בישראל האלימות מקיפה אותנו. חזיתות מלחמה בלתי־פוסקות שבהן חיילינו נלחמים. עורף אזרחי הנתון לאיום רקטות. עלייה במקרי הרצח בחברה הערבית. עלייה באלימות במשפחה. טרור פלסטיני בגדה המערבית / יהודה ושומרון. טרור יהודי בגדה המערבית / יהודה ושומרון. ברחבי העולם מתקפות על בתי כנסת ועל יהודים.
ולא רק אצלנו – מקרי ירי אקראי פוקדים את ארצות הברית, לצד אלימות שלטונית כלפי מהגרים החשודים בכניסה בלתי חוקית ומגיניהם. המשטר האיראני הורג מפגינים בעשרות אלפים. המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. אלה רק מקצת מהכותרות.
המסורת שלנו סבורה שאלימות היא תכונה אנושית מולדת. כאשר מנחתו של קין נדחית ואילו מנחתו של הבל מתקבלת, קין רוצח את אחיו. זמן קצר לאחר מכן מבחין אלוהים באלימות ("חמס") שבאנושות כולה ומגיב בעצמו באלימות בהשמדה, ומכריז: "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית, ח, כא), וכביכול משלים עם עולם שיש בו אלימות.
התורה אינה מהללת אלימות, אלא נאבקת להתמודד עמה. אלוהים קורא לאברהם לשכנע אותו לא להשמיד את סדום ועמורה. יעקב בורח מזעמו האלים של אחיו עשו. יוסף קורבן לאלימות אחיו – והוא לבסוף סולח להם. אלוהים מציל את בני ישראל מעבודת פרך ומשוט המעביד האכזרי. גם אלוהים עצמו נאבק ביצרו – שולח מכות כאשר בני אדם מכעיסים אותו – ומשה שותפו פועל להזכיר לו לרסן את עצמו, לעיתים בהצלחה ולעיתים לא.
קיומה של אלימות באנושות מאוד מטרידה את התורה. גם בפרשת השבוע "אחרי מות–קדושים", המרכז הפיזי של התורה, מטרתה המרכזית היא צמצום האלימות.
הפרשה מציגה ארבע דרכים לריסון הדחף האלים באדם:
1. הוראות מפורטות להקרבת קרבנות בטקסים מפורטים בקפדנות – שעיר לחטאת ושעיר לעזאזל, וכן ההוראה שכל קרבן הנעשה מחוץ למחנה "בשדה" יובא אל אוהל המועד (ויקרא, ט״ז, י״ז). הוגים לדורותם לימדו שמטרת הסדרת אכילת הבשר היא לנתב את הנטייה האנושית לאלימות, לשלוט בה וכך לרסנהּ. כפי שלימד רבי יוסף אלבו: "...ואפילו מה שהתיר מהם (החיות לאכילה) לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע...." (ספר העיקרים).
2. איסורי עריות חמורים, שעונשם כבד, כגון "וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשׂוֹת מִקֶּרֶב עַמָּם" (ויקרא, י״ח, כ״ט). עונשים אלה נועדו להרתיע בני אדם מלפעול על פי דחפיהם האפלים.
3. שלישית, נאמר בפרשה: "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם; אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא, י״ט, ל״ד). התורה מזכירה לנו שוב ושוב את היותנו קורבנות לאלימות בעבר. עלינו להזדהות עם תחושת הקורבן כדי להרגיש עמו אמפתיה במיוחד כאשר יש בידינו כוח, להתגבר על רגשות נקם או פחד מן האחר, ולנהוג בכבוד כלפי הלא־יהודים שבתוכנו.
4. לבסוף, התורה קוראת לנו לקדושה: "דַּבֵּר אֶל־כׇּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם׃" (ויקרא, יט, ב). כלומר, אנו עם השואף לפעול ברמה רוחנית נעלית. הציווי הזה מלוּוֶה ברשימה של מצוות מוסריות – משפט צדק, תשלום שכר בזמן, דאגה לעניים, הסרת שנאה מן הלב, אהבת הרֵע ואהבת הגר, וחוק אחד לגר ולאזרח
אנו שואלים את עצמנו, כפי שעשו כל הדורות: כיצד נוכל לחיות את דברי התורה? כיצד נוכל לרתום את הבנתנו המתפתחת את העולם כדי להגשים את תורתנו?
בעת העתיקה, בני אדם עידנו את דחפיהם האלימים באמצעות הקרבנות. כיום אנו מעודדים ספורט ופעילויות מעשירות אחרות. מדעי החברה העניקו לנו כלים מוכחים לשיפור תקשורת ולניהול קונפליקטים. מלחמות עדיין פוקדות אותנו אך גם כאשר הן משיגות מטרות מסוימות, בסופו של דבר הפתרון לכל סכסוך מושג באמצעות משא ומתן והסכמים. דוגמה מובהקת במדינת ישראל היא ניצול מנהיגים בתנועת ההתנחלויות את מצוקתם הרגשית של בני נוער, שליחתם למאחזים בלתי חוקיים ועידוד אלימות כלפי כפרים פלסטיניים ומאהלי בדואים סמוכים. יש צורך באנשי מקצוע אחראיים שיתערבו ויסייעו לבני נוער אלה להתמודד עם צרכיהם הנפשיים והחברתיים.
יש לנו שלטון חוק במדינה. עלינו לחייב את נבחרי הציבור לפעול לפי החוק שעליו הופקדו. אם ברצונם לשנותו, עליהם לפעול בדרכים דמוקרטיות. בכל דמוקרטיה, תיקון מוסדות השלטון נעשה באמצעות דיון אזרחי, לא בהכרזת מלחמה על רשויות אחרות ובהטלת ספק בלגיטימיות שלהן. אם מערערים את המערכת – היא לא תוכל לפעול. ועוד, כאשר שרים בממשלת ישראל מתבטאים בפומבי על סיוע לעקיפת החוק כדי לאפשר הקמת מאחזים בלתי חוקיים שלטון החוק מתרוקן ממשמעות. כשאנשים מתקיפים באלימות אזרחים בגלל דעותיהם הפוליטיות ואין הרשעה אחת, תחושת הביטחון הכללית יורדת.
אף שהתורה מכירה בעונש מוות, חכמים לדורותיהם הסתייגו מיישומו, וכינו סנדהדרין שהוציא להורג יותר מפעם בשבע שנים "חבלנית" (משנה, מכות, א, י). מחקרים בני זמננו מראים שעונש מוות אינו מפחית פשיעה אלימה. חברות מצליחות להתמודד עם אלימות כאשר הן משקיעות בטיפול בלחצים החברתיים באוכלוסיות שבהן האלימות נפוצה.
על מנהיגים דתיים להתייחס לאמונה ולמוסר במשקל שווה, ושיהיו בראש מעייניהם מצוות בין אדם לחברו. קשה להבין מדוע החברה הישראלית ממשיכה להעניק כבוד ותמיכה כלכלית כה רבה לרבנים אורתודוקסים וחרדים המעמידים את המצוות המוסריות של היהדות מתחת למצוות הפולחן. כאשר רב ראשי לשעבר מכנה את שופטי בית המשפט העליון "רשעים" ואומר "שהקדוש ברוך הוא ישמיד אותם" – הוא מסית לאלימות. השמצה ודמוניזציה של מנהיגים בעלי עמדה שונה אינן דרכהּ של תורה, והן בוודאי מנוגדות לציווי "ואהבת לרעך כמוך", שעליו אמר רבי עקיבא: "זה כלל גדול בתורה" (תלמוד ירושלמי, נדרים ט׳:ד׳)
התורה מלמדת: "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (דברים, ל, יט). תורתנו קוראת לנו להכיר בדחף לאלימות, שהוא שלילת החיים, להתנגד לו ולהתגבר עליו – בתוכנו ובחברה. היא קוראת לחקיקת חוקים מוסריים וצודקים המביאים שוויון לכל יושבי הארץ ודאגה לחלשים. זו דרכה של היהדות אל הקדושה וקרבת ה'.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרבָּה סטייסי בלנק היא מנהלת המרכז לחינוך ופיתוח מנהיגות של האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת. ספר השירה הראשון שלה "הוראות עלייה לנערה אמריקאית" יצא לאור ב-2025, ושיריה וסיפוריה פורסמו בכתבי עת בישראל ובארצות הברית. היא גרה בירושלים.
ולא רק אצלנו – מקרי ירי אקראי פוקדים את ארצות הברית, לצד אלימות שלטונית כלפי מהגרים החשודים בכניסה בלתי חוקית ומגיניהם. המשטר האיראני הורג מפגינים בעשרות אלפים. המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. אלה רק מקצת מהכותרות.
המסורת שלנו סבורה שאלימות היא תכונה אנושית מולדת. כאשר מנחתו של קין נדחית ואילו מנחתו של הבל מתקבלת, קין רוצח את אחיו. זמן קצר לאחר מכן מבחין אלוהים באלימות ("חמס") שבאנושות כולה ומגיב בעצמו באלימות בהשמדה, ומכריז: "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית, ח, כא), וכביכול משלים עם עולם שיש בו אלימות.
התורה אינה מהללת אלימות, אלא נאבקת להתמודד עמה. אלוהים קורא לאברהם לשכנע אותו לא להשמיד את סדום ועמורה. יעקב בורח מזעמו האלים של אחיו עשו. יוסף קורבן לאלימות אחיו – והוא לבסוף סולח להם. אלוהים מציל את בני ישראל מעבודת פרך ומשוט המעביד האכזרי. גם אלוהים עצמו נאבק ביצרו – שולח מכות כאשר בני אדם מכעיסים אותו – ומשה שותפו פועל להזכיר לו לרסן את עצמו, לעיתים בהצלחה ולעיתים לא.
קיומה של אלימות באנושות מאוד מטרידה את התורה. גם בפרשת השבוע "אחרי מות–קדושים", המרכז הפיזי של התורה, מטרתה המרכזית היא צמצום האלימות.
הפרשה מציגה ארבע דרכים לריסון הדחף האלים באדם:
1. הוראות מפורטות להקרבת קרבנות בטקסים מפורטים בקפדנות – שעיר לחטאת ושעיר לעזאזל, וכן ההוראה שכל קרבן הנעשה מחוץ למחנה "בשדה" יובא אל אוהל המועד (ויקרא, ט״ז, י״ז). הוגים לדורותם לימדו שמטרת הסדרת אכילת הבשר היא לנתב את הנטייה האנושית לאלימות, לשלוט בה וכך לרסנהּ. כפי שלימד רבי יוסף אלבו: "...ואפילו מה שהתיר מהם (החיות לאכילה) לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע...." (ספר העיקרים).
2. איסורי עריות חמורים, שעונשם כבד, כגון "וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשׂוֹת מִקֶּרֶב עַמָּם" (ויקרא, י״ח, כ״ט). עונשים אלה נועדו להרתיע בני אדם מלפעול על פי דחפיהם האפלים.
3. שלישית, נאמר בפרשה: "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם; אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא, י״ט, ל״ד). התורה מזכירה לנו שוב ושוב את היותנו קורבנות לאלימות בעבר. עלינו להזדהות עם תחושת הקורבן כדי להרגיש עמו אמפתיה במיוחד כאשר יש בידינו כוח, להתגבר על רגשות נקם או פחד מן האחר, ולנהוג בכבוד כלפי הלא־יהודים שבתוכנו.
4. לבסוף, התורה קוראת לנו לקדושה: "דַּבֵּר אֶל־כׇּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם׃" (ויקרא, יט, ב). כלומר, אנו עם השואף לפעול ברמה רוחנית נעלית. הציווי הזה מלוּוֶה ברשימה של מצוות מוסריות – משפט צדק, תשלום שכר בזמן, דאגה לעניים, הסרת שנאה מן הלב, אהבת הרֵע ואהבת הגר, וחוק אחד לגר ולאזרח
אנו שואלים את עצמנו, כפי שעשו כל הדורות: כיצד נוכל לחיות את דברי התורה? כיצד נוכל לרתום את הבנתנו המתפתחת את העולם כדי להגשים את תורתנו?
בעת העתיקה, בני אדם עידנו את דחפיהם האלימים באמצעות הקרבנות. כיום אנו מעודדים ספורט ופעילויות מעשירות אחרות. מדעי החברה העניקו לנו כלים מוכחים לשיפור תקשורת ולניהול קונפליקטים. מלחמות עדיין פוקדות אותנו אך גם כאשר הן משיגות מטרות מסוימות, בסופו של דבר הפתרון לכל סכסוך מושג באמצעות משא ומתן והסכמים. דוגמה מובהקת במדינת ישראל היא ניצול מנהיגים בתנועת ההתנחלויות את מצוקתם הרגשית של בני נוער, שליחתם למאחזים בלתי חוקיים ועידוד אלימות כלפי כפרים פלסטיניים ומאהלי בדואים סמוכים. יש צורך באנשי מקצוע אחראיים שיתערבו ויסייעו לבני נוער אלה להתמודד עם צרכיהם הנפשיים והחברתיים.
יש לנו שלטון חוק במדינה. עלינו לחייב את נבחרי הציבור לפעול לפי החוק שעליו הופקדו. אם ברצונם לשנותו, עליהם לפעול בדרכים דמוקרטיות. בכל דמוקרטיה, תיקון מוסדות השלטון נעשה באמצעות דיון אזרחי, לא בהכרזת מלחמה על רשויות אחרות ובהטלת ספק בלגיטימיות שלהן. אם מערערים את המערכת – היא לא תוכל לפעול. ועוד, כאשר שרים בממשלת ישראל מתבטאים בפומבי על סיוע לעקיפת החוק כדי לאפשר הקמת מאחזים בלתי חוקיים שלטון החוק מתרוקן ממשמעות. כשאנשים מתקיפים באלימות אזרחים בגלל דעותיהם הפוליטיות ואין הרשעה אחת, תחושת הביטחון הכללית יורדת.
אף שהתורה מכירה בעונש מוות, חכמים לדורותיהם הסתייגו מיישומו, וכינו סנדהדרין שהוציא להורג יותר מפעם בשבע שנים "חבלנית" (משנה, מכות, א, י). מחקרים בני זמננו מראים שעונש מוות אינו מפחית פשיעה אלימה. חברות מצליחות להתמודד עם אלימות כאשר הן משקיעות בטיפול בלחצים החברתיים באוכלוסיות שבהן האלימות נפוצה.
על מנהיגים דתיים להתייחס לאמונה ולמוסר במשקל שווה, ושיהיו בראש מעייניהם מצוות בין אדם לחברו. קשה להבין מדוע החברה הישראלית ממשיכה להעניק כבוד ותמיכה כלכלית כה רבה לרבנים אורתודוקסים וחרדים המעמידים את המצוות המוסריות של היהדות מתחת למצוות הפולחן. כאשר רב ראשי לשעבר מכנה את שופטי בית המשפט העליון "רשעים" ואומר "שהקדוש ברוך הוא ישמיד אותם" – הוא מסית לאלימות. השמצה ודמוניזציה של מנהיגים בעלי עמדה שונה אינן דרכהּ של תורה, והן בוודאי מנוגדות לציווי "ואהבת לרעך כמוך", שעליו אמר רבי עקיבא: "זה כלל גדול בתורה" (תלמוד ירושלמי, נדרים ט׳:ד׳)
התורה מלמדת: "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (דברים, ל, יט). תורתנו קוראת לנו להכיר בדחף לאלימות, שהוא שלילת החיים, להתנגד לו ולהתגבר עליו – בתוכנו ובחברה. היא קוראת לחקיקת חוקים מוסריים וצודקים המביאים שוויון לכל יושבי הארץ ודאגה לחלשים. זו דרכה של היהדות אל הקדושה וקרבת ה'.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרבָּה סטייסי בלנק היא מנהלת המרכז לחינוך ופיתוח מנהיגות של האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת. ספר השירה הראשון שלה "הוראות עלייה לנערה אמריקאית" יצא לאור ב-2025, ושיריה וסיפוריה פורסמו בכתבי עת בישראל ובארצות הברית. היא גרה בירושלים.