לטקסים יש תפקיד חשוב מאוד בחוויה האנושית.
פרשת חוקת נפתחת בהכנות לטקס שנחשב אזוטרי גם בימי קדם - זיהוי פרה אדומה שהוקרבה ונשרפה ואשר האפר שלה שימש לטיהור אנשים שבאו במגע עם מתים. המוות הוא אחד מנסיונות החיים הקשים ביותר בחיי אדם. לטקסים תפקיד חשוב מאוד בחוויה האנושית במתן סמלים לבטא את הערכים שלנו ולמצוא משמעות באבני דרך משמחות ובאובדן. עבורנו בישראל, השנה האחרונה התמלאה באובדן אלים וקורע של אנשים יקרים, בעוד העולם צופה בתקשורת בתמונות של רצח, טבח, רקטות ולחימה. האם נוכל ללמוד מהטקס של הפרה האדומה משהו עבור הריפוי והשיקום שלנו?

בעיצומו של טקס שריפת הפרה האדומה, נכתב "וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת, וְהִשְׁלִיךְ אֶל-תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה" (במדבר י"ט ו). תערובת זו עם האפר תישמר מחוץ למחנה לשימוש בטקסי הטהרה.
שילוב המרכיבים - עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת - ראוי להתייחסות. בני ישראל קיבלו הוראה לטבול אזוב בדם ולמרוח אותו על עמודי הדלת של בתיהם במצרים כדי שמלאך המוות יפסח עליהם בליל מכת בכורות. בספר ויקרא מורה הכהן המטהר אדם מצרעת מונחֶה לקחת ציפור יחד עם עץ הארז, חומר הארגמן והאזוב, ולטבול אותם יחד עם הציפור החיה בדם הציפור שנשחטה מעל מים מתוקים. הוא צריך לפזר את הדם על האזור הנגוע, בהחזיקו את כל אלה ביחד בידו, ואז לתת לציפור להתעופף (ויקרא י"ד ו-ז). לבסוף נכתב על שלמה המלך "וַיְדַבֵּר עַל-הָעֵצִים מִן-הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר" (מלכים א' ה' יג).
מה המשמעות של עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת? עץ הארז היה אחד העצים הגבוהים באזור ונודע כעץ חזק טוב לבנייה. האזוב הוא שיח נמוך, אפרפר, מתפשט וריחני, שניתן למצוא בכל מקום בישראל באביב. באשר ל"שְׁנִי תוֹלָעַת", זה תמיד היה בגדר תעלומה.
המדרש קובע (מדרש אגדה (בובר), במדבר יט, ו) שהשילוב בין סוגי הצמחייה השונים הללו הוא סמלי:
"ד"א למה בארז ואזוב, מלמד שכל המתגאה עצמו כארז סופו נשפל כאזוב ויחשב כתולעת" (משחק על המילה "תולעת" בשתי משמעויות).
כל כך הרבה מלחמות מתחילות ומתארכות בהתבסס על תחושת הגאווה המוגברת של אדם, או כמה בני אדם. אדם, שכל כך משוכנע שהוא צודק או שהוא צריך להיות השליט החוקי של ארץ או עם, עד שליבו מתקשה כמו הארז, והוא מוכן להטיל מוות על אזרחיו כדי להשיג את רצונו.
שלום וריפוי באים כאשר אנו שמים את הגאווה בצד. שלום הוא סדרה מתמשכת של הגעה לפתרונות באמצעות משא ומתן, פשרה וויתורים, תוך כדי התכופפות כמו האזוב, ולא כוח אכזרי של דרך אחת על פני דרכים אחרות.

לרוב, המסורת שלנו אינה מפארת את המוות. לאורך ההיסטוריה של מדינת ישראל, לניצחון במלחמה אולי יש סממנים של ניצחון, אבל התחושה הכללית היא לא של הילולה אלא תחושה של אובדן עמוק. רבותינו לימדו גם שאפילו בשיא השמחה כאשר ה' עשה נס וקרע את ים סוף כדי שבני ישראל יחצו אותו אל החירות ולאחר מכן סגר את המים על החיילים המצרים הרודפים, ה' גם התאבל על אובדן המצרים: "באותה שעה ביקשו מלאכי השרת לומר שירה. אמר הקב״ה: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה?" (מדרש עין יעקב מגילה א, יא).
גם במשלי (כ"ד יז) אנו למדים: "בִּנְפֹל (ויביך) [אוֹיִבְךָ] אַל־תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל־יָגֵל לִבֶּךָ".

המסורת שלנו מבקשת לעזור לנו להחלים ממוות, האובדן ההרסני ביותר. הלמידה על מקומם של של עץ הארז, האזוב ושני התולעת מזכירה לנו את הציווי שלנו לקדש את החיים - שהכוח של החברוֹת שלנו הוא לא בעץ הבודד והקשוח הניצב גבוה בראש ההר, אלא הוא נמצא קרוב לאדמה בין האנשים. אנו יכולים לרפא כאשר אנו זוכרים את האנושיות שלנו, כאשר אנו זוכרים שכולנו ברואי אלוהים וחלק ממעגל החיים הגדול.
"עץ ארז ואזוב ושני תולעת - שְׁלֹשָׁה מִינִין הַלָּלוּ כְּנֶגֶד שְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ שֶׁנָּפְלוּ בָעֵגֶל, וְאֶרֶז הוּא הַגָּבוֹהַּ מִכָּל הָאִילָנוֹת וְאֵזוֹב נָמוּךְ מִכֻּלָּם, סִימָן שֶׁהַגָּבוֹהַּ שֶׁנִּתְגָּאָה וְחָטָא יַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ כְּאֵזוֹב וְתוֹלַעַת וְיִתְכַּפֵּר לוֹ" (רש"י בשם ר' משה הדרשן על במדבר י"ט ו).

-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרבה סטייסי בלנק מנהלת את המרכז לחינוך ופיתוח מנהיגות של האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת (רפורמית). היא גרה בירושלים מאז 2005 וכותבת שירה, סיפורים ותפילה פמיניסטית. היא פעילה בוועדת צדק חברתי של קול רבני לזכויות אדם.