אחרי שנתיים של תחושת מבול – אולי מתחילים לראות כאן 'יבשה'.

החזרת החטופים החיים מילאה את ליבנו הודיה ואנו נמשיך ונפלל לשוב כל 13 החללים הנותרים, או אז, נדע מנוח בסוגיה הכל כך כואבת הזו, המלווה אותנו מאז אסון אוקטובר 23.

פרשתינו, העוסקת בענייני המים, שמה דגש על כוחו ההרסני של המבול, האמור 'לטהר' את העולם מהשחיתות אשר השחיתו בני האדם את פני הארץ. וגיבור הפרשה , נח , שמצא חן בעיני האלוהים – נבחר להוביל את שארית הפליטה ולהתחיל מבראשית לאחר שך המים.
ואישה יש לו. ששמה, על פי הכתוב, לא ידוע :"וַיָּבֹא נֹחַ, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי-בָנָיו אִתּוֹ--אֶל-הַתֵּבָה: מִפְּנֵי, מֵי הַמַּבּוּל". (בראשית, ז, ז) - היא אחת הגיבורות השקטות שבפרשה, יחד עם כלותיה.

אם נתבונן בתורה, נוכל להבחין כי שמות קיימים רק אם יש לה או לו תפקיד משמעותי כלשהו בעלילה והמשכה. האחרים, שאין להם תפקיד מרכזי, או שהתורה לא מלמדת לקח כלשהו ממעשיהם, נשארים בעילום שם.
ברוב המקרים עלומי השם נותרים כאלה: עלומי שם. אך יש וחז"ל מחליטים למלא את החסר. דוגמא מפורסמת לכך היא בת פרעה, המזוהה במדרשים רבים עם "בתיה- בת פרעה", אשתו של מרד (דברי הימים א' ד', י"ח).

המניע של המדרש מובן: הדמויות 'העלומות' מלאו תפקיד מרכזי מאד בתולדות העם, והיות והתורה איננה מגלה את שמותיהם, יש להוציא אותם מאלמוניותם כדי שישארו בזיכרון הקולקטיבי.

כזו היא אשת נח. חז"ל מעניקים לה שם, ומצאו לנכון לקשר בינה לבין דמות אחרת: נעמה, אחות תובל קין. "אמר רבי אבא בר כהנא: נעמה - אשתו של נח היתה…" (בראשית רבה, כ"ג, ג'). לפי המדרש נעמה זו, הייתה בתו של למך, ובעצם צאצאית של קין – הרוצח הראשון במקרא. הקישור ניראה תמוה בתחילה, אך אם נעמיק במסתתר מאחוריו, נדמה כי זה עוד אחד מהשיעורים שהפרשה מבקשת ללמדינו: למרות חטאו הנורא והעונש שהושת עליו – הוא איננו נעלם ונאלם ומבכה את מר גורלו אלא מנסה באופן אקטיבי לתקן את אשר קילקל, כאילו מבקש הוא עתה בונה את העולם גם עבור אחיו שלא יזכה לכך.

"וַיֵּצֵא קַיִן, מִלִּפְנֵי ה'; וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-נוֹד, קִדְמַת-עֵדֶן. וַיֵּדַע קַיִן אֶת-אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת-חֲנוֹךְ; וַיְהִי, בֹּנֶה עִיר, וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר, כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ. וַיִּוָּלֵד לַחֲנוֹךְ, אֶת-עִירָד, וְעִירָד, יָלַד אֶת-מְחוּיָאֵל; וּמְחִיָּיאֵל, יָלַד אֶת-מְתוּשָׁאֵל, וּמְתוּשָׁאֵל, יָלַד אֶת-לָמֶךְ. וַיִּקַּח-לוֹ לֶמֶךְ, שְׁתֵּי נָשִׁים: שֵׁם הָאַחַת עָדָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה. וַתֵּלֶד עָדָה, אֶת-יָבָל: הוּא הָיָה--אֲבִי, יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה. כא וְשֵׁם אָחִיו, יוּבָל: הוּא הָיָה--אֲבִי, כָּל-תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב. וְצִלָּה גַם-הִוא, יָלְדָה אֶת-תּוּבַל קַיִן--לֹטֵשׁ, כָּל-חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל; וַאֲחוֹת תּוּבַל-קַיִן, נַעֲמָה...."
(בראשית, ד, טז-כב).
ולמה נקראת נעמה? המדרש ממשיך: "שמעשיה נעימים".

אולי הקשר בינה לבין אשת נח, שחז"ל מבקשים לשתול בתודעתינו, בא ללמדינו על תפקידה המכריע בהמשך בניית העולם שלאחר המבול, בסיטואציה הפוסט-טראומטית ולמרות האבדן: היא זאת שהתאמצה, יחד עם נח, להמשיך את החיים למרות ההשחתה של בני האדם. היא זאת שמעמידה, בשקט, בשקט, את התקווה של בנייה למרות הרוע, האכזריות והדרכים המושחתות של בני אדם אחרים.

היא זאת שלא נכנעת לנטייה האובדנית ונאבקת ביצר הרע כדי להביא אור במקום של חושך. היא מסמלת - ודווקא כצאצאית של קין - את הכח החיובי שיש באדם החוזר לשורש הטוב שבו, המתקן את המעוות, הנאבק נגד נטיותיו ההרסניות ואף על פי כן – קם ומשתקם.

נעמה - שמעשיה נעימים.

אחרי שהמים הרבים שסערו בארצנו מאז פרוץ המלחמה, ואף לפני כן, ישוכו במקצת, ואולי נוכל לראות שוב את ה"יבשה" – ראוי לזכור את נעמה. את מעשיה הנעימים. את התקווה שהיא נטעה בעולם החדש-ישן שתמיד, אבל תמיד, אפשר לתקן את המקולקל. שתמיד, אבל תמיד, אפשר לבנות אחרי החורבן.

ואם יש מי מכם ששמעו כמה נבואות אפוקליפטיות בחודשים האחרונים על עתידינו כאן, ביבשה זו, אני מבקשת לומר: מבול כבר לא יהיה. אלוהים הבטיח. חתם. נתן קשת בענן. נשבע. אך סערות מסערות שונות - יש ועוד יהיו.

ואני אומרת: כל עוד נזכור כי יש מִן ה"נעמה" בתוכנו, יש תקווה. ועוד יכולים אנו לבנות, ולתקן. גם , ובעיקר, כשנדמה כי כלו כל הקיצים.

הלוואי ונתבשר בבשורת השבת על החללים, כל החיילים, או אז נוכל לשוב לקום ולבנות את הארץ הזו, ונמצא חן בעיני אלוהים ואדם.

שבת שלום וחודש טוב ומבורך לכולנו.

-------------------------------------------------------------------------------------------------

הרבה נטלי לסטרג'ר, רבת הקהילה המסורתית בכפר ורדים, נשיאת כנסת הרבנים בישראל.