שני אירועים מכוננים, רלוונטיים לתקופתנו הקשה, מצויים בפרשתנו: האחד הוא הדיאלוג של אברהם אבינו עם ה' ביחס להשמדת סדום, בדומה להתמודדות המאתגרת שלנו מול הרג אלפי אזרחים המתגוררים ב'ערי הרשע', והשני הוא עקדת יצחק לקראת סופה. מקובל לפרש את ה'עקדה' כניסיון אחרון לאברהם, שמשמעות העמידה בו, היא הנכונות להקריב את בנו לעולה. פירוש זה קשה מאד. וכי יתכן שה' יצווה לעבור על איסור הנחשב כבסיס המוסר האנושי - רצח אדם שנברא בצלם א-להים? ואם חלילה ניסיון זה יתממש, תופר 'אבן הראשה' של אמונת אברהם אבינו וכן הבטחת ה' "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (בראשית כ"א יב)! ביקורת כזו נרמזת במדרש, על תוכחת ירמיהו ביחס להקרבת ילדים: "אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא דִבַּרְתִּי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי" (ירמיהו י"ט ה). ולא עלתה על לבי - זה יצחק בן אברהם! משום כך אני מעדיף פירוש מנוגד ששמעתיו מאבי מורי ז"ל: שהניסיון היה האם אברהם יבין שרצון ה' מתבטא בהתגברות על הביטוי המקובל בעולם לאמונה בהקרבת הבן, כי היא נחשבת לתועבה. לכן ברור שמשמעות הפועל הקרבה ביחס למסירות נפש של חיילינו הינה מטאפורה בלבד!
אחד החידושים הגדולים בתורה הוא שיתוף האדם ע"י א-להים בשלטון על העולם, לטובתו. הנביא הושע מנסח את הציפייה מכל יהודי כחובה של 'ברית נישואין' "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים" (הושע ב' כא). מימוש ערכים אלו מהוה תנאי ליעד העליון - "וְיָדַעַתְּ אֶת ה'" (שם, כב). למרות חידוש זה, יש הפתעה עצומה בקריאת נימוק ה' לשיתוף אברהם בהחלטה להשמיד את סדום "וַה' אָמָר: הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה? וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו [...] וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית י"ח יז-יט). ה' מרגיש חובה לשתף את מי שהאיר את האמונה בו כא-ל עולם, ונועד להיות מקור ברכה לעולם כולו. ה' גם מעיד על אברהם, שכבר עתה מממש את 'דרך ה'' - בניית חברה על אדני הצדק והמשפט. לכן הא-ל חייב לשמוע את דעתו ביחס להשמדה כה טוטאלית: "הַכְּצַעֲקָתָהּ [=של אנשי העיר] הַבָּאָה אֵלַי, עָשׂוּ [=הרשיעו]" (שם, כא). לשמע תכנית ההשמדה הנוראה מזדעק גדול האמונה כנגד גזר דין, הנראה בעיניו כאי צדק. הוא אינו מהסס להשמיע שאלות בוטות "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע [...] חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע (!) חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (שם, כג-כה)? אברהם מתקשה לקבל גזירה זו, גם מפני שהיא מנוגדת למידת הרחמים של ה' "אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא [=תסלח] לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ" (שם, כד)? אף אם יש בעיר עשרה צדיקים, הם נחשבים כמסה קריטית שבכוחה לשנות לטובה את מצבה. אלמלא ידענו שה' יזם שיתוף זה, ושדברים כה חריפים יצאו מפי גדול המאמינים, היינו מגדירים אותם כדברי כפירה.
ברור שהמציאות הנוראה של הרג יומיומי, שאותה אנו חווים כבר למעלה משנה, נכפתה עלינו ע"י ארגון טרור אכזרי, ואנו חייבים לנהוג לפי הכלל של 'הבא להורגך השכם להורגו'. עם זאת שיתוף ה' ותיעוד הדיאלוג הנועז מלמד מסר עמוק: הבעת כאב ומחאה כנגד הרג המונים, הנראה כאכזרי, לא רק שאינה מנוגדת לאמונה, אלא מהווה חלק ממימוש דרך ה', שמשמעו מאבק תמידי כנגד כל עוול ולמען צדק, חסד ושלום בעולם. לכן בדרכו של אברהם ילכו גם משה רבנו, ירמיהו וגדולי מקרא נוספים.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
גדעון אדמנית נשוי לבלהה, אב לחמישה וסב ל... אזרח ותיק, מלמד תורה, ומסיע ילדים לבתי חולים.
אחד החידושים הגדולים בתורה הוא שיתוף האדם ע"י א-להים בשלטון על העולם, לטובתו. הנביא הושע מנסח את הציפייה מכל יהודי כחובה של 'ברית נישואין' "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים" (הושע ב' כא). מימוש ערכים אלו מהוה תנאי ליעד העליון - "וְיָדַעַתְּ אֶת ה'" (שם, כב). למרות חידוש זה, יש הפתעה עצומה בקריאת נימוק ה' לשיתוף אברהם בהחלטה להשמיד את סדום "וַה' אָמָר: הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה? וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו [...] וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית י"ח יז-יט). ה' מרגיש חובה לשתף את מי שהאיר את האמונה בו כא-ל עולם, ונועד להיות מקור ברכה לעולם כולו. ה' גם מעיד על אברהם, שכבר עתה מממש את 'דרך ה'' - בניית חברה על אדני הצדק והמשפט. לכן הא-ל חייב לשמוע את דעתו ביחס להשמדה כה טוטאלית: "הַכְּצַעֲקָתָהּ [=של אנשי העיר] הַבָּאָה אֵלַי, עָשׂוּ [=הרשיעו]" (שם, כא). לשמע תכנית ההשמדה הנוראה מזדעק גדול האמונה כנגד גזר דין, הנראה בעיניו כאי צדק. הוא אינו מהסס להשמיע שאלות בוטות "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע [...] חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע (!) חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (שם, כג-כה)? אברהם מתקשה לקבל גזירה זו, גם מפני שהיא מנוגדת למידת הרחמים של ה' "אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא [=תסלח] לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ" (שם, כד)? אף אם יש בעיר עשרה צדיקים, הם נחשבים כמסה קריטית שבכוחה לשנות לטובה את מצבה. אלמלא ידענו שה' יזם שיתוף זה, ושדברים כה חריפים יצאו מפי גדול המאמינים, היינו מגדירים אותם כדברי כפירה.
ברור שהמציאות הנוראה של הרג יומיומי, שאותה אנו חווים כבר למעלה משנה, נכפתה עלינו ע"י ארגון טרור אכזרי, ואנו חייבים לנהוג לפי הכלל של 'הבא להורגך השכם להורגו'. עם זאת שיתוף ה' ותיעוד הדיאלוג הנועז מלמד מסר עמוק: הבעת כאב ומחאה כנגד הרג המונים, הנראה כאכזרי, לא רק שאינה מנוגדת לאמונה, אלא מהווה חלק ממימוש דרך ה', שמשמעו מאבק תמידי כנגד כל עוול ולמען צדק, חסד ושלום בעולם. לכן בדרכו של אברהם ילכו גם משה רבנו, ירמיהו וגדולי מקרא נוספים.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
גדעון אדמנית נשוי לבלהה, אב לחמישה וסב ל... אזרח ותיק, מלמד תורה, ומסיע ילדים לבתי חולים.