בפני הרצון. כולי תפילה שנמשיך להיות חזקים, אמיצים, כנים ובלתי מתפשרים. שנזכה כיוסף להיות מפייסים ומרפאים לכל שבורי הלב בעולם.
מי יתן ונהיה עדים לניסים גלויים בחג הזה, לפדיון שבויים ובחזרה של כולם לביתם.
שבת שלום וחג אורים שמח.
------------------------------------------------------------------------------------------------
הרַבָּה לאנה זילברמן סולוביי, נמנית עם צוות הרבנים בקהילת "אור עמי" בפרברי לוס אנג'לס, קליפורניה. אמא לטליה דורון, שליו ויהל, פעילת זכויות אדם, חברת הארגון, רודפת שלום, שוויון וצדק לכל בני בנות האדם.