למרות שספר ויקרא נחשב אולי לספר המאתגר ביותר בתורה מבחינת תוכן- פרשותיו מלאות בתיאורים של קרבנות, הפרשות גוף וטומאות שונות- הוא ראוי להערכה על כך שהוא נפתח בצורה מעוררת עניין. הפסוק הראשון של הספר ושל פרשת השבוע (שניהם נקראים "ויקרא") מתחיל במילה "ויקרא", אך האות א בסוף המילה נכתבת בגודל קטן יותר משאר האותיות.
יש, כמובן, הסברים פרקטיים לא' הקטנה. רבי שמואל דוד לוצאטו (השד"ל), חוקר מהמאה ה-19, כתב כי הא' הקטנה היא דרך מועילה עבור סופרי סת"ם להבחין בין הא' שבסוף "ויקרא" לבין המילה הבאה בפסוק, שגם היא מתחילה בא'. הא' הקטנה מבטיחה שאף אחת מהאותיות הללו לא תימחק בטעות במהלך הכתיבה.
אחרים, לעומת זאת, נוטים לראות בא' הקטנה משמעות פחות טכנית ויותר רעיונית. ההסבר המדרשי הנפוץ ביותר הוא שהאות נכתבה כך בעקבות החלטתו של משה בעת כתיבת התורה. לפי מדרש זה (המבוסס על ההבנה שהתורה נכתבה בהכתבה ישירה מאת ה'), ענוותנותו של משה לא אפשרה לו לכתוב שה' קרא אליו, כאילו היה אדם חשוב במיוחד. לכן, ביקש ממשה לכתוב את המילה ללא האל"ף – "ויקר", כאילו קרה שה' דיבר אליו במקרה. ה' התעקש שמשה יכתוב את הא', ולכן משה ציית, אך כתב אותה בגודל קטן יותר.
מאות שנים לאחר מכן, רבי מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש, חיבר בין הא' הקטנה של "ויקרא" לבין מקרה אחר (שזכה לפחות תשומת לב) שבו מופיעה א' גדולה. ספר דברי הימים א', הפותח את שושלת האנושות, מתחיל בשם אדם, והא' שבתחילת שמו נכתבת גדולה משאר האותיות. רבי שניאורסון ראה בכך ביטוי ליהירותו של אדם הראשון ולאופן שבו התייחס אל העולם. הא' הקטנה של "ויקרא", אם כן, היא תיקון של משה – ענווה, במקום מה שהיה בעבר גאווה מופרזת.
מדרשים אלה מרתקים לא בהכרח בשל הסיפור עצמו, או השאלה אם הא' גדולה או קטנה, אלא בשל האופן שבו הם מבינים את תהליך כתיבת התורה ואת היחסים הפנימיים בתוך הטקסט. אמנם יש עובדות בלתי ניתנות לשינוי- ה' מכתיב את התורה, ומה שנאמר על-ידו חייב להיכתב - אך בכל זאת נותר מרחב לביטוי האנושי בתוך התורה. מול ה', ובלב הטקסט המכונן של העם, משה יכול להביע את התנגדותו, אפילו לניסוח שה' עצמו בחר. ובכתיבת הא' הקטנה, משה יכול להתחייב, בכתב, לעשות טוב יותר מכפי שנעשה בעבר.
אם הא' הראשונה הייתה גדולה ובומבסטית, משתלטת על מרחב התורה בגאווה, הרי שמשה מגיב בהכנסת א' שמפנה מקום לאותיות שסביבה. היא מזמינה אותנו לשאול שאלות, ואף מעניקה לנו את הכוח להכניס את קולנו אל תוך הטקסט ומעבר לו.
תרגום: הרב דנה שרון
------------------------------------------------------------------------------------------------
הרבה רחל דרוק, במקור מארצות הברית וכיום מתגוררת בישראל, הוסמכה לרבנות בהיברו יוניון קולג' (HUC). לאחר מספר שנים שבהן שימשה כרבת קהילה, היא עובדת כעת באגודה לזכויות האזרח בישראל. יש לה תואר ראשון בספרות יידיש, והיא ממשיכה ללמוד היסטוריה יהודית, ואת סיפור תולדות עמנו עד עצם הרגע הזה. חברה בארגון "קול רבני לזכויות אדם".
יש, כמובן, הסברים פרקטיים לא' הקטנה. רבי שמואל דוד לוצאטו (השד"ל), חוקר מהמאה ה-19, כתב כי הא' הקטנה היא דרך מועילה עבור סופרי סת"ם להבחין בין הא' שבסוף "ויקרא" לבין המילה הבאה בפסוק, שגם היא מתחילה בא'. הא' הקטנה מבטיחה שאף אחת מהאותיות הללו לא תימחק בטעות במהלך הכתיבה.
אחרים, לעומת זאת, נוטים לראות בא' הקטנה משמעות פחות טכנית ויותר רעיונית. ההסבר המדרשי הנפוץ ביותר הוא שהאות נכתבה כך בעקבות החלטתו של משה בעת כתיבת התורה. לפי מדרש זה (המבוסס על ההבנה שהתורה נכתבה בהכתבה ישירה מאת ה'), ענוותנותו של משה לא אפשרה לו לכתוב שה' קרא אליו, כאילו היה אדם חשוב במיוחד. לכן, ביקש ממשה לכתוב את המילה ללא האל"ף – "ויקר", כאילו קרה שה' דיבר אליו במקרה. ה' התעקש שמשה יכתוב את הא', ולכן משה ציית, אך כתב אותה בגודל קטן יותר.
מאות שנים לאחר מכן, רבי מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש, חיבר בין הא' הקטנה של "ויקרא" לבין מקרה אחר (שזכה לפחות תשומת לב) שבו מופיעה א' גדולה. ספר דברי הימים א', הפותח את שושלת האנושות, מתחיל בשם אדם, והא' שבתחילת שמו נכתבת גדולה משאר האותיות. רבי שניאורסון ראה בכך ביטוי ליהירותו של אדם הראשון ולאופן שבו התייחס אל העולם. הא' הקטנה של "ויקרא", אם כן, היא תיקון של משה – ענווה, במקום מה שהיה בעבר גאווה מופרזת.
מדרשים אלה מרתקים לא בהכרח בשל הסיפור עצמו, או השאלה אם הא' גדולה או קטנה, אלא בשל האופן שבו הם מבינים את תהליך כתיבת התורה ואת היחסים הפנימיים בתוך הטקסט. אמנם יש עובדות בלתי ניתנות לשינוי- ה' מכתיב את התורה, ומה שנאמר על-ידו חייב להיכתב - אך בכל זאת נותר מרחב לביטוי האנושי בתוך התורה. מול ה', ובלב הטקסט המכונן של העם, משה יכול להביע את התנגדותו, אפילו לניסוח שה' עצמו בחר. ובכתיבת הא' הקטנה, משה יכול להתחייב, בכתב, לעשות טוב יותר מכפי שנעשה בעבר.
אם הא' הראשונה הייתה גדולה ובומבסטית, משתלטת על מרחב התורה בגאווה, הרי שמשה מגיב בהכנסת א' שמפנה מקום לאותיות שסביבה. היא מזמינה אותנו לשאול שאלות, ואף מעניקה לנו את הכוח להכניס את קולנו אל תוך הטקסט ומעבר לו.
תרגום: הרב דנה שרון
------------------------------------------------------------------------------------------------
הרבה רחל דרוק, במקור מארצות הברית וכיום מתגוררת בישראל, הוסמכה לרבנות בהיברו יוניון קולג' (HUC). לאחר מספר שנים שבהן שימשה כרבת קהילה, היא עובדת כעת באגודה לזכויות האזרח בישראל. יש לה תואר ראשון בספרות יידיש, והיא ממשיכה ללמוד היסטוריה יהודית, ואת סיפור תולדות עמנו עד עצם הרגע הזה. חברה בארגון "קול רבני לזכויות אדם".