פרשתנו עוסקת במספר נושאים חשובים. ברצוני לפתוח דווקא בסוגיה משנית לכאורה: הולדת בנימין. כשרחל גוססת בעת הלידה, אומרת לה המיילדת "אַל תִּירְאִי, כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן" (בראשית ל"ה י"ז). כיצד נועדו המילים הללו לנחם מישהי בזמן מיתה בייסורים? במקבילה במות עלי הכוהן, היולדת מתעלמת מדברי המיילדת. ברם כאן נראה שרחל דווקא מתנחמת מן המילים, כאילו אומרת: אולי אני גוססת, אך הכול כדאי עבור בן נוסף. כיצד עלינו להבין זאת?
אוסיף לכך שתי שאלות אחרות על רחל ולאה.
א. לגבי הראשונה, מדוע היא ידועה כאמא האולטימטיבית שלנו? הרי היא ילדה רק שני בנים (כמו זילפה ובלהה, שאינן נמנות כלל בין אמותינו, משום מה). ועוד, אנו היהודים באים בעיקר מיהודה (ששמעון נטמע בו מוקדם) ולוי (הלוויים והכוהנים). הן מבחינה ביולוגית והן מבחינה רוחנית אנו קשורים ליהודה וליהודים [ולירושלים] הרבה יותר מאשר לממלכת יוסף-אפרים, שהתפרקה ב-722 לפנה"ס. לאה היא אמם של משה ואהרון, דוד ושלמה; לא רחל.
אמהותה של רחל קשורה גם למקום קבורתה של רחל ולכמיהת ירמיהו לממלכת אפרים האבודה. אך האם יש בכך כדי להצדיק את התפיסה של "מאמע רחל" עד היום?
ב. מדוע היא זו שנקברה עם יעקב בחברון, כשהכל יודעים שרחל הייתה המועדפת עליו?
להשיב על כך, עלינו להבין כי תכופות, זוכרים אותנו לא בגלל נסיבותינו החיצוניות, אלא בגין מה שהתאמצנו עבורו.
מבחינה גניאולוגית, לאה היא אימנו. אך כיסופיה כל החיים היו סביב זוגיות, לא הורות. היא קוראת לבניה על שם ייסוריה מהזוגיות ועל תקוותיה כי תתגשם במלואה. לפיכך היא בת הזוג האולטימטיבית, וככזו זוכה להיקבר לצד יעקב.
אצל רחל, הדבר בדיוק להפך. היא אומרת ליעקב שאין לה חיים ללא אמהות. בניגוד לאלקנה, יעקב אינו מגיב שהוא כעשרה בנים עבורה, כי הוא יודע שזה ממש לא נכון. רחל שמחה "להשכיר" את יעקב כדי לקבל דודאים, האמורים לעודד פוריות. שם בנה הבכור הוא בקשה שתלד בן נוסף. בסופו של דבר, זוכרים אותנו על מה שלמענו הקרבנו את כל השאר. רחל היא אימנו הרוחנית.
ברם יש רובד עמוק עוד יותר. בקבלה, לאה ידועה כעלמא דאיתכסיא (העולם המכוסה). היא וילדיה עסוקים בתוך בתיהם, בכאן ועכשיו, במבט פנימה. לאה דואגת לקשר הזוגי שלה. היא נישאה מיד ובהסתר. כך גם ראובן האימפולסיבי ה"פחז כמים": במעשה בלהה בפרשתנו; ברעיון הבור כהצלה ליוסף; בהצעתו כערבות לבנימין להמית שני בניו; וכששבטו מבקש נחלה בטרם עת. אף שמעון ולוי אימפולסיביים בפרשתנו, בטבח חסר ההבחנה בעקבות אונס אחותם (שאלות רלוונטיות עבורנו היום...) ואכן חז"ל רואים בכוהנים, צאצאי לוי, "זריזים".
רחל פחות מעורבת במצבה המיידי, היא נישאה אחרונה, והיא מסתכלת כלפי חוץ אל הדורות הבאים, כחלק מהעלמא דאיתגליא (העולם הגלוי). אף יוסף הוא "הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ" (בראשית מ"ב ו'). מלכות יוסף הייתה קוסמופוליטית. וגם "רחל החז"לית", רעייתו של עקיבא (יעקב בארמית), מקריבה כ"ד שנות זוגיות לטובת הדורות הבאים.
אנו כמובן זקוקים לשני הצדדים עבור "תיקון עולם". "תיקון חצות" כולל הן את תיקון רחל והן תיקון לאה.
מחד גיסא, עלינו להסתכל פנימה לתוכנו. חייב אני לבנות את זהותי שלי, כיהודי. במטוס, ראשית אני חובש מסכה, ואח"כ מסייע לצאצאיי. ואינני יכול להעניק מה שאין לי בעצמי. צדקה מתחילה בבית.
אך בשום פנים ואופן היא איננה מסתיימת שם! עלינו גם להסתכל החוצה אל העתיד, אל הזולת, אל האומות! רק אכפתיות לשונה, לזר, לאחר, לגר ולמהגר - תתקן את העולם במלכות שדי.
שבת שלום!
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב ג'סי בורק הוא בוגר ישיבות ובעל סמיכה לרבנות, בוגר מ"א מן האוניברסיטה העברית, פעיל זכויות אדם, ובשנים האחרונות עובד גם כמורה דרך ומדריך טיולים.
אוסיף לכך שתי שאלות אחרות על רחל ולאה.
א. לגבי הראשונה, מדוע היא ידועה כאמא האולטימטיבית שלנו? הרי היא ילדה רק שני בנים (כמו זילפה ובלהה, שאינן נמנות כלל בין אמותינו, משום מה). ועוד, אנו היהודים באים בעיקר מיהודה (ששמעון נטמע בו מוקדם) ולוי (הלוויים והכוהנים). הן מבחינה ביולוגית והן מבחינה רוחנית אנו קשורים ליהודה וליהודים [ולירושלים] הרבה יותר מאשר לממלכת יוסף-אפרים, שהתפרקה ב-722 לפנה"ס. לאה היא אמם של משה ואהרון, דוד ושלמה; לא רחל.
אמהותה של רחל קשורה גם למקום קבורתה של רחל ולכמיהת ירמיהו לממלכת אפרים האבודה. אך האם יש בכך כדי להצדיק את התפיסה של "מאמע רחל" עד היום?
ב. מדוע היא זו שנקברה עם יעקב בחברון, כשהכל יודעים שרחל הייתה המועדפת עליו?
להשיב על כך, עלינו להבין כי תכופות, זוכרים אותנו לא בגלל נסיבותינו החיצוניות, אלא בגין מה שהתאמצנו עבורו.
מבחינה גניאולוגית, לאה היא אימנו. אך כיסופיה כל החיים היו סביב זוגיות, לא הורות. היא קוראת לבניה על שם ייסוריה מהזוגיות ועל תקוותיה כי תתגשם במלואה. לפיכך היא בת הזוג האולטימטיבית, וככזו זוכה להיקבר לצד יעקב.
אצל רחל, הדבר בדיוק להפך. היא אומרת ליעקב שאין לה חיים ללא אמהות. בניגוד לאלקנה, יעקב אינו מגיב שהוא כעשרה בנים עבורה, כי הוא יודע שזה ממש לא נכון. רחל שמחה "להשכיר" את יעקב כדי לקבל דודאים, האמורים לעודד פוריות. שם בנה הבכור הוא בקשה שתלד בן נוסף. בסופו של דבר, זוכרים אותנו על מה שלמענו הקרבנו את כל השאר. רחל היא אימנו הרוחנית.
ברם יש רובד עמוק עוד יותר. בקבלה, לאה ידועה כעלמא דאיתכסיא (העולם המכוסה). היא וילדיה עסוקים בתוך בתיהם, בכאן ועכשיו, במבט פנימה. לאה דואגת לקשר הזוגי שלה. היא נישאה מיד ובהסתר. כך גם ראובן האימפולסיבי ה"פחז כמים": במעשה בלהה בפרשתנו; ברעיון הבור כהצלה ליוסף; בהצעתו כערבות לבנימין להמית שני בניו; וכששבטו מבקש נחלה בטרם עת. אף שמעון ולוי אימפולסיביים בפרשתנו, בטבח חסר ההבחנה בעקבות אונס אחותם (שאלות רלוונטיות עבורנו היום...) ואכן חז"ל רואים בכוהנים, צאצאי לוי, "זריזים".
רחל פחות מעורבת במצבה המיידי, היא נישאה אחרונה, והיא מסתכלת כלפי חוץ אל הדורות הבאים, כחלק מהעלמא דאיתגליא (העולם הגלוי). אף יוסף הוא "הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ" (בראשית מ"ב ו'). מלכות יוסף הייתה קוסמופוליטית. וגם "רחל החז"לית", רעייתו של עקיבא (יעקב בארמית), מקריבה כ"ד שנות זוגיות לטובת הדורות הבאים.
אנו כמובן זקוקים לשני הצדדים עבור "תיקון עולם". "תיקון חצות" כולל הן את תיקון רחל והן תיקון לאה.
מחד גיסא, עלינו להסתכל פנימה לתוכנו. חייב אני לבנות את זהותי שלי, כיהודי. במטוס, ראשית אני חובש מסכה, ואח"כ מסייע לצאצאיי. ואינני יכול להעניק מה שאין לי בעצמי. צדקה מתחילה בבית.
אך בשום פנים ואופן היא איננה מסתיימת שם! עלינו גם להסתכל החוצה אל העתיד, אל הזולת, אל האומות! רק אכפתיות לשונה, לזר, לאחר, לגר ולמהגר - תתקן את העולם במלכות שדי.
שבת שלום!
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב ג'סי בורק הוא בוגר ישיבות ובעל סמיכה לרבנות, בוגר מ"א מן האוניברסיטה העברית, פעיל זכויות אדם, ובשנים האחרונות עובד גם כמורה דרך ומדריך טיולים.