בתוך תיאור רצף החגים בפרשת אמור יש פסוק אחד שנראה שהוא נמצא מחוץ להקשר:
"וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא-תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם." (ויקרא, כג' כב')
איך קשורה מצוות השארת פאת השדה לעני ולגר לחגים שמתוארים בשאר הפסוקים?
הרב בן הולנדר (ממייסדי קול רבני) הסביר שהפסוק הזה נמצא בתוך רצף תיאור החגים מכיוון שהוא קשור לכל החגים ולפרשה בכלל, ולא לחג אחד מסוים. הפסוק הזה משמעותי לכל ימות השנה.
הרב הולנדר מאמץ את הפרשנות של רש"י לפסוק: "אמר רבי אבדימי ברבי יוסף מה ראה הכתוב ליתנם באמצע הרגלים פסח ועצרת מכאן וראש השנה ויום הכפורים וחג מכאן ללמדך שכל הנותן לקט שכחה ופאה לעני כראוי מעלין עליו כאילו בנה בית המקדש והקריב עליו קרבנותיו בתוכו". רש"י עונה שמי שמשאיר את פינת השדה לעני ולגר נחשב כמי שבנה בעצמו את בית המקדש, לא רק מי שחוגג את החגים.
בימינו אנו כשאין בית מקדש אנשים שמחפשים קדושה וקרבה אל האל, ואל המסורת היהודית מוסיפים לעצמם מצוות שבין אדם למקום. אנחנו רואים את זה היום בציבוריות הישראלית אצל בני נוער שבוחרים ללכת עם ציציות ועם כיפות. בדוכני הנחת תפילין שפזורים במרחב הציבורי ומציעים לגברים להוסיף את מצוות הנחת התפילין או לנשים מציעים להדליק נרות שבת. השיח הציבורי הישראלי לא מדגיש את האחריות המוסרית שקיימת בתורה באופן כללי, ובמיוחד האחריות שיש לנו כלפי האחר.
הרב אלי הולנדר (בספר הדרשות to be continued) לומד מרש"י ומאבא שלו שהמצוות שיקרבו אותנו אל הקדושה הן המצוות שבין אדם לחברו, מצוות שיש להן משמעות אתית על ההתנהלות שבין אישה לחברתה ואדם לחברו, לעזור לחבר.ה, לשכן.ה, לבן ובת משפחה, זה נחשב כבניית המקדש על ידי מי שמקיים את המצוות האלו.
ישנם מקומות בהם המרחב הציבורי הישראלי הוא אלים ומפחיד, אין כבוד לאחר, אין מקום להתנהלות מכבדת ואתית בין בני אדם. יש דגש על נראות, גם על נראות דתית. רש"י והרב הולנדר מלמדים אותנו שחשוב יותר לשים לב לפינת השדה, גם אם לא רואים אותה. לדאוג לא.נשים סביבנו, גם אם הם לא קרובים אלינו, ולייצר חברה שמסייעת למי שצריך. הדגש הוא על מצוות בין אדם לחברו, דגש שכל כך חסר לנו.
אנחנו מתקרבים לשבת הצדק החברתי, שבת שבה אנחנו שמים דגש על הערכים האלו, ועל השותפות של ארגונים רבים בחברה הישראלית לחשיבות של הערכים האלו.
אפשר עדיין ליזום פעילויות במסגרת שבת הצדק החברתי, ובתקווה שהמסרים של הפרשה שלנו, ושל שבת צדק חברתי, יתפסו מקום גדול יותר בשיח הציבורי שלנו, ויובילו את ההתנהלות וההתנהג של המנהיגות, ושל א.נשים.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב עידית לב הוסמכה לרבנות בשנת 2004 בבית ספר לרבנות על שם שכטר בירושלים, וסיימה תואר שני בפסיכולוגיה באוניברסיטת בן גוריון. הרב לב עובדת כמנהלת פיתוח קהילה גלובלית ב- Rabbinical Assembly. הרב לב עבדה במשך 15 שנים ב"קול רבני לזכויות אדם", הקימה וניהלה את תחום צדק חברתי בארגון. חיה בחיפה.
"וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא-תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם." (ויקרא, כג' כב')
איך קשורה מצוות השארת פאת השדה לעני ולגר לחגים שמתוארים בשאר הפסוקים?
הרב בן הולנדר (ממייסדי קול רבני) הסביר שהפסוק הזה נמצא בתוך רצף תיאור החגים מכיוון שהוא קשור לכל החגים ולפרשה בכלל, ולא לחג אחד מסוים. הפסוק הזה משמעותי לכל ימות השנה.
הרב הולנדר מאמץ את הפרשנות של רש"י לפסוק: "אמר רבי אבדימי ברבי יוסף מה ראה הכתוב ליתנם באמצע הרגלים פסח ועצרת מכאן וראש השנה ויום הכפורים וחג מכאן ללמדך שכל הנותן לקט שכחה ופאה לעני כראוי מעלין עליו כאילו בנה בית המקדש והקריב עליו קרבנותיו בתוכו". רש"י עונה שמי שמשאיר את פינת השדה לעני ולגר נחשב כמי שבנה בעצמו את בית המקדש, לא רק מי שחוגג את החגים.
בימינו אנו כשאין בית מקדש אנשים שמחפשים קדושה וקרבה אל האל, ואל המסורת היהודית מוסיפים לעצמם מצוות שבין אדם למקום. אנחנו רואים את זה היום בציבוריות הישראלית אצל בני נוער שבוחרים ללכת עם ציציות ועם כיפות. בדוכני הנחת תפילין שפזורים במרחב הציבורי ומציעים לגברים להוסיף את מצוות הנחת התפילין או לנשים מציעים להדליק נרות שבת. השיח הציבורי הישראלי לא מדגיש את האחריות המוסרית שקיימת בתורה באופן כללי, ובמיוחד האחריות שיש לנו כלפי האחר.
הרב אלי הולנדר (בספר הדרשות to be continued) לומד מרש"י ומאבא שלו שהמצוות שיקרבו אותנו אל הקדושה הן המצוות שבין אדם לחברו, מצוות שיש להן משמעות אתית על ההתנהלות שבין אישה לחברתה ואדם לחברו, לעזור לחבר.ה, לשכן.ה, לבן ובת משפחה, זה נחשב כבניית המקדש על ידי מי שמקיים את המצוות האלו.
ישנם מקומות בהם המרחב הציבורי הישראלי הוא אלים ומפחיד, אין כבוד לאחר, אין מקום להתנהלות מכבדת ואתית בין בני אדם. יש דגש על נראות, גם על נראות דתית. רש"י והרב הולנדר מלמדים אותנו שחשוב יותר לשים לב לפינת השדה, גם אם לא רואים אותה. לדאוג לא.נשים סביבנו, גם אם הם לא קרובים אלינו, ולייצר חברה שמסייעת למי שצריך. הדגש הוא על מצוות בין אדם לחברו, דגש שכל כך חסר לנו.
אנחנו מתקרבים לשבת הצדק החברתי, שבת שבה אנחנו שמים דגש על הערכים האלו, ועל השותפות של ארגונים רבים בחברה הישראלית לחשיבות של הערכים האלו.
אפשר עדיין ליזום פעילויות במסגרת שבת הצדק החברתי, ובתקווה שהמסרים של הפרשה שלנו, ושל שבת צדק חברתי, יתפסו מקום גדול יותר בשיח הציבורי שלנו, ויובילו את ההתנהלות וההתנהג של המנהיגות, ושל א.נשים.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב עידית לב הוסמכה לרבנות בשנת 2004 בבית ספר לרבנות על שם שכטר בירושלים, וסיימה תואר שני בפסיכולוגיה באוניברסיטת בן גוריון. הרב לב עובדת כמנהלת פיתוח קהילה גלובלית ב- Rabbinical Assembly. הרב לב עבדה במשך 15 שנים ב"קול רבני לזכויות אדם", הקימה וניהלה את תחום צדק חברתי בארגון. חיה בחיפה.