באמצע רשימת מועדי ישראל בפרשת 'אמור' יש ציווי ש'יצא מן הכלל' של המועדים[i]: "וּֽבְקֻצְרְכֶם אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶם לֹֽא־תְכַלֶּה פְּאַת שָֽׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶֽעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא כג 22). לכאורה מעודדת התורה את בעלי השדות לתת צדקה: אדמתך התברכה בשפע יבול, היה נדיב לב, תן משלך לאלה שאין להם קרקע: עניים וגרים... אך הניסוח 'תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם' במקום 'תיתן/תעניק אותם' מרמז על עיקרון חשוב: אין בתורה פנייה לרגש נדיבות או רחמנות של בעלי השדות! אין ביטוי כגון "איש כמתנת ידו... כל אשר ידבנו ליבו..." (שמות כה 2) כמו בתרומות להקמת המשכן, או במתנות עלייה לרגל. יש כאן צורה קדומה של ביטוח לאומי ומיסוי פרוגרסיבי: בעלי שדות חייבים להפריש חלק מיבולם לטובת אלה שאין להם קרקע.
מגמת חז"ל ברורה: הם השתדלו למסד את הנתינה וצמצמו עד כמה שניתן את מרחב הוולונטריות של בעל השדה. אמנם הם קראו ללקט, שכחה ופאה בשם כולל 'מתנות עניים' –אך אל ניתן למונח 'מתנות' לבלבל אותנו! לא מדובר בנתינה מתוך נדיבות הלב אלא בתודעת חובה: יש שיעור מינימום: לפחות אחד חלקי ששים מיבול השדה! בעל השדה איננו רשאי לבחור איזה עניים ילקטו בשדהו! הם ממתינים בפאת השדה ובסיום הקציר עולים על השדה בלי לחכות לאות או לבקש רשות מבעל השדה. רש"י פירש: "הַנַּח לִפְנֵיהֶם וְהֵם יִלְקְטוּ, וְאֵין לְךָ לְסַיֵּעַ לְאֶחָד מֵהֶם" על סמך משנה, פאה, ה' ו' "מִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת הָעֲנִיִּים לִלְקֹט, אוֹ שֶׁהוּא מַנִּיחַ אֶת אֶחָד וְאֶחָד לֹא, אוֹ שֶׁהוּא מְסַיֵּעַ אֶת אֶחָד מֵהֶן, הֲרֵי זֶה גּוֹזֵל אֶת הָעֲנִיִּים, עַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כב) אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלִים."
כל הכבוד לחז"ל: הצדקה משפילה את המקבל. אמנם גם 'השלמת הכנסה' שמקבל המובטל מביטוח לאומי או לשכת הסעד אינה פתרון אידיאלי, אך היא טובה יותר מתלות בטוב-לב או שרירות-לב של בעלי אמצעים. לסיפור רות המואביה יש 'הפי אנד': בועז הוא ג'נטלמן אמיתי: הוא מגן על האלמנה הנוכריה מפני שרירות ליבם של עובדיו: מזהיר אותם שלא יפגעו בה, ומזמין אותה לארוחה שמספק המעביד לפועליו, אבל אפשר לתאר התנהלות שונה: בועז אומר לרות בפירוש או ברמז: 'את אלמנה, אינך חייבת נאמנות לאף גבר בעולם! את תבואי פעם בשבוע בלילה לגורן ל'חמם' אותי, ובתמורה אדאג שיהיה לך ולחמותך אוכל לשובע. הצעה זו לא מוצאת חן בעיניך? אגיש תלונה למשרד הפנים על עובדת מואבייה/פיליפינית בלתי חוקית, שמסתובבת בשדה שלי ומנסה לקבל עבודה למרות שאין לה ויזה של עובד זר...'
אין ספק שתופעות ניצול של גרים (=עובדים זרים) היו נפוצות בתקופת התנ"ך כפי שהן נפוצות בעולם המודרני. אלמלא כן לא היתה התורה צריכה להזהיר שוב ושוב לא להונות ולא ללחוץ את העובדים הזרים, האלמנות והיתומים בשערינו. אין די בחובות על פי החוק, כמו מעשר לעניים בשנה השלישית והששית במחזור השמיטה.
יש מקום לנתינה וולונטרית אמיתית: צדקה וגמילות חסדים, אך יש לזכור מה אומר הרמב"ם לגבי הדרגה המעולה ביותר מתוך שמונה דרגות של 'צדקה' לנזקקים: לתת להם תעסוקה שיוכלו לפרנס את עצמם או הלוואה לפתיחת 'עסק'! "תנו להם חכות ולא דגים" אומרים סוציולוגים כיום, אך הרמב"ם ניסח זאת לא פחות טוב כבר לפני 800 שנה.
אני תפילה שהחברה שלנו תמצא את הדרכים היעילות והצודקות (שילוב לא קל ולא פשוט: יעילות וצדק), לצמצם את הפער הבלתי סביר, בלתי צודק וכנראה בלתי יעיל בין הצוברים הון עתק למקבלי שכר מינימום, ולאפשר לכל מי שמסוגל/ת למצוא עבודה ולפרנס את משפחתו/ה בכבוד.
________________________________________
[i] אָמַר ר' אַבְדִּימֵי בְּרַבִּי יוֹסֵף: מָה רָאָה הַכָּתוּב לִתְּנָהּ בְאֶמְצַע הָרְגָלִים -פֶּסַח וַעֲצֶרֶת מִכָּאן וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְחַג מִכָּאן? לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַנּוֹתֵן לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה לֶעָנִי כָּרָאוּי, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ בָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהִקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו:
------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב ד"ר גיל נתיב הוא יליד חיפה. במלחמת ששת הימים נלחם כצנחן בירושלים. תואר ראשון במדעי החברה 1970. בשליחות מח' הנוער והחלוץ לארה"ב 1974- 1972 חזר לשירות קרבי במלחמת יום הכיפורים. בשנים 1974-1977 למד לתואר שני באוניברסיטה העברית ובהיברו יוניון קולג' בירושלים. ב-1977 הצטרף עם משפחתו לשנתיים הראשונות של קיבוץ יהל. חזר לחיפה וכיהן כרב הראשון של קהילת 'אהל אברהם' ומורה לתלמוד בבי"ס תיכון ליאו באק. 1985-1990 דוקטורט בתלמוד בH.U.C. בסינסינטי. 1992-2002 מרַכז לימודי יהדות ב"ליאו באק" ורב הקהילה המסורתית 'מוריה' בחיפה. נשיא כנסת הרבנים בישראל (1996-1998). 2003-2002 שבתון כמרצה לתלמוד בלוס אנג'לס, ושבתון בתפקיד דומה בLeo Baeck College בלונדון. 2004-2012 רב הקהילה המסורתית 'מגן אברהם' בעומר. בשנים 2012-2015 רב הקהילה ליהדות מתקדמת בוורשה, פולין, ומאז שובו ארצה רב קהילת 'הכרם' בכרמיאל. מאפריל 2016 עד יולי 2023 יו"ר ועד ההלכה של כנסת הרבנים בישראל.זיוה וגיל נתיב נשואים מאז נובמבר 1969. יש להם שלושה ילדים (ענבל, דרור, נגה) ושבעה נכדים. תחביבם המשותף (מאז 1980): ריקודי עם ישראלים. גיל הוציא לאור שני ספרי שירה: 'בעמידה' 'אוי לך אם תזעיקי', וספר אוטוביוגרפי 'בנתיבי -יוצא דופן אופייני'.
מגמת חז"ל ברורה: הם השתדלו למסד את הנתינה וצמצמו עד כמה שניתן את מרחב הוולונטריות של בעל השדה. אמנם הם קראו ללקט, שכחה ופאה בשם כולל 'מתנות עניים' –אך אל ניתן למונח 'מתנות' לבלבל אותנו! לא מדובר בנתינה מתוך נדיבות הלב אלא בתודעת חובה: יש שיעור מינימום: לפחות אחד חלקי ששים מיבול השדה! בעל השדה איננו רשאי לבחור איזה עניים ילקטו בשדהו! הם ממתינים בפאת השדה ובסיום הקציר עולים על השדה בלי לחכות לאות או לבקש רשות מבעל השדה. רש"י פירש: "הַנַּח לִפְנֵיהֶם וְהֵם יִלְקְטוּ, וְאֵין לְךָ לְסַיֵּעַ לְאֶחָד מֵהֶם" על סמך משנה, פאה, ה' ו' "מִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת הָעֲנִיִּים לִלְקֹט, אוֹ שֶׁהוּא מַנִּיחַ אֶת אֶחָד וְאֶחָד לֹא, אוֹ שֶׁהוּא מְסַיֵּעַ אֶת אֶחָד מֵהֶן, הֲרֵי זֶה גּוֹזֵל אֶת הָעֲנִיִּים, עַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כב) אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלִים."
כל הכבוד לחז"ל: הצדקה משפילה את המקבל. אמנם גם 'השלמת הכנסה' שמקבל המובטל מביטוח לאומי או לשכת הסעד אינה פתרון אידיאלי, אך היא טובה יותר מתלות בטוב-לב או שרירות-לב של בעלי אמצעים. לסיפור רות המואביה יש 'הפי אנד': בועז הוא ג'נטלמן אמיתי: הוא מגן על האלמנה הנוכריה מפני שרירות ליבם של עובדיו: מזהיר אותם שלא יפגעו בה, ומזמין אותה לארוחה שמספק המעביד לפועליו, אבל אפשר לתאר התנהלות שונה: בועז אומר לרות בפירוש או ברמז: 'את אלמנה, אינך חייבת נאמנות לאף גבר בעולם! את תבואי פעם בשבוע בלילה לגורן ל'חמם' אותי, ובתמורה אדאג שיהיה לך ולחמותך אוכל לשובע. הצעה זו לא מוצאת חן בעיניך? אגיש תלונה למשרד הפנים על עובדת מואבייה/פיליפינית בלתי חוקית, שמסתובבת בשדה שלי ומנסה לקבל עבודה למרות שאין לה ויזה של עובד זר...'
אין ספק שתופעות ניצול של גרים (=עובדים זרים) היו נפוצות בתקופת התנ"ך כפי שהן נפוצות בעולם המודרני. אלמלא כן לא היתה התורה צריכה להזהיר שוב ושוב לא להונות ולא ללחוץ את העובדים הזרים, האלמנות והיתומים בשערינו. אין די בחובות על פי החוק, כמו מעשר לעניים בשנה השלישית והששית במחזור השמיטה.
יש מקום לנתינה וולונטרית אמיתית: צדקה וגמילות חסדים, אך יש לזכור מה אומר הרמב"ם לגבי הדרגה המעולה ביותר מתוך שמונה דרגות של 'צדקה' לנזקקים: לתת להם תעסוקה שיוכלו לפרנס את עצמם או הלוואה לפתיחת 'עסק'! "תנו להם חכות ולא דגים" אומרים סוציולוגים כיום, אך הרמב"ם ניסח זאת לא פחות טוב כבר לפני 800 שנה.
אני תפילה שהחברה שלנו תמצא את הדרכים היעילות והצודקות (שילוב לא קל ולא פשוט: יעילות וצדק), לצמצם את הפער הבלתי סביר, בלתי צודק וכנראה בלתי יעיל בין הצוברים הון עתק למקבלי שכר מינימום, ולאפשר לכל מי שמסוגל/ת למצוא עבודה ולפרנס את משפחתו/ה בכבוד.
________________________________________
[i] אָמַר ר' אַבְדִּימֵי בְּרַבִּי יוֹסֵף: מָה רָאָה הַכָּתוּב לִתְּנָהּ בְאֶמְצַע הָרְגָלִים -פֶּסַח וַעֲצֶרֶת מִכָּאן וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְחַג מִכָּאן? לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַנּוֹתֵן לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה לֶעָנִי כָּרָאוּי, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ בָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהִקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו:
------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב ד"ר גיל נתיב הוא יליד חיפה. במלחמת ששת הימים נלחם כצנחן בירושלים. תואר ראשון במדעי החברה 1970. בשליחות מח' הנוער והחלוץ לארה"ב 1974- 1972 חזר לשירות קרבי במלחמת יום הכיפורים. בשנים 1974-1977 למד לתואר שני באוניברסיטה העברית ובהיברו יוניון קולג' בירושלים. ב-1977 הצטרף עם משפחתו לשנתיים הראשונות של קיבוץ יהל. חזר לחיפה וכיהן כרב הראשון של קהילת 'אהל אברהם' ומורה לתלמוד בבי"ס תיכון ליאו באק. 1985-1990 דוקטורט בתלמוד בH.U.C. בסינסינטי. 1992-2002 מרַכז לימודי יהדות ב"ליאו באק" ורב הקהילה המסורתית 'מוריה' בחיפה. נשיא כנסת הרבנים בישראל (1996-1998). 2003-2002 שבתון כמרצה לתלמוד בלוס אנג'לס, ושבתון בתפקיד דומה בLeo Baeck College בלונדון. 2004-2012 רב הקהילה המסורתית 'מגן אברהם' בעומר. בשנים 2012-2015 רב הקהילה ליהדות מתקדמת בוורשה, פולין, ומאז שובו ארצה רב קהילת 'הכרם' בכרמיאל. מאפריל 2016 עד יולי 2023 יו"ר ועד ההלכה של כנסת הרבנים בישראל.זיוה וגיל נתיב נשואים מאז נובמבר 1969. יש להם שלושה ילדים (ענבל, דרור, נגה) ושבעה נכדים. תחביבם המשותף (מאז 1980): ריקודי עם ישראלים. גיל הוציא לאור שני ספרי שירה: 'בעמידה' 'אוי לך אם תזעיקי', וספר אוטוביוגרפי 'בנתיבי -יוצא דופן אופייני'.