מדוע יש איסור קטגורי על נישואין עם העמים מואב ועמון: "גַּ֚ם דּ֣וֹר עֲשִׂירִ֔י לֹא־יָבֹ֥א לָהֶ֛ם בִּקְהַ֥ל יְהֹוָ֖ה עַד־עוֹלָֽם" לעומת איסור מתון על חיתון עם אדום ומצריים "בָּנִ֛ים אֲשֶׁר־יִוָּלְד֥וּ לָהֶ֖ם דּ֣וֹר שְׁלִישִׁ֑י יָבֹ֥א לָהֶ֖ם בִּקְהַ֥ל יְהֹוָֽה"? איזה מארבעה עמים אלה נחרת בזיכרון דור יוצאי מצרים ודור המדבר כאויב מסוכן ואכזרי יותר? מואב ועמון "עַל־דְּבַ֞ר אֲשֶׁ֨ר לֹא־קִדְּמ֤וּ אֶתְכֶם֙ בַּלֶּ֣חֶם וּבַמַּ֔יִם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם וַאֲשֶׁר֩ שָׂכַ֨ר עָלֶ֜יךָ אֶת־בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֗וֹר מִפְּת֛וֹר אֲרַ֥ם נַהֲרַ֖יִם לְקַֽלְלֶֽךָּ". לעומת אדום שיצא לקראת ישראל "בעם כבד וביד חזקה" [במדבר כ 20], והמצרים אשר העבידו אותנו בפרך והשליכו ליאור תינוקות של בני עמנו! כלפי עמון ומואב מזהיר משה בפרשת כי-תצא "לֹא־תִדְרֹ֥שׁ שְׁלֹמָ֖ם וְטֹבָתָ֑ם כׇּל־יָמֶ֖יךָ לְעוֹלָֽם" ולעומת זאת דורש: "לֹֽא־תְתַעֵ֣ב אֲדֹמִ֔י כִּ֥י אָחִ֖יךָ ה֑וּא[i] לֹא־תְתַעֵ֣ב מִצְרִ֔י כִּי־גֵ֖ר הָיִ֥יתָ בְאַרְצֽוֹ" [דברים כג 4-7] –היינו מצפים ליחס הפוך כלפי עמון ומואב לעומת היחס כלפי אדום ומצרים!
רש"י מציע הסבר לפרדוקס הזה: מצרים ואדום רצו 'רק' לכלות את גופנו מן העולם הזה, לעומת מואב ועמון שרצו להחטיא אותנו כדי שנאבד את חלקנו בעולם הבא! קשה לי לקבל הסבר זה! לדעתי, הסיבה האמתית לאיסור חיתון עם עמון ומואב נרמזת בסמיכות הפסוק לפני כן האוסר נישואין עם 'ממזר' ובניסוח הדומה של שני האיסורים: "לֹא־יָבֹ֥א מַמְזֵ֖ר בִּקְהַ֣ל יְהֹוָ֑ה גַּ֚ם דּ֣וֹר עֲשִׂירִ֔י לֹא־יָ֥בֹא ל֖וֹ בִּקְהַ֥ל יְהֹוָֽה" [שם, שם 3] עמון ומואב נולדו מגילוי עריות של בנות לוט עם אביהן, ולכן לשני עמים אלה יש 'פגם גנטי', ואסור שיתערבו עם זרע קודש של ישראל! מסתבר ש"החיים חזקים יותר מכל הלכה"[ii]: דוד המלך הוא נין של רות המואבייה ובנו שלמה נשא את נעמה העמונית, כך שהפגם הגנטי של בני לוט נתערב דווקא בשושלת המלוכה שלנו! משום כך לימדו חז"ל שהאיסור על נישואין עם עמון ומואב מתייחס לעמונים ומואבים ממין זכר בלבד, לא לבנות העמים האלה!
בפר' כי-תצא ובתנ"ך בכלל, הגויים אינם עשויים מקשה אחת! יש קרובים ויש רחוקים. יש האסורים בחיתון ויש שאסור לתעב אותם! כמה נביאים חזו אחדות האנושות באחרית הימים: "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" מבטיח ישעיה (נו 7), "וְהָיָ֧ה יְהֹוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־כׇּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד" מבטיח זכריה (יד 9). מאידך יש פסוקים המדגישים את יחודו והתבדלותו של עם ישראל!
איך התמודדו חז"ל עם יחס אכזרי כלפי עמי-כנען? הציווי בספר דברים כלפי עמים אלה: "הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם, לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם" לפי הפשט 'לא תחנם' (שורש: חנן) משמעו "לא תרחם עליהם!"
אבל חז"ל דרשו: "לא תיתן להם חניה (שורש: חנה) בארץ" המשמעות ההלכתית היא: לא תמכור או תשכיר להם קרקע! גם אם כוונת חז"ל במדרש זה הייתה 'גרש אותם מארץ הקודש', וגירוש (המכונה כיום 'טרנספר') נחשב אכזרי, הוא פחות אכזרי מהדרישה "הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם" =השמדת העמים אשר ישבו בארץ המובטחת בזמן שעם ישראל התנחל בה.
מה היחס הראוי כלפי אומות העולם? התשובה תלויה בעיתוי השאלה:
"הלל הזקן אומר: בעת מכניסין -פזר, בעת מפזרין -כנס" [תוספתא ברכות פרק ו']: כאשר עם ישראל מפוזר בארבע כנפות תבל, נרדף ומוכה בידי גויים גדולים וחזקים, חובה לרומם את רוח ישראל ולהדגיש את בחירתו ו'עליונותו' על העמים. בגולה מוצדק היה לברך כל יום: "ברוך... שלא עשני גוי". דברים שנועדו לאמירה פעם בשנה (הקדמה ל'מלכויות' ב'מוסף ראש השנה') הפכו בגולה לסיסמת גאווה והתנשאות שאומרים שלוש פעמים ביום: "שֶׁלֹּא עָשָֽׂנוּ כְּגוֹיֵי הָֽאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָֽנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָֽאֲדָמָה, שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵֽנוּ כָּהֶם וְגוֹרָלֵֽנוּ כְּכָל־הֲמוֹנָם, שֶׁהֵם מִשְׁתַּֽחֲוִים לָהֶֽבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְּלִים אֶל־אֵל לֹֽא יוֹשִׁיעַ..." אבל כאשר עם ישראל עצמאי בארצנו, וצבא ההגנה לישראל הוא הצבא החזק ביותר במזרח התיכון, הופכים דברי ההתנשאות האלה לחילול שם שמים לא רק בגלל התדמית הגזענית שנוצרת לנו בעולם, אלא בראש ובראשונה בגלל החינוך הלאומני והגזעני שדיבורים אלה מעודדים ומטפחים בקרבנו!
פסיקת הלכה גלותית הוא הספר שמחבריו קראו לו 'תורת המלך'. בספר זה לוקטו הלכות שנוצרו בימי סבל ורדיפות. התגובה הטבעית של עם שדמו היה הפקר הייתה לקבוע: "דם יהודי אדום יותר מדם של גוי, להרוג גוי פחות חמור מאשר להרוג יהודי". הספר הזה ראוי לכותרת 'תורת עבד כי ימלוך': העבד היהודי המשוחרר נושא בקרבו את תחושות קיפוח וצידוק עצמי: 'דמנו נשפך כמים בגלל אנטישמיות. עכשיו הגיע הזמן שהגויים (במיוחד פלסטינאים) יסבלו את נחת זרוענו!' פירות הבאושים של ה'הלכה' הזאת הם טרוריסטים יהודיים הקוראים לעצמם "נוער הגבעות"...
אנו חייבים לחנך את ילדינו ונכדינו: כל בני אדם נבראו בצלם אלהים! בכל העמים, כמו בישראל, יש טובים ורעים: יש יהודים ולא-יהודים שאיבדו צלם אנוש כי השנאה העבירה אותם על דעתם, ויש אנשים בישראל ובכל העמים והדתות שחייהם והתנהגותם הם הוכחה לבריאתם בצלם!
[i] עשיו-אדום מתואר כשונא ואויב במילים חריפות ביותר אצל הנביאים עובדיה ומלאכי...
[i] שמעתי משפט זה מפי הרב מאיר אוריין, מחבר הספרים 'סנה בוער בקוצק' 'מורה לדורות –רבינו משה בן מימון'.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב ד"ר גיל נתיב הוא יליד חיפה. במלחמת ששת הימים נלחם כצנחן בירושלים. תואר ראשון במדעי החברה 1970. בשליחות מח' הנוער והחלוץ לארה"ב 1974- 1972 חזר לשירות קרבי במלחמת יום הכיפורים. בשנים 1974-1977 למד לתואר שני באוניברסיטה העברית ובהיברו יוניון קולג' בירושלים. ב-1977 הצטרף עם משפחתו לשנתיים הראשונות של קיבוץ יהל. חזר לחיפה וכיהן כרב הראשון של קהילת 'אהל אברהם' ומורה לתלמוד בבי"ס תיכון ליאו באק. 1985-1990 דוקטורט בתלמוד בH.U.C. בסינסינטי. 1992-2002 מרַכז לימודי יהדות ב"ליאו באק" ורב הקהילה המסורתית 'מוריה' בחיפה. נשיא כנסת הרבנים בישראל (1996-1998). 2003-2002 שבתון כמרצה לתלמוד בלוס אנג'לס, ושבתון בתפקיד דומה בLeo Baeck College בלונדון. 2004-2012 רב הקהילה המסורתית 'מגן אברהם' בעומר. בשנים 2012-2015 רב הקהילה ליהדות מתקדמת בוורשה, פולין, ומאז שובו ארצה רב קהילת 'הכרם' בכרמיאל. מאפריל 2016 עד יולי 2023 יו"ר ועד ההלכה של כנסת הרבנים בישראל.זיוה וגיל נתיב נשואים מאז נובמבר 1969. יש להם שלושה ילדים (ענבל, דרור, נגה) ושבעה נכדים. תחביבם המשותף (מאז 1980): ריקודי עם ישראלים. גיל הוציא לאור שני ספרי שירה: 'בעמידה' 'אוי לך אם תזעיקי', וספר אוטוביוגרפי 'בנתיבי -יוצא דופן אופייני'.
רש"י מציע הסבר לפרדוקס הזה: מצרים ואדום רצו 'רק' לכלות את גופנו מן העולם הזה, לעומת מואב ועמון שרצו להחטיא אותנו כדי שנאבד את חלקנו בעולם הבא! קשה לי לקבל הסבר זה! לדעתי, הסיבה האמתית לאיסור חיתון עם עמון ומואב נרמזת בסמיכות הפסוק לפני כן האוסר נישואין עם 'ממזר' ובניסוח הדומה של שני האיסורים: "לֹא־יָבֹ֥א מַמְזֵ֖ר בִּקְהַ֣ל יְהֹוָ֑ה גַּ֚ם דּ֣וֹר עֲשִׂירִ֔י לֹא־יָ֥בֹא ל֖וֹ בִּקְהַ֥ל יְהֹוָֽה" [שם, שם 3] עמון ומואב נולדו מגילוי עריות של בנות לוט עם אביהן, ולכן לשני עמים אלה יש 'פגם גנטי', ואסור שיתערבו עם זרע קודש של ישראל! מסתבר ש"החיים חזקים יותר מכל הלכה"[ii]: דוד המלך הוא נין של רות המואבייה ובנו שלמה נשא את נעמה העמונית, כך שהפגם הגנטי של בני לוט נתערב דווקא בשושלת המלוכה שלנו! משום כך לימדו חז"ל שהאיסור על נישואין עם עמון ומואב מתייחס לעמונים ומואבים ממין זכר בלבד, לא לבנות העמים האלה!
בפר' כי-תצא ובתנ"ך בכלל, הגויים אינם עשויים מקשה אחת! יש קרובים ויש רחוקים. יש האסורים בחיתון ויש שאסור לתעב אותם! כמה נביאים חזו אחדות האנושות באחרית הימים: "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" מבטיח ישעיה (נו 7), "וְהָיָ֧ה יְהֹוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־כׇּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד" מבטיח זכריה (יד 9). מאידך יש פסוקים המדגישים את יחודו והתבדלותו של עם ישראל!
איך התמודדו חז"ל עם יחס אכזרי כלפי עמי-כנען? הציווי בספר דברים כלפי עמים אלה: "הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם, לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם" לפי הפשט 'לא תחנם' (שורש: חנן) משמעו "לא תרחם עליהם!"
אבל חז"ל דרשו: "לא תיתן להם חניה (שורש: חנה) בארץ" המשמעות ההלכתית היא: לא תמכור או תשכיר להם קרקע! גם אם כוונת חז"ל במדרש זה הייתה 'גרש אותם מארץ הקודש', וגירוש (המכונה כיום 'טרנספר') נחשב אכזרי, הוא פחות אכזרי מהדרישה "הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם" =השמדת העמים אשר ישבו בארץ המובטחת בזמן שעם ישראל התנחל בה.
מה היחס הראוי כלפי אומות העולם? התשובה תלויה בעיתוי השאלה:
"הלל הזקן אומר: בעת מכניסין -פזר, בעת מפזרין -כנס" [תוספתא ברכות פרק ו']: כאשר עם ישראל מפוזר בארבע כנפות תבל, נרדף ומוכה בידי גויים גדולים וחזקים, חובה לרומם את רוח ישראל ולהדגיש את בחירתו ו'עליונותו' על העמים. בגולה מוצדק היה לברך כל יום: "ברוך... שלא עשני גוי". דברים שנועדו לאמירה פעם בשנה (הקדמה ל'מלכויות' ב'מוסף ראש השנה') הפכו בגולה לסיסמת גאווה והתנשאות שאומרים שלוש פעמים ביום: "שֶׁלֹּא עָשָֽׂנוּ כְּגוֹיֵי הָֽאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָֽנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָֽאֲדָמָה, שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵֽנוּ כָּהֶם וְגוֹרָלֵֽנוּ כְּכָל־הֲמוֹנָם, שֶׁהֵם מִשְׁתַּֽחֲוִים לָהֶֽבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְּלִים אֶל־אֵל לֹֽא יוֹשִׁיעַ..." אבל כאשר עם ישראל עצמאי בארצנו, וצבא ההגנה לישראל הוא הצבא החזק ביותר במזרח התיכון, הופכים דברי ההתנשאות האלה לחילול שם שמים לא רק בגלל התדמית הגזענית שנוצרת לנו בעולם, אלא בראש ובראשונה בגלל החינוך הלאומני והגזעני שדיבורים אלה מעודדים ומטפחים בקרבנו!
פסיקת הלכה גלותית הוא הספר שמחבריו קראו לו 'תורת המלך'. בספר זה לוקטו הלכות שנוצרו בימי סבל ורדיפות. התגובה הטבעית של עם שדמו היה הפקר הייתה לקבוע: "דם יהודי אדום יותר מדם של גוי, להרוג גוי פחות חמור מאשר להרוג יהודי". הספר הזה ראוי לכותרת 'תורת עבד כי ימלוך': העבד היהודי המשוחרר נושא בקרבו את תחושות קיפוח וצידוק עצמי: 'דמנו נשפך כמים בגלל אנטישמיות. עכשיו הגיע הזמן שהגויים (במיוחד פלסטינאים) יסבלו את נחת זרוענו!' פירות הבאושים של ה'הלכה' הזאת הם טרוריסטים יהודיים הקוראים לעצמם "נוער הגבעות"...
אנו חייבים לחנך את ילדינו ונכדינו: כל בני אדם נבראו בצלם אלהים! בכל העמים, כמו בישראל, יש טובים ורעים: יש יהודים ולא-יהודים שאיבדו צלם אנוש כי השנאה העבירה אותם על דעתם, ויש אנשים בישראל ובכל העמים והדתות שחייהם והתנהגותם הם הוכחה לבריאתם בצלם!
[i] עשיו-אדום מתואר כשונא ואויב במילים חריפות ביותר אצל הנביאים עובדיה ומלאכי...
[i] שמעתי משפט זה מפי הרב מאיר אוריין, מחבר הספרים 'סנה בוער בקוצק' 'מורה לדורות –רבינו משה בן מימון'.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב ד"ר גיל נתיב הוא יליד חיפה. במלחמת ששת הימים נלחם כצנחן בירושלים. תואר ראשון במדעי החברה 1970. בשליחות מח' הנוער והחלוץ לארה"ב 1974- 1972 חזר לשירות קרבי במלחמת יום הכיפורים. בשנים 1974-1977 למד לתואר שני באוניברסיטה העברית ובהיברו יוניון קולג' בירושלים. ב-1977 הצטרף עם משפחתו לשנתיים הראשונות של קיבוץ יהל. חזר לחיפה וכיהן כרב הראשון של קהילת 'אהל אברהם' ומורה לתלמוד בבי"ס תיכון ליאו באק. 1985-1990 דוקטורט בתלמוד בH.U.C. בסינסינטי. 1992-2002 מרַכז לימודי יהדות ב"ליאו באק" ורב הקהילה המסורתית 'מוריה' בחיפה. נשיא כנסת הרבנים בישראל (1996-1998). 2003-2002 שבתון כמרצה לתלמוד בלוס אנג'לס, ושבתון בתפקיד דומה בLeo Baeck College בלונדון. 2004-2012 רב הקהילה המסורתית 'מגן אברהם' בעומר. בשנים 2012-2015 רב הקהילה ליהדות מתקדמת בוורשה, פולין, ומאז שובו ארצה רב קהילת 'הכרם' בכרמיאל. מאפריל 2016 עד יולי 2023 יו"ר ועד ההלכה של כנסת הרבנים בישראל.זיוה וגיל נתיב נשואים מאז נובמבר 1969. יש להם שלושה ילדים (ענבל, דרור, נגה) ושבעה נכדים. תחביבם המשותף (מאז 1980): ריקודי עם ישראלים. גיל הוציא לאור שני ספרי שירה: 'בעמידה' 'אוי לך אם תזעיקי', וספר אוטוביוגרפי 'בנתיבי -יוצא דופן אופייני'.