מה קרה לנו כאשר נהיינו לאדוני הארץ?
פרשת עקב היא מונולוג אישי, נוקב ונוגע ללב של משה. שטף הדיבור שלו בגוף ראשון מבטא את רחשי ליבו העמוקים ואת הפחדים שלו מהעתיד של עם ישראל.
משה מבין דבר גדול, כנראה משום שהוא עצמו גדל בצל הכוח הבלתי נתפס של חצר המלכות של פרעה - הכוח משחית. הריבונות והמשילות יכולות להשחית את הנפש. וכאשר יש לך כוח, גם אם היית עם של עבדים שחווה על בשרו את כל כאבי העבדות ואת ההדרה והנחשלות החברית, יש סיכוי סביר מאוד שתנצל אותו ותנצל את הכוח לרעה.
ראשית משה מתאר תמונה אידילית של ההגעה לארץ וההתבססות על הקרקע:
"כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה, אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם--עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר.
אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ.
אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם--לֹא-תֶחְסַר כֹּל בָּהּ, אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת.
וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ--וּבֵרַכְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ.
הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם.
פֶּן-תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ, וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה, וְיָשָׁבְתָּ.
וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן, וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה-לָּךְ, וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ, יִרְבֶּה.
וְרָם לְבָבֶךָ, וְשָׁכַחְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.
הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְצִמָּאוֹן, אֲשֶׁר אֵין-מָיִם; הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם, מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ.
הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ, לְמַעַן עַנֹּתְךָ, וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ--לְהֵיטִבְךָ, בְּאַחֲרִיתֶךָ.
וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה."
(דברים ח' ז-יז)
המהלך ברור - אתם תיכנסו לארץ. תתאמצו, תעבדו, תכבשו בכוח או שתרכשו אדמות ותבנו את בתיכם. בהתחלה, אתם תזכרו את הסיפור שלכם, את הניסים שקרו לכם בדרך, את הצניעות המתבקשת, ותודו לאלוהים על הטוב שהביא לכם. אבל יעברו הדורות - ומה יקרה?
אתם תשכחו. תשכחו שהייתם עבדים. תשכחו שעבדתם בפרך כדי להשיג את כל מה שיש לכם. אתם תתחילו לחשוב שכל זה מגיע לכם בזכות ולא בחסד.
ובסוף - אתם תחשבו שכל זה מגיע לכם בגלל הכוח שהפגנתם.
הקריאה הזו, בשבועות בהם האלימות, הכוחנות ושפת הכיבוש גואה בשיח של החברה הישראלית היהודית, היא בלתי נתפסת. משה, שחזה את מה שיקרה לבני ישראל עם הגעתם לארץ המובטחת, כמו חזה את שבעים ושש שנות מדינת ישראל.
ממדינה צעירה שנאבקת על זהותה וקיומה ומודה על מה שיש, שמתנהלת בצניעות אל מול המציאות היא נהפכה למדינה שיש בה רבים מדי שחושבים שכוח הזרוע בלבד הוא שהביא אותנו עד הלום.
משה מזהיר אותנו בדיוק מהמצב הזה. והנה אנחנו מוצאים את עצמנו במצב דומה.
יותר מדי קבוצות בחברה הישראלית רואות בכוח כפיתרון היחיד, והמנהיגוּת הנבחרת לא עוצרת אותם.
אם רק נמנה את האירועים בשבועות האחרונים, נראה את הצטברותם - התפרעויות מול בסיס שדה תימן אל מול מנהל תקין של חקירת הדין, ניסיונות של יהודים לפרוץ לעזה תוך סיכון כוחות הביטחון, תקיפת בנות המשפחה הישראלית מרהט בחוות רונן ופרעות אלימות בכפר ג'ית. וכל זה מגובה על ידי שרים בממשלת ישראל במקרה הרע ביותר, או שמקבל גינוי רפה וחסר ערך במקרה הטוב.
אליבא דמשה, מה שקורה עכשיו הוא האסון שהוא התריע מפניו רגע לפני הכניסה לארץ.
אז איך בכל זאת אפשר לשנות את המצב ואת התמונה?
האם עלינו להיאבק בכוח מול התופעות הללו?
משה מציע הצעה אחרת.
רק החזרה למידות הטובות היא שתציל אותנו מעצמנו. אל לנו להיאבק מול כוחנות בכוחנות. כן להגן על עצמנו מפני סכנה ברורה ומיידית (ואין ספק שהמצב המורכב במדינתנו הוא שיש יותר מדי מקרים של סכנה ברורה ומיידית), אך לעולם לא לאבד את מידותינו הטובות שהוכתבו לנו על ידי אלוהים:
"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל--מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.
לִשְׁמֹר אֶת-מִצְוֺת יְהוָה וְאֶת-חֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לְטוֹב לָךְ. [...]
כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם--הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים, הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא, אֲשֶׁר לֹא-יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד.
עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה, וְאֹהֵב גֵּר, לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה.
וַאֲהַבְתֶּם אֶת-הַגֵּר, כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק, וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ.
הוּא תְהִלָּתְךָ וְהוּא אֱלֹהֶיךָ--אֲשֶׁר-עָשָׂה אִתְּךָ אֶת-הַגְּדֹלֹת וְאֶת-הַנּוֹרָאֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר רָאוּ, עֵינֶיךָ."
(דברים י', יב-יג, יז-כא)
עלינו לעשות ככל שאנו יכולים לחזק את המידות הטובות ולחזור לתורה האמיתית - תורה של חסד, של צדק, של איכפתיות, של דאגה לכל אזרחי הארץ הזאת.
זה מה שאלוהינו שואל מאיתנו, וזה מה שעלינו לעמול ולדרוש זה מזו.
שבת שלום
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרבה ליאורה אזרחי ורד היא ילידת ירושלים ובוגרת בית המדרש לרבנות של התנועה הרפורמית בישראל. מובילת קהילת ניגון הלב בעמק יזרעאל והמיזם לפיתוח מנהיגות בינדתית, "רוח גלילית". חברת מזכירות בתג מאיר ובוועדת הביקורת של "קול רבני לזכויות אדם". מאמינה בכוח של שיח, שירה ולימוד משותף לתיקון העולם. חיה ברמת ישי בעמק יזרעאל עם משפחתה.
פרשת עקב היא מונולוג אישי, נוקב ונוגע ללב של משה. שטף הדיבור שלו בגוף ראשון מבטא את רחשי ליבו העמוקים ואת הפחדים שלו מהעתיד של עם ישראל.
משה מבין דבר גדול, כנראה משום שהוא עצמו גדל בצל הכוח הבלתי נתפס של חצר המלכות של פרעה - הכוח משחית. הריבונות והמשילות יכולות להשחית את הנפש. וכאשר יש לך כוח, גם אם היית עם של עבדים שחווה על בשרו את כל כאבי העבדות ואת ההדרה והנחשלות החברית, יש סיכוי סביר מאוד שתנצל אותו ותנצל את הכוח לרעה.
ראשית משה מתאר תמונה אידילית של ההגעה לארץ וההתבססות על הקרקע:
"כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה, אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם--עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר.
אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ.
אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם--לֹא-תֶחְסַר כֹּל בָּהּ, אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת.
וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ--וּבֵרַכְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ.
הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם.
פֶּן-תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ, וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה, וְיָשָׁבְתָּ.
וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן, וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה-לָּךְ, וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ, יִרְבֶּה.
וְרָם לְבָבֶךָ, וְשָׁכַחְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.
הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְצִמָּאוֹן, אֲשֶׁר אֵין-מָיִם; הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם, מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ.
הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ, לְמַעַן עַנֹּתְךָ, וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ--לְהֵיטִבְךָ, בְּאַחֲרִיתֶךָ.
וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה."
(דברים ח' ז-יז)
המהלך ברור - אתם תיכנסו לארץ. תתאמצו, תעבדו, תכבשו בכוח או שתרכשו אדמות ותבנו את בתיכם. בהתחלה, אתם תזכרו את הסיפור שלכם, את הניסים שקרו לכם בדרך, את הצניעות המתבקשת, ותודו לאלוהים על הטוב שהביא לכם. אבל יעברו הדורות - ומה יקרה?
אתם תשכחו. תשכחו שהייתם עבדים. תשכחו שעבדתם בפרך כדי להשיג את כל מה שיש לכם. אתם תתחילו לחשוב שכל זה מגיע לכם בזכות ולא בחסד.
ובסוף - אתם תחשבו שכל זה מגיע לכם בגלל הכוח שהפגנתם.
הקריאה הזו, בשבועות בהם האלימות, הכוחנות ושפת הכיבוש גואה בשיח של החברה הישראלית היהודית, היא בלתי נתפסת. משה, שחזה את מה שיקרה לבני ישראל עם הגעתם לארץ המובטחת, כמו חזה את שבעים ושש שנות מדינת ישראל.
ממדינה צעירה שנאבקת על זהותה וקיומה ומודה על מה שיש, שמתנהלת בצניעות אל מול המציאות היא נהפכה למדינה שיש בה רבים מדי שחושבים שכוח הזרוע בלבד הוא שהביא אותנו עד הלום.
משה מזהיר אותנו בדיוק מהמצב הזה. והנה אנחנו מוצאים את עצמנו במצב דומה.
יותר מדי קבוצות בחברה הישראלית רואות בכוח כפיתרון היחיד, והמנהיגוּת הנבחרת לא עוצרת אותם.
אם רק נמנה את האירועים בשבועות האחרונים, נראה את הצטברותם - התפרעויות מול בסיס שדה תימן אל מול מנהל תקין של חקירת הדין, ניסיונות של יהודים לפרוץ לעזה תוך סיכון כוחות הביטחון, תקיפת בנות המשפחה הישראלית מרהט בחוות רונן ופרעות אלימות בכפר ג'ית. וכל זה מגובה על ידי שרים בממשלת ישראל במקרה הרע ביותר, או שמקבל גינוי רפה וחסר ערך במקרה הטוב.
אליבא דמשה, מה שקורה עכשיו הוא האסון שהוא התריע מפניו רגע לפני הכניסה לארץ.
אז איך בכל זאת אפשר לשנות את המצב ואת התמונה?
האם עלינו להיאבק בכוח מול התופעות הללו?
משה מציע הצעה אחרת.
רק החזרה למידות הטובות היא שתציל אותנו מעצמנו. אל לנו להיאבק מול כוחנות בכוחנות. כן להגן על עצמנו מפני סכנה ברורה ומיידית (ואין ספק שהמצב המורכב במדינתנו הוא שיש יותר מדי מקרים של סכנה ברורה ומיידית), אך לעולם לא לאבד את מידותינו הטובות שהוכתבו לנו על ידי אלוהים:
"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל--מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.
לִשְׁמֹר אֶת-מִצְוֺת יְהוָה וְאֶת-חֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לְטוֹב לָךְ. [...]
כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם--הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים, הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא, אֲשֶׁר לֹא-יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד.
עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה, וְאֹהֵב גֵּר, לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה.
וַאֲהַבְתֶּם אֶת-הַגֵּר, כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק, וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ.
הוּא תְהִלָּתְךָ וְהוּא אֱלֹהֶיךָ--אֲשֶׁר-עָשָׂה אִתְּךָ אֶת-הַגְּדֹלֹת וְאֶת-הַנּוֹרָאֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר רָאוּ, עֵינֶיךָ."
(דברים י', יב-יג, יז-כא)
עלינו לעשות ככל שאנו יכולים לחזק את המידות הטובות ולחזור לתורה האמיתית - תורה של חסד, של צדק, של איכפתיות, של דאגה לכל אזרחי הארץ הזאת.
זה מה שאלוהינו שואל מאיתנו, וזה מה שעלינו לעמול ולדרוש זה מזו.
שבת שלום
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרבה ליאורה אזרחי ורד היא ילידת ירושלים ובוגרת בית המדרש לרבנות של התנועה הרפורמית בישראל. מובילת קהילת ניגון הלב בעמק יזרעאל והמיזם לפיתוח מנהיגות בינדתית, "רוח גלילית". חברת מזכירות בתג מאיר ובוועדת הביקורת של "קול רבני לזכויות אדם". מאמינה בכוח של שיח, שירה ולימוד משותף לתיקון העולם. חיה ברמת ישי בעמק יזרעאל עם משפחתה.