בפרשת ויצא מופיע "חלום סולם יעקב" הידוע. יעקב מתעורר מחלומו, ואז:
"וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה--יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ." (בראשית כח, כ-כב)
האם אבינו יעקב, הצדיק מעמיד תנאים לאלוהים?!
נוסיף ונאמר שבחלום עצמו יעקב כבר מקבל הבטחה: (ח,טו) "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת: כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ".
אז מה רוצה יעקב עוד? שלום עליכם כתב: "לביבות בחלום הן חלום ולא לביבות (מפי שיינה שיינדל ב"מנחם מנדל", בפרוייקט בן יהודה"). אולי גם יעקב חושב, שהבטחה בחלום, היא חלום ולא הבטחה, והוא רוצה לאשרר את ההתחייבות האלוהית.
ולכן יעקב מנהל משא ומתן קשוח במיוחד, לא סתם משא ומתן, אלא מעמיד תנאי ברור, שלא לומר מתחצף. אפשר לקרוא זאת כתנאי של ממש-
"וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ... אז- וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה—יִהְיֶה..." המצבה היא עדות לחתימה על חוזה בין שני צדדים.
מתי צריך עדים? כשחותמים חוזה ודורשים ערובות, לא בין מכרים. כאשר לא סומכים על הצד השני וצריכים עד אובייקטיבי. לקראת סוף הפרשה, כאשר יעקב חותם הסכם עם לבן חותנו, שהחשדנות ביניהם אינה מוטלת בספק, אומר לבן ליעקב: "עֵד הַגַּל הַזֶּה, וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה" (לא, נב).
ואולי שיא חוצפתו של יעקב כלפי אלוהים: " וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ".
המס שאני מתחייב לתת לאלוהים הוא מס יחסי, באחוזים (10), כלומר, כדאי לך לתת לי הרבה, כי אז החלק שלך יגדל!!!
אז מה יש ליעקב? למה הוא כל כך חשדן?
אני רוצה להציע את יעקב כמי שער לזכויות אדם, במקרה הזה, זכויות עובדים.
ניצול עובדים, לא זר ליעקב הוא עובד שבע שנים בעבור רחל, אך לבן מרמה אותו ומאלץ אותו לעבוד שבע שנים נוספות. לבן, המעסיק, דווקא כן בעד ניצול של עובדים חלשים.
הרי יעקב היה במעמד של מהגר־פליט. הוא עוזב את הבית, כפועל יוצא של איום ממשי על חייו (מצד עשו). יעקב הוא "עובד זר" בארץ זרה- חרן: מרחב גאוגרפי, תרבותי ומשפחתי זר לו. ("חולשה" נוספת שלבן מנצל, היא שיעקב מאוהב ברחל...).
לבן לא מרגיש חובה לקיים את החוזה בינו לבין יעקב. חוזה שמראש היה חוזה פגום: לבן הוא גם “המדינה”, גם “המשפחה”, וגם “המעסיק” — ריכוז כוח מוחלט. זכות לתנאי עבודה הוגנים ולשכר הוגן, לא ממש עניינו אותו . יעקב יעיד אחר כך: "הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי" (לא, מ).
יעקב, אחד מאבות האומה. לא דאג רק לעצמו. הוא דואג לדורות הבאים. אולי דווקא בגלל שנעשק בעצמו, זכויות אדם בסיסיות, עומדות לנגד עיניו, והוא מבקש לעגן אותן במין "חוזה לדורות", עם אלוהים.
במעמד החוזה החדש שהוא מנסה לעשות, עכשיו עם אלוהים, יעקב בעמדת כוח. הוא מתמקח עם אלוהים, מעמיד תנאים. יכולת משא ומתן, לא זרים לו. זאת רואים גם בסיפור הבכורה שהשיג, אם לא ברמאות, אז לפחות במניפולציה.
הדבר החשוב ללמוד ולזכור מסיפור זה: החלש לא תמיד יכול להסתדר לבד. לא הפליט בארץ זרה, ולא העובד החלש מול מעסיק דרקוני, לא אישה מוכה, ולא אדם בארץ כבושה. האחריות לסייע לו היא על החברה כולה. עלינו!!!
-------------------------------------------------------------------------------------------------
יוסי אלמכיאס, ירושלמי, נשוי, אבא לשלושה וסבא לנכד חמוד. אחרי 33 שנים במגוון תפקידים במערכת החינוך, כולל ניהול בית ספר, חזר לספסל הלימודים כסטודנט וכעת הוא נמצא בשנה האחרונה של לימודי רבנות בהיברו יוניון קולג' בירושלים. בזמנו הנותר, יוסי הוא מורה דרך, בכל הארץ, ובעיקר בירושלים, ומרכז את תכנית הסיורים של ארגון קול רבני לזכויות אדם.
"וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה--יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ." (בראשית כח, כ-כב)
האם אבינו יעקב, הצדיק מעמיד תנאים לאלוהים?!
נוסיף ונאמר שבחלום עצמו יעקב כבר מקבל הבטחה: (ח,טו) "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת: כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ".
אז מה רוצה יעקב עוד? שלום עליכם כתב: "לביבות בחלום הן חלום ולא לביבות (מפי שיינה שיינדל ב"מנחם מנדל", בפרוייקט בן יהודה"). אולי גם יעקב חושב, שהבטחה בחלום, היא חלום ולא הבטחה, והוא רוצה לאשרר את ההתחייבות האלוהית.
ולכן יעקב מנהל משא ומתן קשוח במיוחד, לא סתם משא ומתן, אלא מעמיד תנאי ברור, שלא לומר מתחצף. אפשר לקרוא זאת כתנאי של ממש-
"וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ... אז- וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה—יִהְיֶה..." המצבה היא עדות לחתימה על חוזה בין שני צדדים.
מתי צריך עדים? כשחותמים חוזה ודורשים ערובות, לא בין מכרים. כאשר לא סומכים על הצד השני וצריכים עד אובייקטיבי. לקראת סוף הפרשה, כאשר יעקב חותם הסכם עם לבן חותנו, שהחשדנות ביניהם אינה מוטלת בספק, אומר לבן ליעקב: "עֵד הַגַּל הַזֶּה, וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה" (לא, נב).
ואולי שיא חוצפתו של יעקב כלפי אלוהים: " וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ".
המס שאני מתחייב לתת לאלוהים הוא מס יחסי, באחוזים (10), כלומר, כדאי לך לתת לי הרבה, כי אז החלק שלך יגדל!!!
אז מה יש ליעקב? למה הוא כל כך חשדן?
אני רוצה להציע את יעקב כמי שער לזכויות אדם, במקרה הזה, זכויות עובדים.
ניצול עובדים, לא זר ליעקב הוא עובד שבע שנים בעבור רחל, אך לבן מרמה אותו ומאלץ אותו לעבוד שבע שנים נוספות. לבן, המעסיק, דווקא כן בעד ניצול של עובדים חלשים.
הרי יעקב היה במעמד של מהגר־פליט. הוא עוזב את הבית, כפועל יוצא של איום ממשי על חייו (מצד עשו). יעקב הוא "עובד זר" בארץ זרה- חרן: מרחב גאוגרפי, תרבותי ומשפחתי זר לו. ("חולשה" נוספת שלבן מנצל, היא שיעקב מאוהב ברחל...).
לבן לא מרגיש חובה לקיים את החוזה בינו לבין יעקב. חוזה שמראש היה חוזה פגום: לבן הוא גם “המדינה”, גם “המשפחה”, וגם “המעסיק” — ריכוז כוח מוחלט. זכות לתנאי עבודה הוגנים ולשכר הוגן, לא ממש עניינו אותו . יעקב יעיד אחר כך: "הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי" (לא, מ).
יעקב, אחד מאבות האומה. לא דאג רק לעצמו. הוא דואג לדורות הבאים. אולי דווקא בגלל שנעשק בעצמו, זכויות אדם בסיסיות, עומדות לנגד עיניו, והוא מבקש לעגן אותן במין "חוזה לדורות", עם אלוהים.
במעמד החוזה החדש שהוא מנסה לעשות, עכשיו עם אלוהים, יעקב בעמדת כוח. הוא מתמקח עם אלוהים, מעמיד תנאים. יכולת משא ומתן, לא זרים לו. זאת רואים גם בסיפור הבכורה שהשיג, אם לא ברמאות, אז לפחות במניפולציה.
הדבר החשוב ללמוד ולזכור מסיפור זה: החלש לא תמיד יכול להסתדר לבד. לא הפליט בארץ זרה, ולא העובד החלש מול מעסיק דרקוני, לא אישה מוכה, ולא אדם בארץ כבושה. האחריות לסייע לו היא על החברה כולה. עלינו!!!
-------------------------------------------------------------------------------------------------
יוסי אלמכיאס, ירושלמי, נשוי, אבא לשלושה וסבא לנכד חמוד. אחרי 33 שנים במגוון תפקידים במערכת החינוך, כולל ניהול בית ספר, חזר לספסל הלימודים כסטודנט וכעת הוא נמצא בשנה האחרונה של לימודי רבנות בהיברו יוניון קולג' בירושלים. בזמנו הנותר, יוסי הוא מורה דרך, בכל הארץ, ובעיקר בירושלים, ומרכז את תכנית הסיורים של ארגון קול רבני לזכויות אדם.