קול רבני רבני לזכויות אדם מציין השבוע את שבת הגאווה. נזכור כי גאווה היא הרבה מעבר למצעדים וחגיגות – היא המשך ברור של מחאת סטונוול בניו יורק, יוני 1969.
הישגים משפטיים שהושגו בעמל רב עדיין נמצאים בסיכון. ההומופוביה עדיין נוכחת במקומות רבים. ולתדהמתי, נתקלתי בה באופן אישי רק לפני כמה שבועות.
הייתי צריך להחליף מזגן בדירתי בירושלים. חבר גאה המליץ לי על טכנאי צעיר שעשה אצלו עבודה נהדרת. פניתי לטכנאי שהומלץ לי, והוא הסכים לרכוש מזגן במסגרת התקציב של בעל הבית שלי, ולהתקינו. למרות המצב הבטחוני מול איראן, הוא הגיע בדיוק בזמן ובתאריך שקבענו.
הוא הגיע עם גבר מבוגר - אביו - ודיבר איתו ברוסית. בזמן שהם התקינו את המזגן, עבדתי במשרד הביתי שלי. מדי פעם יצאתי לבדוק איך מתקדמת ההתקנה.
לפני פגישת זום, יצאתי לסלון וראיתי את האב בדירה בזמן שהבן עבד על גג הבניין. האב, שדיבר איתי בעברית, ביקש שאבוא לדלת הדירה שלי, ואז שאל אותי על המדבקה של התנועה הרפורמית בישראל - "ואהבת לרעך כמוך" - על רקע דגל הגאווה.
בתמימות, חשבתי שאולי הוא לא מכיר את הפסוק, והתחלתי להסביר לו. לפני שסיימתי משפט, הוא קטע אותי ואמר שזה איסור כפול. אחר כך הוא ראה את התפילין שלי על שולחן המטבח, ואמר בזעזוע שגם זה איסור כפול. הבנתי שהוא מתכוון לכך שלהיות הומוסקסואל זו עבירה על התורה שמבטלת כל מצווה אחרת.
בקול תקיף אמרתי לו שבביתי עליו לשמור את דעותיו לעצמו. הוא ניסה להמשיך להשמיע את דברי השנאה שלו, ואמרתי לו שאם לא ישתוק - הוא מוזמן לעזוב את הבית מיידית, ואני אצטרך לדבר עם בנו. זה השתיק אותו. הייתי צריך שהעבודה תושלם, אז חיכיתי לבן. כשהבן בא לבשר לי שהעבודה הסתיימה, האב כבר לא היה שם. התחלתי לספר לו על ההתנהגות הבלתי הולמת של אביו, והוא אמר לי שאביו כבר סיפר לו מה שקרה - והוא נזף בו: אי אפשר להיכנס לבית של לקוח ולבקר את אורח חייו או השקפת עולמו.
האמנתי לו - שהוא באמת מכבד את זכותי לפרטיות בבית שלי.
הזכות לפרטיות היא הבסיס להחלטת בית המשפט העליון של ארה"ב, "לורנס נגד טקסס" (2003) שהובילה לביטול הפללת יחסים חד-מיניים. הרוב קבע כי להומוסקסואלים יש זכות חוקתית לפרטיות - שלאנשים יש זכות לאהוב בביתם איך שיבחרו.
לטענה זו יש גם שורש במסורת ההלכתית היהודית - דווקא בפרשת השבוע: פרשת בלק.
בפרשת בלק (במדבר כ"ב:ב - כ"ה:ט), התורה מספרת כיצד בלק מלך מואב שוכר את בלעם בן בעור, חוזה רב-עוצמה מארם נהריים, כדי שיקלל את בני ישראל. אבל בלעם, שיכול לדבר רק מה שה' מאפשר, מברך במקום לקלל. הברכה הפכה לתפילה הפותחת את שחרית בכל בית כנסת - "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל" (במדבר כ"ד:ה).
רש"י מפרש את הברכה הזו, על סמך גמרא במסכת בבא בתרא (ס.), כהבעת הערכה על שמירה על פרטיות – "שראה שאין פתחי אהליהם מכוונין זה מול זה". כלומר, אפילו במבנה המגורים, היה ערך הלכתי לפרטיות – ולכן בלעם בירך אותם.
אני יודע שייקח זמן רב לשכנע אנשים כמו אותו אב מתקין מזגנים, שהפסוק הידוע לשמצה בספר ויקרא (כ':י"ג) אינו עוסק ביחסי אהבה חד-מיניים, אלא באקטים מיניים פולחניים לעבודה זרה. אי אפשר לכפות השקפות דתיות. אבל דווקא במדינות דמוקרטיות וליברליות- יש חובה משפטית להגן על אנשים מפני חדירה של דת פונדמנטליסטית לתחום הפרט.
בינתיים, יהודים מהקהילה הלהט"בית ובני בריתם - כולל קהל דתי והולך וגדל בישראל ובארה"ב - יכולים וצריכים להמשיך ולחפש בתוך ההלכה עצמה את הערכים התומכים בזכויות הקהילה הגאה ובצדקת דרכה.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב ראובן גרינוולד מתגוור בירושלים ומשמש בגאווה כראש תוכנית שנת-ישראל עבור תלמידי השנה הראשונה בתוכניות הרבנות והחזנות בצפון אמריקה בהיברו יוניון קולג'- מכון ללימודי יהדות (HUC-JIR) .