אחת הברכות של חיים בתוך מסורת עשירה היא שטקסטים נצחיים משנים את משמעותם לאור המציאות המשתנה. השנה, למשל, נוסח ההגדה נקרא אחרת ממה שהיה בעשורים האחרונים, שכן האירועים הנוראים מאז ה-7 באוקטובר ממשיכים להדהד. חג החירות נחווה באופן חדש. זה לא תמיד היה נעים או קל, אבל זה משמש כתזכורת למה ששלושת אלפים שנים של חוויה תרבותית משותפת יכולות לספק - לא תשובות, אלא שפה שבה אפשר לנסח שאלות ולהביע את הדאגות העמוקות ביותר שלנו ואת התקוות הבסיסיות ביותר שלנו.
פרשת השבוע מביאה אותנו לעימות ישיר עם טקס השעיר לעזאזל המסתורי, שבו נבחרים שני שעירי עזים כחטאת, מנחת טהרה שנועדה לכפר בעד הכהן ובני ביתו. שעיר עיזים אחד מסומן לאדוני, והשני לעזאזל.
המשמעות של עזאזל נותרה אפופה בחוסר ודאות. אהרן פינקר סיווג את הניסיונות השונים להבין אותו לארבע קטגוריות עיקריות: שם של ישות על-טבעית, שם או תיאור של מקום, שם עצם מופשט, ותיאור שעיר העיזים המשולח. לצד ארבע הגישות הפרשניות הללו, הועלו הצעות נוספות שונות. אינספור תיאוריות הועמסו על שעיר העיזים המסכן הזה כשהוא משולח למדבר. אחד שמציעה אידה זטלי מהדהד במיוחד. היא טוענת כי "טקס האבות המרתק הזה אינו קורבן; הוא מייצג מאבק בכאוס, נגד עבירות ואי סדר, המאיימים על ההרמוניה ועל ביטחונו של האדם, והוא מגרש אותם לישימון שאליו הם שייכים."
אחד הפירושים של עזאזל הוא גיאוגרפי: מבינים אותו כיעד שאליו פונה שעיר העיזים, המתואר בתלמוד כמקום קשה ושומם. בתלמוד הבבלי, יומא ס"ז ע"ב, השם עזאזל מתייחס לקשה שבהרים. בפסיכולוגיה החברתית של ישראל בת זמננו, את תפקידו של עזאזל כיעד פיזי אליו מגורשים חטאינו ממלאת עזה. רצועת עזה מילאה זה מכבר את התפקיד של אותו עזאזל: שממה בקצה התודעה שלנו, המקום שאליו אנו מגרשים את הספקות והפחדים שלנו. ואכן, בעברית מדוברת, לומר למישהו שהוא יכול "ללכת לעזאזל" זה להזמין אותו ללכת לגיהנום. עזה הפכה לעזאזל.
עזה, אני מציע, היתה המקום שאליו ניסינו לגרש הרבה מהדברים שהיינו מעדיפים לא לראות. ב-7 באוקטובר, עזאזל כשֵד הרסני עבר את הגבול והמיט הרס וחורבן. כל כך הרבה חודשים לאחר מכן, קשה (לי לפחות) להאמין שהחורבן והחורבן שהבאנו לתושבי עזה הביאו להם או לנו את הביטחון והכבוד שכולנו כמהים אליו ושמגיע לנו.
בזמן כתיבת המילים הללו, בני ערובה ישראלים עדיין נמקים בעזאזל. בשנים האחרונות כל כך הרבה גורש אל השממה, כולל קדושת שלטון החוק ומחוייבותנו לעקרונות היסוד של הדמוקרטיה. כחברה, מיהרנו מדי לגרש כל דבר קשה - כולל שוויון חברתי, אחריות סביבתית ועוד - לשולי התודעה שלנו. כאסטרטגיה, זה לא עובד. עזאזל חוזר אלינו. קשה ככל שתהיה המשימה, עלינו לנסות לעמוד בתחומי האחריות שלנו, במקום להעמיס אותם על שעיר לעזאזל.
פרשת השבוע כוללת הנחיות למְשַלֵּחַ, מי ששלח את שעיר העיזים למדבר, הסבר על הטקס שעליו לעבור כדי להיכנס שוב למחנה. אולי כולנו בעמדה של אותו משלח, וכולנו צריכים לחשוב מה צריך לקרות כדי שניתן יהיה לשבור את הדינמיקה הזו של גירוש ותגובה. עלינו למצוא דרך לחזור מעזאזל.

-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב מיכאל מרמור מלמד תיאולוגיה יהודית בהיברו יוניון קולג' בירושלים. הוא יו"ר לשעבר של "קול רבני לזכויות אדם". ספרו הבא, "יסודות של תיאולוגיה יהודית", אמור לצאת לאור ב-2024.