פרשת כי תשא מכילה אחד הרגעים הידועים לשמצה בהיסטוריה היהודית: חטא עגל הזהב. בנרטיב המקראי, עגל הזהב הוא החטא האולטימטיבי של בני ישראל. פחות מארבעים יום לאחר התגלות ה' בהר סיני וכריתת הברית, מאבדים בני ישראל את אמונתם, יוצרים לעצמם אליל מזהב ומשתחווים לו (שמות, ל"ב, א'-ד'). הם נוטשים את ה', ובכך גם נוטשים את התפיסה העצמית החדשה שלהם. מוקדם יותר בפרשה, ה' אמר לבני ישראל: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות, י"ט, ו). זוהי אולי אחת ההבטחות הגדולות ביותר של ה' - שלאחר מאות שנים של עבדות, נוכל להיות אור לגויים. שבאמצעות אמונתנו ומעשינו, נשיג קדושה. אך בדחיית הברית, מפנים בני ישראל עורף להבטחת אמונתם החדשה.
כיצד זה קרה? כיצד שכחנו את הבטחתנו לה' ולעצמנו בתוך פרק זמן כה קצר? במסכת שבת, שונה התלמוד כי השטן, היצר הרע, ראה הזדמנות בזמן שמשה היה בהר סיני. ללא הנהגתו של משה, חשב השטן שבני ישראל פגיעים. בסוף ארבעים הימים, הופיע השטן ואמר לעם ישראל כי עליהם לשכוח את הבטחותיהם, כי משה לא יחזור לעולם. אך בני ישראל לא השתכנעו בנקל. "עבר זמן רב מדי", אמר השטן. "הוא נעלם, הוא נטש אתכם במדבר. אך בני ישראל התעלמו ממנו, בטוחים בנאמנותו של משה. ובכל זאת, השטן לא ויתר. "הוא מת," אמר להם. "איבדתם את מנהיגכם. אתם לבדכם, חסרי הגנה, ואינכם עוד תחת חסותו". אך בני ישראל עדיין סירבו להאמין לו, מסרבים להאמין לשקריו. לבסוף, כשהבין השטן שאמונתם של בני ישראל חזקה מדי ושלא יוכל לפתותם במילים בלבד, הוא זימן בפניהם חיזיון של גופתו של משה, שוכבת ללא רוח חיים. ורק אז, כאשר תקוותם התרסקה, פנו בני ישראל אל אהרן ודרשו אלוהים חדש (מעובד ממסכת שבת, פט, ע"א, ו).
הלקח מסיפור זה הוא שהאמונה זקוקה לתקווה. עלינו לראות אפשרות לגאולה כדי לשמר את אמונותינו ועקרונותינו. בכל יום, ערכינו מאותגרים על ידי זוועות המלחמה והייאוש הנובע ממעגלים ממושכים של אלימות. ומפתים – מנהיגים חסרי עקרונות– מנצלים את הייאוש הזה כדי לשכנע אותנו שהתקווה לשלום מתה. הם טוענים שחמלה היא חולשה שאינה בת קיימא, ושאכזריות היא תוצר לוואי הכרחי של תקופתנו. דבריהם מזינים את פחדינו, משום שהם יודעים שבזמני פחד, אנו נמצאים בסכנה הגדולה ביותר לשכוח את עצמנו ואת הבטחותינו לאהוב את ה' ולשמור על אשר ברא.
אברהם יהושע השל לימד כי האיסור על עבודת אלילים אינו נובע מכך שאי אפשר לתאר את ה', אלא "דווקא מפני שלאלוהים יש דמות, נאסרו הפסלים. אתם – בני האדם – אתם צלם אלוהים. כל אדם הוא בצלם אלוהים. אך הדרך היחידה לעצב את הצלם הזה היא באמצעות חייכם עצמם". (מצוטט אצל גרין, יהדות רדיקלית, עמ' 121).
כאשר איננו מכירים בקדושה שבזולת, אנו מאבדים את היכולת לראות את ה'. זהו הסימן הראשון לאובדן האמונה. זהו ראשית העבודה הזרה. אני מתפלל שלעולם לא נשכח את אחריותנו לראות את ה' באנשים שסביבנו, שנדחה את אלילי הגזענות והאלימות, ושנשתמש בחיינו כדי לרדוף צדק ושלום.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
ג'ייסון שוורץ הוא תלמיד שנה א' לרבנות בהיברו יוניון קולג'. במקור מפרברי שיקגו, ג'ייסון נלהב מעיסוק בקשרים בין-קהילתיים ובעניינים יהודיים גלובליים. לפני שהחל את לימודיו בילה חמש שנים כיועץ ממשלתי בוושינגטון הבירה, שם סייע ללקוחות זרים ומקומיים בחוזים בתחומים כגון שיתוף פעולה ביטחוני, ניהול סיכונים וניתוח איומים. לג'ייסון יש בתואר ראשון מאוניברסיטת ג'ורג'טאון בלימודי ערבית, עם חטיבות בלימודי תרבות יהודית וכלכלה.
כיצד זה קרה? כיצד שכחנו את הבטחתנו לה' ולעצמנו בתוך פרק זמן כה קצר? במסכת שבת, שונה התלמוד כי השטן, היצר הרע, ראה הזדמנות בזמן שמשה היה בהר סיני. ללא הנהגתו של משה, חשב השטן שבני ישראל פגיעים. בסוף ארבעים הימים, הופיע השטן ואמר לעם ישראל כי עליהם לשכוח את הבטחותיהם, כי משה לא יחזור לעולם. אך בני ישראל לא השתכנעו בנקל. "עבר זמן רב מדי", אמר השטן. "הוא נעלם, הוא נטש אתכם במדבר. אך בני ישראל התעלמו ממנו, בטוחים בנאמנותו של משה. ובכל זאת, השטן לא ויתר. "הוא מת," אמר להם. "איבדתם את מנהיגכם. אתם לבדכם, חסרי הגנה, ואינכם עוד תחת חסותו". אך בני ישראל עדיין סירבו להאמין לו, מסרבים להאמין לשקריו. לבסוף, כשהבין השטן שאמונתם של בני ישראל חזקה מדי ושלא יוכל לפתותם במילים בלבד, הוא זימן בפניהם חיזיון של גופתו של משה, שוכבת ללא רוח חיים. ורק אז, כאשר תקוותם התרסקה, פנו בני ישראל אל אהרן ודרשו אלוהים חדש (מעובד ממסכת שבת, פט, ע"א, ו).
הלקח מסיפור זה הוא שהאמונה זקוקה לתקווה. עלינו לראות אפשרות לגאולה כדי לשמר את אמונותינו ועקרונותינו. בכל יום, ערכינו מאותגרים על ידי זוועות המלחמה והייאוש הנובע ממעגלים ממושכים של אלימות. ומפתים – מנהיגים חסרי עקרונות– מנצלים את הייאוש הזה כדי לשכנע אותנו שהתקווה לשלום מתה. הם טוענים שחמלה היא חולשה שאינה בת קיימא, ושאכזריות היא תוצר לוואי הכרחי של תקופתנו. דבריהם מזינים את פחדינו, משום שהם יודעים שבזמני פחד, אנו נמצאים בסכנה הגדולה ביותר לשכוח את עצמנו ואת הבטחותינו לאהוב את ה' ולשמור על אשר ברא.
אברהם יהושע השל לימד כי האיסור על עבודת אלילים אינו נובע מכך שאי אפשר לתאר את ה', אלא "דווקא מפני שלאלוהים יש דמות, נאסרו הפסלים. אתם – בני האדם – אתם צלם אלוהים. כל אדם הוא בצלם אלוהים. אך הדרך היחידה לעצב את הצלם הזה היא באמצעות חייכם עצמם". (מצוטט אצל גרין, יהדות רדיקלית, עמ' 121).
כאשר איננו מכירים בקדושה שבזולת, אנו מאבדים את היכולת לראות את ה'. זהו הסימן הראשון לאובדן האמונה. זהו ראשית העבודה הזרה. אני מתפלל שלעולם לא נשכח את אחריותנו לראות את ה' באנשים שסביבנו, שנדחה את אלילי הגזענות והאלימות, ושנשתמש בחיינו כדי לרדוף צדק ושלום.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
ג'ייסון שוורץ הוא תלמיד שנה א' לרבנות בהיברו יוניון קולג'. במקור מפרברי שיקגו, ג'ייסון נלהב מעיסוק בקשרים בין-קהילתיים ובעניינים יהודיים גלובליים. לפני שהחל את לימודיו בילה חמש שנים כיועץ ממשלתי בוושינגטון הבירה, שם סייע ללקוחות זרים ומקומיים בחוזים בתחומים כגון שיתוף פעולה ביטחוני, ניהול סיכונים וניתוח איומים. לג'ייסון יש בתואר ראשון מאוניברסיטת ג'ורג'טאון בלימודי ערבית, עם חטיבות בלימודי תרבות יהודית וכלכלה.