״אֲבָל אֲנַחְנוּ, אִמּוֹתֵינוּ וַאֲבוֹתֵינוּ חָטָאנוּ״.
איכה? איכה נבוא בשערי יום הכיפורים הזה, בבושת פנים, מכים על חטא, שבורי לב ומבקשי נחמה? אנחנו כל כך טובים בלשפוט זה את זה בחומרה – אבל ביום הדין הזה, בשנה הנוראה הזו, כדאי לזכור: כולנו בעלי עבירה כמו שכולנו מייחלות לחסד, ולחנינה.
בפתח תפילת ״כל נדרי״ אנחנו מצהירים: "על דעת המקום ועל דעת הקהל ... אנו מתירין להתפלל עם העבריינים". הכרזה זו הונהגה על ידי המהר"ם מרוטנבורג במאה ה-13. ומי הם העבריינים? במקור – מי שעברו על תקנות הקהילה ונאסרו בחרם. בערב יום הדין הותרו בקהל.
ומי העבריינים איתם מותר להתפלל היום? כולנו.
על פי המסורת נשבה המהר״ם מרוטנבורג ומת בשבי, בגבורה, לאחר שנים רבות כי לא הסכים שהקהילה תשלם את סכום הכופר הגבוה. ויש השערות היסטוריות שהאמת מרה יותר: הרב הנכבד מת שבוי כי לא פדו אותו בזמן. אולי האריכו במשא ומתן. המילים שכתב, על דעת המקום ועל דעת הקהל, מהדהדות דורות רבים ובתוכן אשמה. גם השנה יהדהדו מילותיו בבתי כנסת מלאים עבריינים: כולנו, שלא הצלחנו לקיים פדיון שבויים ולמנוע שפיכות דמים. כי יש בינינו עבריינים מורשעים, דם על הידיים, ויש שנאטם ליבם מהחמלה, ויש ששתיקתם רמה – וכולנו יחד, על דעת הקהל: אשמנו, בגדנו, עברנו.
החרם העולמי על ישראל מחריף ושנאת יהודים גואה. שנתיים מאז הטבח האיום, יותר מ־700 ימי דמים, מדון וצער– כולנו העבריינים. אם במזיד או בשוגג, בעשייה או בשתיקה, בנירמול או בתשלום מיסים, התעלמות או שמחה לאיד, עברנו על הכלל הגדול של ״ואהבת״. לא אהבנו די, אלא נמלאנו בשנאת חינם.
לא הצלחנו לשחרר את החטופים ולהבטיח את שלומם של ילדינו, לא בלמנו את מסע הנקמה בעזה, לא עצרנו את ההרג וההרעבה של חפים מפשע, ולא השכלנו למנוע את השבר המוסרי שיעכיר את מורשתנו לדורות. רבים מוחים ורבות בוכות, אבל אייכה יונה הנביא שתחזירנו בתשובה? עמוק בתוך הים, רחוק מאור היום, כמו שבוי במנהרה.
אנחנו העבריינים, כולנו יחד. ורק מתוך בושת החרטה, בקשת סליחה ומחויבות לפיצוי ותיקון המידות – רק כשנביט זה בעיני זו, פנים אל פנים, בקודש הקודשים השנתי, נזכה לחסד של אפשרות המחילה וההתחלה מחדש. רק יושר והכנעה, ענווה ואומץ, חשבון נפש פרטי וכללי יוכלו להעביר, עם הזמן, את רוע הגזרה.
ההכרה בעבירות שעברנו כולנו היא השער אל מעבר למשבר הנורא הזה. יעלה תחנוננו מערב, ובתפילתנו המשותפת נהיה ערבים זה לזו לזה, ויערב ללבנו קול תפילתנו.
צמאה נפשנו לאל חי, לקדושת החיים עצמם, להוויה אחת שלמה, הנקווית בדמעותנו. יהי רצון ומן הצמא הנורא הזה, תעלה השוועה, יתעוררו הרחמים, ותימצא לנו כפרה.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב עמיחי לאו-לביא, יליד רמת גן, מתגורר בניו יורק והרבה על הקו בין ישראל וארה״ב. מייסד ומנהיגה הרוחני של קהילת ״לב/שול״ - ״מעבדת״ בניו יורק, פעיל זכויות להט״בק, חבר הוועד המנהל של הקול רבני לזכויות אדם, אב לשלושה, וכוכב הסרט התיעודי ״מלכת השבת״ (2024).
הרבה דליה שחם היא מוסיקאית, יוצרת, אקטיביסטית רוחנית, חיפאית, אוהבת אדם ואדמה. לאחרונה הוציאה את השיר "צמאה" מתוך פרויקט משותף עם המוזיקאי יונתן קונדה.
איכה? איכה נבוא בשערי יום הכיפורים הזה, בבושת פנים, מכים על חטא, שבורי לב ומבקשי נחמה? אנחנו כל כך טובים בלשפוט זה את זה בחומרה – אבל ביום הדין הזה, בשנה הנוראה הזו, כדאי לזכור: כולנו בעלי עבירה כמו שכולנו מייחלות לחסד, ולחנינה.
בפתח תפילת ״כל נדרי״ אנחנו מצהירים: "על דעת המקום ועל דעת הקהל ... אנו מתירין להתפלל עם העבריינים". הכרזה זו הונהגה על ידי המהר"ם מרוטנבורג במאה ה-13. ומי הם העבריינים? במקור – מי שעברו על תקנות הקהילה ונאסרו בחרם. בערב יום הדין הותרו בקהל.
ומי העבריינים איתם מותר להתפלל היום? כולנו.
על פי המסורת נשבה המהר״ם מרוטנבורג ומת בשבי, בגבורה, לאחר שנים רבות כי לא הסכים שהקהילה תשלם את סכום הכופר הגבוה. ויש השערות היסטוריות שהאמת מרה יותר: הרב הנכבד מת שבוי כי לא פדו אותו בזמן. אולי האריכו במשא ומתן. המילים שכתב, על דעת המקום ועל דעת הקהל, מהדהדות דורות רבים ובתוכן אשמה. גם השנה יהדהדו מילותיו בבתי כנסת מלאים עבריינים: כולנו, שלא הצלחנו לקיים פדיון שבויים ולמנוע שפיכות דמים. כי יש בינינו עבריינים מורשעים, דם על הידיים, ויש שנאטם ליבם מהחמלה, ויש ששתיקתם רמה – וכולנו יחד, על דעת הקהל: אשמנו, בגדנו, עברנו.
החרם העולמי על ישראל מחריף ושנאת יהודים גואה. שנתיים מאז הטבח האיום, יותר מ־700 ימי דמים, מדון וצער– כולנו העבריינים. אם במזיד או בשוגג, בעשייה או בשתיקה, בנירמול או בתשלום מיסים, התעלמות או שמחה לאיד, עברנו על הכלל הגדול של ״ואהבת״. לא אהבנו די, אלא נמלאנו בשנאת חינם.
לא הצלחנו לשחרר את החטופים ולהבטיח את שלומם של ילדינו, לא בלמנו את מסע הנקמה בעזה, לא עצרנו את ההרג וההרעבה של חפים מפשע, ולא השכלנו למנוע את השבר המוסרי שיעכיר את מורשתנו לדורות. רבים מוחים ורבות בוכות, אבל אייכה יונה הנביא שתחזירנו בתשובה? עמוק בתוך הים, רחוק מאור היום, כמו שבוי במנהרה.
אנחנו העבריינים, כולנו יחד. ורק מתוך בושת החרטה, בקשת סליחה ומחויבות לפיצוי ותיקון המידות – רק כשנביט זה בעיני זו, פנים אל פנים, בקודש הקודשים השנתי, נזכה לחסד של אפשרות המחילה וההתחלה מחדש. רק יושר והכנעה, ענווה ואומץ, חשבון נפש פרטי וכללי יוכלו להעביר, עם הזמן, את רוע הגזרה.
ההכרה בעבירות שעברנו כולנו היא השער אל מעבר למשבר הנורא הזה. יעלה תחנוננו מערב, ובתפילתנו המשותפת נהיה ערבים זה לזו לזה, ויערב ללבנו קול תפילתנו.
צמאה נפשנו לאל חי, לקדושת החיים עצמם, להוויה אחת שלמה, הנקווית בדמעותנו. יהי רצון ומן הצמא הנורא הזה, תעלה השוועה, יתעוררו הרחמים, ותימצא לנו כפרה.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב עמיחי לאו-לביא, יליד רמת גן, מתגורר בניו יורק והרבה על הקו בין ישראל וארה״ב. מייסד ומנהיגה הרוחני של קהילת ״לב/שול״ - ״מעבדת״ בניו יורק, פעיל זכויות להט״בק, חבר הוועד המנהל של הקול רבני לזכויות אדם, אב לשלושה, וכוכב הסרט התיעודי ״מלכת השבת״ (2024).
הרבה דליה שחם היא מוסיקאית, יוצרת, אקטיביסטית רוחנית, חיפאית, אוהבת אדם ואדמה. לאחרונה הוציאה את השיר "צמאה" מתוך פרויקט משותף עם המוזיקאי יונתן קונדה.