פרשת השבוע נפתחת במילים: ״כִּי־תֵצֵא לַמִּלְחָמָה״ (דברים כ״א:י׳).
עבורנו, השאלה איננה מתי. מדינת ישראל נמצאת במלחמה כבר יותר משבע מאות ימים, ומשקלה הופך לבלתי נסבל מיום ליום. השבוע הוחזרו שרידיהם של שני חטופים – אילן וייס ז״ל ועידן שטיבי ז״ל – בעוד ארבעים ושמונה אחרים נותרו בשבי בתנאים שאי אפשר להעלות על הדעת. עזה מושמדת לעינינו, ותושביה גוועים ברעב ובמוות.
״כִּי־תֵצֵא מַחֲנֶה עַל־אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע״ (דברים כ״ג:י׳).
פרשת כי־תצא רוויה בדאגה לטהרת המחנה. הביטוי ״וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל״ (דברים כ״ב:כ״ב) חוזר חמש פעמים בפרשה. התורה מכירה בכך שמלחמה היא בלתי נמנעת, ולעיתים אף הכרחית, אך מתעקשת שגם ביציאה למלחמה עלינו לשאוף לשמור על מידה של טהרה. אבן עזרא מפרש ש״כל דבר רע״ מתייחס לא רק לגשמיות אלא גם לרוחניות – חובה עלינו לנהוג בטהרת הגוף והנפש.
הספורנו הולך צעד נוסף ומציין שהמילה ״דבר״ משמעה גם ״דיבור״, ובמקרה זה – דיבור רע. הוא מסביר שציווי התורה להישמר מכל דבר רע כולל גם את לשון הרע. דווקא בעת מלחמה יש לדיבור שלנו כוח, ועלינו להשתמש בו בזהירות ובחכמה. רק אם נתרחק מכל דבר רע, מסביר הספורנו, השכינה תמשיך לשרות בקרבנו.
אם בראשית המלחמה האמנו בטוהר כוונותיה – בהגנה על עמנו ובמניעת הישנות הזוועות של 7 באוקטובר – הרי שלאחר 700 ימים, הציבור הישראלי משוכנע יותר ויותר שהמלחמה אינה מתנהלת עוד מתוך אותן כוונות. בשבוע שבו נפתח שנת הלימודים החדשה, אלפי תלמידים ותלמידות ישראלים יצאו מן הכיתות ושבתו בדרישה לעסקת חטופים ולהפסקת אש. רעות, תלמידת י״ב מפרדס חנה־כרכור, הכריזה: "החלטנו לא לחזור ללימודים כשהם מופקרים בעזה. אי אפשר לעשות כאילו יש שגרה שכבר כמעט שנתיים האחים והאחיות שלנו שם. אלו לא חיים וזאת לא ילדות". במקביל, עשרות מורות ומורים ישראלים הפגינו מול משרד החינוך וקראו בקול למען ילדי עזה שנמנע מהם כמעט לחלוטין חינוך ראוי מאז תחילת המלחמה. אחת המורות הודתה: ״אני מפחדת לדבר״ – תזכורת לכך שהשתיקה לנוכח עוול עלולה להיהפך בעצמה לצורה של לשון הרע, רוע המכרסם בטהרת המחנה.
לקראת ימי התשובה והחגים, זמן של התחדשות והרהור, אנו מתפללים –עם הלב ועם הרגליים - כלשונו של הרב אברהם יהושע השל – לשובם של החטופים, לסיום חורבן עזה, ולשובה של השכינה לארץ ישראל.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
יואב רחמים ואראדי נולד בירושלים בשנת 1998 לאם כורדית־ישראלית ולאב הונגרי. כשהיה בן שנתיים עברה משפחתו לארצות הברית. לאחר שסיים את שנתו הראשונה בבית המדרש לרבנים של HUC בתוכנית האמריקאית, בחר יואב להישאר בישראל ולעבור למסלול הישראלי, תוך שהוא לומד לתואר שני בחינוך יהודי באוניברסיטה העברית. הוא בעל תואר ראשון באנגלית מאוניברסיטת קולומביה ותואר ראשון נוסף בספרות יהודית מהסמינר התיאולוגי היהודי. יואב הוא מחנך יהודי מנוסה, שפעל במגוון מסגרות לאורך חייו. הוא מחויב עמוקות לעם היהודי ולכוחה של היהדות לסייע לנו ביצירת משמעות ומבנה בחיינו. כיום מתגורר יואב בחיפה עם בן זוגו.
עבורנו, השאלה איננה מתי. מדינת ישראל נמצאת במלחמה כבר יותר משבע מאות ימים, ומשקלה הופך לבלתי נסבל מיום ליום. השבוע הוחזרו שרידיהם של שני חטופים – אילן וייס ז״ל ועידן שטיבי ז״ל – בעוד ארבעים ושמונה אחרים נותרו בשבי בתנאים שאי אפשר להעלות על הדעת. עזה מושמדת לעינינו, ותושביה גוועים ברעב ובמוות.
״כִּי־תֵצֵא מַחֲנֶה עַל־אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע״ (דברים כ״ג:י׳).
פרשת כי־תצא רוויה בדאגה לטהרת המחנה. הביטוי ״וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל״ (דברים כ״ב:כ״ב) חוזר חמש פעמים בפרשה. התורה מכירה בכך שמלחמה היא בלתי נמנעת, ולעיתים אף הכרחית, אך מתעקשת שגם ביציאה למלחמה עלינו לשאוף לשמור על מידה של טהרה. אבן עזרא מפרש ש״כל דבר רע״ מתייחס לא רק לגשמיות אלא גם לרוחניות – חובה עלינו לנהוג בטהרת הגוף והנפש.
הספורנו הולך צעד נוסף ומציין שהמילה ״דבר״ משמעה גם ״דיבור״, ובמקרה זה – דיבור רע. הוא מסביר שציווי התורה להישמר מכל דבר רע כולל גם את לשון הרע. דווקא בעת מלחמה יש לדיבור שלנו כוח, ועלינו להשתמש בו בזהירות ובחכמה. רק אם נתרחק מכל דבר רע, מסביר הספורנו, השכינה תמשיך לשרות בקרבנו.
אם בראשית המלחמה האמנו בטוהר כוונותיה – בהגנה על עמנו ובמניעת הישנות הזוועות של 7 באוקטובר – הרי שלאחר 700 ימים, הציבור הישראלי משוכנע יותר ויותר שהמלחמה אינה מתנהלת עוד מתוך אותן כוונות. בשבוע שבו נפתח שנת הלימודים החדשה, אלפי תלמידים ותלמידות ישראלים יצאו מן הכיתות ושבתו בדרישה לעסקת חטופים ולהפסקת אש. רעות, תלמידת י״ב מפרדס חנה־כרכור, הכריזה: "החלטנו לא לחזור ללימודים כשהם מופקרים בעזה. אי אפשר לעשות כאילו יש שגרה שכבר כמעט שנתיים האחים והאחיות שלנו שם. אלו לא חיים וזאת לא ילדות". במקביל, עשרות מורות ומורים ישראלים הפגינו מול משרד החינוך וקראו בקול למען ילדי עזה שנמנע מהם כמעט לחלוטין חינוך ראוי מאז תחילת המלחמה. אחת המורות הודתה: ״אני מפחדת לדבר״ – תזכורת לכך שהשתיקה לנוכח עוול עלולה להיהפך בעצמה לצורה של לשון הרע, רוע המכרסם בטהרת המחנה.
לקראת ימי התשובה והחגים, זמן של התחדשות והרהור, אנו מתפללים –עם הלב ועם הרגליים - כלשונו של הרב אברהם יהושע השל – לשובם של החטופים, לסיום חורבן עזה, ולשובה של השכינה לארץ ישראל.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
יואב רחמים ואראדי נולד בירושלים בשנת 1998 לאם כורדית־ישראלית ולאב הונגרי. כשהיה בן שנתיים עברה משפחתו לארצות הברית. לאחר שסיים את שנתו הראשונה בבית המדרש לרבנים של HUC בתוכנית האמריקאית, בחר יואב להישאר בישראל ולעבור למסלול הישראלי, תוך שהוא לומד לתואר שני בחינוך יהודי באוניברסיטה העברית. הוא בעל תואר ראשון באנגלית מאוניברסיטת קולומביה ותואר ראשון נוסף בספרות יהודית מהסמינר התיאולוגי היהודי. יואב הוא מחנך יהודי מנוסה, שפעל במגוון מסגרות לאורך חייו. הוא מחויב עמוקות לעם היהודי ולכוחה של היהדות לסייע לנו ביצירת משמעות ומבנה בחיינו. כיום מתגורר יואב בחיפה עם בן זוגו.