פרשתנו עוסקת בבניית המשכן והיא פותחת בציווי למימונה: "דבר אל בני ישראל, ויקחו לי תרומה".
על כך נאמר בקובץ המדרשי הימי-ביניימי שמות רבה (לג, ז):
"ויקחו לי תרומה" הדא הוא דכתיב [זהו שכתוב] "תורה ציווה לנו משה... מורשה קהילת יעקב" (דברים לג, ד). אל תהי קורא "מורשה" אלא 'מאורסה'. מלמד, שהתורה ארוסה לישראל, שנאמר: "וארשתיך לי לעולם" (הושע ב, כא). עד כאן.
מה בא מדרש זה ללמדנו, וכיצד זה קשור לתרומה לבניית המשכן?
יש שתי דרכים עיקריות שבהן אדם יכולים להתעשר מהזולת ללא מאמץ ישיר מצדו. האחת היא לרשת את האמידות מן המת, והאחר הוא להינשא לה. ומה ההבדל ביניהן?
על פי רוב, אישה או איש היורשים את המת, הכסף שלו לעשות בו כרצונו. אך אם "התחתנו עם כסף" - יש להם מחויבויות. הנישואין הם ברית מחייבת הרבה מעבר לכסף.
המדרש אומר לנו כי התורה איננה מורשה, ירושה, אלא מאורסה - אירוסים. אנו צריכים לעבוד בשבילה. וזהו הקשר "ויקחו לי תרומה" - הקשר הוא דו-צדדי. גם העם צריך לתרום את חלקו.
איננו עם שנבחר לקבל זכויות יתר או יתרון ייחוסי המעניק עליונות. להפך, נבחרנו לתיקון עולם דרך מערכת רוחנית ותורנית. התפקיד של שאר העמים מתבטא ב"שבע מצוות בני נח" ואילו לנו יש מחוייבות יתר המכונה "תרי"ג מצוות". זוהי מחוייבות, לא פריבילגיה. וכך למשל, מפאת שגירשו אותנו מארצות כה רבות, והיינו מיעוט נרדף, עלינו להיזהר עשרת מונים שלא לפגוע בזר, בגר ובמהגר. ואם מגזר מסוים מתייסר מפשיעה, זוהי בעיה ישראלית. לא ערבית. ובגין השואה, מוטלת עלינו שבעתיים הזהירות מן האפליה והגזענות. כי הרי הנאצים לא צדקו ברעיון העם העליון, ורק טעו בזהותו. אלא הם שגו במהות. אין עם עליון! אין גזע נחות! אלה הבלים גזעניים ונוגדים את אהבת המקום לשמונת מיליארד בריותיו.
המדרש מסיים בפסוק "וארשתיך לי לעולם". ואומנם פסוק זה קשה, שכן שלב האירוסין הוא זמני, ולאחריו יש קידושין וחיי נישואין. אז מה הפשט ב"אירוסין לעולם"? אלא שהעבודה והחובה המוטלת עלינו היא תמידית. אין זה כמו בחיי הנישואין, שלפרקים הזוג מרשה לעצמו שלא להתאמץ יותר מדי. כאן מוטלת עלינו תמיד החובה לבחון כיצד אנו מתנהלים מול הזולת, מול האחר, מול השונה. זה לעולם לא הופך לירושה, שאפשר לנוח בה על זרי הדפנה.
וכמו התורה, כך גם הארץ. איך אמר הרצל? "אלטנוילאנד". ארץ "על-תנאי". אם נתנהג כראוי לכולם, מוטב. ואם לאו "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם" (ויקרא יח, כח).
המשכן בא לבטא את המחוייבות, המסירות וההקרבה שלנו לעולמו של הא-ל.
בהשראת רבי אלעזר אזכרי, מקובל צפתי במאה הט"ז, כתב רבי יצחק הוטנר, שהיה ראש ישיבה בישיבה שלמדתי בה, את המילים הבאות, שהולחנו לשיר מוכר:
בִּלְבָבִי מִשְׁכָּן אֶבְנֶה לַהֲדַר כְּבוֹדוֹ,
וּבַמִּשְׁכָּן מִזְבֵּחַ אָשִׂים לְקַרְנֵי הוֹדוֹ.
וּלְנֵר תָּמִיד אֶקַּח לִי אֶת אֵשׁ הָעֲקֵדָה,
וּלְקׇרְבָּן, אַקְרִיב לוֹ אֶת נַפְשִׁי הַיְּחִידָה.
ובמקרה האישי שלי, גם את בני היחיד.
שבת שלום!
------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב ג'סי בורק הוא מורה דרך ורב הקהילה החסידית "זאמאשטש" בבית שמש, הקרויה על שם בנו שנפל ברצועת עזה בנובמבר 2024, ואשר כולן וכולם מוזמנים לבקר בה. ג'סי גם אב לשלוש בנות.
על כך נאמר בקובץ המדרשי הימי-ביניימי שמות רבה (לג, ז):
"ויקחו לי תרומה" הדא הוא דכתיב [זהו שכתוב] "תורה ציווה לנו משה... מורשה קהילת יעקב" (דברים לג, ד). אל תהי קורא "מורשה" אלא 'מאורסה'. מלמד, שהתורה ארוסה לישראל, שנאמר: "וארשתיך לי לעולם" (הושע ב, כא). עד כאן.
מה בא מדרש זה ללמדנו, וכיצד זה קשור לתרומה לבניית המשכן?
יש שתי דרכים עיקריות שבהן אדם יכולים להתעשר מהזולת ללא מאמץ ישיר מצדו. האחת היא לרשת את האמידות מן המת, והאחר הוא להינשא לה. ומה ההבדל ביניהן?
על פי רוב, אישה או איש היורשים את המת, הכסף שלו לעשות בו כרצונו. אך אם "התחתנו עם כסף" - יש להם מחויבויות. הנישואין הם ברית מחייבת הרבה מעבר לכסף.
המדרש אומר לנו כי התורה איננה מורשה, ירושה, אלא מאורסה - אירוסים. אנו צריכים לעבוד בשבילה. וזהו הקשר "ויקחו לי תרומה" - הקשר הוא דו-צדדי. גם העם צריך לתרום את חלקו.
איננו עם שנבחר לקבל זכויות יתר או יתרון ייחוסי המעניק עליונות. להפך, נבחרנו לתיקון עולם דרך מערכת רוחנית ותורנית. התפקיד של שאר העמים מתבטא ב"שבע מצוות בני נח" ואילו לנו יש מחוייבות יתר המכונה "תרי"ג מצוות". זוהי מחוייבות, לא פריבילגיה. וכך למשל, מפאת שגירשו אותנו מארצות כה רבות, והיינו מיעוט נרדף, עלינו להיזהר עשרת מונים שלא לפגוע בזר, בגר ובמהגר. ואם מגזר מסוים מתייסר מפשיעה, זוהי בעיה ישראלית. לא ערבית. ובגין השואה, מוטלת עלינו שבעתיים הזהירות מן האפליה והגזענות. כי הרי הנאצים לא צדקו ברעיון העם העליון, ורק טעו בזהותו. אלא הם שגו במהות. אין עם עליון! אין גזע נחות! אלה הבלים גזעניים ונוגדים את אהבת המקום לשמונת מיליארד בריותיו.
המדרש מסיים בפסוק "וארשתיך לי לעולם". ואומנם פסוק זה קשה, שכן שלב האירוסין הוא זמני, ולאחריו יש קידושין וחיי נישואין. אז מה הפשט ב"אירוסין לעולם"? אלא שהעבודה והחובה המוטלת עלינו היא תמידית. אין זה כמו בחיי הנישואין, שלפרקים הזוג מרשה לעצמו שלא להתאמץ יותר מדי. כאן מוטלת עלינו תמיד החובה לבחון כיצד אנו מתנהלים מול הזולת, מול האחר, מול השונה. זה לעולם לא הופך לירושה, שאפשר לנוח בה על זרי הדפנה.
וכמו התורה, כך גם הארץ. איך אמר הרצל? "אלטנוילאנד". ארץ "על-תנאי". אם נתנהג כראוי לכולם, מוטב. ואם לאו "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם" (ויקרא יח, כח).
המשכן בא לבטא את המחוייבות, המסירות וההקרבה שלנו לעולמו של הא-ל.
בהשראת רבי אלעזר אזכרי, מקובל צפתי במאה הט"ז, כתב רבי יצחק הוטנר, שהיה ראש ישיבה בישיבה שלמדתי בה, את המילים הבאות, שהולחנו לשיר מוכר:
בִּלְבָבִי מִשְׁכָּן אֶבְנֶה לַהֲדַר כְּבוֹדוֹ,
וּבַמִּשְׁכָּן מִזְבֵּחַ אָשִׂים לְקַרְנֵי הוֹדוֹ.
וּלְנֵר תָּמִיד אֶקַּח לִי אֶת אֵשׁ הָעֲקֵדָה,
וּלְקׇרְבָּן, אַקְרִיב לוֹ אֶת נַפְשִׁי הַיְּחִידָה.
ובמקרה האישי שלי, גם את בני היחיד.
שבת שלום!
------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב ג'סי בורק הוא מורה דרך ורב הקהילה החסידית "זאמאשטש" בבית שמש, הקרויה על שם בנו שנפל ברצועת עזה בנובמבר 2024, ואשר כולן וכולם מוזמנים לבקר בה. ג'סי גם אב לשלוש בנות.