בערב יום כיפור עלה בפורום אינטרנטי של מעריצי סדרת עולם הדיסק שחיבר סופר הפנטזיה הבריטי טרי פראצ'ט עלה פוסט בזו הלשון:
"אני צריכה ציטוט על אומץ.
מחר תמלא שנה ליום שבו ניסה משהו לפוצץ אותי ואת בית הכנסת שלי ביום כיפור, היום הקדוש ביותר בשנה שלנו. מחר בבוקר יום כיפור ואני הולכת לבית הכנסת שוב.
אני פוחדת ללכת.
תוכלו לעזור לי למצוא ציטוטים של סר טרי פראצ'ט שיתנו לי אומץ?"
נתקלתי בפוסט הזה בצאת החג כאן בישראל, אחרי שהחלו להגיע הדיווחים על המתקפה הנוספת על קהילת כל הנשמה בירושלים, וליבי נשבר. כי כמה שובר לב שהתחושה של כל כך הרבה אנשים בעולם היא של פחד, לא יראת השם, לא חיל ורעדה מהסוג שאולי ראוי להרגיש ביום הקדוש הזה, אלא פחד הרבה יותר משתק, הפחד מאלימות קשה מעשי ידי אדם. וכמה שובר לב שהפחד הזה, מבוסס להפליא.
ביליתי השבוע יום ברחוב הויה דלורוזה במזרח ירושלים. הצטרפתי לאנשי חלון להר ציון והקו החם לשמירה על חופש דת, קבוצות של מתנדבים מסורים, שנאלצים לבצע נוכחות מגינה על מוסדות דת נוצריים ואנשי דת נוצריים החשופים למתקפות חוזרות ונשנות במרחב הציבורי של ירושלים. במשמרת של שעתיים ספרנו 5 יריקות על כנסיות ועל אנשי דת עונדי צלב, וזה נחשב ליום טוב, עם נזקים רק לנשמה, ולא לרכוש ולגוף.
למרבה הצער, שלושת הרגלים, לצד מצעד הדגלים, הפכו עבור תושבי העיר העתיקה הנוצרים והמוסלמים לימים של פחד ואימה מההשתלטות האגרסיבית של הציבור היהודי על רחובות העיר העתיקה בירושלים, כאשר החגים היהודים משמשים לעיתים כתירוץ קלוש להפרות בוטות של חופש תנועה וחופש דת עבור התושבים הפלסטינים.
פחד.
אבל לאחר שברון הלב גם נתמלאתי נחמה, כי הפורום אליו פנתה אותה יהודיה אנונימית, הגיב במהירות, בעוצמה ובשפע:
"לא שווה לעשות דבר-מה, אלא אם כן יש מישהו, איפשהו, שהיה מעדיף בהרבה שלא תעשה אותו".
"לפעמים צריך להיות אמיץ בשביל שני אנשים, או שלושה, או כפר שלם."
ואחד אחרון: "אפשר לומר שזה סוג של אומץ שהוא בעצם שדרוג של פחדנות - הידיעה שבעוד שהמוות עלול לארוב לך אם תתקדם, הוא יהיה משחק ילדים לעומת הסוג המסוים של גיהנום עלי-אדמות שימתין לך אם תיסוג".
אבל היא הפואנטה שלי היא לא רק הסוגים השונים של אומץ שטרי פראצ'ט והפורום מיפו עבורה ועבורנו, אלא הפורום עצמו. הקהילה האחרת שאליה היא בחרה לפנות, לא הקהילה היהודית שעליה היא דיברה בפוסט שלה, לא אנשי ונשות בית הכנסת, למרות שגם המקורות שלנו מלאים בציטוטים לחיזוק הרוח והידיים, היא בחרה לפנות החוצה. היא בחרה לסמוך על כך שהקהילה האינטרנטית שלה תבוא לעזרתה ברגע המורכב הזה, לקבל פרספקטיבה אחרת, לחפש מעגלים רחבים.
היא גם בחרה את הבחירה האמיצה לספר על יהדותה, על אף הידיעה שבכך היא חושפת את עצמה, אולי, למתקפות נוספות.
כשהקהילה הפרטית שלנו מותקפת, לצד הרצון הטבעי להתכנס ולסגור את השערים, יש כוח דווקא ביציאה החוצה, בקריאה לעזרה, בכינוס כוחות נוספים העומדים לרשותנו. בגיוס נוכחות מגינה, פיזית, רוחנית, רגשית או אחרת.
בעוד ימים ספורים נציין שלוש שנים לטבח השבעה באוקטובר, היום הארור ביותר שעבר על העם היהודי מאז סיום השלטון הנאצי בגרמניה. הצורך והרצון להתכנס בד' אמות, לאחוז בשלנו, הוא ברור ומובן, ובכל זאת, בשבועות הקרובים, נבקש מכם להימנע ממנו.
נבקש מכם גם, שוב ושוב, להפגין סוגים שונים של אומץ: עונת מסיק הזיתים תיפתח השנה ב-16/10, ה' בחשוון, וגם השנה נהיה על הקרקע עם החקלאים והקהילות הפלסטיניות- כל עזרה חשובה ומשמעותית, אנא, הירשמו ובואו, או מצאו דרכים נוספות לתמוך בקואליצית המסיק.
ולסיום, אצרף כאן תפילה חדשה לשמחת תורה, שכתבה הרבה חן צפוני:
תפילה חדשה לשמחת תורה
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְאִמּוֹתֵינוּ, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ,
בְּיָמִים רוֹעֲדִים אֵלֶּה, בָּהֶם שִׂמְחַת הַתּוֹרָה נִמְהֶלֶת בְּיִרְאַת הַזְּמַן הָעוֹמֵד לְפָנֵינוּ,
שֶׁתּוֹלִיכֶנּוּ לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם וְתַצְעִידֵנוּ בְּשָׁלוֹם וּבְזֹאת הַבְּרָכָה
וּבְמַסַּע סִיּוּם קְרִיאַת הַתּוֹרָה וְהַתְחָלָתָהּ מִבְּרֵאשִׁית
שְׁלַח בְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂי יָדֵינוּ הַפּוֹעֲלוֹת לְמַעַן תּוֹרַת חַיִּים, תּוֹרַת יְשׁוּעָה וְשָׁלוֹם.
שְׁמַע תְּחִנּוֹתֵנוּ לְשָׁלוֹם וּלְצֶדֶק, לְחַיִּים וּלְחֶסֶד;
שִׂים שָׁלוֹם בֵּינֵנוּ, שָׁלוֹם בְּחֵילֵנוּ, שָׁלוֹם לִבְנֵי וּבְנוֹת שָׂרָה אַבְרָהָם וְהָגָר,
וּתְהֵא תּוֹרָתֵנוּ עֵץ חַיִּים.
בָּרוּךְ אַתָּה יי שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.
ונאמר אמן.
*דבר התורה מוקדש לעילוי נשמת רס"ן עדו חוברה, האמיץ, החכם והמצחיק, שנפל בשבעה באוקטובר על הגנת המשפחה, העם והמולדת. זכרו הוא לברכה בכל יום תמיד.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב דנה שרון היא ראש רשת הרבנות של הארגון קול רבני לזכויות אדם.
"אני צריכה ציטוט על אומץ.
מחר תמלא שנה ליום שבו ניסה משהו לפוצץ אותי ואת בית הכנסת שלי ביום כיפור, היום הקדוש ביותר בשנה שלנו. מחר בבוקר יום כיפור ואני הולכת לבית הכנסת שוב.
אני פוחדת ללכת.
תוכלו לעזור לי למצוא ציטוטים של סר טרי פראצ'ט שיתנו לי אומץ?"
נתקלתי בפוסט הזה בצאת החג כאן בישראל, אחרי שהחלו להגיע הדיווחים על המתקפה הנוספת על קהילת כל הנשמה בירושלים, וליבי נשבר. כי כמה שובר לב שהתחושה של כל כך הרבה אנשים בעולם היא של פחד, לא יראת השם, לא חיל ורעדה מהסוג שאולי ראוי להרגיש ביום הקדוש הזה, אלא פחד הרבה יותר משתק, הפחד מאלימות קשה מעשי ידי אדם. וכמה שובר לב שהפחד הזה, מבוסס להפליא.
ביליתי השבוע יום ברחוב הויה דלורוזה במזרח ירושלים. הצטרפתי לאנשי חלון להר ציון והקו החם לשמירה על חופש דת, קבוצות של מתנדבים מסורים, שנאלצים לבצע נוכחות מגינה על מוסדות דת נוצריים ואנשי דת נוצריים החשופים למתקפות חוזרות ונשנות במרחב הציבורי של ירושלים. במשמרת של שעתיים ספרנו 5 יריקות על כנסיות ועל אנשי דת עונדי צלב, וזה נחשב ליום טוב, עם נזקים רק לנשמה, ולא לרכוש ולגוף.
למרבה הצער, שלושת הרגלים, לצד מצעד הדגלים, הפכו עבור תושבי העיר העתיקה הנוצרים והמוסלמים לימים של פחד ואימה מההשתלטות האגרסיבית של הציבור היהודי על רחובות העיר העתיקה בירושלים, כאשר החגים היהודים משמשים לעיתים כתירוץ קלוש להפרות בוטות של חופש תנועה וחופש דת עבור התושבים הפלסטינים.
פחד.
אבל לאחר שברון הלב גם נתמלאתי נחמה, כי הפורום אליו פנתה אותה יהודיה אנונימית, הגיב במהירות, בעוצמה ובשפע:
"לא שווה לעשות דבר-מה, אלא אם כן יש מישהו, איפשהו, שהיה מעדיף בהרבה שלא תעשה אותו".
"לפעמים צריך להיות אמיץ בשביל שני אנשים, או שלושה, או כפר שלם."
ואחד אחרון: "אפשר לומר שזה סוג של אומץ שהוא בעצם שדרוג של פחדנות - הידיעה שבעוד שהמוות עלול לארוב לך אם תתקדם, הוא יהיה משחק ילדים לעומת הסוג המסוים של גיהנום עלי-אדמות שימתין לך אם תיסוג".
אבל היא הפואנטה שלי היא לא רק הסוגים השונים של אומץ שטרי פראצ'ט והפורום מיפו עבורה ועבורנו, אלא הפורום עצמו. הקהילה האחרת שאליה היא בחרה לפנות, לא הקהילה היהודית שעליה היא דיברה בפוסט שלה, לא אנשי ונשות בית הכנסת, למרות שגם המקורות שלנו מלאים בציטוטים לחיזוק הרוח והידיים, היא בחרה לפנות החוצה. היא בחרה לסמוך על כך שהקהילה האינטרנטית שלה תבוא לעזרתה ברגע המורכב הזה, לקבל פרספקטיבה אחרת, לחפש מעגלים רחבים.
היא גם בחרה את הבחירה האמיצה לספר על יהדותה, על אף הידיעה שבכך היא חושפת את עצמה, אולי, למתקפות נוספות.
כשהקהילה הפרטית שלנו מותקפת, לצד הרצון הטבעי להתכנס ולסגור את השערים, יש כוח דווקא ביציאה החוצה, בקריאה לעזרה, בכינוס כוחות נוספים העומדים לרשותנו. בגיוס נוכחות מגינה, פיזית, רוחנית, רגשית או אחרת.
בעוד ימים ספורים נציין שלוש שנים לטבח השבעה באוקטובר, היום הארור ביותר שעבר על העם היהודי מאז סיום השלטון הנאצי בגרמניה. הצורך והרצון להתכנס בד' אמות, לאחוז בשלנו, הוא ברור ומובן, ובכל זאת, בשבועות הקרובים, נבקש מכם להימנע ממנו.
נבקש מכם גם, שוב ושוב, להפגין סוגים שונים של אומץ: עונת מסיק הזיתים תיפתח השנה ב-16/10, ה' בחשוון, וגם השנה נהיה על הקרקע עם החקלאים והקהילות הפלסטיניות- כל עזרה חשובה ומשמעותית, אנא, הירשמו ובואו, או מצאו דרכים נוספות לתמוך בקואליצית המסיק.
ולסיום, אצרף כאן תפילה חדשה לשמחת תורה, שכתבה הרבה חן צפוני:
תפילה חדשה לשמחת תורה
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְאִמּוֹתֵינוּ, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ,
בְּיָמִים רוֹעֲדִים אֵלֶּה, בָּהֶם שִׂמְחַת הַתּוֹרָה נִמְהֶלֶת בְּיִרְאַת הַזְּמַן הָעוֹמֵד לְפָנֵינוּ,
שֶׁתּוֹלִיכֶנּוּ לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם וְתַצְעִידֵנוּ בְּשָׁלוֹם וּבְזֹאת הַבְּרָכָה
וּבְמַסַּע סִיּוּם קְרִיאַת הַתּוֹרָה וְהַתְחָלָתָהּ מִבְּרֵאשִׁית
שְׁלַח בְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂי יָדֵינוּ הַפּוֹעֲלוֹת לְמַעַן תּוֹרַת חַיִּים, תּוֹרַת יְשׁוּעָה וְשָׁלוֹם.
שְׁמַע תְּחִנּוֹתֵנוּ לְשָׁלוֹם וּלְצֶדֶק, לְחַיִּים וּלְחֶסֶד;
שִׂים שָׁלוֹם בֵּינֵנוּ, שָׁלוֹם בְּחֵילֵנוּ, שָׁלוֹם לִבְנֵי וּבְנוֹת שָׂרָה אַבְרָהָם וְהָגָר,
וּתְהֵא תּוֹרָתֵנוּ עֵץ חַיִּים.
בָּרוּךְ אַתָּה יי שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.
ונאמר אמן.
*דבר התורה מוקדש לעילוי נשמת רס"ן עדו חוברה, האמיץ, החכם והמצחיק, שנפל בשבעה באוקטובר על הגנת המשפחה, העם והמולדת. זכרו הוא לברכה בכל יום תמיד.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב דנה שרון היא ראש רשת הרבנות של הארגון קול רבני לזכויות אדם.