"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ". (בראשית, א, כו).

אלוהים רבים אמרו נעשה אדם. שתהייה לנו נוכחות בעולם.

האם לכל האלוהים אותו הצלם, אותה הדמות? אותה מהות טבעית וצורה פנימית? שואל עצמו המספר.
ואולי הכוונה הנה שיש לבני האדם פנים רבות, מהויות שונות, צורות פנימיות שונות, שהן כולן עשויות מאותם חומרים ואותם מרכיבים, אלא שהרכביהם שונים, ומינוניהם שונים, וכולם בניו, לדמויותיהם, ואין אחד מהם יהיה דומה לחברו למרות שכולם הוטבעו בחותם אחד?
ואם כן, הרי שכולם שווים בערכם, לכל אחד מהם ערך סגולי ייחודי, מה שמביא לשונותם, לרבגוניותם.
נראה שהאלוהים מוצאים נחמה בתשובה זו.

ו"ַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם." (בראשית, א, כז)

האדם מתייצב על במת ההיסטוריה. כל אדם.
מתבונן בו האל ואומר לעצמו: הנה כי כן מדובר בכל אדם, בכל אדם שנברא, כל בן אנושות, בן כל העמים. הנה כי כן כולם בניי, כולם אחים.
והוא ממש שבע רצון מהתוצר.

וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ". (בראשית, א, כח)
והוא כה שמח, האלוהים, עד שהוא מברכך אותם למלא את הארץ בהם, שיהיו כולם מבורכים. והעיקר שיהיה דור המשך ותהייה מורשת ובני.ות האדם ימלאו את הארץ בפירות אהבתם.ן.

"וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ". (בראשית, א, כח)
ומיד הוא מהרהר במציאות אליה ברא את האדם. מחד, יופי של עולם בראתי, הוא שח לעצמו ומזמזם את " איזה אחלה עולם" ומאידך משהו מנקר בו. ההעדר הענק של 2 יסודות היוליים שיש בהם, הוא יודע, מן הפוטנציאל החותר להתממש לרוע: כוח ושליטה.

"וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ." (בראשית, ב, טז)

"כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע." (בראשית, ג, ה)

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם". (בראשית, ג', כב)

והוא מניח את האדם רב הפנים הזה במקום המלא אך בטוב, כדי לשמור עליו מפני הרוע הזה, הרוע בעולם אשר מבחוץ והרוע בעולמו הפנימי של זה שנברא בצלם אלוהים, כי הרי אלוהים מכיר גם את עצמו, והוא יודע טוב וגם רע, וגם האדם הנברא בצלמו כזה הוא.
ועדיין בשמרו עליו בתוך הבועה, מייסרת אותו השאלה מדוע למנוע מהאדם את עצם המהות שלו, שלה- לחוות את הטוב והרע, לחיות לעולם את אתגר הבחירה של האיש.ה החפץ.ה חיים, מי שסר.ה מרע ועושה טוב.
"וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים". (בראשית, ג, כד)

כך מחליט האלוהים להוציא את האדם אל דרך עץ החיים, לחשוף אותו להתנסות בחווית הטוב והרע הנמצאים בו ובדרך בה הוא או היא הולכים והוא אומר לה.ו:
"הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ". (בראשית, ד, ז)

אתה יודע שהחטא, הרע, רובץ לפניך תמיד. שהאדם משתוקק אל האסור. שמשימת החיים שהועדתי לך הנה לקחת אחריות ולמשול בו, ביצר הרע, ולא להיכנע לו, ולרדות בחיה שבתוכך, ולבחור בטוב. להיות יוצר שגם בורא, עושה טוב, בורא טוב.
עם כל השאלות האלה אני מעניק לך את הזכות לחירות, את היכולת לבחור, אומר האלוהים.

"וַיַּרְא יְהוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם". (בראשית, ו, ה)

אלא שבן.ת האדם, אינו מצליח.ה לחשוב אך ורק טוב, אך ורק לעשות טוב. והוא משתעשע ברע שבתוכו השוכן אף הוא כבוד בכל איבר ואיבר, בכל תא ותא.
ואין המספר רומז לנו, האם כך כל בני האדם? הלא היה צדיק אחד שמאן ? שלא עמד מנגד? שמרד ברע ?שראה בכך דגל שחור? שעשה טוב? ואם כן, האם נדון בכף זכות? הנדון לחסד?
"וַיִּנָּחֶם יְהוָה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם". (בראשית, ו, ו)
ואלוהים, אינו משיב על תמיהתנו, והוא מתנחם על בריאתו, מתחרט על בריאתו זו ומביא אותה במבול, כזה שמציף את כל העולם, ללא הבחנה, על ברואיו. אבל בכל זאת, יש אחד שמצא חן בעיניו, אדם אחד לנחמה, פיסת אדמה, עלה של זית וקשת לברכה חדשה. אבל זו כבר פרשה אחרת.

צא ולמד,
שיש בנו מן הטוב ומן הרע, מהאור ומהצל. שגם מחוץ לנו הרע מתפלש.
שלאדם נתנה הזכות והחובה לבחור.
שהאדם, יצור תבוני ובעל רגש ומצפון יכול לבחור בין הטוב לרע, המעשה הטוב למעשה הרע. שבידו הדבר.
שבחירה בטוב הנה בידיו של האדם החפץ חיים.
שגם בחיינו כאן על פני האדמה שלנו, אנו יכולים לבחור בין ההצטרפות למעשה הנכון לבין הישיבה על הגדר.
שאני גאה להיות חבר בארגון שטווה על דגלו את הבחירה הראויה לעשות טוב.

------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב דורון רוזנבלום, בוגר מכון תמורה להכשרת רבנים חילונים הומניסטים, חווה מדרש ואגדה, משורר מלים, צלם, איש חינוך וניהול, ניהול קהילה, חווה ליווי רוחני.