בפרשתנו, פרשת שופטים, מופיע הציווי "צדק צדק תרדוף" (דברים ט"ז, כ). אחד הציוויים המובהקים, לחיים בחברה תקינה, שווה והוגנת.
למה לרדוף? זה הרי פועל שהאסוציאציה המיידית ממנו, היא ריצה אחרי דבר שקשה, או אפילו בלתי ניתן, להשיג? ובכן, כנראה שהסופר המקראי ידע בדיוק, שאלה הם פני הדברים. צדק הוא דבר חמקמק, מאוד קשה להשיג אותו, ודווקא בגלל זה, הציווי הוא- לא להתייאש, ולהמשיך לרדוף אחריו, בכל מחיר.
למה? למה ערך כל כך בסיסי ואוניברסלי כמו צדק, הוא כה קשה לנו ליישום?
בתחילת הפרשה נאמר: "שופטים ושוטרים תתן לך" (שם, יח), כלומר: יש למנות אנשים מקרב העם, מנהיגים, שיהיו אחראיים על יישום הצדק. הגיוני. אולם כאן יש התנגשות, בין הציווי לצדק, לבין תכונה אנושית. התכונה הזו של בני האדם, שלעתים קרובות מדי, מזהים את השלטון, התפקיד, השררה, כהזדמנות להשגת מעמד וממון. וכך, דווקא המנהיג, זה שאמור לרדוף אחרי הצדק, מתחמק מלעשות זאת, ובמקרים רבים ומוכרים מדי, הוא אף בורח מן הצדק.
מפתה להתחיל בדוגמא אקטואלית, אבל זו תבוא בהמשך. אני מבקש לתת דוגמא דווקא מהפרשה.
לאחר הציווי שקובע מי אָמוּן על עשיית צדק, דהיינו, השופטים והשוטרים- אנשי מקצוע שיתמחו בכך, מן הסתם, כמה פסוקים אחר כך ישנה תפנית מפתיעה: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט [...] וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל-הַשֹּׁפֵט" (יז, ח-ט). איך הגיעו לכאן הכוהנים הלוויים?! ועוד לפני השופט. ועם הופעת בני שבט לוי, הטון הופך להרבה יותר תקיף: "עַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ--תַּעֲשֶׂה: לֹא תָסוּר, מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ--יָמִין וּשְׂמֹאל. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן, לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל-הַכֹּהֵן....וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל" (שם, יא-יב). עונש מוות!- לא פחות מזה, למי שלא יִשָּׁמַע לכוהנים. והסיבה? "וְכָל-הָעָם, יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ; וְלֹא יְזִידוּן עוֹד" (שם, יג) - כן, המטרה היא אכן לזרוע יִרְאָה ופחד, מפני הכוהנים.
והתפנית הופכת למגמה: בהמשך, בתחילת פרק י"ח, יש ציווי מפתיע נוסף: "לֹא-יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל-שֵׁבֶט לֵוִי, חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם-יִשְׂרָאֵל; אִשֵּׁי יְהוָה וְנַחֲלָתוֹ, יֹאכֵלוּן" (פס' א), אז ממה יתפרנסו הלווים והכוהנים? "מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח--אִם-שׁוֹר אִם-שֶׂה: וְנָתַן, לַכֹּהֵן, הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם, וְהַקֵּבָה, רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ--תִּתֶּן-לוֹ, כִּי בוֹ, בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--מִכָּל-שְׁבָטֶיךָ: לַעֲמֹד לְשָׁרֵת בְּשֵׁם-יְהוָה הוּא וּבָנָיו, כָּל-הַיָּמִים" (שם, ג-ה). ובהמשך יזכו בני שבט לוי בהטבות מפליגות נוספות: תרומות, מעשרות, בכורות ועוד.
הימים, ימי מנהיגותם של משה ואהרון. מאיזה שבט? נכון, משבט לוי. האם ייתכן שהמנהיגים הנבחרים (ע"י אלוהים כמובן!), ניצלו את מעמדם "לסדר ג'ובים" למקורבים?!
חשד מוגזם? אולי. אבל שווה להביט עליו וללמוד ממנו. לאורך חומשי שמות-דברים, הולך ומתבסס מעמדם של בני לוי, מכהנים לשופטים ולמנהיגים, ועד כדי מעמד של קדושה (בדברים קדושים לא נוגעים!). הבחירה בהם שישרתו בקודש, מסדרת להם פרנסה לעוד מאות ואלפי שנים קדימה. פרנסה שאינה תלויה בשנות בצורת, באסונות טבע, או במצב הכלכלי-חברתי של העם. כל העם חייב לשאת על כתפיו את הממסד הכהני, כל הימים. מנגנון שכלל עשרות ומאות של אנשים בריאים שלא יצאו לעבוד, שלא התגייסו לצבא, והכל בחסות החוק, כדבר השם, (כי תורתם אומנותם?!), והכל לשם שמים... ומי שיתנגד לכך, מתנגד לדברי אלוהים וסופו כיליון. מישהו הזכיר צדק?!
שחיתות בממסד הכהני בלטה עד מאוד בימי הבית השני, החל מתקופת החשמונאים, בה משרת הכהן הגדול נלקחה ע"י אנשים מקורבים לשלטון, שכלל לא היו מזרע כהנים, ועד לימי הורדוס ובניו, אז נקנתה משרת הכהן הגדול בכסף- שוחד לשליטים הרומאים.
רבותיי ההיסטוריה חוזרת! אם לא נתעשת וניאבק בשחיתות, בנפוטיזם ובמנהיגים שאינם ראויים- הרי שנביא עלינו חורבן נוסף. ראו הוזהרנו!

-------------------------------------------------------------------------------------------------
יוסי אלמכיאס, איש חינוך ומורה דרך, תלמיד בתכנית הישראלית לרבנות ב-HUC.