בנות צלפחד: כי העזו לעמוד על הזכויות שהגיעו להן. ויש אומרות: בנות צלפ חד - כי ידעו איך לדרוש צדק ומשפט בצורה כה מדויקת, ויש אומרות: בצל הפחד - כי למרות הפחד הן החליטו להתמודד עם העולם הפטריארכלי (לפי רבקה לוביץ, 'מדרשי בנות צלפחד').
הסיפור הפמיניסטי, ואפשר להוסיף כי זה הסיפור הציוני הראשון בתנ"ך, מתרחש בספר במדבר בפרשת פינחס. משה עבר סידרה של איומים על הנהגתו עם תוצאות קשות, ופתאום מגיעה אליו משלחת של חמש נשים, שהן חמש אחיות. הן מדברות אליו בהיגיון, והן בטוחות בעצמן.
"לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם-אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן? תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ. וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת-מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה'. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת - נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם, וְהַעֲבַרְתָּ אֶת-נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן" (במדבר כ"ז ד-ז).
בנות צפלחד מבקשות נחלה בארץ ישראל, כי אביהן מת ואין להן אחים, והפעם משה מחליט להתייעץ ישירות עם אלוהים!
"כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת" - זו הגיסה המקראית למושג העכשווי: "שמעתי", אולם זה יותר מ"אני מקשיב.ה". אלוהים פשוט אומר שאמירתן נכונה, ולכן היא גם צודקת, ויש לפעול למענן.
והמדרש שוב מגיב:
"וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד" (במדבר כז, א) –
כֵּוָן שֶׁשָּׁמְעוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד, שֶׁהָאָרֶץ מִתְחַלֶּקֶת לִשְׁבָטִים, לִזְכָרִים וְלֹא לִנְקֵבוֹת, נִתְקַבְּצוּ זוֹ עַל זוֹ לִטֹּל עֵצָה.
אָמְרוּ: לֹא כְּרַחֲמֵי בָּשָׂר וָדָם רַחֲמֵי הַמָּקוֹם:
בָּשָׂר וָדָם רַחֲמָיו עַל הַזְּכָרִים יוֹתֵר מִן הַנְּקֵבוֹת;
אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא – רַחֲמָיו עַל הַזְּכָרִים וְעַל הַנְּקֵבוֹת, רַחֲמָיו עַל הַכֹּל,
שֶׁנֶּאֱמַר "טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (תהילים קמה, ט).
(מדרש ספרי, במדבר, קלג)
אלוהים חומל יותר מבשר ודם (כלומר, הגברים). חז"ל מכירים בפטריארכיה וביטול זכויות נשים על ידי גברים, אך אלוהים לא כזה, והראיה: "טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (תהלים קמ"ה ט). כמה נפלא ופשוט וקולע! ועדיין - עד היום - לא שומעים, לא מקשיבים, לא נוהגים בחמלה או בצדק. וזה נכון לגבי כל אדם באשר הוא או היא.
ערך השוויון הוא מושג שנולד בתקופת ההשכלה. מייסדי ארצות הברית חרטו על מגילת העצמאות ב-1776 את האימרה ש"כל הזכרים (בני אדם) נבראו שווים". אולם בפועל הם החילו רעיון נשגב זה רק על גברים לבנים. דווקא במגילת העצמאות של מדינת ישראל, שנחתמה במאי 1948 נכתב: מְדִינַת יִשְׂרָאֵל [...] תְּקַיֵּם שִׁוְיוֹן זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ בְּלִי הֶבְדֵּל דָּת, גֶּזַע וּמִין". ניסוח זה כלל נשים וכן את העדות והדתות השונות. כמה טוב וחיוני שזהו ערך יסוד של מדינת ישראל, אשר על בסיסו נחקקו לא מעט חוקים, שאף הרחיבו את השוויון לקבוצות נוספות. ועדיין נותרה כברת דרך ארוכה, במיוחד בכל הקשור לשוויון בדת ולחופש בחירה בעניינים הקשורים לסטטוס האישי של אזרחי ישראל. קיים מונופול של הרבנות הראשית בתחום של טקסי חיים; עדיין יש הפליה והדרה של נשים; והגזענות ממשיכה להשתלט על חיינו. גזענות נגד מזרחים, ערבים, הקהילה הלהט"בית ועוד. ומצד שני, קיימת בחברה יותר מודעות לקיומם של מיעוטים ולשוני ולסכנות של שליטת הרוב והגבלת זכויות האזרחים. אני חרדה לעתידנו, ומאחלת לנו שנלך לאור מגילת העצמאות.
ובימים אלה, שבהם אנחנו חייבות להוכיח שהיו אלימות מינית ואונס נגד נשותינו ב-7 באוקטובר, ויש להניח שעדיין נגד אלה שנמצאות במנהרות החמאס, יותר מידי ארגוני נשים וארגוני צדק חברתי לא מסוגלים להוציא מפיהם את המילה: שמענו...
ועדיין יש לנו ממשלה וכנסת עם ייצוג נשים פאתטי. עלינו להתחייב לייצוג נשי הולם בכל מפגש, בכל סמינר, בכל הנהלה וכו'.
היום יותר מתמיד ובתור אקטיביסטים, אנו חייבות להיות ממוקדות (להיות 'צלף חד') ונחושות ('בצל הפחד')! לצערנו אנו נלחמות ונלחמים למען שינויים שהשגנו בעבר והיום אנו מוציאים את עצמנו מול אותם מאבקים. מאבקים כמו זכויות נשים, שמירה על הדמוקרטיה, המאבק בגזענות ובשנאת האחר.
------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב נעמה קלמן פרשה לאחרונה מתפקידה של דיקנית ההיברו יוניון קולג' בירושלים. מאז עלייתה ארצה ב-1976 היא מקדמת פמיניזם, פלורליזם ויהדות רפורמית. היא הוסמכה כאשה הראשונה בישראל ב-1992 על ידי ההיברו יוניון קולג'.
הסיפור הפמיניסטי, ואפשר להוסיף כי זה הסיפור הציוני הראשון בתנ"ך, מתרחש בספר במדבר בפרשת פינחס. משה עבר סידרה של איומים על הנהגתו עם תוצאות קשות, ופתאום מגיעה אליו משלחת של חמש נשים, שהן חמש אחיות. הן מדברות אליו בהיגיון, והן בטוחות בעצמן.
"לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם-אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן? תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ. וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת-מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה'. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת - נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם, וְהַעֲבַרְתָּ אֶת-נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן" (במדבר כ"ז ד-ז).
בנות צפלחד מבקשות נחלה בארץ ישראל, כי אביהן מת ואין להן אחים, והפעם משה מחליט להתייעץ ישירות עם אלוהים!
"כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת" - זו הגיסה המקראית למושג העכשווי: "שמעתי", אולם זה יותר מ"אני מקשיב.ה". אלוהים פשוט אומר שאמירתן נכונה, ולכן היא גם צודקת, ויש לפעול למענן.
והמדרש שוב מגיב:
"וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד" (במדבר כז, א) –
כֵּוָן שֶׁשָּׁמְעוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד, שֶׁהָאָרֶץ מִתְחַלֶּקֶת לִשְׁבָטִים, לִזְכָרִים וְלֹא לִנְקֵבוֹת, נִתְקַבְּצוּ זוֹ עַל זוֹ לִטֹּל עֵצָה.
אָמְרוּ: לֹא כְּרַחֲמֵי בָּשָׂר וָדָם רַחֲמֵי הַמָּקוֹם:
בָּשָׂר וָדָם רַחֲמָיו עַל הַזְּכָרִים יוֹתֵר מִן הַנְּקֵבוֹת;
אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא – רַחֲמָיו עַל הַזְּכָרִים וְעַל הַנְּקֵבוֹת, רַחֲמָיו עַל הַכֹּל,
שֶׁנֶּאֱמַר "טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (תהילים קמה, ט).
(מדרש ספרי, במדבר, קלג)
אלוהים חומל יותר מבשר ודם (כלומר, הגברים). חז"ל מכירים בפטריארכיה וביטול זכויות נשים על ידי גברים, אך אלוהים לא כזה, והראיה: "טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (תהלים קמ"ה ט). כמה נפלא ופשוט וקולע! ועדיין - עד היום - לא שומעים, לא מקשיבים, לא נוהגים בחמלה או בצדק. וזה נכון לגבי כל אדם באשר הוא או היא.
ערך השוויון הוא מושג שנולד בתקופת ההשכלה. מייסדי ארצות הברית חרטו על מגילת העצמאות ב-1776 את האימרה ש"כל הזכרים (בני אדם) נבראו שווים". אולם בפועל הם החילו רעיון נשגב זה רק על גברים לבנים. דווקא במגילת העצמאות של מדינת ישראל, שנחתמה במאי 1948 נכתב: מְדִינַת יִשְׂרָאֵל [...] תְּקַיֵּם שִׁוְיוֹן זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ בְּלִי הֶבְדֵּל דָּת, גֶּזַע וּמִין". ניסוח זה כלל נשים וכן את העדות והדתות השונות. כמה טוב וחיוני שזהו ערך יסוד של מדינת ישראל, אשר על בסיסו נחקקו לא מעט חוקים, שאף הרחיבו את השוויון לקבוצות נוספות. ועדיין נותרה כברת דרך ארוכה, במיוחד בכל הקשור לשוויון בדת ולחופש בחירה בעניינים הקשורים לסטטוס האישי של אזרחי ישראל. קיים מונופול של הרבנות הראשית בתחום של טקסי חיים; עדיין יש הפליה והדרה של נשים; והגזענות ממשיכה להשתלט על חיינו. גזענות נגד מזרחים, ערבים, הקהילה הלהט"בית ועוד. ומצד שני, קיימת בחברה יותר מודעות לקיומם של מיעוטים ולשוני ולסכנות של שליטת הרוב והגבלת זכויות האזרחים. אני חרדה לעתידנו, ומאחלת לנו שנלך לאור מגילת העצמאות.
ובימים אלה, שבהם אנחנו חייבות להוכיח שהיו אלימות מינית ואונס נגד נשותינו ב-7 באוקטובר, ויש להניח שעדיין נגד אלה שנמצאות במנהרות החמאס, יותר מידי ארגוני נשים וארגוני צדק חברתי לא מסוגלים להוציא מפיהם את המילה: שמענו...
ועדיין יש לנו ממשלה וכנסת עם ייצוג נשים פאתטי. עלינו להתחייב לייצוג נשי הולם בכל מפגש, בכל סמינר, בכל הנהלה וכו'.
היום יותר מתמיד ובתור אקטיביסטים, אנו חייבות להיות ממוקדות (להיות 'צלף חד') ונחושות ('בצל הפחד')! לצערנו אנו נלחמות ונלחמים למען שינויים שהשגנו בעבר והיום אנו מוציאים את עצמנו מול אותם מאבקים. מאבקים כמו זכויות נשים, שמירה על הדמוקרטיה, המאבק בגזענות ובשנאת האחר.
------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב נעמה קלמן פרשה לאחרונה מתפקידה של דיקנית ההיברו יוניון קולג' בירושלים. מאז עלייתה ארצה ב-1976 היא מקדמת פמיניזם, פלורליזם ויהדות רפורמית. היא הוסמכה כאשה הראשונה בישראל ב-1992 על ידי ההיברו יוניון קולג'.