פרשת שופטים פותחת בחזון של מערכת משפטית חזקה ושוויונית בכל עיר ועיר.
"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק. לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים; וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד--כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף--לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ". (דברים, יז, יח-כ)
אין עוד מצווה ביהדות שאנו מצווים לרדוף אחריה מלבד הצדק והשלום כפי שנאמר בתהילים "בקש שלום ורדפהו" ובפרשתנו "צדק צדק תרדוף".
הרש"ר הירש - הרב שמשון רפאל הירש מגדולי רבני האורתוקסיה המודרנית של המאה ה-19 מדגיש את הקשר בין תחילת הפסוק: "צדק צדק תרדוף" לבין סוף הפסוק: "למען תחיה וירשת את הארץ".
הוא כותב: "הצדק יהא התכלית העליונה והיחידה של הכלל הלאומי. תפקידו היחיד של ישראל הוא לרדוף את הצדק ללא הרף ובכל ההתמסרות… ירושת הארץ תלויה ועומדת בכל רגע...יש לרשת את הארץ תמיד מחדש על ידי הגשמה מלאה של הצדק". על פי הרש"ר הירש ירושת הארץ היא הגשמה של חברת צדק שהיא תפקידו היחיד של ישראל והתכלית העליונה והיחידה של הכלל הלאומי.
פרשת שופטים איננה תמימה ועל אף הציווי האידיאלי בפתיחת הפרשה, פרשת שופטים מתארת מציאות מורכבת של ערי מקלט, חוקים נגד השחתה ופרשת עגלה ערופה בה מתוארת סיטואציה של אנשים שנהרגו ואפילו לא יודעים מי הרגו אותם. התורה מכירה במציאות של אלימות וכאב.
בנוסף לכך בפרשתנו משה מזהיר את העם מפני שחיתות שלטונית.
הוא מדגיש שהמלך איננו מעל החוק ושהוא צריך לכתוב ספר תורה ולשאת אותו איתו כל הזמן. המלך אינו יכול להרבות נשים וסוסים, כסף וזהב כי כולנו יודעים מי ישלם את המחיר…
קולות הנביאים מול שחיתות שלטונית חוזרים שוב ושוב בתנ"ך כגון נתן הנביא מול דוד המלך. אליהו מול אחאב. הנביאים מזכירים למלכים שוב ושוב שגם הם כפופים לחוק, לצדק ולמוסר.
לכן כואב כל-כך לראות מציאות של חברי כנסת שמצמצמים ומגבילים את כוחו של בית המשפט ומנהיגים שחושבים שהכנסת אמורה לתת להם חסינות משפטית. קשה לראות מקומות בארץ שבשם הדת, לית דין ולית דיין וכל דאלים גבר.
אולם יחד מציאות זו, אנו זוכים לראות כל-כך הרבה אנשים אמיצים שפועלים לתקן וליצור שינוי. אני זוכה להיות שותפה בפרויקט "אאמינה בעתיד – Faithful Futures" של קול רבני לזכויות אדם וארגון סביל, פרויקט הפועל לחבר מנהיגים ומנהיגות יהודים, מוסלמים ונוצרים ללימוד ולשיחה על החוק הבינלאומי מתוך השפות הדתיות שלנו.
במגילת האו"ם נאמר שמטרת ההצהרה היא: “to reaffirm faith in fundamental human rights” - לאשרר מחדש את האמונה בזכויות האדם.
האישרור הזה נעשה אחרי זוועות השואה ומלחמת העולם השנייה. לפעמים האמונה בעתיד נשחקת ויש צורך לאשרר את האמונה שלנו מחדש. אנחנו עושים זאת יחד, יהודים, נוצרים ומוסלמים - אנחנו לא מוותרים על העתיד ולא מוותרים על הארץ הזאת שהיא משותפת לכולנו.
ואולי זו גם הקריאה של חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות. אנו רגילים לצטט את ראשי התיבות של חודש אלול "אני לדודי ודודי לי" אולם אלול איננו רק חידוש הקשר ביננו לקב"ה אלא גם חידוש הקשר ביננו לבין החברה. המסורת מצאה גם את ראשי התיבות "איש לרעהו ומתנות לאביונים" מתוך מגילת אסתר.
תהליך התשובה איננה רק התחדשות פנימית אלא גם מציאת כוחות מחודשים ליצירת החברה אותה היינו רוצים לראות. שאול טשרנחובסקי כותב בשירו "אני מאמין", ממנו שאלנו את הכותרת לפרויקט:
"אַאֲמִינָה גַּם בֶּעָתִיד, אַף אִם יִרְחַק זֶה הַיּוֹם,
אַךְ בּוֹא יָבוֹא – יִשְׂאוּ שָׁלוֹם אָז וּבְרָכָה לְאֹם מִלְּאֹם".
מי ייתן ונוכל בחודש אלול זה לאשרר מחדש מתוך אהבה, את האמונה ביכולת שלנו לשאת ברכה ואף אם ירחק היום, נמשיך לרדוף צדק ושלום.
שבת שלום וחודש טוב.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרבּה אמירית רוזן היא רבּת קהילת מורשת אברהם, יחד עם בן זוגה, הרב דוד גודמן. הרבּה אמירית רוזן חברה בסגל ההוראה של מכון פרדס ללימודי יהדות, שבו לומדים סטודנטים מרחבי העולם בירושלים ופעילה בדיאלוג בין-דתי ברחבי העולם. אמירית היא ממייסדי היוזמה הבין-דתית בנגב, שבה מנהיגים וקהילות, מוסלמיות, נוצריות ויהודיות מדגימים חיים משותפים ומנהיגות דתית אכפתית כלפי אוכלוסיות ודתות אחרות, בבתי ספר, מוסדות אקדמיים, מכינות וקהילות באזור. הרבּה רוזן נהנית מהזדמנויות לחינוך יהודי לכל הגילאים – החל מילדי גן, דרך בני נוער ועד ללימודי מבוגרים ואף בהזדמנויות ללימודי יהדות לאנשים עם צרכים מיוחדים. בנוסף, הרבּה רוזן משתתפת במעגלי שירה מקודשת, אשר מחברים ישראלים מרקעים מגוונים לתפילה ולמקורות היהודיים. הרבּה רוזן גרה בירושלים בשכונת ארמון הנציב, עם בן זוגה, הרב דוד גודמן, ועם שתי בנותיהם, אורות וקדם.
"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק. לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים; וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד--כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף--לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ". (דברים, יז, יח-כ)
אין עוד מצווה ביהדות שאנו מצווים לרדוף אחריה מלבד הצדק והשלום כפי שנאמר בתהילים "בקש שלום ורדפהו" ובפרשתנו "צדק צדק תרדוף".
הרש"ר הירש - הרב שמשון רפאל הירש מגדולי רבני האורתוקסיה המודרנית של המאה ה-19 מדגיש את הקשר בין תחילת הפסוק: "צדק צדק תרדוף" לבין סוף הפסוק: "למען תחיה וירשת את הארץ".
הוא כותב: "הצדק יהא התכלית העליונה והיחידה של הכלל הלאומי. תפקידו היחיד של ישראל הוא לרדוף את הצדק ללא הרף ובכל ההתמסרות… ירושת הארץ תלויה ועומדת בכל רגע...יש לרשת את הארץ תמיד מחדש על ידי הגשמה מלאה של הצדק". על פי הרש"ר הירש ירושת הארץ היא הגשמה של חברת צדק שהיא תפקידו היחיד של ישראל והתכלית העליונה והיחידה של הכלל הלאומי.
פרשת שופטים איננה תמימה ועל אף הציווי האידיאלי בפתיחת הפרשה, פרשת שופטים מתארת מציאות מורכבת של ערי מקלט, חוקים נגד השחתה ופרשת עגלה ערופה בה מתוארת סיטואציה של אנשים שנהרגו ואפילו לא יודעים מי הרגו אותם. התורה מכירה במציאות של אלימות וכאב.
בנוסף לכך בפרשתנו משה מזהיר את העם מפני שחיתות שלטונית.
הוא מדגיש שהמלך איננו מעל החוק ושהוא צריך לכתוב ספר תורה ולשאת אותו איתו כל הזמן. המלך אינו יכול להרבות נשים וסוסים, כסף וזהב כי כולנו יודעים מי ישלם את המחיר…
קולות הנביאים מול שחיתות שלטונית חוזרים שוב ושוב בתנ"ך כגון נתן הנביא מול דוד המלך. אליהו מול אחאב. הנביאים מזכירים למלכים שוב ושוב שגם הם כפופים לחוק, לצדק ולמוסר.
לכן כואב כל-כך לראות מציאות של חברי כנסת שמצמצמים ומגבילים את כוחו של בית המשפט ומנהיגים שחושבים שהכנסת אמורה לתת להם חסינות משפטית. קשה לראות מקומות בארץ שבשם הדת, לית דין ולית דיין וכל דאלים גבר.
אולם יחד מציאות זו, אנו זוכים לראות כל-כך הרבה אנשים אמיצים שפועלים לתקן וליצור שינוי. אני זוכה להיות שותפה בפרויקט "אאמינה בעתיד – Faithful Futures" של קול רבני לזכויות אדם וארגון סביל, פרויקט הפועל לחבר מנהיגים ומנהיגות יהודים, מוסלמים ונוצרים ללימוד ולשיחה על החוק הבינלאומי מתוך השפות הדתיות שלנו.
במגילת האו"ם נאמר שמטרת ההצהרה היא: “to reaffirm faith in fundamental human rights” - לאשרר מחדש את האמונה בזכויות האדם.
האישרור הזה נעשה אחרי זוועות השואה ומלחמת העולם השנייה. לפעמים האמונה בעתיד נשחקת ויש צורך לאשרר את האמונה שלנו מחדש. אנחנו עושים זאת יחד, יהודים, נוצרים ומוסלמים - אנחנו לא מוותרים על העתיד ולא מוותרים על הארץ הזאת שהיא משותפת לכולנו.
ואולי זו גם הקריאה של חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות. אנו רגילים לצטט את ראשי התיבות של חודש אלול "אני לדודי ודודי לי" אולם אלול איננו רק חידוש הקשר ביננו לקב"ה אלא גם חידוש הקשר ביננו לבין החברה. המסורת מצאה גם את ראשי התיבות "איש לרעהו ומתנות לאביונים" מתוך מגילת אסתר.
תהליך התשובה איננה רק התחדשות פנימית אלא גם מציאת כוחות מחודשים ליצירת החברה אותה היינו רוצים לראות. שאול טשרנחובסקי כותב בשירו "אני מאמין", ממנו שאלנו את הכותרת לפרויקט:
"אַאֲמִינָה גַּם בֶּעָתִיד, אַף אִם יִרְחַק זֶה הַיּוֹם,
אַךְ בּוֹא יָבוֹא – יִשְׂאוּ שָׁלוֹם אָז וּבְרָכָה לְאֹם מִלְּאֹם".
מי ייתן ונוכל בחודש אלול זה לאשרר מחדש מתוך אהבה, את האמונה ביכולת שלנו לשאת ברכה ואף אם ירחק היום, נמשיך לרדוף צדק ושלום.
שבת שלום וחודש טוב.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרבּה אמירית רוזן היא רבּת קהילת מורשת אברהם, יחד עם בן זוגה, הרב דוד גודמן. הרבּה אמירית רוזן חברה בסגל ההוראה של מכון פרדס ללימודי יהדות, שבו לומדים סטודנטים מרחבי העולם בירושלים ופעילה בדיאלוג בין-דתי ברחבי העולם. אמירית היא ממייסדי היוזמה הבין-דתית בנגב, שבה מנהיגים וקהילות, מוסלמיות, נוצריות ויהודיות מדגימים חיים משותפים ומנהיגות דתית אכפתית כלפי אוכלוסיות ודתות אחרות, בבתי ספר, מוסדות אקדמיים, מכינות וקהילות באזור. הרבּה רוזן נהנית מהזדמנויות לחינוך יהודי לכל הגילאים – החל מילדי גן, דרך בני נוער ועד ללימודי מבוגרים ואף בהזדמנויות ללימודי יהדות לאנשים עם צרכים מיוחדים. בנוסף, הרבּה רוזן משתתפת במעגלי שירה מקודשת, אשר מחברים ישראלים מרקעים מגוונים לתפילה ולמקורות היהודיים. הרבּה רוזן גרה בירושלים בשכונת ארמון הנציב, עם בן זוגה, הרב דוד גודמן, ועם שתי בנותיהם, אורות וקדם.