חג השבועות הוא הזמן שבו אנו חוגגים את קבלת התורה. אנו קוראים את עשרת הדיברות: היסוד להתנהגותנו המוסרית והערכית. אלו הן גם מצוות והנחיות ייחודיות לחיים יהודיים, וגם אמיתות אוניברסליות הנוגעות להתנהגות המוסרית של כלל האנושות.
אנו גם קוראים את מגילת רות, שהיא חגיגה של מעשי של גמילות חסד, אחריות קהילתית וקבלת הגֵּר והזר! זוהי למעשה דוגמה לקהילה אידיאלית- קהילה שחיה את עשרת הדיברות הלכה למעשה.
מדוע בחרו חז״ל במגילת רות לקריאה בחג השבועות? זהו סיפורה של שתי אלמנות המחפשות את דרכן חזרה לארץ ישראל, ושם הן מגלות כיצד שבט יהודה מתייחסת לעניים, לאלמנות וליתומים. המסורת המקראית שלנו דורשת מאיתנו לדאוג לחלשים ולפגיעים ביותר, משום שגם אנו היינו פעם פגיעים - כאשר היינו עבדים במצרים. "כי גרים הייתם בארץ מצרים". (דברים, י, יט)
רות המואבייה מחבקת את חמותה נעמי, כאשר הן שבות יחד אל ארץ ישראל, חסרות כול מבית לחם. רות זוכה לטיפולו ולחסדו של בועז, וכך מתחילה להיווצר שרשרת של "אהבה גואלת".
מהי "אהבה גואלת"? זוהי אהבה המרפאה ומשקמת יחידים ואת בני ישראל, עם ישראל כולו. במקרה של רות ובועז, משמעותה אף גדולה יותר. אך היכן מתחילה אותה שרשרת? אנו מוצאים זאת בשורות הסיום של מגילת רות:
״וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת־הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ, וַתְּהִי־לוֹ לְאֹמֶנֶת. וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר: יֻלַּד־בֵּן לְנָעֳמִי; וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד — הוּא אֲבִי יִשַׁי, אֲבִי דָוִד:
תִּקְרֶ֩אנָה֩ ל֨וֹ הַשְּׁכֵנ֥וֹת שֵׁם֙ לֵאמֹ֔ר יֻלַּד־בֵּ֖ן לְנׇעֳמִ֑י וַתִּקְרֶ֤אנָֽה שְׁמוֹ֙ עוֹבֵ֔ד ה֥וּא אֲבִֽי־יִשַׁ֖י אֲבִ֥י דָוִֽד׃
וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְד֣וֹת פָּ֔רֶץ פֶּ֖רֶץ הוֹלִ֥יד אֶת־חֶצְרֽוֹן׃
וְחֶצְרוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת־רָ֔ם וְרָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־עַמִּינָדָֽב׃
וְעַמִּֽינָדָב֙ הוֹלִ֣יד אֶת־נַחְשׁ֔וֹן וְנַחְשׁ֖וֹן הוֹלִ֥יד אֶת־שַׂלְמָֽה׃
וְשַׂלְמוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת־בֹּ֔עַז וּבֹ֖עַז הוֹלִ֥יד אֶת־עוֹבֵֽד׃
וְעֹבֵד֙ הוֹלִ֣יד אֶת־יִשָׁ֔י וְיִשַׁ֖י הוֹלִ֥יד אֶת־דָּוִֽד׃"
(מגילת רות, ד', טז-כב)
מי הוא פרץ, ומדוע הוא חוליה כה קריטית בשרשרת הזאת?
כדי להבין זאת, עלינו לחזור לסיפורי ספר בראשית: אל יעקב אבינו ושנים־עשר בניו. יהודה הוא בנו הרביעי של יעקב. פרץ הוא בנם של יהודה ותמר - בן שנולד מתוך מעשה של הסתרה והטעיה, אך גם מתוך תחילתו של תהליך תשובה עמוק.
יהודה לא לקח אחריות על תמר, כלתו האלמנה, ולא דאג להמשך שושלתו של בנו המת. הוא הותיר את תמר במצב של תלישות וחוסר עתיד. רק כאשר תמר מתחפשת לזונה ומרמה אותו, יהודה מוליד ממנה את התאומים פרץ וזרח. בתחילה הוא מגנה אותה, אך כאשר האמת מתבררת לו, הוא מכריז: ״צָדְקָה מִמֶּנִּי״. (בראשית, לח, כו)
כאן המילה "צדקה" איננה רק "היא צדקה" במובן של "הייתה צודקת"; משמעותה גם שהיא עשתה צדק במשמעות תיקנה עוול. ההכרה הזאת של יהודה, קבלת האחריות שלו כלפי בניו המתים וכלפי תמר, היא שמניעה אותו בהמשך להפוך למנהיג המביא לפיוס בין יוסף ואחיו. יהודה הוא זה שלוקח אחריות, משכנע את יעקב לשחרר את בנימין כדי שהאחים יוכלו לשוב למצרים, לשחרר את שמעון שהיה אסור בידי יוסף, ובכך לפתוח את לבו של יוסף ולהשיב את המשפחה לאחדותה.
אותה שושלת של תיקון הצדק, של איחוי משפחות שבורות ושל קבלת האחר - תמר ה״זונה״ ורות המואבייה - היא הדרך שבה אהבה גואלת מרפאה אותנו. שתי נשים פגיעות ונדחות, דווקא הן המשנות את גורלינו! במקרה של רות, היא מביאה אהבה ותקווה לנעמי והיא יוזמת את הקשר עם בועז. הצהרת האמונה שלה, דווקא כאשר נדמה שאין עוד במה להאמין; מחויבותו של בועז לחלוק את שפע שדותיו עם העניים והנזקקים ללא השפלה; כל אלה מולידים את השושלת שממנה, על פי מסורתנו, עתיד לצאת המשיח, צאצא בית דוד.
מעשים קטנים וגדולים של אמונה: באלוהים, זה בזה, ובערכים העמוקים ביותר של דאגה וכבוד הדדי. חג השבועות נקרא חג "מתן תורה", הזמן שבו אלוהים מעניק לנו את התורה לאחר שבעת השבועות של ספירת העומר, המחברים בין פסח לשבועות. אלו שבועות של אי־ודאות, משום שבעוד אנו ממתינים להצלחת קציר החיטים, מזג אוויר קשה עלול להשמיד את היבולים. אנו זקוקים ללחם כדי להתקיים, ואנו זקוקים לאמונה מתמשכת כדי לעבור את הזמנים הקשים וחסרי הוודאות.
אנו זקוקים למעשים של אהבה גואלת, אהבה שמרפאה אותנו ומחדשת אותנו ברגעים הפגיעים ביותר שלנו.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב נעמה קלמן כיהנה כדקאנית של ה־ Hebrew Union College בירושלים עד לפרישתה לגמלאות. היא ממשיכה לפעול לקידום הפמיניזם, הפלורליזם היהודי ו דו קיום בחברה המשותפת.
אנו גם קוראים את מגילת רות, שהיא חגיגה של מעשי של גמילות חסד, אחריות קהילתית וקבלת הגֵּר והזר! זוהי למעשה דוגמה לקהילה אידיאלית- קהילה שחיה את עשרת הדיברות הלכה למעשה.
מדוע בחרו חז״ל במגילת רות לקריאה בחג השבועות? זהו סיפורה של שתי אלמנות המחפשות את דרכן חזרה לארץ ישראל, ושם הן מגלות כיצד שבט יהודה מתייחסת לעניים, לאלמנות וליתומים. המסורת המקראית שלנו דורשת מאיתנו לדאוג לחלשים ולפגיעים ביותר, משום שגם אנו היינו פעם פגיעים - כאשר היינו עבדים במצרים. "כי גרים הייתם בארץ מצרים". (דברים, י, יט)
רות המואבייה מחבקת את חמותה נעמי, כאשר הן שבות יחד אל ארץ ישראל, חסרות כול מבית לחם. רות זוכה לטיפולו ולחסדו של בועז, וכך מתחילה להיווצר שרשרת של "אהבה גואלת".
מהי "אהבה גואלת"? זוהי אהבה המרפאה ומשקמת יחידים ואת בני ישראל, עם ישראל כולו. במקרה של רות ובועז, משמעותה אף גדולה יותר. אך היכן מתחילה אותה שרשרת? אנו מוצאים זאת בשורות הסיום של מגילת רות:
״וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת־הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ, וַתְּהִי־לוֹ לְאֹמֶנֶת. וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר: יֻלַּד־בֵּן לְנָעֳמִי; וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד — הוּא אֲבִי יִשַׁי, אֲבִי דָוִד:
תִּקְרֶ֩אנָה֩ ל֨וֹ הַשְּׁכֵנ֥וֹת שֵׁם֙ לֵאמֹ֔ר יֻלַּד־בֵּ֖ן לְנׇעֳמִ֑י וַתִּקְרֶ֤אנָֽה שְׁמוֹ֙ עוֹבֵ֔ד ה֥וּא אֲבִֽי־יִשַׁ֖י אֲבִ֥י דָוִֽד׃
וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְד֣וֹת פָּ֔רֶץ פֶּ֖רֶץ הוֹלִ֥יד אֶת־חֶצְרֽוֹן׃
וְחֶצְרוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת־רָ֔ם וְרָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־עַמִּינָדָֽב׃
וְעַמִּֽינָדָב֙ הוֹלִ֣יד אֶת־נַחְשׁ֔וֹן וְנַחְשׁ֖וֹן הוֹלִ֥יד אֶת־שַׂלְמָֽה׃
וְשַׂלְמוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת־בֹּ֔עַז וּבֹ֖עַז הוֹלִ֥יד אֶת־עוֹבֵֽד׃
וְעֹבֵד֙ הוֹלִ֣יד אֶת־יִשָׁ֔י וְיִשַׁ֖י הוֹלִ֥יד אֶת־דָּוִֽד׃"
(מגילת רות, ד', טז-כב)
מי הוא פרץ, ומדוע הוא חוליה כה קריטית בשרשרת הזאת?
כדי להבין זאת, עלינו לחזור לסיפורי ספר בראשית: אל יעקב אבינו ושנים־עשר בניו. יהודה הוא בנו הרביעי של יעקב. פרץ הוא בנם של יהודה ותמר - בן שנולד מתוך מעשה של הסתרה והטעיה, אך גם מתוך תחילתו של תהליך תשובה עמוק.
יהודה לא לקח אחריות על תמר, כלתו האלמנה, ולא דאג להמשך שושלתו של בנו המת. הוא הותיר את תמר במצב של תלישות וחוסר עתיד. רק כאשר תמר מתחפשת לזונה ומרמה אותו, יהודה מוליד ממנה את התאומים פרץ וזרח. בתחילה הוא מגנה אותה, אך כאשר האמת מתבררת לו, הוא מכריז: ״צָדְקָה מִמֶּנִּי״. (בראשית, לח, כו)
כאן המילה "צדקה" איננה רק "היא צדקה" במובן של "הייתה צודקת"; משמעותה גם שהיא עשתה צדק במשמעות תיקנה עוול. ההכרה הזאת של יהודה, קבלת האחריות שלו כלפי בניו המתים וכלפי תמר, היא שמניעה אותו בהמשך להפוך למנהיג המביא לפיוס בין יוסף ואחיו. יהודה הוא זה שלוקח אחריות, משכנע את יעקב לשחרר את בנימין כדי שהאחים יוכלו לשוב למצרים, לשחרר את שמעון שהיה אסור בידי יוסף, ובכך לפתוח את לבו של יוסף ולהשיב את המשפחה לאחדותה.
אותה שושלת של תיקון הצדק, של איחוי משפחות שבורות ושל קבלת האחר - תמר ה״זונה״ ורות המואבייה - היא הדרך שבה אהבה גואלת מרפאה אותנו. שתי נשים פגיעות ונדחות, דווקא הן המשנות את גורלינו! במקרה של רות, היא מביאה אהבה ותקווה לנעמי והיא יוזמת את הקשר עם בועז. הצהרת האמונה שלה, דווקא כאשר נדמה שאין עוד במה להאמין; מחויבותו של בועז לחלוק את שפע שדותיו עם העניים והנזקקים ללא השפלה; כל אלה מולידים את השושלת שממנה, על פי מסורתנו, עתיד לצאת המשיח, צאצא בית דוד.
מעשים קטנים וגדולים של אמונה: באלוהים, זה בזה, ובערכים העמוקים ביותר של דאגה וכבוד הדדי. חג השבועות נקרא חג "מתן תורה", הזמן שבו אלוהים מעניק לנו את התורה לאחר שבעת השבועות של ספירת העומר, המחברים בין פסח לשבועות. אלו שבועות של אי־ודאות, משום שבעוד אנו ממתינים להצלחת קציר החיטים, מזג אוויר קשה עלול להשמיד את היבולים. אנו זקוקים ללחם כדי להתקיים, ואנו זקוקים לאמונה מתמשכת כדי לעבור את הזמנים הקשים וחסרי הוודאות.
אנו זקוקים למעשים של אהבה גואלת, אהבה שמרפאה אותנו ומחדשת אותנו ברגעים הפגיעים ביותר שלנו.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב נעמה קלמן כיהנה כדקאנית של ה־ Hebrew Union College בירושלים עד לפרישתה לגמלאות. היא ממשיכה לפעול לקידום הפמיניזם, הפלורליזם היהודי ו דו קיום בחברה המשותפת.