ראוי לציון כי רבים כל־כך מן האירועים המשמעותיים בספר בראשית מתרחשים מתוך שינה. יעקב פוגש את אלוהים בלוז וישות אלוהית במעבר יבוק. יוסף לומד על מעמדו העתידי ביחס לאחיו. ופרעה, שחלם פעמיים והתעורר פעמיים ברוח נסערת, מגלה, ומשנה (בעזרתו של יוסף), את גורלה של מצרים. הרבה לפני פרויד, ידעה התורה שהשינה אינה רק חושפת את משאלותינו וחרדותינו העמוקות ביותר; היא יכולה לשנות את גורלנו.
ולא רק התורה. כפי שמתארת הפטרת השבוע, באמצעות חלום מודה המלך שלמה, שזה עתה הומלך, בתחושת חוסר הביטחון העמוקה שלו בתפקידו החדש: "וְעַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהָי אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת־עַבְדְּךָ תַּחַת דָּוִד אָבִי וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא׃ וְעַבְדְּךָ בְּתוֹךְ עַמְּךָ אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ עַם־רָב אֲשֶׁר לֹא־יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב"׃ (מלכים א', ג׳, ז-ח).
נראה כי שלמה סובל מ“תסמונת המתחזה”. נוכח ההשוואה לאביו הוא חרד שמא נעוריו וחוסר ניסיונו יביאו לכישלון מלכותו.
ואולם, בתוך אותה תחושת חוסר ביטחון טמונה גם ישועתו של שלמה. מתוך הכרה כי יזדקק לשיקול דעת ולחכמה כדי להצליח, מתפלל המלך הצעיר ל-"לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת־עַמֶּךָ לְהָבִין בֵּין־טוֹב לְרָע". (מלכים א, ג׳, ט') חִצו פוגע במטרה. משום ששלמה ביקש סיוע בעשיית משפט צדק ולא טובות אישיות כגון אריכות ימים, עושר או השמדת אויביו, הוא מתברך בלב חכם ונבון. יתר על כן, מובטחים לו אריכות ימים אם ילך בדרכי ה׳ וישמור את החוקים והמצוות. ואז—התעורר. (מלכים א, ג׳, טו)
אך מה אילו היה חלומו של שלמה אחר? מה אילו, במקום לפנות אל אלוהים בבקשת חכמה, היה עוסק רק בשימור הכוח ובהאדרת העושר? מה אילו שקע בייאוש? מה היה עולה בגורלו של התינוק, שהובא לפניו אל כס השיפוט, כבר בסצנה הבאה בספר מלכים? מה היה עולה בגורלם של אלפי בני ישראל שתלו במלכם את ביטחונם ואת צדקתם? האם היו שורדים די זמן כדי המכבים יוולדו שמונה מאות שנים מאוחר יותר וינהלו את מאבקם לחירות?
רובנו - אם לא כולנו - התמודדנו בשלב כלשהו עם צורה כלשהי של תסמונת המתחזה. אולי תהינו אם אנו מתאימים למשרה שהתבקשנו למלא. אולי פקפקנו ביכולתנו להשלים שליחות. אולי שאלנו איזו משמעות יש למאמצינו ואם כל הטרחה תהיה שווה. בוודאי מי מאיתנו העוסקים בנוכחות מגִנה בשטחים, למשל, שקל את הסיכונים האישיים אל מול התועלת האפשרית של שמירה על משפחה אחת, או רועה אחד, או עדר אחד, מפני מתקפת טרור יהודי - לעוד יום או לילה.
ובוודאי מי שמושיט יד לשכנינו הפלסטינים כדי לשמר את פרנסתם כחקלאי זיתים שקל את האפשרות של תקיפה, מעצר ואף גירוש בידי משטר המבקש לדכא מחאה.
ובו בזמן - מי מאיתנו לא שקל את המחיר של ויתור על מצפוננו, ערכינו ותורתנו, והגיע למסקנה שזהו סיכון גדול אף יותר לרווחתנו? לכן ברורה לנו להמשיך ולחתור אחר צדק ויושר בארץ. אריכות ימיו של שלמה הותנתה בהליכה בדרכי ה׳. האם אריכות ימינו כעם יכולה להיות שונה?
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב ג׳ון פרנקן, מוסמך מחזור 2003 של ההיברו יוניון קולג׳, עלה לישראל בשנת 2024 ומתגורר בתל אביב.
ולא רק התורה. כפי שמתארת הפטרת השבוע, באמצעות חלום מודה המלך שלמה, שזה עתה הומלך, בתחושת חוסר הביטחון העמוקה שלו בתפקידו החדש: "וְעַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהָי אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת־עַבְדְּךָ תַּחַת דָּוִד אָבִי וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא׃ וְעַבְדְּךָ בְּתוֹךְ עַמְּךָ אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ עַם־רָב אֲשֶׁר לֹא־יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב"׃ (מלכים א', ג׳, ז-ח).
נראה כי שלמה סובל מ“תסמונת המתחזה”. נוכח ההשוואה לאביו הוא חרד שמא נעוריו וחוסר ניסיונו יביאו לכישלון מלכותו.
ואולם, בתוך אותה תחושת חוסר ביטחון טמונה גם ישועתו של שלמה. מתוך הכרה כי יזדקק לשיקול דעת ולחכמה כדי להצליח, מתפלל המלך הצעיר ל-"לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת־עַמֶּךָ לְהָבִין בֵּין־טוֹב לְרָע". (מלכים א, ג׳, ט') חִצו פוגע במטרה. משום ששלמה ביקש סיוע בעשיית משפט צדק ולא טובות אישיות כגון אריכות ימים, עושר או השמדת אויביו, הוא מתברך בלב חכם ונבון. יתר על כן, מובטחים לו אריכות ימים אם ילך בדרכי ה׳ וישמור את החוקים והמצוות. ואז—התעורר. (מלכים א, ג׳, טו)
אך מה אילו היה חלומו של שלמה אחר? מה אילו, במקום לפנות אל אלוהים בבקשת חכמה, היה עוסק רק בשימור הכוח ובהאדרת העושר? מה אילו שקע בייאוש? מה היה עולה בגורלו של התינוק, שהובא לפניו אל כס השיפוט, כבר בסצנה הבאה בספר מלכים? מה היה עולה בגורלם של אלפי בני ישראל שתלו במלכם את ביטחונם ואת צדקתם? האם היו שורדים די זמן כדי המכבים יוולדו שמונה מאות שנים מאוחר יותר וינהלו את מאבקם לחירות?
רובנו - אם לא כולנו - התמודדנו בשלב כלשהו עם צורה כלשהי של תסמונת המתחזה. אולי תהינו אם אנו מתאימים למשרה שהתבקשנו למלא. אולי פקפקנו ביכולתנו להשלים שליחות. אולי שאלנו איזו משמעות יש למאמצינו ואם כל הטרחה תהיה שווה. בוודאי מי מאיתנו העוסקים בנוכחות מגִנה בשטחים, למשל, שקל את הסיכונים האישיים אל מול התועלת האפשרית של שמירה על משפחה אחת, או רועה אחד, או עדר אחד, מפני מתקפת טרור יהודי - לעוד יום או לילה.
ובוודאי מי שמושיט יד לשכנינו הפלסטינים כדי לשמר את פרנסתם כחקלאי זיתים שקל את האפשרות של תקיפה, מעצר ואף גירוש בידי משטר המבקש לדכא מחאה.
ובו בזמן - מי מאיתנו לא שקל את המחיר של ויתור על מצפוננו, ערכינו ותורתנו, והגיע למסקנה שזהו סיכון גדול אף יותר לרווחתנו? לכן ברורה לנו להמשיך ולחתור אחר צדק ויושר בארץ. אריכות ימיו של שלמה הותנתה בהליכה בדרכי ה׳. האם אריכות ימינו כעם יכולה להיות שונה?
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב ג׳ון פרנקן, מוסמך מחזור 2003 של ההיברו יוניון קולג׳, עלה לישראל בשנת 2024 ומתגורר בתל אביב.