מוקדש לזכרם של אבי דב בער בן הרב יחיאל ושלומית שיום השנה לפטירתו היא כ"ד אדר וכן לאחי שמואל בן דב בער וחנה שיום שלווייתו הייתה לפני שלושים יום בי"ז שבט)
אחרי חטא העגל שאנו קוראים עליו בפרשת השבוע משה רבינו מגיב לאיום מצד ה' להשמיד את עם ישראל בטעון ייחודי שמשמש את הנביא יחזקאל (בהפטרה שאנו קוראים השבוע לכבוד פרשת פרה) כבסיס לגישה דתית ייחודית לגבי מהות ותכלית הקיום של עם ישראל. טענת יחזקאל הבסיסית היא שהישרדות עם ישראל וחזרתו לארץ ושגשוגו שם יש בהם קידוש השם מובהק. הבה ניגש לטקסטים מהם אנו למדים זאת.
אני מצטט מתוך ההפטרה פסוקים של יחזקאל פרק ל"ו) שאני מוצא בהם השראה רבה אך גם בעייתיות גדולה והם מהדהדים את דבריו של משה רבינו בפרשת כי תשא.
"לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יחקוק לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם:
וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי יְקֹוָק נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם:
וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם:
וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:
וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר:
וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם:
וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים:"
(יחזקאל, ל"ו, כב-כח).
והנה דבריו של משה: (שמות פרק ל"ב)
"וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֑ה רָאִ֨יתִי֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהִנֵּ֥ה עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף הֽוּא:
וְעַתָּה֙ הַנִּ֣יחָה לִּ֔י וְיִֽחַר־אַפִּ֥י בָהֶ֖ם וַֽאֲכַלֵּ֑ם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אֽוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל:
וַיְחַ֣ל משֶׁ֔ה אֶת־פְּנֵ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר לָמָ֤ה יְהֹוָה֙ יֶֽחֱרֶ֤ה אַפְּךָ֙ בְּעַמֶּ֔ךָ אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵ֨אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּכֹ֥חַ גָּד֖וֹל וּבְיָ֥ד חֲזָקָֽה:
לָ֩מָּה֩ יֹֽאמְר֨וּ מִצְרַ֜יִם לֵאמֹ֗ר בְּרָעָ֤ה הֽוֹצִיאָם֙ לַֽהֲרֹ֤ג אֹתָם֙ בֶּֽהָרִ֔ים וּלְכַ֨לֹּתָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה שׁ֚וּב מֵֽחֲר֣וֹן אַפֶּ֔ךָ וְהִנָּחֵ֥ם עַל־הָֽרָעָ֖ה לְעַמֶּֽךָ:
זְכֹ֡ר לְאַבְרָהָם֩ לְיִצְחָ֨ק וּלְיִשְׂרָאֵ֜ל עֲבָדֶ֗יךָ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֣עְתָּ לָהֶם֘ בָּךְ֒ וַתְּדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם אַרְבֶּה֙ אֶת־זַרְעֲכֶ֔ם כְּכֽוֹכְבֵ֖י הַשָּׁמָ֑יִם וְכָל־הָאָ֨רֶץ הַזֹּ֜את אֲשֶׁ֣ר אָמַ֗רְתִּי אֶתֵּן֙ לְזַרְעֲכֶ֔ם וְנָֽחֲל֖וּ לְעֹלָֽם:
וַיִּנָּ֖חֶם יְהֹוָ֑ה עַל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר לַֽעֲשׂ֥וֹת לְעַמּֽוֹ:"
(שמות, לב, ט-יד)
הגישה של יחזקאל למונח קדוש השם כאן מתבסס על דבריו של משה ומרחיב אותם והיא בעיתי מבחינה תיאולוגית בעיני. על כך בהמשך.
הנה ציטוט ממאמר של אחד הרבנים החשובים של הציונות הדתית על ההבנה הזאת של קידוש השם:
"הטענה "מה יאמרו הגוים", אינה החשש שהגויים יטפלו על רבש"ע דברי שקר כאילו אין בכוחו להושיע את ישראל ולממש את הבטחותיו, אלא החשש הוא שאם עם ישראל יכחד מן העולם לא יהיה מי שידריך את האנושות, והרצון האלוקי שהיה בבריאת העולם לא ימומש, ואז "תהיה כוונת הבריאה באדם בטלה לגמרי, שלא יישאר בהם יודע את בוראו רק מכעיס לפניו". והרי זאת הייתה מטרת בחירת אברהם כאבי האומה, כשנאמר לו "ונברכו בך כל משפחות האדמה" )בראשית יב, ג(. ופירש רש"י: "יש אגדות הרבה, וזה פשוטו 'אדם אומר לבנו תהא כאברהם'. וכן כל 'ונברכו בך' שבמקרא. וזה מוכיח 'בך יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה' )שם מח, כ(. עם ישראל הוא אפוא המודל לחיקוי, וכך יהיה לעתיד לבוא, כשינהרו כל הגויים אל הר ה' ויאמרו "לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" )ישעיה ב, ג(. אם חלילה יושמד עם ישראל – כל כוונת הבריאה בטלה."
("מדינת ישראל - קידוש השם הגדול" הרב מרדכי גרינברג, נשיא ישיבת כרם ביבנה)
זו גישתם של אנשי הרב קוק לעומת הגישה המצמצמת של קידוש השם לפי ספר ויקרא (פרשת קדושים ) וחז"ל המדגישה בחירה חופשית בנאמנות למצוות התורה ביום רגיל ועוד יותר בעת צערה המדגישה את המעשה המוסרי כבסיס למונח קידוש השם.
הסכנה בגישה המטפיזית-היסטורית הזאת שהצגנו כאן ברורה בעיני. עם ישראל הינו לא רק במרכז הסיפור הקוסמי המצדיק את עצם הבריאה אלא הוא מובטח קיומו בלי התייחסות הכרחית למעשיו בעולם. עצם הקיום הוא קידוש השם.
אנחנו רואים את ההתגלמות הבעיתיות של האתנוצנטריות הקיצונית הזאת יום-יום בחברה הישראלית של העת הזו ובפרט בהתנהגות של שליחי ה"עליונות היהודית" בייחסם לגוים בקרבנו, כי היא הרואה באירועים מהלך דטרמיניסטי שמה את עם ישראל במרכז הנרטיב האנושי ומנתק את הסיפור מהתנהגות אישית מוסרית של הפרט.
אוי לנו אם לא נתייחס ונפעל הרבה יותר בתבונה, בצניעות ובענווה במציאות המורכבת בה אנו חיים.
בברכת שבת שלום ובשורות טובות.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב יחיאל גריינימן הוסמך כרב מסורתי בסמינר שכטר בירושלים (1991), בוגר תואר שני בתולדות השואה וחינוך יהודי באוניברסיטה העברית בשנת 1979. כיהן כרב קהילה במשך עשור, התמחה בהוראת מחשבת ישראל מודרנית למבוגרים. הוא היה פעיל שטח ואיש צוות בכיר, וכיום פעיל בארגונים רבנים לזכויות אדם ותג מאיר, וחבר פעיל בקהילת ידידיה בירושלים. לפני פרישתו לימד במכון משואה ללימודי השואה, שימש כמנהל מכון "אות ועד" לחינוך על השואה וכמורה בתיכון לתולדות עם ישראל ולאזרחות במשך עשר שנים. בשנים האחרונות חיבר שני רומנים: "רחוק מאיפה?" ו"מעיל הפרטיזן" (הוצאת מאזו).
אחרי חטא העגל שאנו קוראים עליו בפרשת השבוע משה רבינו מגיב לאיום מצד ה' להשמיד את עם ישראל בטעון ייחודי שמשמש את הנביא יחזקאל (בהפטרה שאנו קוראים השבוע לכבוד פרשת פרה) כבסיס לגישה דתית ייחודית לגבי מהות ותכלית הקיום של עם ישראל. טענת יחזקאל הבסיסית היא שהישרדות עם ישראל וחזרתו לארץ ושגשוגו שם יש בהם קידוש השם מובהק. הבה ניגש לטקסטים מהם אנו למדים זאת.
אני מצטט מתוך ההפטרה פסוקים של יחזקאל פרק ל"ו) שאני מוצא בהם השראה רבה אך גם בעייתיות גדולה והם מהדהדים את דבריו של משה רבינו בפרשת כי תשא.
"לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יחקוק לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם:
וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי יְקֹוָק נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם:
וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם:
וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:
וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר:
וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם:
וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים:"
(יחזקאל, ל"ו, כב-כח).
והנה דבריו של משה: (שמות פרק ל"ב)
"וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־משֶׁ֑ה רָאִ֨יתִי֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהִנֵּ֥ה עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף הֽוּא:
וְעַתָּה֙ הַנִּ֣יחָה לִּ֔י וְיִֽחַר־אַפִּ֥י בָהֶ֖ם וַֽאֲכַלֵּ֑ם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אֽוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל:
וַיְחַ֣ל משֶׁ֔ה אֶת־פְּנֵ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר לָמָ֤ה יְהֹוָה֙ יֶֽחֱרֶ֤ה אַפְּךָ֙ בְּעַמֶּ֔ךָ אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵ֨אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּכֹ֥חַ גָּד֖וֹל וּבְיָ֥ד חֲזָקָֽה:
לָ֩מָּה֩ יֹֽאמְר֨וּ מִצְרַ֜יִם לֵאמֹ֗ר בְּרָעָ֤ה הֽוֹצִיאָם֙ לַֽהֲרֹ֤ג אֹתָם֙ בֶּֽהָרִ֔ים וּלְכַ֨לֹּתָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה שׁ֚וּב מֵֽחֲר֣וֹן אַפֶּ֔ךָ וְהִנָּחֵ֥ם עַל־הָֽרָעָ֖ה לְעַמֶּֽךָ:
זְכֹ֡ר לְאַבְרָהָם֩ לְיִצְחָ֨ק וּלְיִשְׂרָאֵ֜ל עֲבָדֶ֗יךָ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֣עְתָּ לָהֶם֘ בָּךְ֒ וַתְּדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם אַרְבֶּה֙ אֶת־זַרְעֲכֶ֔ם כְּכֽוֹכְבֵ֖י הַשָּׁמָ֑יִם וְכָל־הָאָ֨רֶץ הַזֹּ֜את אֲשֶׁ֣ר אָמַ֗רְתִּי אֶתֵּן֙ לְזַרְעֲכֶ֔ם וְנָֽחֲל֖וּ לְעֹלָֽם:
וַיִּנָּ֖חֶם יְהֹוָ֑ה עַל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר לַֽעֲשׂ֥וֹת לְעַמּֽוֹ:"
(שמות, לב, ט-יד)
הגישה של יחזקאל למונח קדוש השם כאן מתבסס על דבריו של משה ומרחיב אותם והיא בעיתי מבחינה תיאולוגית בעיני. על כך בהמשך.
הנה ציטוט ממאמר של אחד הרבנים החשובים של הציונות הדתית על ההבנה הזאת של קידוש השם:
"הטענה "מה יאמרו הגוים", אינה החשש שהגויים יטפלו על רבש"ע דברי שקר כאילו אין בכוחו להושיע את ישראל ולממש את הבטחותיו, אלא החשש הוא שאם עם ישראל יכחד מן העולם לא יהיה מי שידריך את האנושות, והרצון האלוקי שהיה בבריאת העולם לא ימומש, ואז "תהיה כוונת הבריאה באדם בטלה לגמרי, שלא יישאר בהם יודע את בוראו רק מכעיס לפניו". והרי זאת הייתה מטרת בחירת אברהם כאבי האומה, כשנאמר לו "ונברכו בך כל משפחות האדמה" )בראשית יב, ג(. ופירש רש"י: "יש אגדות הרבה, וזה פשוטו 'אדם אומר לבנו תהא כאברהם'. וכן כל 'ונברכו בך' שבמקרא. וזה מוכיח 'בך יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה' )שם מח, כ(. עם ישראל הוא אפוא המודל לחיקוי, וכך יהיה לעתיד לבוא, כשינהרו כל הגויים אל הר ה' ויאמרו "לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" )ישעיה ב, ג(. אם חלילה יושמד עם ישראל – כל כוונת הבריאה בטלה."
("מדינת ישראל - קידוש השם הגדול" הרב מרדכי גרינברג, נשיא ישיבת כרם ביבנה)
זו גישתם של אנשי הרב קוק לעומת הגישה המצמצמת של קידוש השם לפי ספר ויקרא (פרשת קדושים ) וחז"ל המדגישה בחירה חופשית בנאמנות למצוות התורה ביום רגיל ועוד יותר בעת צערה המדגישה את המעשה המוסרי כבסיס למונח קידוש השם.
הסכנה בגישה המטפיזית-היסטורית הזאת שהצגנו כאן ברורה בעיני. עם ישראל הינו לא רק במרכז הסיפור הקוסמי המצדיק את עצם הבריאה אלא הוא מובטח קיומו בלי התייחסות הכרחית למעשיו בעולם. עצם הקיום הוא קידוש השם.
אנחנו רואים את ההתגלמות הבעיתיות של האתנוצנטריות הקיצונית הזאת יום-יום בחברה הישראלית של העת הזו ובפרט בהתנהגות של שליחי ה"עליונות היהודית" בייחסם לגוים בקרבנו, כי היא הרואה באירועים מהלך דטרמיניסטי שמה את עם ישראל במרכז הנרטיב האנושי ומנתק את הסיפור מהתנהגות אישית מוסרית של הפרט.
אוי לנו אם לא נתייחס ונפעל הרבה יותר בתבונה, בצניעות ובענווה במציאות המורכבת בה אנו חיים.
בברכת שבת שלום ובשורות טובות.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב יחיאל גריינימן הוסמך כרב מסורתי בסמינר שכטר בירושלים (1991), בוגר תואר שני בתולדות השואה וחינוך יהודי באוניברסיטה העברית בשנת 1979. כיהן כרב קהילה במשך עשור, התמחה בהוראת מחשבת ישראל מודרנית למבוגרים. הוא היה פעיל שטח ואיש צוות בכיר, וכיום פעיל בארגונים רבנים לזכויות אדם ותג מאיר, וחבר פעיל בקהילת ידידיה בירושלים. לפני פרישתו לימד במכון משואה ללימודי השואה, שימש כמנהל מכון "אות ועד" לחינוך על השואה וכמורה בתיכון לתולדות עם ישראל ולאזרחות במשך עשר שנים. בשנים האחרונות חיבר שני רומנים: "רחוק מאיפה?" ו"מעיל הפרטיזן" (הוצאת מאזו).