קול ברמה נשמע, קינת אמהות. זעקת בנים.
בכי רחל על בניה.
יללת שרה, תחינת הגר. קנאת לאה.
קריאתה המהדהדת של רבקה:
"לָמָּה זֶּה אָנֹכִי –" (בראשית, כה, כב)
"בָּרְכֵנִי גַם־אָנִי" (בראשית, כז, לח) זעקת בנה הבכור עשו , גדולה ומרה, משיבה לה מרחמה, מכונת הזמן. זעקת נכדה הבכור ראובן, דמי אחיו שהופקר על ידיו - "וַאֲנִי אָנָה אנִי־בָא" (בראשית, לז, ל).
מעבר לזמן ולכאב, מתוך רחמה, רבקה רוצה פתרון אחר, צודק, למאבק שלא פוסק בין בניה. יודעת שאפשר אחרת.
רבקה תדרוש סיפור חדש.
אישה צעירה, נזם זהב, יודעת לרוץ כשצריך, עיניים בורקות, הרחק מבית אביה ואמה בארץ מדבר ובארות, שוכבת על הגב באוהלה של חמותה המתה, שעתה הוא ביתה, והיא ערה, הרה, לפנות בוקר, וסוף סוף חיים בועטים בקרבה, והיא נרגשת, ונבוכה.
״וַיִּתְרֹֽצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ״ (בראשית, כה, כב) יגידו עליה. משהו לא בסדר שם בפנים, יותר מדי תזוזה, היא ממששת את הבטן התפוחה. למה? מי ומה אני עכשיו כשבתוכי נובטת משפחה? ולמה זה כואב כל כך? למה אנכי?
רבקה היא האם הגדולה.
היא הנושאת בקרבה תאומים ראשונים בשושלת ובסיפור המשפחתי, רחם אחת מכילה שני ניגודים: בצער ילדה שני בנים, יגידו עליה: שני עמים, בכור וצעיר, יורש ודחוי, ברכה וקללה.
אבל את כל זה היא עדיין לא יודעת. היא רק חשה שמשהו לא בסדר והיא רוצה ברכה והקלה מהקללה המאיימת.
היא מביטה אל עבר הגבעות הרכות באור הזריחה ודורשת תשובה.
רבקה מולידה את תרבות המדרש. מתוך מצוקה, לנוכח ניגודים והפכים, אל מול חידת הקיום האנושי היא דורשת מענה למחלוקת שמתרוצצת בתוכה, בדמה, בדם האדם שזועק מן האדמה, מבראשית: השומר אחי אנכי? למה זה אנכי?
ותלך לדרוש את יהוה.
לאן הלכה?
בליטא פירש הרב ברלין ״הלכה לאדם גדול שידעה כי הוא רואה ויודע״, ויש טוענים שהוא אברהם. בפראג פענח בעל ״כלי יקר״ שרבקה יצאה ״לדרוש אחר מציאת ה' ממש מהו״ - במסע אמוני אל הנפש.
בספרד קבע אבן עזרא ״שאלה לנשים שילדו אם ארע להם ככה, ותאמרנה לא״, אולי בהשראת מדרש בראשית רבה בו דרשו ״שהיתה אמנו רבקה מחזרת על פתחיהן של נשים ואומרת להן: הגיע לכם הצער הזה בימיכם?״ בוורמס ציטט רש״י מסורת ראשונים מופלאה: ״מִתְרוֹצְצִים זֶה עִם זֶה וּמְרִיבִים בְּנַחֲלַת שְׁנֵי עוֹלָמוֹת.. ותלך לְבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל שֵׁם״.
התשובה שניתנה לה על פי הכתוב, היא מפי ההויה: רחמה מכיל לראשונה את הנוודים והמתיישבים יחדיו, ומתוכה יוולדו שני עמים ולאומים, ורב יעבוד צעיר, וזעקות, דורות דמים, והיא אם העולם של כולם.
אבל רבקה לא מסתפקת בתשובה המקובלת, במילים שלימים יכתבו ויצוטטו כהוכחה להכרעת הירושה.
והיא רוצה תשובה ומציאות אחרת, שיש בה פנים אל פנים, רצוא ושוב.
ויש אומרות: רבקה מבקשת את עצת הנשים וקול החכמה, ולא רק את דעת המומחים היושבים בבתי במדרש.
ותדרוש האמת מדבורה, המינקת שגידלה אותה ובאה עימה לכנען. דבורה בעלת העצה, יושבת תחת העץ, אלון בכות. דבורה הכוהנת תדע.
התורה בחרה לתאר את החוויה האנושית ואת הסיפור העברי כמאבק נצחי, בינארי ומוחלט, בין אמהות ורחמיהן, ובין בנים ואבותיהם, ברירת מחדל של אחים שמתחרים על אהבה, ברכה, וירושת האב: קין והבל, יצחק וישמעאל, יעקב ועשו, ישראל ועמלק.
אבל דבורה סיפרה עתיד אחר, שלא נכתב בספרים והועבר מאם לבת בלחישה, כתורה חדשה שתבוא שעתה.
הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה
שְׁנֵי תוֹמִים בְּבִטְנָך וְהִתְבָּרְכוּ יַחְדָּֽו
כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַת הַיָּם
וְהִתְבָּרְכוּ בְם כֹּל גּוֹיֵי הָאָֽרֶץ
מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל
לחַיִּֽים
בְּשָׁלוֹם.
מפי הדבורה ברכת השפע והחסד, תום וצדק, אמת ושלום.
רבקה תדרוש סיפור חדש, עם סוף אחר, שבו לא באה הקללה ממנה ועליה, כי אם ברכה, ובראשית חדשה, שבה יורשים כולם, יחדיו, כל זרע אברהם, כל פרי הרחם, את הארץ המובטחת, שבה יש מקום לכולם.
וכבר דרש בירושלים הרב אלחנן ״עכשיו אנחנו צריכים תורה חדשה".
-----------------------------------------------------------------------------------------
הרב עמיחי לאו-לביא, יליד רמת גן, מתגורר בניו יורק והרבה על הקו בין ישראל וארה״ב. מייסד ומנהיגה הרוחני של קהילת ״לב/שול״ - ״מעבדת״ בניו יורק, פעיל זכויות להט״בק, חבר הוועד המנהל של הקול רבני לזכויות אדם, אב לשלושה, וכוכב הסרט התיעודי ״מלכת השבת״ (2024).