פרשת ויחי חותמת את ספר בראשית, ספר של הבטחות וחלומות, של נדודים, קנאה ופיוס, של משפחה ההופכת לעם. היא איננה מסתיימת בגאולה, אלא במוות: יעקב מת, יוסף מת, ובני ישראל נותרים במצרים. זהו סיום שאיננו פתרון, אלא נקודת מעבר. מקום שבו נדרשת הכרעה: האם ניאחז בעבר, או נניח תשתית לעתיד.

ברגעי הפרידה שלו, יעקב מברך את בניו. הברכות אינן מחמאות מנחמות, אלא שילוב מדויק של אמת וחסד. אמת שאינה מטשטשת אלימות, קנאה ושבר; וחסד שאינו מוותר על האמונה שבני אדם, על כל מורכבותם, יכולים להשתנות. כך נבנית שותפות, וכך נבנה עם: לא בהכחשה, אלא בהליכה אמיצה עם חסד ואמת יחד.

גם אנחנו עומדים ברגע כזה. קמפיין מימון ההמון שהסתיים לאחרונה היה הצלחה מסחררת. רבות ורבים בחרו לתרום, לשתף ולהתייצב לצד הדרך שלנו. זוהי עדות חיה לכוחה של קהילה רחבה, ולכך שהעשייה הזו נוגעת, מחייבת ומעוררת אמון. על כך נתונה תודה מעומק הלב.

אך פרשת ויחי מזכירה לנו: סיום הוא גם התחלה. ההצלחה איננה תחנת מנוחה. אמת מחייבת לומר שהאתגרים עוד לפנינו, שהמציאות מורכבת, ושהדרך ארוכה. וחסד מחייב אותנו להמשיך יחד, מתוך אחריות הדדית.
סיפורנו לא מסתיים עם סיום ספר בראשית. בפרשת בשלח ישנה התייחסות לכך שיוסף השביע את אחיו שיעלו את עצמותיו איתם בצאתם ממצרים:"והעליתם את עצמותיי מזה אתכם"(שמות, יג,יט). הוא אינו יוצא ממצרים בגופו, אך מסרב לוותר על העתיד. הוא מניח תשתית של זיכרון, של נאמנות, של תקווה שהיא מעשה. כך מתחילה יציאת מצרים: הרבה לפני הצעד הראשון. כך נראית אמונה בעתיד: פעולה בהווה. כך נראה סיפור מתמשך: הוא לא נגמר בסוף הספר.

לקראת שנת 2026 אנו מזמינים רבנים, רבות רבניות, חזנים וחזניות, מובילי קהילות ותלמידות ותלמידי רבנות וחזנות להצטרף כחברים וחברות לארגון, ולהעמיק שותפות מקצועית ורוחנית בעבודת חסד ואמת.
את דרשת חג המולד שלו אל קהל המאמינים, היא הדרשה החשובה ביותר בלוח השנה הנוצרי, בחר האפיפיור ליאו ה-14 להקדיש לתפילה וקריאה לשלום, והתייחסות אל כל קורבנות המלחמה ואי-הצדק.
בתוכה הוא בחר לצטט מתוך שירו המופלא של יהודה עמיחי, שָׁלוֹם בַּר:

"לֹא זֶה שֶׁל שְׁבִיתַת נֶשֶׁק,
אֲפִלּוּ לֹא שֶׁל חֲזוֹן זְאֵב עִם גְּדִי,
אֶלָּא,
כְּמוֹ בַּלֵּב אַחַר הַהִתְרַגְּשׁוּת:
לְדַבֵּר רַק עַל עֲיֵפוֹת גְּדוֹלָה.
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ לְהָמִית,
לָכֵן אֲנִי מְבֻגָּר.
וּבְנִי מְשַׂחֵק בְּרוֹבֵה צַעֲצוּעִים שֶׁיּוֹדֵעַ
לִפְתֹּחַ וְלַעֲצֹם עֵינַיִם וּלְהַגִּיד, אִמָּא.
שָׁלוֹם בְּלִי רַעַשׁ כִּתּוּת חֲרָבוֹת לְאִתִּים, בְּלִי מִלִּים, בְּלִי
קוֹל חוֹתָמוֹת כְּבֵדוֹת; שֶׁיִּהְיֶה קַל
מֵעָל, כְּקֶצֶף לָבָן וְעָצֵל.
מְנוּחָה לַפְּצָעִים;
אֲפִלּוּ לֹא אֲרוּכָה.
(וְזַעֲקַת יְתוֹמִים נִמְסֶרֶת מִדּוֹר
לְדוֹר, כְּמוֹ בְּמֵרוֹץ שְׁלִיחִים; מַקֵּל לֹא נוֹפֵל)
שֶׁיִּהְיֶה
כְּמוֹ פִּרְחֵי בַּר,
פִּתְאֹם בְּכֹרַח הַשָּׂדֶה:
שָׁלוֹם בַּר".

גם את דרשתנו אנו נסיים בקריאה לשלום ולצדק, והפסקת הסבל, שפיכות הדמים והפגיעה בחפים מפשע, בישראל, בפלסטין ובעולם כולו.
ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ וְעוֹלָמוֹ בַשָּׁלוֹם.

------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב אבי דבוש הוא מנכ"ל "קול רבני לזכויות אדם". הוסמך לרבנות על ידי מכון שלום הרטמן, וממשיך לשלב את ערכיו היהודיים עם אקטיביזם חברתי. בשנת 2023 הוענק לאבי פרס סמי מיכאל על פועלו בצמצום אי השוויון החברתי-כלכלי. ב-7 באוקטובר, שרד אבי את מתקפת הטרור של חמאס בביתו בקיבוץ נירים. אבי הפך לקול מוביל במחאות נגד מדיניות הממשלה, וממשיך בקריאתו לזכויות אדם ושלום ברחבי האזור.

הרב דנה שרון היא ראש רשת הרבנות של "קול רבני לזכויות אדם". הוסמכה לרבנות על-ידי ההיברו יוניון קולג' בירושלים ב-2021. לאחרונה נפגעה במתקפת טרור יהודי שאירעה בזמן נוכחות מגינה במסיק הזיתים באיזור דיר איסתיא.