"השינוי הפוליטי של מנגנון הגבייה של מחצית השקל כהשראה לתפישת הצדק החברתי של הארגון". דבר התורה מבוסס על לימוד בבית המדרש הארגוני, אשר מתקיים מדי יום רביעי ב-9 בבוקר.
השבת היא שבת "שקלים". כשבית המקדש היה קיים, בחודש אדר נערכה גביית מחצית השקל לטובת תחזוקתו הכוללת של בית המקדש במהלך השנה החדשה המתחילה בניסן. בשבת שלפני חודש אדר בוצעה ההכרזה על הגבייה, ולזכר כך תיקנו חז"ל לקרוא בכל שנה את מצוות מחצית השקל בשבת זו.
אנו קוראים: "הֶעָשִׁיר לֹא־יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת־תְּרוּמַת יְהֹוָה לְכַפֵּר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶם. וְלָקַחְתָּ אֶת־כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל־עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי יְהֹוָה לְכַפֵּר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶם" (שמות ל' טו-טז) - התרומה היא לכפרה ולזיכרון, אולם מטרת מחציות השקלים היא "על עבודת אהל מועד", כלומר לתחזוקת המשכן.
בהפטרה המיוחדת של הפרשה מופיע אירוע מעניין הקשור לגביית מחצית השקל: "וַיֹּאמֶר יְהוֹאָשׁ אֶל־הַכֹּהֲנִים כֹּל כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר־יוּבָא בֵית־יְהֹוָה כֶּסֶף עוֹבֵר אִישׁ כֶּסֶף נַפְשׁוֹת עֶרְכּוֹ כׇּל־כֶּסֶף אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לֶב־אִישׁ לְהָבִיא בֵּית יְהֹוָה. יִקְחוּ לָהֶם הַכֹּהֲנִים אִישׁ מֵאֵת מַכָּרוֹ וְהֵם יְחַזְּקוּ אֶת־בֶּדֶק הַבַּיִת לְכֹל אֲשֶׁר־יִמָּצֵא שָׁם בָּדֶק" (מלכים ב' י"ב ה-ו).
המלך יהואש דורש שכספי מחצית השקל יופנו לחיזוק מבנה המקדש על בסיס מנגנון הגבייה הקיים: הכהנים גובים כל אחד ממכרו לכיסיהם הפרטיים ומחליטים מה יעשה הכסף וכמה להפנות לטובת מה, יהואש דורש מהם להפנות לחיזוק בדק הבית.
"וַיְהִי בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לֹא־חִזְּקוּ הַכֹּהֲנִים אֶת־בֶּדֶק הַבָּיִת. וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לִיהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וְלַכֹּהֲנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְחַזְּקִים אֶת־בֶּדֶק הַבָּיִת וְעַתָּה אַל־תִּקְחוּ־כֶסֶף מֵאֵת מַכָּרֵיכֶם כִּי־לְבֶדֶק הַבַּיִת תִּתְּנֻהוּ. וַיֵּאֹתוּ הַכֹּהֲנִים לְבִלְתִּי קְחַת־כֶּסֶף מֵאֵת הָעָם וּלְבִלְתִּי חַזֵּק אֶת־בֶּדֶק הַבָּיִת" (שם, ז-ט)
חולפים הימים, והמלך מגלה שעדיין לא חוזק מבנה המקדש, הוא מבין שהכסף הנדרש לא מגיע לייעודו ובתגובה - מבטל את מנגנון הגבייה הקיים!
"וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֲרוֹן אֶחָד וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ וַיִּתֵּן אֹתוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ מִיָּמִין בְּבוֹא־אִישׁ בֵּית יְהֹוָה וְנָתְנוּ־שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי הַסַּף אֶת־כׇּל־הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית־יְהֹוָה. וַיְהִי כִּרְאוֹתָם כִּי־רַב הַכֶּסֶף בָּאָרוֹן וַיַּעַל סֹפֵר הַמֶּלֶךְ וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיָּצֻרוּ וַיִּמְנוּ אֶת־הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית־יְהֹוָה" (שם, י-יא)
המלך יוצר מנגנון חדש, קופה ראשית: הגבייה הופכת לכללית וישירה - כל עולה רגל נותן ישירות ל"כספת". התוצאה היא, שלא רק שנאסף מספיק כסף, אלא שיש עודף בקופה הציבורית, שמופנה כולו לטובת חיזוק המקדש: "וַיּוֹצִיאֻהוּ לְחָרָשֵׁי הָעֵץ וְלַבֹּנִים [...] וְלַגֹּדְרִים וּלְחֹצְבֵי הָאֶבֶן וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב לְחַזֵּק אֶת־בֶּדֶק בֵּית־יְהֹוָה וּלְכֹל אֲשֶׁר־יֵצֵא עַל־הַבַּיִת לְחׇזְקָה" (שם, יב-יג)
ההפטרה מאפשרת לנו לעקוב ולהשוות אחר מצוות מחצית השקל מימות משה ועד המלך יהואש. אנו למדים שחוסר ניהול תקין גרם לכך, שלא היתה שימת לב לצורך בבדק הבית של הבניין עצמו והפרצות שנוצרו בו.
תהליך הגבייה המסורתי היה "איש מאת מכרו". הכהנים היו מעורים בעם, ובתוקף תפקידם הקהילתי כמורי ההלכה המקומיים, גבו את הכסף בצורה ספונטאנית.
אלא שהתנהלות אישית גרמה לכך שהכסף הועבר ליעדים שונים ומשונים, כל כהן קיבל החלטה אישית מה לעשות עם הכסף, וכל כהן כפי הנראה היה בטוח שהמטרה שלשמה הוא העביר את הכסף היא הנכונה ביותר - אבל בשורה התחתונה המקדש נותר פרוץ.
המלך, אשר מבחין שהוא כבר עשרים ושלש שנים בתפקיד, ועדיין לא חוזק המקדש, עושה מעשה פוליטי קיצוני - הוא מבטל את המנגנון הקיים, עוקף אותו ויוצר מנגנון גבייה ראשי מעל ראשי הכהנים. ה"מלך" אינו סמכות דתית אלא מקצועית. המלך כפוף ומחוייב במצוות התורה, אבל חלק גדול מתפקידו הוא ניהול דברי החולין של הממלכה. בשם הניהול התקין הוא מחליש את מעמד הכוהנים, ולוקח אחריות ממלכתית ורחבה על צרכי המקדש.
המסקנה של ההפטרה מלמדת אותנו כי למרות החינניות ואפילו ההתלהבות הדתית והרגשית הקיימת בתרומת מחצית השקל, כזו המקושרת לכפרה ולזכרון לפני ה' - כאשר ישנה מדינה גדולה והוצאות מרובות, יש צורך ב"גורם על" מקצועי, הרואה את כלל הצרכים, ומוודא שכולם מתקיימים. תרומות של כספים ברמה הקהילתית, הניתנות אד הוק לצרכים חברתיים - יש בהן כל החסד והאחריות האזרחית, אבל אינם בהכרח מביאים לפתרון מקצועי כולל. מי שנמצא בשטח רואה רק את מה שעיניו רואות, ואתגרים ובעיות שאינם מקבלים חשיפה בתקשורת או בקבוצות הוואטסאפ - אינם מקבלים מענה. לכל תחום חייב להיות "מלך", הרואה את התמונה הכוללת, ומוודא שלא מושכים את השמיכה לצד אחד על חשבון צד אחר - כדי שלבסוף "בית המקדש" לא ייוותר פרוץ.
אירועי החודשים האחרונים חשפו חלק גדול ממשרדי הממשלה במערומיהם.
החברה האזרחית התגייסה ונכנסה מתחת לאלונקה, זוהי מלאכת קודש המראה את פניה היפות של החברה הישראלית - אולם כמו אצל הכהנים, אנשי הקודש, אין זה הפתרון הנכון. פעולה אזרחית מודרנית דורשת מהאזרח למלא את האחריות, בכך שהוא מצפה ודורש מהמדינה והפקידוּת המקצועית לקחת את האחריות, ועושה ככל יכולתו לוודא שהכנסות המדינה ינותבו בצורה שקולה ומאוזנת לכלל הצרכים.
אנו בארגון "קול רבני לזכויות אדם" עוסקים במיוחד במדיניות הרווחה של ישראל ובאחריותה לקיום בכבוד לכל אזרח.
האנשים החיים בעוני מכירים לאורך כל השנים את אוזלת היד של המדינה בטיפול בבעיותיהם. הקול הארגוני שלנו ברור: "צדק ולא צדקה" - לא בתי תמחוי וחבילות מזון לנזקקים יפתרו את החיטוט בפחי הזבל, אלא חיזוק מנגנון הביטחון התזונתי הממשלתי: מנגנון הרואה את כלל האזרחים, המטֶה אוזן לקולות הישירים של הפעילים החיים בעוני, ויודע איך ולמי לסייע ובאיזו דרך.
משום כך מצוות מחצית השקל וגלגולה התנכי מהווה מבחינתנו סמל לצורך במשטר תקין ולמעורבות אזרחית פעילה במדינה ריבונית.
איננו דור המדבר - יצאנו ממדבר סיני והגענו לארץ נושבת. איננו יהודים החיים בקהילות בתפוצות, אלא יהודים המקיימים מדינה עצמאית. מודל החיקוי שלנו הוא המנגנון של המלך יהואש ולא של תרומת הכפרה מדור המדבר. יהיו פרשת שקלים וההפטרה שלה מקור השראה לתיקון ולכינון משטר כלכלי יהודי ראוי.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב קובי וייס חבר בצוות הארגון במחלקות צדק וחינוך, מוביל את בית המדרש הארגוני השבועי.
השבת היא שבת "שקלים". כשבית המקדש היה קיים, בחודש אדר נערכה גביית מחצית השקל לטובת תחזוקתו הכוללת של בית המקדש במהלך השנה החדשה המתחילה בניסן. בשבת שלפני חודש אדר בוצעה ההכרזה על הגבייה, ולזכר כך תיקנו חז"ל לקרוא בכל שנה את מצוות מחצית השקל בשבת זו.
אנו קוראים: "הֶעָשִׁיר לֹא־יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת־תְּרוּמַת יְהֹוָה לְכַפֵּר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶם. וְלָקַחְתָּ אֶת־כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל־עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי יְהֹוָה לְכַפֵּר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶם" (שמות ל' טו-טז) - התרומה היא לכפרה ולזיכרון, אולם מטרת מחציות השקלים היא "על עבודת אהל מועד", כלומר לתחזוקת המשכן.
בהפטרה המיוחדת של הפרשה מופיע אירוע מעניין הקשור לגביית מחצית השקל: "וַיֹּאמֶר יְהוֹאָשׁ אֶל־הַכֹּהֲנִים כֹּל כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר־יוּבָא בֵית־יְהֹוָה כֶּסֶף עוֹבֵר אִישׁ כֶּסֶף נַפְשׁוֹת עֶרְכּוֹ כׇּל־כֶּסֶף אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לֶב־אִישׁ לְהָבִיא בֵּית יְהֹוָה. יִקְחוּ לָהֶם הַכֹּהֲנִים אִישׁ מֵאֵת מַכָּרוֹ וְהֵם יְחַזְּקוּ אֶת־בֶּדֶק הַבַּיִת לְכֹל אֲשֶׁר־יִמָּצֵא שָׁם בָּדֶק" (מלכים ב' י"ב ה-ו).
המלך יהואש דורש שכספי מחצית השקל יופנו לחיזוק מבנה המקדש על בסיס מנגנון הגבייה הקיים: הכהנים גובים כל אחד ממכרו לכיסיהם הפרטיים ומחליטים מה יעשה הכסף וכמה להפנות לטובת מה, יהואש דורש מהם להפנות לחיזוק בדק הבית.
"וַיְהִי בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לֹא־חִזְּקוּ הַכֹּהֲנִים אֶת־בֶּדֶק הַבָּיִת. וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לִיהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וְלַכֹּהֲנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְחַזְּקִים אֶת־בֶּדֶק הַבָּיִת וְעַתָּה אַל־תִּקְחוּ־כֶסֶף מֵאֵת מַכָּרֵיכֶם כִּי־לְבֶדֶק הַבַּיִת תִּתְּנֻהוּ. וַיֵּאֹתוּ הַכֹּהֲנִים לְבִלְתִּי קְחַת־כֶּסֶף מֵאֵת הָעָם וּלְבִלְתִּי חַזֵּק אֶת־בֶּדֶק הַבָּיִת" (שם, ז-ט)
חולפים הימים, והמלך מגלה שעדיין לא חוזק מבנה המקדש, הוא מבין שהכסף הנדרש לא מגיע לייעודו ובתגובה - מבטל את מנגנון הגבייה הקיים!
"וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֲרוֹן אֶחָד וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ וַיִּתֵּן אֹתוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ מִיָּמִין בְּבוֹא־אִישׁ בֵּית יְהֹוָה וְנָתְנוּ־שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי הַסַּף אֶת־כׇּל־הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית־יְהֹוָה. וַיְהִי כִּרְאוֹתָם כִּי־רַב הַכֶּסֶף בָּאָרוֹן וַיַּעַל סֹפֵר הַמֶּלֶךְ וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיָּצֻרוּ וַיִּמְנוּ אֶת־הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית־יְהֹוָה" (שם, י-יא)
המלך יוצר מנגנון חדש, קופה ראשית: הגבייה הופכת לכללית וישירה - כל עולה רגל נותן ישירות ל"כספת". התוצאה היא, שלא רק שנאסף מספיק כסף, אלא שיש עודף בקופה הציבורית, שמופנה כולו לטובת חיזוק המקדש: "וַיּוֹצִיאֻהוּ לְחָרָשֵׁי הָעֵץ וְלַבֹּנִים [...] וְלַגֹּדְרִים וּלְחֹצְבֵי הָאֶבֶן וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב לְחַזֵּק אֶת־בֶּדֶק בֵּית־יְהֹוָה וּלְכֹל אֲשֶׁר־יֵצֵא עַל־הַבַּיִת לְחׇזְקָה" (שם, יב-יג)
ההפטרה מאפשרת לנו לעקוב ולהשוות אחר מצוות מחצית השקל מימות משה ועד המלך יהואש. אנו למדים שחוסר ניהול תקין גרם לכך, שלא היתה שימת לב לצורך בבדק הבית של הבניין עצמו והפרצות שנוצרו בו.
תהליך הגבייה המסורתי היה "איש מאת מכרו". הכהנים היו מעורים בעם, ובתוקף תפקידם הקהילתי כמורי ההלכה המקומיים, גבו את הכסף בצורה ספונטאנית.
אלא שהתנהלות אישית גרמה לכך שהכסף הועבר ליעדים שונים ומשונים, כל כהן קיבל החלטה אישית מה לעשות עם הכסף, וכל כהן כפי הנראה היה בטוח שהמטרה שלשמה הוא העביר את הכסף היא הנכונה ביותר - אבל בשורה התחתונה המקדש נותר פרוץ.
המלך, אשר מבחין שהוא כבר עשרים ושלש שנים בתפקיד, ועדיין לא חוזק המקדש, עושה מעשה פוליטי קיצוני - הוא מבטל את המנגנון הקיים, עוקף אותו ויוצר מנגנון גבייה ראשי מעל ראשי הכהנים. ה"מלך" אינו סמכות דתית אלא מקצועית. המלך כפוף ומחוייב במצוות התורה, אבל חלק גדול מתפקידו הוא ניהול דברי החולין של הממלכה. בשם הניהול התקין הוא מחליש את מעמד הכוהנים, ולוקח אחריות ממלכתית ורחבה על צרכי המקדש.
המסקנה של ההפטרה מלמדת אותנו כי למרות החינניות ואפילו ההתלהבות הדתית והרגשית הקיימת בתרומת מחצית השקל, כזו המקושרת לכפרה ולזכרון לפני ה' - כאשר ישנה מדינה גדולה והוצאות מרובות, יש צורך ב"גורם על" מקצועי, הרואה את כלל הצרכים, ומוודא שכולם מתקיימים. תרומות של כספים ברמה הקהילתית, הניתנות אד הוק לצרכים חברתיים - יש בהן כל החסד והאחריות האזרחית, אבל אינם בהכרח מביאים לפתרון מקצועי כולל. מי שנמצא בשטח רואה רק את מה שעיניו רואות, ואתגרים ובעיות שאינם מקבלים חשיפה בתקשורת או בקבוצות הוואטסאפ - אינם מקבלים מענה. לכל תחום חייב להיות "מלך", הרואה את התמונה הכוללת, ומוודא שלא מושכים את השמיכה לצד אחד על חשבון צד אחר - כדי שלבסוף "בית המקדש" לא ייוותר פרוץ.
אירועי החודשים האחרונים חשפו חלק גדול ממשרדי הממשלה במערומיהם.
החברה האזרחית התגייסה ונכנסה מתחת לאלונקה, זוהי מלאכת קודש המראה את פניה היפות של החברה הישראלית - אולם כמו אצל הכהנים, אנשי הקודש, אין זה הפתרון הנכון. פעולה אזרחית מודרנית דורשת מהאזרח למלא את האחריות, בכך שהוא מצפה ודורש מהמדינה והפקידוּת המקצועית לקחת את האחריות, ועושה ככל יכולתו לוודא שהכנסות המדינה ינותבו בצורה שקולה ומאוזנת לכלל הצרכים.
אנו בארגון "קול רבני לזכויות אדם" עוסקים במיוחד במדיניות הרווחה של ישראל ובאחריותה לקיום בכבוד לכל אזרח.
האנשים החיים בעוני מכירים לאורך כל השנים את אוזלת היד של המדינה בטיפול בבעיותיהם. הקול הארגוני שלנו ברור: "צדק ולא צדקה" - לא בתי תמחוי וחבילות מזון לנזקקים יפתרו את החיטוט בפחי הזבל, אלא חיזוק מנגנון הביטחון התזונתי הממשלתי: מנגנון הרואה את כלל האזרחים, המטֶה אוזן לקולות הישירים של הפעילים החיים בעוני, ויודע איך ולמי לסייע ובאיזו דרך.
משום כך מצוות מחצית השקל וגלגולה התנכי מהווה מבחינתנו סמל לצורך במשטר תקין ולמעורבות אזרחית פעילה במדינה ריבונית.
איננו דור המדבר - יצאנו ממדבר סיני והגענו לארץ נושבת. איננו יהודים החיים בקהילות בתפוצות, אלא יהודים המקיימים מדינה עצמאית. מודל החיקוי שלנו הוא המנגנון של המלך יהואש ולא של תרומת הכפרה מדור המדבר. יהיו פרשת שקלים וההפטרה שלה מקור השראה לתיקון ולכינון משטר כלכלי יהודי ראוי.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב קובי וייס חבר בצוות הארגון במחלקות צדק וחינוך, מוביל את בית המדרש הארגוני השבועי.