"וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ" (דברים כו, יא).
מיקומה של מצוות השמחה בתחילת פרשת "כי תבוא", המכונה "פרשת התוכחה הגדולה", עשוי לעורר תמיהה; לא פחות מכך, תמוהה הבחירה להתמקד בציווי לשמוח בימים קשים כמו אלה שאנו חווים בזמן הזה. אולם העיון בפרשה על אזהרותיה וקללותיה הקשות ביותר, מצביע על כך שמיקומה של המצווה לשמוח נעשה בכוונת מכוון. והשאלה היא מדוע? ומה באה הפרשה ללמדנו?
בחלקה הראשון מתמקדת הפרשה בשאלה מהם התנאים ההכרחיים המאפשרים לנו לחוות שמחה ומציינת כמה מהם, כמו חיים עצמאיים בארץ המובטחת, עבודת אדמה, יחסים המושתתים על הדדיות, אחריות וסולידריות עם הזולת בכל מעגלי חיינו - משפחה, קהילה ואומה - כמו גם על היכולת להודות על הטוב לכל מי שמסייע לנו בחתירתנו אל הטוב.
על החיים בארץ משלנו אומרת הפרשה: "כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ" (דברים כו, א). מציאותם של מאות משפחות ויחידים שפונו מבתיהם וממקומם מעידים על כך שהישיבה של היחיד ושל עם בארץ שלו, היא תנאי למימוש מהותו ועצמיותו וכמקור לחוויית השמחה.
על היחסים המושתתים על ההדדיות ועל היכולת להודות על הטוב מלמד הפסוק "וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לפני ה' אֱלֹהֶיךָ" (שם כו, ט-י).
לאמור, כשם שה' הביא את העם אל ארץ הבחירה, כך העם מביא לה' את ראשית פרי האדמה. הנתינה הנה ביטוי ליכולת להודות על הטוב למי שאחראי לו, למי ששותף למציאות הטוב, ללא חשש מכך שההודיה על הטוב תגרע מעצמיותך, מערכך ומכבודך. הדגם של היחסים הרצויים שבין העם לאלוהיו הוא הדגם הרצוי ליחסים בין אדם לאדם.
הרב שמשון רפאל הירש מדגיש בפרושו על מצוות השמחה בחג הסוכות את הרעיון כי חוויית השמחה קשורה ליחסי הדדיות, אחריות וסולידריות עם כל השותפים במשפחה, בקהילה ובעם - "כי שמחת היחיד תימצא רק על יסוד תחושת הכלל הלאומי, כדרך ששלום הכלל הלאומי יתגשם רק בשמחת החיים של כל היחידים" (רש"ר הירש על דברים טז יד). הדאגה לנתונים לאחריותנו מדגישה כי אין השמחה שלמה אם אלה הנתונים לאחריותנו אינם חלק ממנה. מילות שירה של זלדה "שלומי קשור בחוט אל שלומך" מהדהדות באופן בלתי אמצעי את הרעיון הזה.
נוכחותה של השמחה בחיינו אינה אינסטינקטיבית ואינה טבעית לאדם. בימים כתיקונם אנו נוטים להקדיש זמן ואנרגיה להתבוננות במה שחסר, כמו למשל בחוסר הצדק בעולם ובמקורות הכאב הקיומי. מעשי בראשית המתחדשים מדי יום נראים לנו כמובנים מאליהם, ולא פעם אנו שוכחים להודות על היש, ועל הזכות הזו לראותם ולחוות אותם בשמחה.
מיקומה של מצוות השמחה בראשית הפרשה נובע מהרעיון שדרך חיים ראויה וההודיה על היש הינם תנאי לחוותה. בנוסף לכך, השמחה הינה המקור ממנו שואבים יחיד וחברה את תעצומות הנפש כדי להתמודד עם רגעי שבר, משבר וחורבן, המתרחשים בחייו ומפורטים בהמשכה של הפרשה. עד כדי כך מפורטים האירועים הללו, עד כי נדמה שהתורה, שנכתבה לפני אלפי שנים, ניבאה את מציאות חיינו בימים האלה ובזמן הזה.
מי ייתן ונצליח במהלך השנה המדממת הזו, ולנוכח הקשיים מבית ומחוץ, להמשיך לקיים חברה יצרנית, המתברכת מפרי עמלה, המטפחת יחסי כבוד הדדי וסולידריות עם כל שכבות האוכלוסייה ללא הבדל דת גזע ומין, והמגלה אחריות ועשייה למען שיפור מצבם של החלשים בחברה, הגר היתום והאלמנה.
מי ייתן ונצליח גם ברגעים הקשים, להיות מודעים ליופיו של כל רגע סביבנו, ולמחוות אנושיות ולעשייה של יחידים וקהילות מעוררי השראה, המעצימים את השמחה ומחזקים את התקווה כי אפשר גם אפשר אחרת,
מי ייתן והחטופים ישובו במהרה לחיק משפחותיהם, המפונים לבתיהם והחיילים יחזרו בשלום, ויקוימו בנו מילות הנחמה בהפטרה של הפרשה "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד יְהוָה עָלַיִךְ זָרָח" (ישעיהו ס א).
-----------------------------------------------------------------------------------------------
הרבה צפורה ליבנה מקהילה קהילות.
מנחה שלוש קהילות לומדות:
"בית מדרש על חוף ימה של תל אביב" - שבועי
חברותת פרשת השבוע "הרפתקאות בשבילי התנ"ך" - דו שבועי
חברותת קבלת השבת "לכו נלמדה ונרננה"- חד חודשי.
הרכב הקבוצות הוא מגוון וכולל: דתיים(גם חב"דניקים) וחילוניים, זוגות ובודדים נשים וגברים.
מיקומה של מצוות השמחה בתחילת פרשת "כי תבוא", המכונה "פרשת התוכחה הגדולה", עשוי לעורר תמיהה; לא פחות מכך, תמוהה הבחירה להתמקד בציווי לשמוח בימים קשים כמו אלה שאנו חווים בזמן הזה. אולם העיון בפרשה על אזהרותיה וקללותיה הקשות ביותר, מצביע על כך שמיקומה של המצווה לשמוח נעשה בכוונת מכוון. והשאלה היא מדוע? ומה באה הפרשה ללמדנו?
בחלקה הראשון מתמקדת הפרשה בשאלה מהם התנאים ההכרחיים המאפשרים לנו לחוות שמחה ומציינת כמה מהם, כמו חיים עצמאיים בארץ המובטחת, עבודת אדמה, יחסים המושתתים על הדדיות, אחריות וסולידריות עם הזולת בכל מעגלי חיינו - משפחה, קהילה ואומה - כמו גם על היכולת להודות על הטוב לכל מי שמסייע לנו בחתירתנו אל הטוב.
על החיים בארץ משלנו אומרת הפרשה: "כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ" (דברים כו, א). מציאותם של מאות משפחות ויחידים שפונו מבתיהם וממקומם מעידים על כך שהישיבה של היחיד ושל עם בארץ שלו, היא תנאי למימוש מהותו ועצמיותו וכמקור לחוויית השמחה.
על היחסים המושתתים על ההדדיות ועל היכולת להודות על הטוב מלמד הפסוק "וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לפני ה' אֱלֹהֶיךָ" (שם כו, ט-י).
לאמור, כשם שה' הביא את העם אל ארץ הבחירה, כך העם מביא לה' את ראשית פרי האדמה. הנתינה הנה ביטוי ליכולת להודות על הטוב למי שאחראי לו, למי ששותף למציאות הטוב, ללא חשש מכך שההודיה על הטוב תגרע מעצמיותך, מערכך ומכבודך. הדגם של היחסים הרצויים שבין העם לאלוהיו הוא הדגם הרצוי ליחסים בין אדם לאדם.
הרב שמשון רפאל הירש מדגיש בפרושו על מצוות השמחה בחג הסוכות את הרעיון כי חוויית השמחה קשורה ליחסי הדדיות, אחריות וסולידריות עם כל השותפים במשפחה, בקהילה ובעם - "כי שמחת היחיד תימצא רק על יסוד תחושת הכלל הלאומי, כדרך ששלום הכלל הלאומי יתגשם רק בשמחת החיים של כל היחידים" (רש"ר הירש על דברים טז יד). הדאגה לנתונים לאחריותנו מדגישה כי אין השמחה שלמה אם אלה הנתונים לאחריותנו אינם חלק ממנה. מילות שירה של זלדה "שלומי קשור בחוט אל שלומך" מהדהדות באופן בלתי אמצעי את הרעיון הזה.
נוכחותה של השמחה בחיינו אינה אינסטינקטיבית ואינה טבעית לאדם. בימים כתיקונם אנו נוטים להקדיש זמן ואנרגיה להתבוננות במה שחסר, כמו למשל בחוסר הצדק בעולם ובמקורות הכאב הקיומי. מעשי בראשית המתחדשים מדי יום נראים לנו כמובנים מאליהם, ולא פעם אנו שוכחים להודות על היש, ועל הזכות הזו לראותם ולחוות אותם בשמחה.
מיקומה של מצוות השמחה בראשית הפרשה נובע מהרעיון שדרך חיים ראויה וההודיה על היש הינם תנאי לחוותה. בנוסף לכך, השמחה הינה המקור ממנו שואבים יחיד וחברה את תעצומות הנפש כדי להתמודד עם רגעי שבר, משבר וחורבן, המתרחשים בחייו ומפורטים בהמשכה של הפרשה. עד כדי כך מפורטים האירועים הללו, עד כי נדמה שהתורה, שנכתבה לפני אלפי שנים, ניבאה את מציאות חיינו בימים האלה ובזמן הזה.
מי ייתן ונצליח במהלך השנה המדממת הזו, ולנוכח הקשיים מבית ומחוץ, להמשיך לקיים חברה יצרנית, המתברכת מפרי עמלה, המטפחת יחסי כבוד הדדי וסולידריות עם כל שכבות האוכלוסייה ללא הבדל דת גזע ומין, והמגלה אחריות ועשייה למען שיפור מצבם של החלשים בחברה, הגר היתום והאלמנה.
מי ייתן ונצליח גם ברגעים הקשים, להיות מודעים ליופיו של כל רגע סביבנו, ולמחוות אנושיות ולעשייה של יחידים וקהילות מעוררי השראה, המעצימים את השמחה ומחזקים את התקווה כי אפשר גם אפשר אחרת,
מי ייתן והחטופים ישובו במהרה לחיק משפחותיהם, המפונים לבתיהם והחיילים יחזרו בשלום, ויקוימו בנו מילות הנחמה בהפטרה של הפרשה "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד יְהוָה עָלַיִךְ זָרָח" (ישעיהו ס א).
-----------------------------------------------------------------------------------------------
הרבה צפורה ליבנה מקהילה קהילות.
מנחה שלוש קהילות לומדות:
"בית מדרש על חוף ימה של תל אביב" - שבועי
חברותת פרשת השבוע "הרפתקאות בשבילי התנ"ך" - דו שבועי
חברותת קבלת השבת "לכו נלמדה ונרננה"- חד חודשי.
הרכב הקבוצות הוא מגוון וכולל: דתיים(גם חב"דניקים) וחילוניים, זוגות ובודדים נשים וגברים.