אירועי אוקטובר 7 ומלחמת חרבות ברזל הביאו בעקבותם גל של יוזמות חברתיות-קהילתיות לתמיכה במגוון רחב של אוכלוסיות – מפונים, עסקים שנפגעו, פצועים, חיילים, מילואימניקים, וכמובן משפחות אבלות ומשפחות החטופים. ברוח זו, הרי בפניכן "המדריך ליזמת הצעירה, אליבא דמשה רבינו": מה ניתן ללמוד על יזמות (עסקית או חברתית) ממשה רבינו, היזם המקראי האולטימטיבי? (כתוב בלשון נקבה אך מיועד לנשים וגברים כאחד).
1. כל יזם יגיד לך, שהצלחה מתחילה מרעיון טוב וממשוגעת לדבר .בפרשת השבו, ויקהל, הרעיון הוא: בניית משכן - מקום לעשות בו את עבודת ה׳, שנאמר: ״למלאכת אוהל מועד ולכל עבודתו״ (שמות, לה, כא). והמשוגע לדבר? משה רבינו, כמובן. בין אם תקראו לזה צווי משמיים ,השראה אלוהית או סתם נורה שנדלקה מעל הראש ,למשה היה רעיון לפרויקט. הוא זיהה צורך, ראה הזדמנות ולקח יוזמה. פעל על מנת לתת מענה לעמו ולאלוהיו. החליט להקים משכן. אז יש לכן רעיון שאתן משוגעות עליו? קדימה לשלב הבא.
2. אוקי, רעיון יש. עכשיו מה עושים? משה מתחיל כמו כל יזמית בתחילת דרכה: ״ויקהל משה את כל עדת בני ישראל״ (שמות, לה, א), או במילים אחרות, מכנסים את החבר'ה, מנסחים מסרים, מעלים פוסט/סטורי/רילז, משיקים קמפיין ויוצאים בהכרזה ציבורית. יאללה מקימים משכן. הצהרת המחוייבות לפרויקט – כלפי עצמכם וכלפי הציבור - היא הצעד הראשון בכוון הגשמתו.
3. בניגוד לסטארטפיסטיות מן השורה, שמתחילות לגייס כסף משלושת הF ים ( family friends fools ), בפרשה שלנו משה פותח בקמפייןcrowdfunding גיוס המונים הראשון והמוצלח ביותר בהסטוריה היהודית, עם המילים: "כל נדיב ליבו יביאה את תרומת ה' ... וכל חכם-לב בכם יבואו ויעשו את כל אשר צוה ה'". (שמות, לה, י) למעשה משה מנהל קמפיין כל כך מוצלח, שבשלב מסויים הוא מבקש מהעם להפסיק את תרומותיו, שהרי ״מרבים העם להביא...והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר". (שמות, לו, ז) איך משה מצליח לרתום כל כך הרבה אנשים לטובת הפרויקט שלו? איך הוא מניע את העם לתרום בנדיבות כה רבה? אולי משה, כמו כל יזם מוצלח, מבין את הכוח הטמון בקבוצת אנשים המתגבשת יחד לקידום מטרה משותפת, את הפוטנציאל העצום הגלום בעשייה קולקטיבית משמעותית, שיכולה לחולל אנרגיה הסוחפת אחריה המונים... בין אם אתן מקימות ארגון חברתי או מיזם קהילתי, אין לזלזל בכוחה של הקבוצה המייסדת, ובצורך לרתום את קהל היעד במיוחד כשמדובר בפרויקט ציבורי או יוזמה שנוגעת לקהלים רחבים.
4. השלב הבא הוא השלב הקריטי של בחירת צוות מקצועי מוביל. בצלאל ואהליאב, המכונים בפרשה "עושי כל מלאכה וחושבי מחשבות״ (שמות, לה, לה) נבחרו בקפדנות על ידי משה להוביל את פרויקט בניית המשכן, הן בזכות ההשראה ששרתה עליהם (בצל האל ובאוהל האב) והן בזכות הכישורים והמקצועיות יוצאי הדופן, או בשפת המקרא ״וימלא אותו רוח אלוהים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה...לעשות בכל מלאכת מחשבת ולחשוב מחשבות״ (שמות, לה, לא-לג). כשאתן מגייסות עובדים ומסננות מאות קורות חיים, חפשו נשים וגברים בעלי חכמה, תבונה ודעת, אך בעיקר כאלה, כמו בצלאל ואהליאב, עם יכולות ורסטיליות, המסוגלים ״לעשות כל מלאכה״ ו״לחשוב מחשבות״ עצמאיות.
5. קחו בחשבון שגם אם הצלחתם להרכיב צוות מנצח, יהיו משימות שאתן היזמות תצטרכו לעשות לבד. אל תתפלאו אם תמצאו את עצמכן עובדות כל הסופ"ש להוציא מסמך לתורם, או קורעות את הלילה לקראת השקת האתר .משה רבינו אמנם מוקף בכוהנים ובלוויים, אבל בסופו של דב, בפרשה של השבוע הבא, הוא יקים את המשכן בעצמו: "ויעש משה ... ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו, וישם את קרשיו, ויתן את בריחיו, ויקם את עמודיו, ויפרוש את האוהל, וישם את המכסה..." (שמות, מ, יח) ויקח ויתן וישם ויבא ויערוך ויעל... בקיצור, לילה לבן למשה. אין מה לעשות, לפעמים אין ברירה. הכנס מחר. היוזמה בהרצה. התורם מגיע לביקור. העם לוחץ. (טיפ קטן נוסף: לרתום את בן/בת הזוג. בלי יחידה משפחתית תומכת זה הולך להיות מאד קשה).
6. הפרשה שלנו ופרשת השבוע הבא מתארות בפרטי פרטים את שלבי בניית המשכן. היא נותנת הוראות מדויקות להקמת המזבח ויצירת בגדי הכהונה, תאור מפורט של החומרים מהם עשויים היריעות, גודל הקרשים, כמות הבריחים, קישוטי הארון, הכפורת, הכרובים, הכלים והמנורה... אין מסר יותר ברור מקייס סטאדי "המשכן": ירידה לפרטים הקטנים היא קריטית להצלחה של מיזם. זה במיוחד נכון כשמדובר בפרויקט בנייה, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בפרויקט בנייה ציבורי ראשון מסוגו בעולם, עם השלכות דתיות, תרבותיות והיסטוריות כה משמעותיות. ועל זה אמרו חכמים: אלוהים נמצא בפרטים הקטנים.
7. מפתח להצלחה של כל פרויקט הוא שילוב אופטימלי בין השקעה כספית והרבה עבודה קשה. יש מי שנותן מזמנו, מרצו וכוחו, כדוגמת בצלאל ואהליאב, ויש מי שנותן מהונו, כספו ורכושו, כדוגמת בני ישראל בעת בניית המשכן. שתי סוגי ההשקעה הן חיוניות - הראשונה כרוכה בנתינה מהראש, מהשכל ומהניסיון ומכונה בפרשה שלנו ״מלאכת מחשבת״ - מלאכה שיש בה גם חשיבה וגם חשיבות, והשנייה כרוכה בנתינה מהלב ומהנשמה, ומכונה במקרא ״נדיבות לב ״ ו״חכמת לב״. יזמים טובים יקפידו להעריך ולהוקיר גם את התורמים/משקיעים וגם את עושי המלאכה, דהיינו גם את ועד המנהל וגם את הצוות המבצע. השותפות ביניהם וההערכה הדדית חיונית לכל יוזמה עסקית או חברתית. "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ ...וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה." (שמות, לט, מג).
8. כמובן שאי אפשר להתחיל ללא תכנית אסטרטגית. רצוי להתחיל עם תכנית שאפתנית אך ריאלית - לחלום בגדול אבל לזכור שהחיים חזקים מכל תכנית עסקית. כמה שלא תנסו להערך לכל תרחיש, תמיד יהיו בלת"מים ופערים בין התכנון לביצוע. בפרשה שלנו משה תיכנן לבנות קודם את הכלים למשכן – הארון, השולחן, המנורה והמזבח, ורק אחר כך את המשכן עצמו. אלא שבפועל השלבים בוצעו בסדר הפוך .
ללמדינו: לפעמים המסגרת העסקית/חברתית קמה לפני שמתחילה העשייה עצמה, ולעיתים מתחילים לפעול בשטח ורק לאחר מכן מקימים את הישות העסקית/משפטית (עמותה/חל"ץ/בע"מ). בכל מקרה קחו בחשבון, שיחולו שינויים ביישום לעומת התכנון, החיים הם דינאמיים, ואין להבהל משינויים, אכזבות, שגיאות, פאדיחות... אפילו משה רבנו נדרש לא פעם לחישוב מסלול מחדש.
9. תרומה של כסף וזהב יכולה להניב בסופה משכן אלוהי... אבל היא יכולה גם להסתיים בעגל זהב. יש להערך תמיד לסיכויים ולסיכונים: הפרויקט עשוי להצליח וליצור מקום של קודש – "וכבוד ה' מלא את המשכן", (שמות, מ, לה), אבל הוא גם עלול להכשל כשלון מפואר. כך או כך, בעוד 40 שנה – בין אם הגעתם ל"ארץ המובטחת" ובין אם אתם משקיפים עליה מהר נבו, זכרו שגם הדרך חשובה ולא רק המטרה, לא לפחד מכשלון, אפשר לצמוח מכל התנסות.
ובינתיים, לכל היזמיות באשר הן: כל יוזמה שמביאה לתיקון וריפוי החברה שלנו, השרוייה בטראומה ובמצוקה כה גדולה, הינה מבורכת ובבחינת "משכן אלוהי", ולכולן נאחל המון בהצלחה – תחזקנה ידי כל העושות והעושים במלאכה.
------------------------------------------------------------------------------------------------
הרבה נגה ברנר-סמיה גדלה בין ניו יורק לנתניה. בעלת תואר ראשון בהנדסת תעשיה וניהול מהטכניון, תואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס ותואר שני בחינוך יהודי מהאוניברסיטה העברית (בשיתוף הHUC). נגה עבדה בניהול בסקטור העסקי בארץ ובארה"ב לפני שהחליטה להקדיש את זמנה לקידום ערכי הפלורליזם היהודי, צדק חברתי, סולידריות חברתית ועמיות יהודית. ב-2005 התמנתה למנכ"ל עמותת קולדור וב-2007 הצטרפה לבינ"ה כמנהלת קשרי חוץ ופיתוח. מ-2011 עד 2019 נגה שירתה כסמנכ"ל בינ”ה ומורה בישיבה החילונית בתל אביב. מאז 2019 נגה היא מנכ"לית של ארגון הלל ישראל, הזרוע הישראלית של ארגון הסטודנטים היהודי הבין-לאומי הגדול בעולם. נגה הוסמכה לרבנות מבית המדרש לרבנות ישראלית (אורנים/הרטמן) ופעילה בפיתוח ההתחדשות היהודית בתל מונד, שם היא מתגוררת עם אלון ושלשת ילדיהם.