פרשת חיי שרה, מיד לאחר סיפור העקידה, פותחת בסיפור מותה וקבורתה של שרה, ומתארת את החיים אחרי מות שרה. יצחק, המצטייר כשקט ומופנם, ודאי בהשוואה לאברהם וליעקב, מוביל תיקון למשפחה השבורה. בהמשך נקרא על יצחק הפותח את הבארות הסתומים שחפר אברהם ומוצא שם "בְּאֵר מַיִם חַיִּים" (בראשית כ"ו, יט). זה מאפיין את יצחק, המחפש ומוצא מים חיים גם ביחסים ולבבות "סתומים". נראה שהוא עושה זאת בשקט ובצניעות, ממש מאחורי הקלעים.
כשחוזר אליעזר עם הכלה המיועדת ליצחק, אנו זוכים לתיאור רומנטי ומרגש של רגע המפגש: "וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא, בְּאֵר לַחַי רֹאִי; וְהוּא יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב. וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, לִפְנוֹת עָרֶב; וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים: וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא אֶת-יִצְחָק; וַתִּפֹּל, מֵעַל הַגָּמָל: וַתֹּאמֶר אֶל-הָעֶבֶד, מִי-הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ, וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד, הוּא אֲדֹנִי; וַתִּקַּח הַצָּעִיף, וַתִּתְכָּס: וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד, לְיִצְחָק, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ:" (בראשית, כ"ד, סב-סז). יש כאן תיאור של מבוכה ומפגש ואהבה גדולה, וגם תיקון ללב שבור וכואב.
יצחק חי בנגב, בסמוך לבְּאֵר לַחַי רֹאִי, המקושרת עם הגר, אשת אביו, אם ישמעאל אחיו. בסמוך לבאר הוא יוצא לשוח בשדה, אולי מחפש שם מזור ללב השבור שלו. יצחק לא דואג רק לעצמו, אלא גם לשאר בני המשפחה. המדרש מציע כי יצחק מגיע לשם, לבאר לחי רואי, כדי להשיב את הגר הביתה, הגר אשר גורשה פעמים מאוהל אברהם. כך בבראשית רבה (ס, יד): "וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא, בְּאֵר לַחַי רֹאִי" - הלך להביא את הגר, אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי העולמים רְאֵה בעלבוני". גם ר' יהודה מציע כי הפסוקים המתארים את נישואיו של אברהם לקטורה, לאחר מות שרה, מספרים בעצם על איחוד מחודש בין אברהם להגר "וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה, וּשְׁמָהּ קְטוּרָה" (בראשית, כה,א) "ושמה קטורה" – ר' יהודה אמר: זו הגר." (בראשית רבה פרשה סא סימן ד). מדרש תנחומא גם הוא מציע כיוון דומה (ורשא, פרשת חיי שרה סימן ח) "אמר יצחק: אני לקחתי אשה ואבי עומד בלא אשה?! מה עשה? הלך והביא לו אשה"... במעשה זה מתקן יצחק משפחה שבורה; הוא מחזיר אהבה חדשה ישנה לאביו, מביא מזור לכאבה ועלבונה של הגר, מתקן את השבר שנוצר בינו לבין אחיו ישמעאל ואולי גם מטפל בטראומה שחווה הוא עצמו במעשה העקידה.
חלק מפרשני המקרא כותבים דברים קשים על גירוש הגר (פעמים) מאוהל אברהם ושרה. כך רד"ק על הפסוק "וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ" (בראשית טז, ו): "ולא נהגה שרה בזה למדת מוסר ולא למדת חסידות". והרמב"ן אומר שם: "חָטְאָה אִמֵּנוּ בָּעִנּוּי הַזֶּה, וְגַם אַבְרָהָם בְּהַנִּיחוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְשָׁמַע ה' אֶל עָנְיָהּ".
מי ששומע את הגר, מי שרואה אותה, זה מלאך ה' "וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְהוָה, עַל-עֵין הַמַּיִם—בַּמִּדְבָּר" (בראשית טז, ז) והוא הנותן את השם לבנה שייוולד, המתאר לא רק ראייה, אלא גם שמיעה, הקשבה ודאגה: "וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, כִּי-שָׁמַע יְהוָה אֶל-עָנְיֵךְ" (שם, י"א). הגר בתגובה, נותנת גם היא, שֶׁם לאלוהים "וַתִּקְרָא שֵׁם-יְהוָה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ, אַתָּה אֵל רֳאִי" (שם, טז, יג) = אתה הרואה אותי. ומכאן גם מקבלת הבאר את שמה: "עַל-כֵּן קָרָא לַבְּאֵר, בְּאֵר לַחַי רֹאִי" (שם, טז, יד). הגר שכמעט מתה במדבר, נותנת מילים לתחושה שיש מי שרואה אותה, ויש מי שנותן לה את הזכות והאפשרות לחיות.
אותה בְּאֵר לַחַי רֹאִי. תפציע עוד פעם אחת בתורה, סביב תיאור מותו של אברהם, שם מצוין במפורש כי יצחק וישמעאל טיפלו יחד בקבורת אביהם. האם השלימו האחים? "וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, זָקֵן וְשָׂבֵעַ; וַיֵּאָסֶף, אֶל-עַמָּיו. וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל, בָּנָיו, אֶל-מְעָרַת, הַמַּכְפֵּלָה" (שם, כה, ח-ט).
יצחק ממשיך לשבת שם, בסמוך לבאר "וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, עִם-בְּאֵר לַחַי רֹאִי" (שם, יא).
האם בחר במקום כדי לגור בסמוך לאחיו ישמעאל?
האם נצליח גם אנחנו, בני ישמעאל ובני יצחק, להגיע להבנה שאפשר לעשות תיקון, שֶׁמַּיִם ותפילה ואהבה נותנים חיים לכולם, גם במדבר צחיח?
תַעֲלֶה וְתָבוֹא שְׁעַת רָצוֹן
מִלְפָנֶיךָ אֱלֹהִים
שֶׁנִזְכֶה בְּנֵי יִצְחָק וּבְנֵי יִשְׁמָעֵאל
לִשְׁתוֹת מִמֵּי בְּאֵר לַחַי
רֹּאִי-ם
לֹּא מַאֲכֶלֶת,
מַלְאָךְ אֶת
הַבְּשוֹרָה מֵבִיא,
אַל תִשְׁלַח אֶת יָדְךָ אֶל הַנַעַר
וְאַל תַעַש לוֹ מְאוּמָה.
מנשה נוי
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב תמיר ניר בהכשרתו אדריכל ומתכנן ערים, מורה בעל תואר שני בחינוך יהודי פלורליסטי ומוסמך לרבנות רפורמית. משמש כרב קהילת אחו"ה בכרם, אותה ייסד ב- 2007 , קהילה בשכונת בית הכרם הירושלמית, הפועלת לאחריות סביבתית, התחדשות יהודית ועשייה חברתית. הקהילה פועלת בתוך גינה הקהילתית אותה ומהווה 'בית כנסת ללא קירות' - ללא גדרות וללא הגדרות. תמיר כיהן כסגן ראש עירית ירושלים (מחזיק תיק התחבורה ויו"ר ועדת השימור. משמש גם כמורה למחשבת ישראל ולימודי אסלאם בתיכון המשלב (דתיים- חילוניים) כ.א.ן כפר אדומים. כן היה כראש הישיבה החילונית בינ"ה בתל אביב וכיו"ר מרכז השל- לחשיבה וקיימות חברתית וסביבתית. מנחה טקסי חיים בעיצוב יהודי ואישי, מנחה קבוצות ותהליכים, ומלמד בנושאי יהדות בבתי מדרש פלורליסטיים.
כשחוזר אליעזר עם הכלה המיועדת ליצחק, אנו זוכים לתיאור רומנטי ומרגש של רגע המפגש: "וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא, בְּאֵר לַחַי רֹאִי; וְהוּא יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב. וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, לִפְנוֹת עָרֶב; וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים: וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא אֶת-יִצְחָק; וַתִּפֹּל, מֵעַל הַגָּמָל: וַתֹּאמֶר אֶל-הָעֶבֶד, מִי-הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ, וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד, הוּא אֲדֹנִי; וַתִּקַּח הַצָּעִיף, וַתִּתְכָּס: וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד, לְיִצְחָק, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ:" (בראשית, כ"ד, סב-סז). יש כאן תיאור של מבוכה ומפגש ואהבה גדולה, וגם תיקון ללב שבור וכואב.
יצחק חי בנגב, בסמוך לבְּאֵר לַחַי רֹאִי, המקושרת עם הגר, אשת אביו, אם ישמעאל אחיו. בסמוך לבאר הוא יוצא לשוח בשדה, אולי מחפש שם מזור ללב השבור שלו. יצחק לא דואג רק לעצמו, אלא גם לשאר בני המשפחה. המדרש מציע כי יצחק מגיע לשם, לבאר לחי רואי, כדי להשיב את הגר הביתה, הגר אשר גורשה פעמים מאוהל אברהם. כך בבראשית רבה (ס, יד): "וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא, בְּאֵר לַחַי רֹאִי" - הלך להביא את הגר, אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי העולמים רְאֵה בעלבוני". גם ר' יהודה מציע כי הפסוקים המתארים את נישואיו של אברהם לקטורה, לאחר מות שרה, מספרים בעצם על איחוד מחודש בין אברהם להגר "וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה, וּשְׁמָהּ קְטוּרָה" (בראשית, כה,א) "ושמה קטורה" – ר' יהודה אמר: זו הגר." (בראשית רבה פרשה סא סימן ד). מדרש תנחומא גם הוא מציע כיוון דומה (ורשא, פרשת חיי שרה סימן ח) "אמר יצחק: אני לקחתי אשה ואבי עומד בלא אשה?! מה עשה? הלך והביא לו אשה"... במעשה זה מתקן יצחק משפחה שבורה; הוא מחזיר אהבה חדשה ישנה לאביו, מביא מזור לכאבה ועלבונה של הגר, מתקן את השבר שנוצר בינו לבין אחיו ישמעאל ואולי גם מטפל בטראומה שחווה הוא עצמו במעשה העקידה.
חלק מפרשני המקרא כותבים דברים קשים על גירוש הגר (פעמים) מאוהל אברהם ושרה. כך רד"ק על הפסוק "וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ" (בראשית טז, ו): "ולא נהגה שרה בזה למדת מוסר ולא למדת חסידות". והרמב"ן אומר שם: "חָטְאָה אִמֵּנוּ בָּעִנּוּי הַזֶּה, וְגַם אַבְרָהָם בְּהַנִּיחוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְשָׁמַע ה' אֶל עָנְיָהּ".
מי ששומע את הגר, מי שרואה אותה, זה מלאך ה' "וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְהוָה, עַל-עֵין הַמַּיִם—בַּמִּדְבָּר" (בראשית טז, ז) והוא הנותן את השם לבנה שייוולד, המתאר לא רק ראייה, אלא גם שמיעה, הקשבה ודאגה: "וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, כִּי-שָׁמַע יְהוָה אֶל-עָנְיֵךְ" (שם, י"א). הגר בתגובה, נותנת גם היא, שֶׁם לאלוהים "וַתִּקְרָא שֵׁם-יְהוָה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ, אַתָּה אֵל רֳאִי" (שם, טז, יג) = אתה הרואה אותי. ומכאן גם מקבלת הבאר את שמה: "עַל-כֵּן קָרָא לַבְּאֵר, בְּאֵר לַחַי רֹאִי" (שם, טז, יד). הגר שכמעט מתה במדבר, נותנת מילים לתחושה שיש מי שרואה אותה, ויש מי שנותן לה את הזכות והאפשרות לחיות.
אותה בְּאֵר לַחַי רֹאִי. תפציע עוד פעם אחת בתורה, סביב תיאור מותו של אברהם, שם מצוין במפורש כי יצחק וישמעאל טיפלו יחד בקבורת אביהם. האם השלימו האחים? "וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, זָקֵן וְשָׂבֵעַ; וַיֵּאָסֶף, אֶל-עַמָּיו. וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל, בָּנָיו, אֶל-מְעָרַת, הַמַּכְפֵּלָה" (שם, כה, ח-ט).
יצחק ממשיך לשבת שם, בסמוך לבאר "וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, עִם-בְּאֵר לַחַי רֹאִי" (שם, יא).
האם בחר במקום כדי לגור בסמוך לאחיו ישמעאל?
האם נצליח גם אנחנו, בני ישמעאל ובני יצחק, להגיע להבנה שאפשר לעשות תיקון, שֶׁמַּיִם ותפילה ואהבה נותנים חיים לכולם, גם במדבר צחיח?
תַעֲלֶה וְתָבוֹא שְׁעַת רָצוֹן
מִלְפָנֶיךָ אֱלֹהִים
שֶׁנִזְכֶה בְּנֵי יִצְחָק וּבְנֵי יִשְׁמָעֵאל
לִשְׁתוֹת מִמֵּי בְּאֵר לַחַי
רֹּאִי-ם
לֹּא מַאֲכֶלֶת,
מַלְאָךְ אֶת
הַבְּשוֹרָה מֵבִיא,
אַל תִשְׁלַח אֶת יָדְךָ אֶל הַנַעַר
וְאַל תַעַש לוֹ מְאוּמָה.
מנשה נוי
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב תמיר ניר בהכשרתו אדריכל ומתכנן ערים, מורה בעל תואר שני בחינוך יהודי פלורליסטי ומוסמך לרבנות רפורמית. משמש כרב קהילת אחו"ה בכרם, אותה ייסד ב- 2007 , קהילה בשכונת בית הכרם הירושלמית, הפועלת לאחריות סביבתית, התחדשות יהודית ועשייה חברתית. הקהילה פועלת בתוך גינה הקהילתית אותה ומהווה 'בית כנסת ללא קירות' - ללא גדרות וללא הגדרות. תמיר כיהן כסגן ראש עירית ירושלים (מחזיק תיק התחבורה ויו"ר ועדת השימור. משמש גם כמורה למחשבת ישראל ולימודי אסלאם בתיכון המשלב (דתיים- חילוניים) כ.א.ן כפר אדומים. כן היה כראש הישיבה החילונית בינ"ה בתל אביב וכיו"ר מרכז השל- לחשיבה וקיימות חברתית וסביבתית. מנחה טקסי חיים בעיצוב יהודי ואישי, מנחה קבוצות ותהליכים, ומלמד בנושאי יהדות בבתי מדרש פלורליסטיים.