אמונה אינה צומחת מעדות לניסים, אלא מחינוך, בחירה ומחויבות מתמשכת. זהו המסר של הנרטיב בקריאת התורה השבועית – כך מלמד ישעיהו ליבוביץ' ב"שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע". הוא מצביע על ההדגמות החוזרות ונשנות של חוסר אמונה של העם, למרות הנס של קריעת ים סוף, לפני האירוע ואחרי האירוע, כאשר התמודדו עם האיומים הקיומיים של מרכבות מצרים המתקרבות ומחוסר מים ומזון במדבר.
אנשים כמו נחשון בן עמינדב, שעל פי המדרש (תלמוד בבלי, מס' סוטה ל"ו ע"ב–ל"ז ע"א), קפץ למים למרות הסכנה, נתנו השראה לאחרים והצילו את חייהם, כבודם ועתידם כעם בכך. ככל שסיפור התורה ממשיך, גם לאחר מתן התורה בסיני, ואפילו כשהם עומדים להיכנס לארץ המובטחת, העם מגלה חולשה, פחד וחוסר אמון שוב ושוב. בכל מקרה, המעטים, כמו הלויים, בכישלון האמונה הגדול הראשון, ואז יהושע וכלב, בשני, הולכים בעקבות הקריאה שנחשון שמע: הם אומרים "הנני!" ופועלים אחרת.
ליבוביץ' טוען שזהו מסר בסיסי של כל הנרטיב המקראי: פעם אחר פעם העם נופל מאמונתו באלוהות האחת והאמיתית, האל שגאל אותם ממצרים, אך המעטים הנאמנים גואלים את העם מחורבן מוחלט. הם נושאים קדימה את סיפור האמונה שלנו.
כעת, כיצד אנו מיישמים את ההבנה הזו לדאגתנו לזכויות אדם וצדק חברתי כיום, במדינה זו ובשטחים הכבושים שלה?
"אל תסמוך על הנס!" הוא לימוד רבני ידוע. הכוונה היא להתנהגותו של אדם העומד בפני סכנה המאמין שהוא יהיה מוגן מפני אותה סכנה אם הוא מקיים מצווה ולכן אינו נוקט באמצעי זהירות נאותים. זה נאמר, למשל, בתלמוד הבבלי, מסכת קידושין מ' ע"א, על מי שמשתמש בסולם לא יציב בעת ביצוע מצוות "שילוח הקן", לקיחת ביצים מקן תוך גירוש האם. הטרגדיה באותו מקרה בנפילת הנער שרצה לכבד את אביו היה נמנע אם היה נוהג ביתר זהירות. אין לסמוך על הנס נאמר שם.
עם זאת, למען הצלת חיים, הגנה על עמו מפני התקפה או קידוש השם ברבים (קידוש השם), אזהרה רבנית זו מוסרת, במידת הצורך, לפני העקרונות הגדולים יותר הכרוכים בכך: החיים עצמם, חירות וצדק, עקרונות מרכזיים בנרטיב התורה.
ישנן סכנות הכרוכות בעבודה המסורה של רבנים לזכויות אדם. איננו יכולים לסמוך על ניסים בביצוע עבודה קדושה זו. עם זאת, המאבק על נשמת העם היהודי והכרה באנושיות (כבוד הבריות, בלשון חז"ל) של כל החיים כאן מצדיקים את הסיכונים הללו.
יש השראה רבה בכך שהמעטים המסורים המנהלים את המאבק הזה יכולים לשמור על אמונתם בעולם שלעתים קרובות נראה כה חשוך. זה לא הנס של קריעת ים סוף וההתגלות האלוהית שמנחה אותנו, אלא המודלים של נחישות ומסירות אצילית של אבותינו לאורך הדורות, כולל אברהם אבינו, נחשון בן עמינדב ומשה עצמו, שהתייצבו מול הרוע כגון משטרו הטוטליטרי של פרעה. זוהי בחירתם באמונה שהופכת את החרות הרוחנית שלנו לאפשרית וממשיכה לעשות זאת גם היום. זוהי בחירה שכולנו נקראים לעשות גם כן.
שבת שלום!
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב יחיאל גריינימן הוסמך כרב מסורתי בסמינר שכטר בירושלים (1991), בוגר תואר שני בתולדות השואה וחינוך יהודי באוניברסיטה העברית בשנת 1979. כיהן כרב קהילה במשך עשור, התמחה בהוראת מחשבת ישראל מודרנית למבוגרים. הוא היה פעיל שטח ואיש צוות בכיר, וכיום פעיל בארגונים רבנים לזכויות אדם ותג מאיר, וחבר פעיל בקהילת ידידיה בירושלים. לפני פרישתו לימד במכון משואה ללימודי השואה, שימש כמנהל מכון "אות ועד" לחינוך על השואה וכמורה בתיכון לתולדות עם ישראל ולאזרחות במשך עשר שנים. בשנים האחרונות חיבר שני רומנים: "רחוק מאיפה?" ו"מעיל הפרטיזן" (הוצאת מאזו).
אנשים כמו נחשון בן עמינדב, שעל פי המדרש (תלמוד בבלי, מס' סוטה ל"ו ע"ב–ל"ז ע"א), קפץ למים למרות הסכנה, נתנו השראה לאחרים והצילו את חייהם, כבודם ועתידם כעם בכך. ככל שסיפור התורה ממשיך, גם לאחר מתן התורה בסיני, ואפילו כשהם עומדים להיכנס לארץ המובטחת, העם מגלה חולשה, פחד וחוסר אמון שוב ושוב. בכל מקרה, המעטים, כמו הלויים, בכישלון האמונה הגדול הראשון, ואז יהושע וכלב, בשני, הולכים בעקבות הקריאה שנחשון שמע: הם אומרים "הנני!" ופועלים אחרת.
ליבוביץ' טוען שזהו מסר בסיסי של כל הנרטיב המקראי: פעם אחר פעם העם נופל מאמונתו באלוהות האחת והאמיתית, האל שגאל אותם ממצרים, אך המעטים הנאמנים גואלים את העם מחורבן מוחלט. הם נושאים קדימה את סיפור האמונה שלנו.
כעת, כיצד אנו מיישמים את ההבנה הזו לדאגתנו לזכויות אדם וצדק חברתי כיום, במדינה זו ובשטחים הכבושים שלה?
"אל תסמוך על הנס!" הוא לימוד רבני ידוע. הכוונה היא להתנהגותו של אדם העומד בפני סכנה המאמין שהוא יהיה מוגן מפני אותה סכנה אם הוא מקיים מצווה ולכן אינו נוקט באמצעי זהירות נאותים. זה נאמר, למשל, בתלמוד הבבלי, מסכת קידושין מ' ע"א, על מי שמשתמש בסולם לא יציב בעת ביצוע מצוות "שילוח הקן", לקיחת ביצים מקן תוך גירוש האם. הטרגדיה באותו מקרה בנפילת הנער שרצה לכבד את אביו היה נמנע אם היה נוהג ביתר זהירות. אין לסמוך על הנס נאמר שם.
עם זאת, למען הצלת חיים, הגנה על עמו מפני התקפה או קידוש השם ברבים (קידוש השם), אזהרה רבנית זו מוסרת, במידת הצורך, לפני העקרונות הגדולים יותר הכרוכים בכך: החיים עצמם, חירות וצדק, עקרונות מרכזיים בנרטיב התורה.
ישנן סכנות הכרוכות בעבודה המסורה של רבנים לזכויות אדם. איננו יכולים לסמוך על ניסים בביצוע עבודה קדושה זו. עם זאת, המאבק על נשמת העם היהודי והכרה באנושיות (כבוד הבריות, בלשון חז"ל) של כל החיים כאן מצדיקים את הסיכונים הללו.
יש השראה רבה בכך שהמעטים המסורים המנהלים את המאבק הזה יכולים לשמור על אמונתם בעולם שלעתים קרובות נראה כה חשוך. זה לא הנס של קריעת ים סוף וההתגלות האלוהית שמנחה אותנו, אלא המודלים של נחישות ומסירות אצילית של אבותינו לאורך הדורות, כולל אברהם אבינו, נחשון בן עמינדב ומשה עצמו, שהתייצבו מול הרוע כגון משטרו הטוטליטרי של פרעה. זוהי בחירתם באמונה שהופכת את החרות הרוחנית שלנו לאפשרית וממשיכה לעשות זאת גם היום. זוהי בחירה שכולנו נקראים לעשות גם כן.
שבת שלום!
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב יחיאל גריינימן הוסמך כרב מסורתי בסמינר שכטר בירושלים (1991), בוגר תואר שני בתולדות השואה וחינוך יהודי באוניברסיטה העברית בשנת 1979. כיהן כרב קהילה במשך עשור, התמחה בהוראת מחשבת ישראל מודרנית למבוגרים. הוא היה פעיל שטח ואיש צוות בכיר, וכיום פעיל בארגונים רבנים לזכויות אדם ותג מאיר, וחבר פעיל בקהילת ידידיה בירושלים. לפני פרישתו לימד במכון משואה ללימודי השואה, שימש כמנהל מכון "אות ועד" לחינוך על השואה וכמורה בתיכון לתולדות עם ישראל ולאזרחות במשך עשר שנים. בשנים האחרונות חיבר שני רומנים: "רחוק מאיפה?" ו"מעיל הפרטיזן" (הוצאת מאזו).