בּוקָה ומְבוּקָה ומְבֻלָקָה וְלֵב נָמֵס ופִקּוּ בִרְכַּיִם וְחַלְחָלָה בְּכָל מָתְנַיִם" (נחום ב).

קשה להתרכז בביעור חמץ כשערכים בסיסיים עולים באש. במסורת, החיפוש אחר החמץ נתפס לא רק כמעשה פיזי אלא (בלשון פירוש כלי יקר) "הרחקת השאור שבעיסה המחלל קדושת האדם". המתרחש היום בשמנו בעזה עם הרס בלתי פרופורציונלי של מבנים, אזרחים, אמבולנסים, ערכים ותקוות הינו ביטוי של אותו שאור שבעיסה. עלינו להוקיע אותו, להתנגד לו, לנער אותו להתנער ממנו ולתקן את דרכינו.

בתוך כל ההמולה הסובבת אותנו, נבקש להפנות זרקור על הנעשה בגדה המערבית. אלימות קשה המופנית כלפי אוכלוסייה אזרחית מופעלת ע"י גורמים מתוך צבור המתנחלים, המזהים במצב הגיאו-פוליטי שעת רצון המתירה כל עוולה והמכשירה כל שרץ. בשבועות האחרונים היינו עדים למתקפות חוזרות ונשנות של מיליציות חמושות על קהילות בסוסיא, בדומא, בג'ינבה, בבידיא ובמקומות נוספים. כוחות הביטחון של ישראל לעתים עומדים מן הצד, לעתים משתתפים במצעד האיוולת ולעתים מופנית אותה אלימות נגדם. בוקה ומבוקה ומבולקה.

כבכל שנה, עם ישראל אמור להיות עסוק בימים אלה בהכנות לקראת חג הפסח – ניקיונות, בישולים וכיוצא באלו. ברם, בשנה הזאת בפעם השנייה ברציפות נציין את חג החירות כשאחינו ואחיותינו בשבי. עונת האביב צריכה הייתה לבשר את בואם של ניצני העתיד, אבל מסביבנו ספיחים עיקשים של מלחמה אכזרית ומתקפה חסרת רסן על ערכי הדמוקרטיה.

לא נשתוק, ולא נסב את פנינו.

אין חירות תוך שלילת חירות ואלימות.