המודל המקראי להלוואה: הלוואה במקרא היא מצווה – " אִם-כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת-עַמִּי, אֶת-הֶעָנִי עִמָּךְ". הלוואה, בניגוד לצדקה, משדרת אמונה ביכולתו של העני להשתקם ולהחזיר את הכסף.
ההלוואה, מטבע הדברים, אסורה בריבית ובנשך: "לֹא-תִהְיֶה לוֹ, כְּנֹשֶׁה". המצווה של המלווה מתבטאת בסיכון לגבות חזרה את הכסף. ההלוואה יכולה להפוך לצדקה בבוא השמיטה. במוצאי שנת השמיטה חובות שלא הוחזרו – מושמטים והופכים לרכוש הלווה.
המשנה במסכת שביעית מבדילה בין הלוואה זו של עזרה לחלש לבין מתן אשראי מסחרי, כמו קנייה בהקפה או תשלומי משכורת ופוסקת כי "הַקָּפַת הַחֲנוּת, אֵינָהּ מְשַׁמֶּטֶת, וְאִם עֲשָׂאָהּ מִלְוָה, הֲרֵי זֶה מְשַׁמֵּט. שְׂכַר שָׂכִיר, אֵינוֹ מְשַׁמֵּט, וְאִם עֲשָׂאוֹ מִלְוָה, הֲרֵי זֶה מְשַׁמֵּט".
בעיית "מודרי ההלוואה" ופתרונה: בשלהי בית שני, כחלק מהתפתחות הכלכלה, נוצרה בעיה של "מודרי הלוואה". העניים לא הצליחו לקבל הלוואות בגלל החשש של המלווים לאבד את כספם במוצאי שביעית.
הלל הזקן התקין את פתרון ה"פרוזבול" כדי "שלא תנעל דרך בפני לווין". הפתרון עקף את מנגנון שמיטת הכספים ובכך נמנעה סגירת דלת הלוואות. המודל המקראי נשמר, למרות המחיר ההלכתי הכבד. נדגיש כי עדיין השוק היה נטול ריבית ולא היה למלווה דרכים להרוויח מהכסף הנזיל ולכן הסרת הסיכון מהחזר ההלוואה אפשר את המשך מודל ההלוואה התומכת.
המודל המודרני להלוואה: בימינו, אשראי וריביות הם חלק בלתי נפרד מהכלכלה. המשק המודרני זקוק לאשראי כמנוף לצמיחה והתפתחות והוא חלק אינטגראלי מהחיים בכל שכבות האוכלוסייה. למעט גמ"חים פרטיים המוגבלים מאוד מטבעם, כל ההלוואות הם במודל מסחרי ולא רק "הקפת החנות" או "שכר השכיר". לשם עידוד וקיום האשראי - ההלוואות כוללות ריביות והצמדה כדי להבטיח את הסיכונים ולהפיק רווח לגופים המסחריים המעניקים את האשראי. ככלל, עצם קיום הריבית במשק מחייב את הלווה לפצות על הפסד הריבית של המלווה אילו היה משקיע את הכסף באפיקים אחרים. ככל שההלוואות בסיכון גבוה יותר כך גובה הריביות גבוה יותר ובאופן פרדוקסלי ככל שמצבו הכלכלי של דורש ההלוואה חלש יותר הוא ישלם יותר על ההלוואות. מבחינה הלכתית ההלוואות המסחריות כיום דומות יותר להשכרת כסף מאשר להלוואה (וזו הסיבה המרכזית להיתר ההלכתי ללקיחת ריבית בגופים חוץ בנקאיים בהם אין "היתר עסקה") .
בעיית "מודרי הלוואה: כיון שמודל מתן ההלוואות המודרני הפוך מהמודל האוטופי המתואר במקרא המצב הוא שהאנשים היותר מוחלשים במדינת ישראל, אלו שאין להם רכוש רב ויכולת להציג ערבויות, מודרים משוק האשראי ואין ביכולתם לקבל הלוואות כלל אפילו בריבית המקסימלית המותרת על פי החוק.
מכאן קצרה הדרך, כאשר מגיעים מים עד נפש, ללקיחת הלוואות בשוק האפור, דרך מסוכנת ש"רוב באיה לא ישובון". הלוואות שוק אפור כוללות נשך, קנסות וריביות שלא ניתן לצאת מהם. אף גורם אזרחי לא מצליח לשקם משפחה שהסתבכה עם גורמים עבריינים.
הפתרון: פתרון הבעיה מחייב לעשות "מעשה הלל" - נשיא ישראל ולאפשר קיום הלוואות ל"מודרי האשראי". המקבילה לסמכויות נשיא ישראל כיום היא מדינת ישראל ומשרד האוצר. חובה על המדינה להתערב בכשל השוק ולהקים קרן מיוחדת למודרי אשראי שתעניק הלוואות בתנאים נוחים למשפחות המוחלשות לצרכים הכרחיים ודחופים. המצב קשה שבעתיים כיום בתקופת הקורונה.
אנו נמצאים בשנת השמיטה, אין נכון מזמן זה לממש את רוח תורת ישראל וחכמיה במתן הלוואות מותאמות לעניים שעמנו. פתחנו בפסוק "אִם-כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת-עַמִּי", אם נקיים חברה חומלת נזכה שיקויים בנו גם הפסוק הסוגר: "וְהָיָה כִּי-יִצְעַק אֵלַי, וְשָׁמַעְתִּי כִּי-חַנּוּן אָנִי".
___
מודרי אשראי, מכתב רבנים, קרן, הלוואות
ההלוואה, מטבע הדברים, אסורה בריבית ובנשך: "לֹא-תִהְיֶה לוֹ, כְּנֹשֶׁה". המצווה של המלווה מתבטאת בסיכון לגבות חזרה את הכסף. ההלוואה יכולה להפוך לצדקה בבוא השמיטה. במוצאי שנת השמיטה חובות שלא הוחזרו – מושמטים והופכים לרכוש הלווה.
המשנה במסכת שביעית מבדילה בין הלוואה זו של עזרה לחלש לבין מתן אשראי מסחרי, כמו קנייה בהקפה או תשלומי משכורת ופוסקת כי "הַקָּפַת הַחֲנוּת, אֵינָהּ מְשַׁמֶּטֶת, וְאִם עֲשָׂאָהּ מִלְוָה, הֲרֵי זֶה מְשַׁמֵּט. שְׂכַר שָׂכִיר, אֵינוֹ מְשַׁמֵּט, וְאִם עֲשָׂאוֹ מִלְוָה, הֲרֵי זֶה מְשַׁמֵּט".
בעיית "מודרי ההלוואה" ופתרונה: בשלהי בית שני, כחלק מהתפתחות הכלכלה, נוצרה בעיה של "מודרי הלוואה". העניים לא הצליחו לקבל הלוואות בגלל החשש של המלווים לאבד את כספם במוצאי שביעית.
הלל הזקן התקין את פתרון ה"פרוזבול" כדי "שלא תנעל דרך בפני לווין". הפתרון עקף את מנגנון שמיטת הכספים ובכך נמנעה סגירת דלת הלוואות. המודל המקראי נשמר, למרות המחיר ההלכתי הכבד. נדגיש כי עדיין השוק היה נטול ריבית ולא היה למלווה דרכים להרוויח מהכסף הנזיל ולכן הסרת הסיכון מהחזר ההלוואה אפשר את המשך מודל ההלוואה התומכת.
המודל המודרני להלוואה: בימינו, אשראי וריביות הם חלק בלתי נפרד מהכלכלה. המשק המודרני זקוק לאשראי כמנוף לצמיחה והתפתחות והוא חלק אינטגראלי מהחיים בכל שכבות האוכלוסייה. למעט גמ"חים פרטיים המוגבלים מאוד מטבעם, כל ההלוואות הם במודל מסחרי ולא רק "הקפת החנות" או "שכר השכיר". לשם עידוד וקיום האשראי - ההלוואות כוללות ריביות והצמדה כדי להבטיח את הסיכונים ולהפיק רווח לגופים המסחריים המעניקים את האשראי. ככלל, עצם קיום הריבית במשק מחייב את הלווה לפצות על הפסד הריבית של המלווה אילו היה משקיע את הכסף באפיקים אחרים. ככל שההלוואות בסיכון גבוה יותר כך גובה הריביות גבוה יותר ובאופן פרדוקסלי ככל שמצבו הכלכלי של דורש ההלוואה חלש יותר הוא ישלם יותר על ההלוואות. מבחינה הלכתית ההלוואות המסחריות כיום דומות יותר להשכרת כסף מאשר להלוואה (וזו הסיבה המרכזית להיתר ההלכתי ללקיחת ריבית בגופים חוץ בנקאיים בהם אין "היתר עסקה") .
בעיית "מודרי הלוואה: כיון שמודל מתן ההלוואות המודרני הפוך מהמודל האוטופי המתואר במקרא המצב הוא שהאנשים היותר מוחלשים במדינת ישראל, אלו שאין להם רכוש רב ויכולת להציג ערבויות, מודרים משוק האשראי ואין ביכולתם לקבל הלוואות כלל אפילו בריבית המקסימלית המותרת על פי החוק.
מכאן קצרה הדרך, כאשר מגיעים מים עד נפש, ללקיחת הלוואות בשוק האפור, דרך מסוכנת ש"רוב באיה לא ישובון". הלוואות שוק אפור כוללות נשך, קנסות וריביות שלא ניתן לצאת מהם. אף גורם אזרחי לא מצליח לשקם משפחה שהסתבכה עם גורמים עבריינים.
הפתרון: פתרון הבעיה מחייב לעשות "מעשה הלל" - נשיא ישראל ולאפשר קיום הלוואות ל"מודרי האשראי". המקבילה לסמכויות נשיא ישראל כיום היא מדינת ישראל ומשרד האוצר. חובה על המדינה להתערב בכשל השוק ולהקים קרן מיוחדת למודרי אשראי שתעניק הלוואות בתנאים נוחים למשפחות המוחלשות לצרכים הכרחיים ודחופים. המצב קשה שבעתיים כיום בתקופת הקורונה.
אנו נמצאים בשנת השמיטה, אין נכון מזמן זה לממש את רוח תורת ישראל וחכמיה במתן הלוואות מותאמות לעניים שעמנו. פתחנו בפסוק "אִם-כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת-עַמִּי", אם נקיים חברה חומלת נזכה שיקויים בנו גם הפסוק הסוגר: "וְהָיָה כִּי-יִצְעַק אֵלַי, וְשָׁמַעְתִּי כִּי-חַנּוּן אָנִי".
___
מודרי אשראי, מכתב רבנים, קרן, הלוואות