חידון תנ"כי: שישה בעלי חיים מסמלים שישה מתוך שנים-עשר שבטי ישראל. איזה מהם איננו נמשל לבעל חיים בברכת יעקב לבניו בפרשת ויחי: יהודה - גור אריה, יששכר - חמור גרם, דן - נחש עלי דרך, נפתלי - איילה שלוחה, יוסף - בכור שור, בנימין - זאב יטרף? רמז: אחד מששה אלה נזכר בברכות משה לשבטי ישראל בפרשת וזאת הברכה.
תשובה: יוסף איננו משתתף בקרנבל החיות של יעקב. הכינוי "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ" ניתן ליוסף בברכת משה (דברים ל"ג 17). לפי רש"י דברי יעקב לשמעון ולוי "וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר" (בראשית מ"ט 6) מרמזים על מכירת יוסף: "רצו (שמעון ולוי) לעקור את יוסף שנקרא שור".
האם נעלב יששכר כאשר אביו כינה אותו 'חמור'? לכינוי 'חמור' כיום יש קונוטציה שלילית, אך לא כך היה בתקופת התנ"ך. חמורים, כמו בני אדם, הם מיזוג של חיוב ושלילה. החמור נושא משאות כבדים, יעיל ומועיל לאדם, וגם מצטייר כעקשן וקשה-עורף, בדומה לאחד העמים הידועים בתנ"ך (איזה עם?). על פי המדרש, המשא הכבד שנושא החמור יששכר הוא "עול תורה" - הרי לנו הדימוי האקדמאי של 'חמור נושא ספרים' ממקור מדרשי. בימות משיח תהיה עדנה לבעל חיים חרוץ ומועיל זה, כי המשיח בכבודו ובעצמו יגיע רכוב על חמור (זכריה ט' 9). האם רומז יעקב בדימוי זה שהמשיח יהיה דווקא מזרעו של יששכר, שבט לומדי התורה? לדעתי, הנביא זכריה התכוון להדגיש את הצניעות והענווה שתאפיין את המשיח האמיתי: דרכם של מלכים לרכוב על סוס דווקא, אך המשיח העתידי יהיה "עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר" (זכריה ט' 9), כלומר: המשיח אמיתי לא יתאכסן בסוויטות מפוארות בבתי מלון, ולא יתארח בווילות של ידידיו המיליונרים...
והנחש? הוא זכור לנו מתחילת ספר בראשית כ"עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה" (בראשית ג' 1) וקולל ע"י אלהים (שם, ג' 14) אך בפרשת ויחי יעקב מאחל לבנו דן להיות "נָחָשׁ עֲלֵי-דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי-אֹרַח" (שם, מ"ט 17). ברכה זו היא השלמה עם מציאות בה שבט דן, אשר שכן על דרך חשובה, בה עוברים גייסות של מעצמות חזקות, נאלץ לנקוט בטקטיקה של נחש "הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי-סוּס, וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר" (שם, שם).
האריה היה ונשאר מלך החיות. באומות רבות בוחרים המלך או עיר הבירה את האריה כסמלם בגלל עוזו. לעומת האריה היו לזאב עליות ומורדות בתדמיתו: משבט בנימין בברכת יעקב, עד לזאב שטרף את סבתא של כיפה אדומה. החשדנות כלפי הזאב נובעת מכך שלא הסתפק בבליעת הסבתא, אלא עטף עצמו בבגדיה והעמיד פנים שהוא עצמו סבתא אוהבת... אולי בגלל התנהגות זו טענו הרומאים: 'אדם לאדם זאב' ולא אמרו 'אדם לאדם אריה', למרות שהאריה טורף חלשים ממנו כמו הזאב! יתר על כן: הזאב שנוא במיוחד על רועי הצאן, ויעקב אבינו היה רועה צאן מנעוריו... למרות זאת אין יעקב חושש לדמות את בן הזקונים האהוב, בנימין, לזאב. על פי רש"י (על בראשית מ"ט 27), דימוי בנימין לזאב מנבא את חטיפת בנות שילה בעקבות מלחמת האחים אחרי 'פילגש בגבעה' כי הזאבים חטפנין: "בנימין זאב יטרף - זְאֵב הוּא אֲשֶׁר יִטְרָף; נִבָּא עַל שֶׁיִּהְיוּ עֲתִידִין לִהְיוֹת חַטְפָנִין, וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ בְּפִלֶגֶשׁ בְּגִבְעָה (שופטים כ"א)". עד היום הולכים השמות 'בנימין' ו'זאב' כצמד (חידה: אישיות חשובה בתולדות ישראל ששמו העברי 'בנימין זאב'?). האריה אף הוא ממשיך לככב כשם פרטי פופולארי.
לעומת הזאב, האריה והנחש הטורפים, האיילה היא צמחונית. צבי אחד יילחם עד חורמה בצבי אחר על מנת לזכות בחסדי האיילה, אך היא ראויה לפרס על אהבת שלום ואמהות רגועה! מה הקשר בין שבט נפתלי לאיילות? תכונת הזריזות והמהירות... בלשון רש"י האיילה היא "קלה לרוץ". חידה: מי היה רמטכ"ל משבט נפתלי שהנהיג את צבא ישראל לנצחון חשוב?
היינו מצפים מיעקב שהדימויים לחיות טרף יוצמדו דווקא לבניו שמעון ולוי. שני אלה היו זוכים בעברית המודרנית לכינויים 'פראי-אדם', 'מתנהגים כמו חיות', ובלטינית מדוברת היו מכנים אותם: 'וילדע חייע' = חיות-טרף. רק חזון השלום באחרית הימים של ישעיה מצפה מן הנמר לרבוץ בדו-קיום עם הגדי ומן האריה לאכול תבן כצמחוני... במציאות כיום זה גזר דין מוות ברעב על הנמר והאריה - אין להם תזונה אחרת אלא טרף!
האם צריך היה לדמות את שמעון ולוי לזאבים טורפים, ואת ראובן לחמור מיוחם הבועל ללא סייג? שאלה חשובה יותר: האם ראוי היה ליעקב אבינו, שדבריו האחרונים לשלושת בניו הבכורים יהיו דברי גינוי וקללה? האם לא הגיע העת בערוב ימיו לסלוח? מדוע שמר יעקב בליבו את כעסו על ראובן שנים רבות, ולא הוכיחו על פניו? יתר על כן, היה עליו לציין גם את שבחו של ראובן, שמנע מאחיו להרוג את יוסף? אולי הוסתר הסיפור המפורט מיעקב גם אחרי שירד מצריימה ונפגש עם יוסף?
חטאם של שמעון ולוי, אשר "בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר" (בראשית מ"ט 6) הוא על פי המדרש (ראה לעיל) חטא כפול: שפיכות דמים של תושבי שכם ונכונותם לשפוך את דמו של אחיהם יוסף. רש"י מסביר מדוע שני אלה אמרו איש אל אחיו "לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ" (שם, ל"ז 20) כשיוסף התקרב. האלימות של שמעון ולוי כלפי תושבי שכם, תגובה בלתי פרופורציונאלית על אונס דינה, היא זרע פורענות של מעגל אלימות ושנאה רב-דורית. העונש על שמעון ולוי הוא שלא תהיה להם נחלת קבע בארץ ישראל, אך הגשמת אותה קללה אצל כל אחד משניהם שונה לחלוטין. אצל לוי יש שני צדדים למטבע של "אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (שם, מ"ט 7), הצד השלילי בברכת יעקב והצד החיובי שבמורשת שבט לוי מימי משה רבנו ואילך. הם לא יזכו לנחלה, על מנת שיתמסרו לתפקידם ככוהנים ומשרתי ה'. יש בכך לקח לדורות: מי שמקדיש עצמו לעבודת אלוהים ולמנהיגות דתית-רוחנית לא יהיה בעל נחלה ולא יוכל לנצל מעמדו לצבירת רכוש ולהשתלטות על בני עמו, ע"י חיבור של 'הון-שלטון'...
את זרע הקנאות והאלימות כלפי אנשי שכם וכלפי יוסף מעביר לוי בתורשה אל פנחס ועל פי המדרש גם לאליהו שהרג את 'נביאי הבעל'. קנאות ואלימות חוצות קו בין נוכרים לבני ברית: מי שהרג את תושבי שכם ללא אבחנה, יקל בעיניו להרוג את אחיו יוסף... רוב 'נביאי הבעל' שנטבחו בידי אליהו היו בני ברית! כל מי שלא גינה בתוקף את גולדשטיין על רצח מתפללים מוסלמים בחברון, סלל את הדרך לרצח יצחק רבין! חרד"לים המשבחים את הספר שראוי לכנותו "תורת עבד כי ימלוך" ישפכו במוקדם או במאוחר את דם אחיהם, בני ישראל, שאינם מקבלים את פסיקותיו. האלימות של 'תג מחיר' ו'נוער הגבעות' כלפי שכנים פלסטינים כבר מופנית גם כלפי יהודים-ישראלים שאינם מסכימים עם דרכם.
יתן אלהים לצאצאי שמעון ולוי שבתוכנו את בריתו שלום! אין חשיבות אם הם זרעו של אהרן! חשוב יותר מכל שיהיו תלמידיו של אהרון: אוהבי שלום ורודפי שלום, אוהבי הבריות (מכל העמים והדתות), ומקרבים את כולם לתורה שכל נתיבותיה שלום!
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב ד"ר גיל נתיב הוא מורה ומרצה לתלמוד ומחשבת חז"ל. רב בקהילות מסורתיות בארץ ובחו"ל בשנים תשמ"ה-תשע"ט. מאפריל 2016 עד יולי 2023 יו"ר ועד ההלכה של כנסת הרבנים בישראל.
תשובה: יוסף איננו משתתף בקרנבל החיות של יעקב. הכינוי "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ" ניתן ליוסף בברכת משה (דברים ל"ג 17). לפי רש"י דברי יעקב לשמעון ולוי "וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר" (בראשית מ"ט 6) מרמזים על מכירת יוסף: "רצו (שמעון ולוי) לעקור את יוסף שנקרא שור".
האם נעלב יששכר כאשר אביו כינה אותו 'חמור'? לכינוי 'חמור' כיום יש קונוטציה שלילית, אך לא כך היה בתקופת התנ"ך. חמורים, כמו בני אדם, הם מיזוג של חיוב ושלילה. החמור נושא משאות כבדים, יעיל ומועיל לאדם, וגם מצטייר כעקשן וקשה-עורף, בדומה לאחד העמים הידועים בתנ"ך (איזה עם?). על פי המדרש, המשא הכבד שנושא החמור יששכר הוא "עול תורה" - הרי לנו הדימוי האקדמאי של 'חמור נושא ספרים' ממקור מדרשי. בימות משיח תהיה עדנה לבעל חיים חרוץ ומועיל זה, כי המשיח בכבודו ובעצמו יגיע רכוב על חמור (זכריה ט' 9). האם רומז יעקב בדימוי זה שהמשיח יהיה דווקא מזרעו של יששכר, שבט לומדי התורה? לדעתי, הנביא זכריה התכוון להדגיש את הצניעות והענווה שתאפיין את המשיח האמיתי: דרכם של מלכים לרכוב על סוס דווקא, אך המשיח העתידי יהיה "עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר" (זכריה ט' 9), כלומר: המשיח אמיתי לא יתאכסן בסוויטות מפוארות בבתי מלון, ולא יתארח בווילות של ידידיו המיליונרים...
והנחש? הוא זכור לנו מתחילת ספר בראשית כ"עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה" (בראשית ג' 1) וקולל ע"י אלהים (שם, ג' 14) אך בפרשת ויחי יעקב מאחל לבנו דן להיות "נָחָשׁ עֲלֵי-דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי-אֹרַח" (שם, מ"ט 17). ברכה זו היא השלמה עם מציאות בה שבט דן, אשר שכן על דרך חשובה, בה עוברים גייסות של מעצמות חזקות, נאלץ לנקוט בטקטיקה של נחש "הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי-סוּס, וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר" (שם, שם).
האריה היה ונשאר מלך החיות. באומות רבות בוחרים המלך או עיר הבירה את האריה כסמלם בגלל עוזו. לעומת האריה היו לזאב עליות ומורדות בתדמיתו: משבט בנימין בברכת יעקב, עד לזאב שטרף את סבתא של כיפה אדומה. החשדנות כלפי הזאב נובעת מכך שלא הסתפק בבליעת הסבתא, אלא עטף עצמו בבגדיה והעמיד פנים שהוא עצמו סבתא אוהבת... אולי בגלל התנהגות זו טענו הרומאים: 'אדם לאדם זאב' ולא אמרו 'אדם לאדם אריה', למרות שהאריה טורף חלשים ממנו כמו הזאב! יתר על כן: הזאב שנוא במיוחד על רועי הצאן, ויעקב אבינו היה רועה צאן מנעוריו... למרות זאת אין יעקב חושש לדמות את בן הזקונים האהוב, בנימין, לזאב. על פי רש"י (על בראשית מ"ט 27), דימוי בנימין לזאב מנבא את חטיפת בנות שילה בעקבות מלחמת האחים אחרי 'פילגש בגבעה' כי הזאבים חטפנין: "בנימין זאב יטרף - זְאֵב הוּא אֲשֶׁר יִטְרָף; נִבָּא עַל שֶׁיִּהְיוּ עֲתִידִין לִהְיוֹת חַטְפָנִין, וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ בְּפִלֶגֶשׁ בְּגִבְעָה (שופטים כ"א)". עד היום הולכים השמות 'בנימין' ו'זאב' כצמד (חידה: אישיות חשובה בתולדות ישראל ששמו העברי 'בנימין זאב'?). האריה אף הוא ממשיך לככב כשם פרטי פופולארי.
לעומת הזאב, האריה והנחש הטורפים, האיילה היא צמחונית. צבי אחד יילחם עד חורמה בצבי אחר על מנת לזכות בחסדי האיילה, אך היא ראויה לפרס על אהבת שלום ואמהות רגועה! מה הקשר בין שבט נפתלי לאיילות? תכונת הזריזות והמהירות... בלשון רש"י האיילה היא "קלה לרוץ". חידה: מי היה רמטכ"ל משבט נפתלי שהנהיג את צבא ישראל לנצחון חשוב?
היינו מצפים מיעקב שהדימויים לחיות טרף יוצמדו דווקא לבניו שמעון ולוי. שני אלה היו זוכים בעברית המודרנית לכינויים 'פראי-אדם', 'מתנהגים כמו חיות', ובלטינית מדוברת היו מכנים אותם: 'וילדע חייע' = חיות-טרף. רק חזון השלום באחרית הימים של ישעיה מצפה מן הנמר לרבוץ בדו-קיום עם הגדי ומן האריה לאכול תבן כצמחוני... במציאות כיום זה גזר דין מוות ברעב על הנמר והאריה - אין להם תזונה אחרת אלא טרף!
האם צריך היה לדמות את שמעון ולוי לזאבים טורפים, ואת ראובן לחמור מיוחם הבועל ללא סייג? שאלה חשובה יותר: האם ראוי היה ליעקב אבינו, שדבריו האחרונים לשלושת בניו הבכורים יהיו דברי גינוי וקללה? האם לא הגיע העת בערוב ימיו לסלוח? מדוע שמר יעקב בליבו את כעסו על ראובן שנים רבות, ולא הוכיחו על פניו? יתר על כן, היה עליו לציין גם את שבחו של ראובן, שמנע מאחיו להרוג את יוסף? אולי הוסתר הסיפור המפורט מיעקב גם אחרי שירד מצריימה ונפגש עם יוסף?
חטאם של שמעון ולוי, אשר "בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר" (בראשית מ"ט 6) הוא על פי המדרש (ראה לעיל) חטא כפול: שפיכות דמים של תושבי שכם ונכונותם לשפוך את דמו של אחיהם יוסף. רש"י מסביר מדוע שני אלה אמרו איש אל אחיו "לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ" (שם, ל"ז 20) כשיוסף התקרב. האלימות של שמעון ולוי כלפי תושבי שכם, תגובה בלתי פרופורציונאלית על אונס דינה, היא זרע פורענות של מעגל אלימות ושנאה רב-דורית. העונש על שמעון ולוי הוא שלא תהיה להם נחלת קבע בארץ ישראל, אך הגשמת אותה קללה אצל כל אחד משניהם שונה לחלוטין. אצל לוי יש שני צדדים למטבע של "אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (שם, מ"ט 7), הצד השלילי בברכת יעקב והצד החיובי שבמורשת שבט לוי מימי משה רבנו ואילך. הם לא יזכו לנחלה, על מנת שיתמסרו לתפקידם ככוהנים ומשרתי ה'. יש בכך לקח לדורות: מי שמקדיש עצמו לעבודת אלוהים ולמנהיגות דתית-רוחנית לא יהיה בעל נחלה ולא יוכל לנצל מעמדו לצבירת רכוש ולהשתלטות על בני עמו, ע"י חיבור של 'הון-שלטון'...
את זרע הקנאות והאלימות כלפי אנשי שכם וכלפי יוסף מעביר לוי בתורשה אל פנחס ועל פי המדרש גם לאליהו שהרג את 'נביאי הבעל'. קנאות ואלימות חוצות קו בין נוכרים לבני ברית: מי שהרג את תושבי שכם ללא אבחנה, יקל בעיניו להרוג את אחיו יוסף... רוב 'נביאי הבעל' שנטבחו בידי אליהו היו בני ברית! כל מי שלא גינה בתוקף את גולדשטיין על רצח מתפללים מוסלמים בחברון, סלל את הדרך לרצח יצחק רבין! חרד"לים המשבחים את הספר שראוי לכנותו "תורת עבד כי ימלוך" ישפכו במוקדם או במאוחר את דם אחיהם, בני ישראל, שאינם מקבלים את פסיקותיו. האלימות של 'תג מחיר' ו'נוער הגבעות' כלפי שכנים פלסטינים כבר מופנית גם כלפי יהודים-ישראלים שאינם מסכימים עם דרכם.
יתן אלהים לצאצאי שמעון ולוי שבתוכנו את בריתו שלום! אין חשיבות אם הם זרעו של אהרן! חשוב יותר מכל שיהיו תלמידיו של אהרון: אוהבי שלום ורודפי שלום, אוהבי הבריות (מכל העמים והדתות), ומקרבים את כולם לתורה שכל נתיבותיה שלום!
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב ד"ר גיל נתיב הוא מורה ומרצה לתלמוד ומחשבת חז"ל. רב בקהילות מסורתיות בארץ ובחו"ל בשנים תשמ"ה-תשע"ט. מאפריל 2016 עד יולי 2023 יו"ר ועד ההלכה של כנסת הרבנים בישראל.