המלחמה הנמשכת כבר למעלה משנה פגעה באוכלוסיות רבות בישראל - מעבר לפגיעות בנפש של הנופלים והחטופים - פגיעה כלכלית וחברתית. האנשים החיים בעוני ואוכלוסיות מוחלשות הינם אוכלוסיות שאין להן "כרית ביטחון" של חסכונות או מגוון אפשרויות, ולכן המלחמה החמירה במידה ניכרת את מצבם.
הפורום למאבק בעוני ופעילי רשת הפעילים לחיים בעוני, פועלים לשינוי מדיניות באופן שיצמצם פערים, ייטיב עם מי שחיים בעוני ויביא למיגור העוני. מסמך זה הוכן יחד עם פעילם החיים בעוני (שחלקם מצוטטים במסמך) ואשר יש חשיבות רבה בשמיעת קולותיהם, המביאים ידע חיוני לדיון מתוך השטח.
1. רווחה ושירותים חברתיים:
בעקבות המלחמה והאירועים הקשים והממושכים, אוכלוסיות שונות נפגעות, דבר שהוביל להגברת הזדקקותם של האזרחים למערכות חברתיות בתחומים שונים כגון: רווחה, דיור, בריאות, חינוך, ביטחון סוציאלי. בה בעת, נסיבות חריגות אלו הבליטו את הפערים החברתיים, אי השוויון והחסמים בהנגשת זכויות ומימושן בקרב אוכלוסיות פגיעות החיות בעוני.
א. אוכלוסיות אלו נכנסו למלחמה כאשר השירותים החברתיים היו מדוללים ומוחלשים, והמלחמה הביאה לכך שמעט השירותים הקיימים הועברו ל"נפגעים ישירים" ולבעלי צורך דחוף, תוך הותרת מי שחיים בעוני מאחור.
ב. הדבר נכון גם על ציר הזמן - בתחילה היו מענים מסויימים, אך הם לא היו בני קיימא ונמוגו:
פעילה:
"באופקים המצב קשה, הגיעו מבחוץ לעזור. עכשיו אין, נגמר. מחכים למענקים של פעולות איבה, חלק קיבלו חלק לא, אנשים רבים בחובות. עזרה נפשית - יש המתנה של חודשים לפסיכולוגים וטיפול של ממש, היה משהו ראשוני - או שנגמר או שהיה לא מעמיק ומספיק. אנשים גם רוצים להיעזר בטיפולים משלימים, להתמודד עם המצב הנפשי והמצב הגופני שנגרם, כמו דיקור סיני או רפלקסולוגיה - אבל זה יקר."
ג. עובדים סוציאליים היו חסרים עוד לפני המלחמה. בעת המלחמה נוצר לחץ גדול יותר, הן בשל צורך גדול בעוטף והן מפאת התפזרות אל' בחשוון תשפ"ה, 1.12.2024
ד.
ה. וכלוסיות. כך המתנה לתור התארכה מאוד במקומות שאינם ה"חזית". חלק מהעובדים הסוציאליים מצאו את עצמם גם הם מפונים עם בני משפחותיהם, דבר שהוביל לנתק בין עובדים סוציאלים למטופלים.
ו. יש בעיה קשה של תת-מיצוי זכויות בקרב אוכלוסיות מוחלשות.
"יש בעיות בירוקרטיות רבות - מס רכוש נתן לי כסף לדירה, והייתי לבד צריכה למצוא מי שיעשה תיקונים. לחלק מהאנשים קשה להתנהל מול בעלי מלאכה. והכסף גם לא מספיק!
בביטוח לאומי טענו שאין לי זכאות כנפגעת איבה בגלל נכות רפואית קודמת. הייתי צריכה לנהל מלחמה ממש - בתחילה לא נתנו לי את הזכויות, רק אחרי פניות עם עורכת דין - בסוף קיבלתי הזכויות."
2. בריאות:
יש מחסור בשירותי רפואה:
א. בפריפריה זמן ההמתנה לשירותים רפואיים ארוך יותר. במלחמה רופאי בתי חולים וקופ"ח גויסו לצה"ל, וכך ההמתנה התארכה מאוד.
ב. גם כשיש זכאות להחזרים או השתתפות, פעמים רבות מי שחיים בעוני לא יכולים ליהנות מהשירותים הללו:
"יש זכאות להחזרים מביטוח לאומי לטיפולים נפשיים, אבל קודם צריך לשלם ולהגיש קבלה, ואז מחכים אפילו חודש... מי שאין לו - לא יכול לעשות טיפולים."
3. חינוך:
א. בתי ספר במקומות רבים עברו באופן מלא או חלקי לזום. במקומות עם יותר אפשרויות מיגון, היו יותר לימודים פרונטאליים. ביישובים ערביים ואחרים עם פחות מיגון בבתי הספר – היו פחות אפשרויות ללימודים פרונטאליים. בהיעדר לימודים בבתי הספר, גם לא סופקו ארוחות לילדים.
ב. במקומות הכי עניים - הכפרים הבדואים בנגב - אין אפשרות ללמידה בזום: אין אינטרנט, יש חשמל מוגבל ומעט מכשירים.
ג. משפחות שחיות בעוני, אין ברשותן ו/או ביכולתן להחזיק מכשירים ניידים או מחשבים לכל הילדים, במיוחד במשפחות אשר מונות מספר קטינים, ועל כן אותם קטינים אין באפשרותם להשתלב עם שאר בני הכיתה וללמוד מרחוק.
4. פערי מיגון:
א. קיימים פערי מיגון משמעותיים בישראל. הדבר נובע מכך כי בניית מרחב מוגן דירתי, ממ"ד, מותנית בהיתר בנייה נדרש (מהאזרחים ועל חשבונם) החל מ1992, כך שבניה ישנה אין לה ממ"דים. באיזור עוטף עזה המדינה דאגה לבניית ממ"דים במרבית הבתים ומבני הציבור. כך נוצר מצב שבו האנשים הגרים במבנים ישנים נותרו בלי מיגון, הם שוכרים או שאין להם אמצעים לבנות לעצמם מרחבים מוגנים. כפי שציינו למעלה, הדבר נכון גם למבני ציבור, ולכן יש גם פגיעה בשירותים הציבוריים ובראשם חינוך באיזורים ישנים ועניים יותר.
ב. הקהילה הבדואית. ברחבי הנגב מצויים 47 כפרים בדואים לא מוכרים, שעד המלחמה לא זכו להגנה של סוללות כיפת ברזל. בהיעדר מרחבים מוגנים או מבני קבע, אוכלוסיית הבדואים בנגב היתה ועודנה חשופה לפגיעות ישירות מירי רקטות. עובדה זו גבתה קורבנות רבים בנפש (מאז פרוץ המלחמה נהרגו 19 אזרחים מהחברה הבדואית, מתוכם שישה ילדים. שבעה נוספים נמנו עם הנעדרים והחטופים). רק לאחר שהחלה המלחמה העבירה ממשלת ישראל כמה סוללות לשטחים הפתוחים בנגב.
ג. מיגון בכפרים הלא מוכרים. בכפרים הלא מוכרים אין מבנים עם היתרי בנייה, ולרוב המדובר בבנייה קלה בלבד. ישנם "מבנים" בודדים, שהם צינורות בטון, בהם ניתן לתפוס מחסה. בעקבות דרישה למדינה לספק מיגון, הצבא בנה מספר "מבנים" שהם עיגול של שקי חול בלא תקרה - אולם הם לא היוו פתרון מיגון לאוכלוסיה.
פעילה מאופקים: "לרבים אין ממ"דים, המיגוניות רחוקות, מי שמבוגר או לא מרגיש טוב פשוט לא מנסה לרוץ בזמן שיש. גם בתי ספר אין מיגון בכולם, אין ביטחון לשלוח ילדים לבית ספר."
5. תעסוקה וחובות:
בזמן המלחמה רבים נפגעו בפרנסתם, ונכנסו למצב של חובות משמעותיים. נבקש לשים זרקור על שני עניינים:
א. עובדים שעתיים הינם הנפגעים ביותר במלחמה. פרנסתם נפגעה קשות עקב הפחתת שעות עבודותיהם בצורה משמעותית בעקבות המצב וצמצום הפעילויות בכל המשק, דבר שהוביל אותם להיוותר ללא הכנסה או עם הכנסה מועטה. העובדים השעתיים הם אוכלוסיה מוחלשת, אשר טרם נאספו אודותם די נתונים, אך הם לרוב בעלי הכנסה נמוכה, ונתונים לחסדי מעסיקיהם, אשר לא חייבים להוציאם אף לחל"ת, כי הם יכולים פשוט לא להזמינם לשעות עבודה. המענים של משרד האותר הציעו אפשרויות למעסיקים, אולם הללו אינם מחוייבים לדאוג לעובדיהם. ארגונים שונים מנסים לקדם מסלולי פיצוי לעובדים שעתיים בשל הירידה בהיקף התעסוקה במלחמה, מעין חל"ת גמיש שבו יוכלו גם לעבוד כמה שניתן וגם לקבל פיצוי על השעות ש"איבדו". אולם עד עתה טרם ניתן לכך מענה.
ב. משקי בית רבים נכנסו לחובות. המדינה עשתה חקיקה אודות אכיפת גביית חובות והטבות שונות,יחד עם המוסדות הפיננסיים נתנהו מענים מסויימים לקבוצות מוגדרות באוכלוסייה, אולם סוגיית החובות נותרה סוגייה משמעותית שיש לתת עליה את הדעת - הן בהיבט של יצירת מענים והן בהיבטים של מיצוי זכויות.
"המלחמה גוררת הרבה הוצאות נוספות, גם בגלל המצב הפיזי וגם בגלל הלחץ הנפשי. כך לדוגמא צריך לממ"ד ציוד בסיסי, אבל גם חטיפים ודברים להרגיע את הילדים בכל פעם. יש גם בעייה של תעסוקה לילדים, בייחוד כשאין לימודים בבתי הספר, אבל גם כשההורים חוששים שהם יצאו לשחק במגרשים בחוץ. אם אפשר רוצים לקנות עוד משחקים, חומרי יצירה. כשלא היו לימודים, המצב היה הרבה יותר קשה - להישאר עימם בבית ולא לצאת לעבודה. רבים שהיו להם קצת חסכונות גמרו אותם, והרבה מאוד אנשים בחובות."
6. תקציב המדינה וחקיקה נלווית:
תקציב המדינה. הגירעון החמור בו אנו נמצאים מהווה נימוק והצדקה בעיני הממשלה לקיצוצים ופגיעות באוכלוסיות המוחלשות, בניגוד למתבקש של הוספת תמיכה לאוכלוסיה בשעה קשה זו.
א. הגדלת התשלום בגין תרופות בסל מ20 ל23.5 ש"ח בגין כל חפיסת תרופה, זאת כאשר אין כללים המקנים פטור מתשלום זה לאוכלוסיות החיות בעוני (למעט קבוצות מוגבלות, ובעיקר באמצעות תקרה רבעונית לחולים כרוניים). על מנת להקטין את הפגיעה החמורה הצפויה, של צמצום צריכת תרופות בקרב אוכלוסיות מוחלשות, יש לקבוע בדין קבוצות של זכאים לפטור חלקי או מלא מתשלום בגין תרופות, לרבות על מקבלי הבטחת הכנסה, מזונות, נכה נזקק, וכן מטופלי רווחה אשר מנהל/ת לשכת הרווחה העירונית יאשר כי הם מעוטי יכולת לצורך רכישת תרופות.
ב. אגרה חדשה לטיפול נפשי בקופות החולים. זוהי הוצאה ניכרת עבור מי שעניים עד כדי כך שאין להם מנוס אלא להמתין זמן ממושך ביותר לאיש/אשת טיפול עובד קופת חולים, ואשר קיבלו עד היום טיפול ללא תשלום - וכעת יידרשו לשלם 35 ש"ח לטיפול!
• כפי שהועלה מתזכיר החוק של משרד האוצר ומהדוח השנתי של ביטוח לאומי, החל משנת 2026 יהיו העלאה בתשלום דמי הבריאות לביטוח לאומי ושינוי בחישוב, כך שמדרגת השכר המופחתת תוצמד למדד המחירים לצרכן ולא לשכר הממוצע. שינוי זה עלול לגרום לכך שעובדים בשכר נמוך ימצאו עצמם במדרגת השכר הרגילה, וייאלצו לשלם דמי ביטוח לאומי בשיעור גבוה יותר, דבר שמעמיק את נטל התשלומים על השכבות החלשות במיוחד, ויוביל לשחיקה הדרגתית של מדרגות השכר המופחתות.
• הקפאת מענק עבודה: שיעור העובדים בשכר נמוך בישראל גבוה בהשוואה בינלאומית, ומענק עבודה אמור לעודד תעסוקה ולהקל על העוני של עובדים בשכר נמוך - אולם התקציב הנוכחי מבקש להקפיא הן את הסכום והן את התקרה, ובכך ליצור תמריץ שלילי לעבודה באוכלוסיית העובדים העניים ביותר.
7. ביטחון תזונתי:
המלחמה ועליית המחירים הקשו על רבים לרכוש מזון בכמות ובאיכות מספיקים.
א. הדבר נכון במיוחד בחברה הבדואית בנגב. יצא בעניין זה מחקר חדש של פורום דו קיום ומרכז אדוה על אי ביטחון תזונתי בקרב ערבים/ות בדואים/ות המתגוררים בכפרים בלתי מוכרים בנגב:
העלאת מחירי המזון יחד עם אובדן מקומת התעסוקה ומצב המלחמה גרמו למשפחות רבות תסכול וסבל רב בשאלה כיצד ניתן לדאוג לספק מצרכים בסיסים למשפחות גדולות, שלמות או עם כמה ילדים.
ב. ארגוני חברה אזרחית המספקים מזון תיארו עלייה ניכרת במספר הפניות אליהם בעקבות המלחמה.
8. מפונים:
ניתנו מענים רבים למפונים והתקיימו דיונים בסוגיות ספציפיות, אולם נבקש להתייחס למספר סוגיות שלדעתנו עודן "פתוחות".
א. במקרים רבים, ועל אף שמשרד הרווחה והביטחון החברתי פעל רבות ובמהירות כדי לפנות מסגרות דיור שנמצאות בדרום הארץ ובצפונה, בחלק גדול פונו אנשים בקהילה למקומות רחוקים ומפוזרים. כך נותקו מסביבתם ובתוך כך הורחקו מגורמי תמיכה בלתי פורמליים (בין היתר שכנים, קרובי משפחה, מכרים וכדו').
ב. אין מיפוי מלא של המפונים, ופיזורם הנרחב מקשה על מתן מענים. יש צורך בהמשך מיפוי וחיפוש אנשים ש"נפלו בין הכסאות".
ג. ישנם אנשים שהמדינה לא פינתה - אף שהיתה צריכה לעשות כן - כדוגמת תושבי חלק מיישובי המועצה האזורית גליל, כמו כפר בלום. הם חיו חיים-לא-חיים תחת אש זמן רב, וכעת בשיקום יש לבחון מה צרכיהם ולהשקיע משאבים בשיקומם.
ד. ישנם אנשים שהתפנו לבד - שלא בהוראת הממשלה. יש למפותם ולבדוק אילו מענים ניתן לתת להם, בייחוד שלא קיבלו בשל התרחקותם. כך מספרת פעילה:
"יש בעיה גדולה של מי שעברו מהמקום בגלל הטראומה, בלי פינוי של המדינה. אין להם עזרה, והם מגיעים למקומות שלא ערוכים לסייע להם. לדוגמא הבת שלי עברה לבאר שבע -ושם אין בכלל טיפולים לעזור לה."
ה. פינוי ממושך והעברת מרכז חייהם של מופנים, לרב יותר מפעם אחת, פגעו פגיעה ישירה במערכת החברתית שלהם. החזרתם כרוכה בבניית מסגרת עוטפת ותומכת, הן כלכלית והן חברתית, עד לחזרה לשגרה. יש להשקיע בעבודה קהילתית על מנת לתמוך בשיקום הקשרים והשייכות של התושבים.
"המצב של המפונים הוא אי ידיעה קשה, וצורך כל הזמן בלהתארגן מחדש."
סיכום
על המדינה להשקיע בשמיעת הקולות הרבים של האנשים החיים בעוני שנפגעו מהמלחמה, למפות את החוסרים ולקבל החלטה ערכית של השקעה באוכלוסיה זו. אוכלוסיה שנפגעה איננה ממצה את זכויותיה ואינה יכולה לקבל די מענים בלא חיזוק מערכות המדינה, ובראשן הרווחה.
___
מלחמה, פריפריה, עוני, רווחה, בריאות, חינוך, מיגון, תעסוקה, תקציב, ביטחון תזונתי, מפונים, פורום למאבק בעוני
הפורום למאבק בעוני ופעילי רשת הפעילים לחיים בעוני, פועלים לשינוי מדיניות באופן שיצמצם פערים, ייטיב עם מי שחיים בעוני ויביא למיגור העוני. מסמך זה הוכן יחד עם פעילם החיים בעוני (שחלקם מצוטטים במסמך) ואשר יש חשיבות רבה בשמיעת קולותיהם, המביאים ידע חיוני לדיון מתוך השטח.
1. רווחה ושירותים חברתיים:
בעקבות המלחמה והאירועים הקשים והממושכים, אוכלוסיות שונות נפגעות, דבר שהוביל להגברת הזדקקותם של האזרחים למערכות חברתיות בתחומים שונים כגון: רווחה, דיור, בריאות, חינוך, ביטחון סוציאלי. בה בעת, נסיבות חריגות אלו הבליטו את הפערים החברתיים, אי השוויון והחסמים בהנגשת זכויות ומימושן בקרב אוכלוסיות פגיעות החיות בעוני.
א. אוכלוסיות אלו נכנסו למלחמה כאשר השירותים החברתיים היו מדוללים ומוחלשים, והמלחמה הביאה לכך שמעט השירותים הקיימים הועברו ל"נפגעים ישירים" ולבעלי צורך דחוף, תוך הותרת מי שחיים בעוני מאחור.
ב. הדבר נכון גם על ציר הזמן - בתחילה היו מענים מסויימים, אך הם לא היו בני קיימא ונמוגו:
פעילה:
"באופקים המצב קשה, הגיעו מבחוץ לעזור. עכשיו אין, נגמר. מחכים למענקים של פעולות איבה, חלק קיבלו חלק לא, אנשים רבים בחובות. עזרה נפשית - יש המתנה של חודשים לפסיכולוגים וטיפול של ממש, היה משהו ראשוני - או שנגמר או שהיה לא מעמיק ומספיק. אנשים גם רוצים להיעזר בטיפולים משלימים, להתמודד עם המצב הנפשי והמצב הגופני שנגרם, כמו דיקור סיני או רפלקסולוגיה - אבל זה יקר."
ג. עובדים סוציאליים היו חסרים עוד לפני המלחמה. בעת המלחמה נוצר לחץ גדול יותר, הן בשל צורך גדול בעוטף והן מפאת התפזרות אל' בחשוון תשפ"ה, 1.12.2024
ד.
ה. וכלוסיות. כך המתנה לתור התארכה מאוד במקומות שאינם ה"חזית". חלק מהעובדים הסוציאליים מצאו את עצמם גם הם מפונים עם בני משפחותיהם, דבר שהוביל לנתק בין עובדים סוציאלים למטופלים.
ו. יש בעיה קשה של תת-מיצוי זכויות בקרב אוכלוסיות מוחלשות.
"יש בעיות בירוקרטיות רבות - מס רכוש נתן לי כסף לדירה, והייתי לבד צריכה למצוא מי שיעשה תיקונים. לחלק מהאנשים קשה להתנהל מול בעלי מלאכה. והכסף גם לא מספיק!
בביטוח לאומי טענו שאין לי זכאות כנפגעת איבה בגלל נכות רפואית קודמת. הייתי צריכה לנהל מלחמה ממש - בתחילה לא נתנו לי את הזכויות, רק אחרי פניות עם עורכת דין - בסוף קיבלתי הזכויות."
2. בריאות:
יש מחסור בשירותי רפואה:
א. בפריפריה זמן ההמתנה לשירותים רפואיים ארוך יותר. במלחמה רופאי בתי חולים וקופ"ח גויסו לצה"ל, וכך ההמתנה התארכה מאוד.
ב. גם כשיש זכאות להחזרים או השתתפות, פעמים רבות מי שחיים בעוני לא יכולים ליהנות מהשירותים הללו:
"יש זכאות להחזרים מביטוח לאומי לטיפולים נפשיים, אבל קודם צריך לשלם ולהגיש קבלה, ואז מחכים אפילו חודש... מי שאין לו - לא יכול לעשות טיפולים."
3. חינוך:
א. בתי ספר במקומות רבים עברו באופן מלא או חלקי לזום. במקומות עם יותר אפשרויות מיגון, היו יותר לימודים פרונטאליים. ביישובים ערביים ואחרים עם פחות מיגון בבתי הספר – היו פחות אפשרויות ללימודים פרונטאליים. בהיעדר לימודים בבתי הספר, גם לא סופקו ארוחות לילדים.
ב. במקומות הכי עניים - הכפרים הבדואים בנגב - אין אפשרות ללמידה בזום: אין אינטרנט, יש חשמל מוגבל ומעט מכשירים.
ג. משפחות שחיות בעוני, אין ברשותן ו/או ביכולתן להחזיק מכשירים ניידים או מחשבים לכל הילדים, במיוחד במשפחות אשר מונות מספר קטינים, ועל כן אותם קטינים אין באפשרותם להשתלב עם שאר בני הכיתה וללמוד מרחוק.
4. פערי מיגון:
א. קיימים פערי מיגון משמעותיים בישראל. הדבר נובע מכך כי בניית מרחב מוגן דירתי, ממ"ד, מותנית בהיתר בנייה נדרש (מהאזרחים ועל חשבונם) החל מ1992, כך שבניה ישנה אין לה ממ"דים. באיזור עוטף עזה המדינה דאגה לבניית ממ"דים במרבית הבתים ומבני הציבור. כך נוצר מצב שבו האנשים הגרים במבנים ישנים נותרו בלי מיגון, הם שוכרים או שאין להם אמצעים לבנות לעצמם מרחבים מוגנים. כפי שציינו למעלה, הדבר נכון גם למבני ציבור, ולכן יש גם פגיעה בשירותים הציבוריים ובראשם חינוך באיזורים ישנים ועניים יותר.
ב. הקהילה הבדואית. ברחבי הנגב מצויים 47 כפרים בדואים לא מוכרים, שעד המלחמה לא זכו להגנה של סוללות כיפת ברזל. בהיעדר מרחבים מוגנים או מבני קבע, אוכלוסיית הבדואים בנגב היתה ועודנה חשופה לפגיעות ישירות מירי רקטות. עובדה זו גבתה קורבנות רבים בנפש (מאז פרוץ המלחמה נהרגו 19 אזרחים מהחברה הבדואית, מתוכם שישה ילדים. שבעה נוספים נמנו עם הנעדרים והחטופים). רק לאחר שהחלה המלחמה העבירה ממשלת ישראל כמה סוללות לשטחים הפתוחים בנגב.
ג. מיגון בכפרים הלא מוכרים. בכפרים הלא מוכרים אין מבנים עם היתרי בנייה, ולרוב המדובר בבנייה קלה בלבד. ישנם "מבנים" בודדים, שהם צינורות בטון, בהם ניתן לתפוס מחסה. בעקבות דרישה למדינה לספק מיגון, הצבא בנה מספר "מבנים" שהם עיגול של שקי חול בלא תקרה - אולם הם לא היוו פתרון מיגון לאוכלוסיה.
פעילה מאופקים: "לרבים אין ממ"דים, המיגוניות רחוקות, מי שמבוגר או לא מרגיש טוב פשוט לא מנסה לרוץ בזמן שיש. גם בתי ספר אין מיגון בכולם, אין ביטחון לשלוח ילדים לבית ספר."
5. תעסוקה וחובות:
בזמן המלחמה רבים נפגעו בפרנסתם, ונכנסו למצב של חובות משמעותיים. נבקש לשים זרקור על שני עניינים:
א. עובדים שעתיים הינם הנפגעים ביותר במלחמה. פרנסתם נפגעה קשות עקב הפחתת שעות עבודותיהם בצורה משמעותית בעקבות המצב וצמצום הפעילויות בכל המשק, דבר שהוביל אותם להיוותר ללא הכנסה או עם הכנסה מועטה. העובדים השעתיים הם אוכלוסיה מוחלשת, אשר טרם נאספו אודותם די נתונים, אך הם לרוב בעלי הכנסה נמוכה, ונתונים לחסדי מעסיקיהם, אשר לא חייבים להוציאם אף לחל"ת, כי הם יכולים פשוט לא להזמינם לשעות עבודה. המענים של משרד האותר הציעו אפשרויות למעסיקים, אולם הללו אינם מחוייבים לדאוג לעובדיהם. ארגונים שונים מנסים לקדם מסלולי פיצוי לעובדים שעתיים בשל הירידה בהיקף התעסוקה במלחמה, מעין חל"ת גמיש שבו יוכלו גם לעבוד כמה שניתן וגם לקבל פיצוי על השעות ש"איבדו". אולם עד עתה טרם ניתן לכך מענה.
ב. משקי בית רבים נכנסו לחובות. המדינה עשתה חקיקה אודות אכיפת גביית חובות והטבות שונות,יחד עם המוסדות הפיננסיים נתנהו מענים מסויימים לקבוצות מוגדרות באוכלוסייה, אולם סוגיית החובות נותרה סוגייה משמעותית שיש לתת עליה את הדעת - הן בהיבט של יצירת מענים והן בהיבטים של מיצוי זכויות.
"המלחמה גוררת הרבה הוצאות נוספות, גם בגלל המצב הפיזי וגם בגלל הלחץ הנפשי. כך לדוגמא צריך לממ"ד ציוד בסיסי, אבל גם חטיפים ודברים להרגיע את הילדים בכל פעם. יש גם בעייה של תעסוקה לילדים, בייחוד כשאין לימודים בבתי הספר, אבל גם כשההורים חוששים שהם יצאו לשחק במגרשים בחוץ. אם אפשר רוצים לקנות עוד משחקים, חומרי יצירה. כשלא היו לימודים, המצב היה הרבה יותר קשה - להישאר עימם בבית ולא לצאת לעבודה. רבים שהיו להם קצת חסכונות גמרו אותם, והרבה מאוד אנשים בחובות."
6. תקציב המדינה וחקיקה נלווית:
תקציב המדינה. הגירעון החמור בו אנו נמצאים מהווה נימוק והצדקה בעיני הממשלה לקיצוצים ופגיעות באוכלוסיות המוחלשות, בניגוד למתבקש של הוספת תמיכה לאוכלוסיה בשעה קשה זו.
א. הגדלת התשלום בגין תרופות בסל מ20 ל23.5 ש"ח בגין כל חפיסת תרופה, זאת כאשר אין כללים המקנים פטור מתשלום זה לאוכלוסיות החיות בעוני (למעט קבוצות מוגבלות, ובעיקר באמצעות תקרה רבעונית לחולים כרוניים). על מנת להקטין את הפגיעה החמורה הצפויה, של צמצום צריכת תרופות בקרב אוכלוסיות מוחלשות, יש לקבוע בדין קבוצות של זכאים לפטור חלקי או מלא מתשלום בגין תרופות, לרבות על מקבלי הבטחת הכנסה, מזונות, נכה נזקק, וכן מטופלי רווחה אשר מנהל/ת לשכת הרווחה העירונית יאשר כי הם מעוטי יכולת לצורך רכישת תרופות.
ב. אגרה חדשה לטיפול נפשי בקופות החולים. זוהי הוצאה ניכרת עבור מי שעניים עד כדי כך שאין להם מנוס אלא להמתין זמן ממושך ביותר לאיש/אשת טיפול עובד קופת חולים, ואשר קיבלו עד היום טיפול ללא תשלום - וכעת יידרשו לשלם 35 ש"ח לטיפול!
• כפי שהועלה מתזכיר החוק של משרד האוצר ומהדוח השנתי של ביטוח לאומי, החל משנת 2026 יהיו העלאה בתשלום דמי הבריאות לביטוח לאומי ושינוי בחישוב, כך שמדרגת השכר המופחתת תוצמד למדד המחירים לצרכן ולא לשכר הממוצע. שינוי זה עלול לגרום לכך שעובדים בשכר נמוך ימצאו עצמם במדרגת השכר הרגילה, וייאלצו לשלם דמי ביטוח לאומי בשיעור גבוה יותר, דבר שמעמיק את נטל התשלומים על השכבות החלשות במיוחד, ויוביל לשחיקה הדרגתית של מדרגות השכר המופחתות.
• הקפאת מענק עבודה: שיעור העובדים בשכר נמוך בישראל גבוה בהשוואה בינלאומית, ומענק עבודה אמור לעודד תעסוקה ולהקל על העוני של עובדים בשכר נמוך - אולם התקציב הנוכחי מבקש להקפיא הן את הסכום והן את התקרה, ובכך ליצור תמריץ שלילי לעבודה באוכלוסיית העובדים העניים ביותר.
7. ביטחון תזונתי:
המלחמה ועליית המחירים הקשו על רבים לרכוש מזון בכמות ובאיכות מספיקים.
א. הדבר נכון במיוחד בחברה הבדואית בנגב. יצא בעניין זה מחקר חדש של פורום דו קיום ומרכז אדוה על אי ביטחון תזונתי בקרב ערבים/ות בדואים/ות המתגוררים בכפרים בלתי מוכרים בנגב:
העלאת מחירי המזון יחד עם אובדן מקומת התעסוקה ומצב המלחמה גרמו למשפחות רבות תסכול וסבל רב בשאלה כיצד ניתן לדאוג לספק מצרכים בסיסים למשפחות גדולות, שלמות או עם כמה ילדים.
ב. ארגוני חברה אזרחית המספקים מזון תיארו עלייה ניכרת במספר הפניות אליהם בעקבות המלחמה.
8. מפונים:
ניתנו מענים רבים למפונים והתקיימו דיונים בסוגיות ספציפיות, אולם נבקש להתייחס למספר סוגיות שלדעתנו עודן "פתוחות".
א. במקרים רבים, ועל אף שמשרד הרווחה והביטחון החברתי פעל רבות ובמהירות כדי לפנות מסגרות דיור שנמצאות בדרום הארץ ובצפונה, בחלק גדול פונו אנשים בקהילה למקומות רחוקים ומפוזרים. כך נותקו מסביבתם ובתוך כך הורחקו מגורמי תמיכה בלתי פורמליים (בין היתר שכנים, קרובי משפחה, מכרים וכדו').
ב. אין מיפוי מלא של המפונים, ופיזורם הנרחב מקשה על מתן מענים. יש צורך בהמשך מיפוי וחיפוש אנשים ש"נפלו בין הכסאות".
ג. ישנם אנשים שהמדינה לא פינתה - אף שהיתה צריכה לעשות כן - כדוגמת תושבי חלק מיישובי המועצה האזורית גליל, כמו כפר בלום. הם חיו חיים-לא-חיים תחת אש זמן רב, וכעת בשיקום יש לבחון מה צרכיהם ולהשקיע משאבים בשיקומם.
ד. ישנם אנשים שהתפנו לבד - שלא בהוראת הממשלה. יש למפותם ולבדוק אילו מענים ניתן לתת להם, בייחוד שלא קיבלו בשל התרחקותם. כך מספרת פעילה:
"יש בעיה גדולה של מי שעברו מהמקום בגלל הטראומה, בלי פינוי של המדינה. אין להם עזרה, והם מגיעים למקומות שלא ערוכים לסייע להם. לדוגמא הבת שלי עברה לבאר שבע -ושם אין בכלל טיפולים לעזור לה."
ה. פינוי ממושך והעברת מרכז חייהם של מופנים, לרב יותר מפעם אחת, פגעו פגיעה ישירה במערכת החברתית שלהם. החזרתם כרוכה בבניית מסגרת עוטפת ותומכת, הן כלכלית והן חברתית, עד לחזרה לשגרה. יש להשקיע בעבודה קהילתית על מנת לתמוך בשיקום הקשרים והשייכות של התושבים.
"המצב של המפונים הוא אי ידיעה קשה, וצורך כל הזמן בלהתארגן מחדש."
סיכום
על המדינה להשקיע בשמיעת הקולות הרבים של האנשים החיים בעוני שנפגעו מהמלחמה, למפות את החוסרים ולקבל החלטה ערכית של השקעה באוכלוסיה זו. אוכלוסיה שנפגעה איננה ממצה את זכויותיה ואינה יכולה לקבל די מענים בלא חיזוק מערכות המדינה, ובראשן הרווחה.
___
מלחמה, פריפריה, עוני, רווחה, בריאות, חינוך, מיגון, תעסוקה, תקציב, ביטחון תזונתי, מפונים, פורום למאבק בעוני