בפרק לא בספר בראשית, בנאום רווי פאתוס וכעס, לבן הארמי מאשים את חתנו יעקב בשלושה סוגים של גניבה:
"וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב מֶה עָשִׂיתָ וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב. לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר. עַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי". (בראשית, לא, כז-ז)
הגניבה הראשונה, גניבת הלב, מתייחסת לצער הנגרם ע"י אובדן והתרחקות במישור המשפחתי. לאבד את אהובינו הוא לחוש שהלב נשדד. רש"י מפרש את הגניבה השנייה כגניבת דעת, דהיינו שקר ומרמה. והרי הגניבה השלישית נוגעת לתחום הדת. לבן מאשים את יעקב בגניבת התרפים שלו במישור הפיזי, ובגניבת אמונתו ואורח חייו במישור המטפורי.
לא רק לבן הארמי כואב את כאב הגניבה המשולשת. ניתן לראות בעידן בו אנחנו חיים היום כתקופת הגניבות – גניבת הלב, גניבת הדעת, וגניבת האלוהים. אנחנו חיים בזמן הגנוב.
לפני ימים אחדים חברנו ג'סי בורק שכל את בנו סמ"ר זמיר בורק אשר נפל בעזה. לאלה המתמודדים באופן ישיר עם לכתן של שבויות חרב ושל הרוגי חרב, הלב נגנב ונקרע. במדינת ישראל, בעזה ובלבנון כל כך הרבה חיים נגדעו, וכל כך הרבה לבבות נגנבו. אגם הצער עבר מזמן את הקו האדום העליון, והוא ממשיך להתמלא.
גם גניבת דעת לא חסרה. לאחרונה אנו עדים לניסיון לפגוע בערוצי תקשורת, לפסול מפלגות פוליטיות ולהשתיק קולות במערכת החינוך המשמיעים דעות הנחשבות למסוכנות. בימים כתיקונם רצוי לקיים דיון מעמיק על גבולות חופש הביטוי, אבל בימי חירום אלה ניתן לקבוע: מנסים לגנוב לנו את הדעת, ואין להשלים עם ניסיון זה.
הגניבה מתרחשת במישור השלישי. מעוניינים לחטוף את הקב"ה ולהחזיק את המסורת ואת הדת כשבויות חרב. אפשר היה להניח כי היהדות מכשירה ואף מעודדת קו משיחי-גזעני-לוחמני. בעיניי, הנחה שכזאת משולה למעשה שוד. גונבים לנו את אלוהינו.
איך עלינו לפעול בזמן הגנוב והכאוב הזה? איזה מזור יש ללב הגנוב, איזו קרן אור לדעת הגנובה, איזו תקנה לאל הגנוב? הלוואי וידעתי. אני יכול לספר שבימים הקרובים הרבה חברים וחברות, תומכות ותומכים של "קול רבני" יגיבו לגניבה במעשה של נתינה.
המבצע השנתי של גיוס המונים לא יפתור את המשבר האיזורי והעולמי, ואין לאחות את הלב המרוסק והדעת המבולבלת. עם זאת, השתתפות במבצע יעזור לארגן שלנו להגדיל את קולנו ולהאדירו. קול רבני ממשיך להפגין, להופיע, לסייע, ללמד, ולהוכיח שיש עוד לב, ודעת, ואמונה. כל אדם, ככל שידו משגת, מוזמן ליטול חלק במבצע בימים הקרובים, ולו רק כדי להרגיש שכנגד כל הגניבה והאובדן, עוד קיימת אפשרות של נתינה ושל תקווה.
------------------------------------------------------------------------------------
הרב מיכאל מרמור מלמד תיאולוגיה יהודית בהיברו יוניון קולג' בירושלים. הוא יו"ר לשעבר של "קול רבני לזכויות אדם" וכעת משמש כחבר הועד המנהל של הארגון. ספרו הבא, "יסודות של תיאולוגיה יהודית", יצא לאור בשנת 2025.
"וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב מֶה עָשִׂיתָ וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב. לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר. עַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי". (בראשית, לא, כז-ז)
הגניבה הראשונה, גניבת הלב, מתייחסת לצער הנגרם ע"י אובדן והתרחקות במישור המשפחתי. לאבד את אהובינו הוא לחוש שהלב נשדד. רש"י מפרש את הגניבה השנייה כגניבת דעת, דהיינו שקר ומרמה. והרי הגניבה השלישית נוגעת לתחום הדת. לבן מאשים את יעקב בגניבת התרפים שלו במישור הפיזי, ובגניבת אמונתו ואורח חייו במישור המטפורי.
לא רק לבן הארמי כואב את כאב הגניבה המשולשת. ניתן לראות בעידן בו אנחנו חיים היום כתקופת הגניבות – גניבת הלב, גניבת הדעת, וגניבת האלוהים. אנחנו חיים בזמן הגנוב.
לפני ימים אחדים חברנו ג'סי בורק שכל את בנו סמ"ר זמיר בורק אשר נפל בעזה. לאלה המתמודדים באופן ישיר עם לכתן של שבויות חרב ושל הרוגי חרב, הלב נגנב ונקרע. במדינת ישראל, בעזה ובלבנון כל כך הרבה חיים נגדעו, וכל כך הרבה לבבות נגנבו. אגם הצער עבר מזמן את הקו האדום העליון, והוא ממשיך להתמלא.
גם גניבת דעת לא חסרה. לאחרונה אנו עדים לניסיון לפגוע בערוצי תקשורת, לפסול מפלגות פוליטיות ולהשתיק קולות במערכת החינוך המשמיעים דעות הנחשבות למסוכנות. בימים כתיקונם רצוי לקיים דיון מעמיק על גבולות חופש הביטוי, אבל בימי חירום אלה ניתן לקבוע: מנסים לגנוב לנו את הדעת, ואין להשלים עם ניסיון זה.
הגניבה מתרחשת במישור השלישי. מעוניינים לחטוף את הקב"ה ולהחזיק את המסורת ואת הדת כשבויות חרב. אפשר היה להניח כי היהדות מכשירה ואף מעודדת קו משיחי-גזעני-לוחמני. בעיניי, הנחה שכזאת משולה למעשה שוד. גונבים לנו את אלוהינו.
איך עלינו לפעול בזמן הגנוב והכאוב הזה? איזה מזור יש ללב הגנוב, איזו קרן אור לדעת הגנובה, איזו תקנה לאל הגנוב? הלוואי וידעתי. אני יכול לספר שבימים הקרובים הרבה חברים וחברות, תומכות ותומכים של "קול רבני" יגיבו לגניבה במעשה של נתינה.
המבצע השנתי של גיוס המונים לא יפתור את המשבר האיזורי והעולמי, ואין לאחות את הלב המרוסק והדעת המבולבלת. עם זאת, השתתפות במבצע יעזור לארגן שלנו להגדיל את קולנו ולהאדירו. קול רבני ממשיך להפגין, להופיע, לסייע, ללמד, ולהוכיח שיש עוד לב, ודעת, ואמונה. כל אדם, ככל שידו משגת, מוזמן ליטול חלק במבצע בימים הקרובים, ולו רק כדי להרגיש שכנגד כל הגניבה והאובדן, עוד קיימת אפשרות של נתינה ושל תקווה.
------------------------------------------------------------------------------------
הרב מיכאל מרמור מלמד תיאולוגיה יהודית בהיברו יוניון קולג' בירושלים. הוא יו"ר לשעבר של "קול רבני לזכויות אדם" וכעת משמש כחבר הועד המנהל של הארגון. ספרו הבא, "יסודות של תיאולוגיה יהודית", יצא לאור בשנת 2025.