מסמך זה כולל תמצית, ניתוח והמלצות עיקריות להתמודדות עם אי הביטחון התזונתי החמור הקיים בישראל.
החלק הראשון מתייחס להיבטים הקשורים ישירות לאי-ביטחון תזונתי, הן בראייה רחבה ואסטרטגית והן בהצעות קונקרטיות לתקציב 2023-2024.
החלק השני מתייחס לקורלציה בין עוני ואי-ביטחון תזונתי, ולהצעות הקשורות בהפחתת העוני כחלק מהצעדים למיגור אי-הביטחון התזונתי.
תקציר מנהלים
חלק א' – אי-ביטחון תזונתי
מבוא: תמורות במדיניות בישראל ובעולם
אנו, ארגוני חברה אזרחית, הנאבקים לקידום הביטחון התזונתי של אזרחי ואזרחיות ישראל וכלל התושבים החיים בתחומה, ממליצים לממשלה ליטול אחריות על רווחתם בתחום התזונתי: להתמודד עם אי-הביטחון התזונתי ולתקצב כראוי את הפעילות להפחתתו.
אנו מברכים על ההסכם הקואליציוני הכוללת תוספת דרמטית של 1.1 מיליארד ₪ לבסיס התקציב בתחום הביטחון התזונתי, ורואים בכך הישג היסטורי, המשנה כליל את פניו של התחום.
תוספת זו מזמנת הזדמנות לתפנית נוספת, שאינה רק כמותית אלא גם איכותית, בפעולת הממשלה בתחום מערכות המזון. זאת, לא רק במסגרת שגרת "עוד מאותו דבר", אלא תוך חתירה לשינוי ממעלה שנייה.
"ביטחון תזונתי" הוא גישה סדירה – פיזית וכלכלית - למזון בריא ומספק המאפשר חיים פעילים ובריאים. שלילתו היא המושג "אי-ביטחון תזונתי", המתאר היעדר גישה סדירה למזון ראוי. בפסגת המזון העולמית ב-1996 הוגדרה הזכות לביטחון תזונתי והגדרה זו אושררה על ידי מדינות רבות ובהן ישראל. ההגדרה אינה מתייחסת רק לערך הקלורי של המזון ולא רק לתחושת שובע, אלא לתזונה בריאה ובת קיימא, המאפשרת חיים פעילים ובריאים, המספקת את מכלול הרכיבים התזונתיים החיוניים למניעת מחלות, קידום בריאות ומיצוי הפוטנציאל התפקודי של האדם.
משתנים רבים עלולים לערער ולהחמיר את אי-הביטחון התזונתי. לכן, בימים אלה אנו מודאגים מהשפעת המלחמה באוקראינה, שהביאה לעליית מחירי החיטה והמזון לבעלי חיים, ועלייה כללית של יוקר המחייה. זאת, כאשר עדיין לא נעלם איום מגפת הקורונה והשפעתה הקשה על אי-הביטחון התזונתי ומשברי האקלים פוגעים בכל מקום בעולם ומסכנים את תפוקת ואיכות גידול המזון גם במדינות מהם ישראל מייבאת חלק גדול מהמזון שלה.
בראייה אסטרטגית, משבר האקלים הוא נושא מרכזי שמחייב התייחסות בקביעת מדיניות וצעדים להבטחת הביטחון התזונתי. בשנים האחרונות מדינות באירופה ומדינות מערב נוספות נעות לעבר מערכות מזון משוכללות אשר עושות שימוש יעיל וחסכוני בקרקע ובמים, מקפידות על יעילות אנרגטית, על ניצול אנרגיות מתחדשות ועל צמצום פליטות הפחמן ומכוונות לטרנספורמציה במערכות המזון לבריאות וברות קיימא כיום ולעתיד הקרוב והארוך.
המצב בישראל
סקר ביטחון תזונתי של המוסד לביטוח לאומי, המתייחס לשנת 2021 ודו"ח העוני האלטרנטיבי של ארגון לתת מדצמבר 2022 מצביעים על חומרת מצב אי-הביטחון התזונתי בארץ. המדידה מבוססת על מדד ה־ USDA (משרד החקלאות האמריקאי) המקובל במדינות מפותחות, וגם בישראל.
תמונת המצב חמורה ביותר: לפי הערכת המוסד לביטוח לאומי לשנת 2021, 18.1% מהמשפחות בישראל חיות באי-ביטחון תזונתי, ו- 26.3% מהילדים בישראל חיים באי-ביטחון תזונתי. 9.3% מהמשפחות חיות באי-ביטחון תזונתי חמור. לפי הערכת לתת, שיעור אי-הביטחון התזונתי בקרב משפחות גבוה בשלושה אחוזים ומגיע ל- 21.1%.
ביטוח לאומי 2021 משפחות ילדים
אי-ביטחון תזונתי מתון 257,000 8% 348,000 11%
אי-ביטחון תזונתי חמור 265,000 8.2% 317,000 10.1%
סה"כ באי-ביטחון תזונתי 522,000 16.2% 665,000 21.1%
ארגון לתת 2022 משפחות ילדים
אי-ביטחון תזונתי מתון 367,650 11.4% 483,193 15.3%
אי-ביטחון תזונתי חמור 312,825 9.7% 601,058 19.1%
סה"כ באי-ביטחון תזונתי 680,475 21.1% 1,084,251 34.4%
העלות הנדרשת למיגור אי-הביטחון התזונתי
עלות סל המזון להבטחת התזונה הבסיסית הנדרשת לקיום מאוזן ותקין על מנת להיות במצב של ביטחון תזונתי, באחת מרשתות השיווק הזולות ביותר, בהתאם להמלצות משרד הבריאות (קשת המזון החדשה), עומדת על 3,431 ₪ לחודש, למשפחה בת חמש נפשות, לפי בדיקה שערך ארגון לתת בספטמבר 2022.
ממוצע שערכנו על פי סקר ההוצאות של הלמ"ס (2019) ונתוני דו"ח העוני האלטרנטיבי של ארגון לתת (2022) ההוצאה בפועל של משפחות מוחלשות על מזון עומדת על 2,084 ₪ בלבד.
"קו הרעב", היינו הסכום הבסיסי אותו המשפחות צריכות להוציא על מנת להיות בביטחון תזונתי, עומד כאמור על 3,431 ₪. הפער אם כך בין ההוצאה בפועל על מזון לבין ההוצאה הנדרשת, עומד על 1,347 ₪ בממוצע. בכדי להעניק ל-265,000 המשפחות הנמצאות באי ביטחון תזונתי חמור ע"פ המוסד לביטוח לאומי, מזון בשווי הסכום שחסר להן בחודש, היינו 1,347 ₪. התקציב הנדרש למיגור הבעיה עומד על 4.3 מיליארד ₪ בשנה.
הפער בין הצורך לבין התקציב הממשלתי המוקדש למענה הוא בלתי נסבל, כאשר נטל המימון ומתן הסיוע נופל לכן על ארגונים וולונטאריים. אמנם תקציב של כמיליארד ורבע ₪ עוזר להבטחת ביטחון תזונתי של חלק מהאוכלוסייה הנזקקת, אך עדיין אין זה פתרון כולל.
עיצוב המדיניות: עת לתוכנית לאומית
הגיע הזמן שהממשלה תקבל את מלוא האחריות לקיום הזכות הבסיסית לביטחון תזונתי, ותיאבק בעוני ובאי-הביטחון התזונתי של רבים כל כך, וזאת שלא תוך הישענות על נדבנים.
בד-בבד הגיע הזמן שהעיסוק בביטחון תזונתי ייעשה כפי שנהוג כיום במערב, בראייה כוללת ובהקשר רחב המתייחס לבריאות המזון ולערכיו התזונתיים, להצלת מזון, וכן ליעילותן וליציבותן של מערכות המזון בעשורים הבאים, לנוכח משבר האקלים ומגוון אתגרי הסביבה והתמורות הטכנולוגיות.
"המועצה הארצית לביטחון תזונתי" הינה הגורם המקצועי המרכזי לקידום התחום. על הממשלה לתקצב אותה באופן שיאפשר לה לבנות תוכנית לאומית אסטרטגית כוללת – כלומר למפות צרכים, לחקור ולפתח מענים, לתכנן להמליץ ולקדם את פעילות הממשלה בתחום. כמו כן יש לפעול לחיזוקה לרבות בתיקוני חקיקה אשר יכללו במועצה נציגי משרדים חסרים.
המלצות כלליות:
עקרונות ואסטרטגיה
1. קביעת יעדים: על הממשלה לקבוע יעדים מוגדרים להפחתת אי-הביטחון התזונתי כבר בשנת 2023.
2. מחוייבות: לקיחת אחריות ממשלתית על מיגור אי-הביטחון התזונתי, שהוא הסממן החמור ביותר של עוני, וקביעת מדיניות לאומית לצמצום ממדיו.
3. תכלול: משרד הרווחה והביטחון החברתי - יתכלל את כלל צעדי המדיניות המקדמים ביטחון תזונתי, ואת כלל תקציבי המשרדים השונים המוקדשים לנושא, בסיוע המועצה הארצית לביטחון תזונתי.
4. תכנון מדיניות: ראוי שהמועצה הארצית לביטחון תזונתי, הפועלת כיועצת לשר הרווחה ולממשלת ישראל, תזכה לתקציב הולם שיאפשר קידום מחקר מקצועי אודות סוגיית הביטחון התזונתי, לרבות מחקרי עומק של הבעיה ובפרט מיפוי מפורט של צרכיהן של אוכלוסיות שונות והתווית הדרכים למתן מענים מותאמים בקבוצות אוכלוסין וקהילות שונות. לאור משברי האקלים והסיכון הגובר למשבר מזון גלובלי חיוני שהתכנון הממשלתי יתייחס גם לסיכונים לעליות מחירי המזון ואף חסר מזון גלובלי בהתאם לפגיעת משברי האקלים במדינות מפתח ליבוא מזון לישראל כבר בתקופה הקרובה, ותחזק את חוסנה של מערכת המזון הישראלית.
5. מענים לקהלי יעד: המועצה תחקור ותפתח מענים ספציפיים מותאמים לאוכלוסיות נזקקות במיוחד ולאוכלוסיות קצה, לרבות תושבי הכפרים הבלתי מוכרים בנגב, האזרחים הערבים, נשים עניות בהריון ובלידה וילדיהן, חסרי בית, אסירים משוחררים, מתמכרים, שורדי/ות זנות, אנשים עם מוגבלות בקהילה ואנשים עם צרכים רפואיים ספציפיים, ותקדם את תכנונם תקצובם ומימושם.
6. מדיניות שינוי כולל מחקר וחדשנות במערכות מזון: הממשלה תקים ועדה בינמשרדית שתתווה אסטרטגיה לאומית למערכות מזון, לרבות למתן מענה הולם ארוך-טווח לביטחון תזונתי, הבטחת מזון בריא ומקיים לכלל האוכלוסיות, הגברת הצלת מזון ומניעת אבדן מזון, ולצמצום פליטות גזי חממה לאטמוספירה. הממשלה תקים מרכז מחקר ממשלתי לקידום תמורה מכוונת מדורגת במערכות מזון, תוך השתלבות במגמה הבינלאומית המוצאת ביטוי בתוכנית האירופית 2030 FOOD .
7. שיתוף ציבור בהחלטות: חשוב שהמועצה הארצית לביטחון תזונתי תקיים תהליך כולל של שיתוף הציבור בתהליך קבלת ההחלטות בנושא תמיכה בביטחון תזונתי של אזרחי ישראל, ותדאג לייצוג הולם של הקבוצות הפגיעות באוכלוסייה.
8. שקיפות ושוויון: משרדי הממשלה המופקדים על הנושא יקבעו קריטריונים שוויוניים ושקופים למתן המענים לאוכלוסיות השונות הסובלות מאי-ביטחון תזונתי, לרבות למתן תווי מזון, המבוססים על אמות מידה בינלאומיות מוכרות לזיהוי ואיתור כלל היחידים והמשפחות המצויים באי-ביטחון תזונתי ולאספקה שוויונית של המענים.
9. אמינות ויעילות, מחקר והערכה מלווה: לנוכח שינוי מתכונת הסיוע, והיקף המשאבים הצפוי להיות מושקע בתחום, מתחייבת הערכה מקצועית מעצבת, שתשפר את איכות המענים הניתנים, ותאפשר מידה רבה יותר של דיוק בהגשת הסיוע, במיצוי הזכויות, בפרישה לכלל הזכאים ועוד. חשוב להבטיח אמינות ושקיפות של המידע לכלל הציבור, כאמצעי לציון ההישג אך גם לשיפור בעתיד.
מהלכים מרכזיים מומלצים במסגרת האסטרטגיה הלאומית
1. תקצוב: אנו מברכים על ההחלטה להגדיל את התקציב הלאומי למאבק באי-ביטחון תזונתי בסך מילארד ומאה מיליון ש"ח לשנה. אנו סבורים שיש להוסיף לתקציב משרד הרווחה והביטחון החברתי 250 מיליון ₪ בבסיס התקציב למילוי הצרכים הנמנים במסמך זה.
2. הכפלת תקציב המיזם לביטחון תזונתי, והתאמתו (כמו גם ערוצי סיוע אחרים) למספר הנפשות במשפחה.
3. תיקון החוקים באופן שקצבאות הבטחת הכנסה ונכות יוסיפו סכום בגין כל ילד, ולמזער לתקן את חוק הבטחת הכנסה, בהוספת דרגה או דרגות נוספות בגין כל ילד נוסף במשפחה –סכום נוסף של 737 ₪ (עלות סל מזון בריא לילד) או לפחות – סכום ההפרש הקיים בהבטחת הכנסה כיום במעבר מילד אחד לשני ילדים - 451 ₪.
4. הגדלת מספר התלמידים הנהנים מהזנה בבתי הספר בחינוך הכללי, בחינוך הערבי ובחינוך החרדי, לרבות מוסדות המוכש"ר והפטור. כמו כן מימון הזנה ל- 25 אלף תלמידים בתי הספר העל-יסודיים לילדים בסיכון, כמפורט להלן.
ביטחון תזונתי ובריאות
לאי-ביטחון תזונתי פנים רבות, והוא יכול לבוא לידי ביטוי באוכלוסייה הסובלת מתת משקל, עודף משקל ואף משקל תקין. לצריכה מרובה של מזונות אולטרה מתועשים, עתירי קלוריות ורכיבים מזיקים ודלה ברכיבים תזונתיים חיוניים השלכות מרחיקות לכת על בריאות האוכלוסייה, תחלואה ותמותה. למשל, בעוד ששיעור הסוכרת בקרב כלל האוכלוסייה הוא כ-9%, שיעורה באוכלוסייה במצב סוציואקונומי נמוך הינו 25%. בעיות רפואיות הנובעות מתזונה לא ראויה מהוות נטל בריאותי וכלכלי עצום על החולים, על מערכת הבריאות ועל החברה בכללותה. ההוצאות הכלכליות הנובעות מהשמנה בלבד מוערכות כיום בכ-20 מיליארד שקל בשנה. לאור זאת, ההפרדה בין תמיכה במזון לקיום ביטחון תזונתי לבין החובה החברתית, הבריאותית והכלכלית לספק תזונה וסל מזון בריאים, טומנת בחובה האצת מעגל הקסמים השלילי של אי-ביטחון תזונתי – תחלואה – הדרדרות בריאותית - הדרדרות כלכלית וחוזר חלילה.
תשומת לב מיוחדת יש להקדיש לתזונה בשלבים הראשונים של החיים. הקשר בין המצב התזונתי של האם טרום הריון, בהריון ובתקופת ההנקה ואחריה, לבריאותו של התינוק בלידתו, בינקותו ולאורך חייו, מחייב להכליל את הזכות למזון בריא על הנשים בגילאי הפריון למען בריאותן הן, אך לא פחות מכך, למען בריאות הדור הבא וההון האנושי לדורות הבאים.
השקעה בתזונה מיטבית, בפרט ב 1000 הימים הראשונים של החיים, הינה אחת ההשקעות הטובות ביותר האפשריות למדינה מבחינת התמורה להשקעה. השקעה כזו תמנע את ההשלכות ההרסניות ארוכות הטווח של אי-ביטחון תזונתי ותאפשר לכלל הילדים לגדול לבריאות, לרכוש השכלה ולהניב תועלות כלכליות וחברתיות לכלל החברה והמדינה.
הצעה לתוכנית פיילוט : שילוב חלוקת תוצרת חקלאית עם חינוך להרגלי תזונה בריאים
מטרות:
1. הגדלת צריכת מגוון התוצרת הבריאה המוצלת על ידי לקט וארגוני הצלת מזון אחרים.
2. מניעת בזבוז בקרב מקבלי התוצרת, עמותות ונתמכים
3. שיפור הרגלי תזונה בקרב אוכלוסיות חלשות באמצעות דיאטניות שיוכשרו לכך
חלוקת מארזים המכילים תוצרת חקלאית בשילוב הדרכה וכלים לשימוש נכון במגוון התוצרת המועברת, תגביר את ההשפעה הבריאותית ותבטיח שימוש נכון בכל התוצרת ומניעת בזבוז. להטמעת התנהגויות אכילה נכונות בגיל צעיר, השפעה מכרעת על הבריאות למשך דורות קדימה. זאת, במקביל לתרומת התוכנית להצלת מזון.
המלצות
1. להבטיח נגישות כלכלית לסל המזון הבריא הבסיסי ובר הקיימא המומלץ של משרד הבריאות לכל אזרחי המדינה.
2. להכניס לפיקוח את מחירי המזונות הבריאים היסודיים.
3. להנהיג כלים להנגשת סל המזון הבריא הבסיסי, לרבות מזון לתינוקות, כמו פיקוח על מחירי סל המזון הבריא הבטחת החקלאות הישראלית תוך תימרוץ גידול מזונות הליבה הבריאה, סבסוד ומע"מ דיפרנציאלי.
4. להקצות 1 מיליון ₪ לשנה למימון תוכנית בריאות לילדים מאוכלוסיות מוחלשות במערכת החינוך, תוך מינוף תקציבי והערכה מחקרית, לפי הצעת הפיילוט שלמעלה, בחמישה בתי ספר בסך מיליון ₪ לשנה.
5. להפיק לקחים ממיזם התמ"ל, שהופעל בשנה האחרונה בידי אש"ל-חב"ד, ולהוציא לפועל תוכנית לאומית לביטחון תזונתי לאימהות, תינוקות וילדים כדוגמת ה WIC האמריקאית, ובכלל זאת כרטיס לרכישת סל מזון בריא בסיסי, בר קיימא ומותאם תרבותית בשילוב טיפול והדרכה בידי תזונאיות לאורך 1000 הימים הראשונים. הפיילוט יתוכנן תוך שיתוף הציבור וארגוני חברה אזרחית על מנת לכלול בו את צרכי ומאפייני מגוון קבוצות האוכלוסייה.
6. מומלץ לאמץ את "נוהל חלוקת מזון או שווה ערך בתוכניות תמיכה תזונתית" של משרד הבריאות, כבסיס לכל מדיניות של ביטחון תזונתי מבחינת הרכב סלי המזון לרכישה מכרטיסים נטענים או לחלוקת מזון בעין.
הצלת מזון
על פי אומדני הדו"ח הלאומי לאובדן מזון והצלת מזון לשנת 2021, כ-37% מהמזון המיוצר בישראל הולך לאיבוד לאורך שלבי הייצור, ההפצה, הקמעונאות והצריכה, כ-2.6 מיליון טון מזון בשנה בשווי של כ-21.3 מיליארד ₪, המהווים 1.4% מהתוצר הלאומי. לאבדן המזון השלכות ישירות על יוקר המחייה, על הסביבה, ועל בריאות האנשים.
מתוך סך האובדן המפורט לעיל ניתן להציל - 1.1 מיליון טון מזון, בשווי 7.5 מיליארד ₪. כדי לסגור את פער אי-הביטחון התזונתי בישראל נדרש להציל 20% מהמזון האבוד, בשווי 3.3 מיליארד שקל. הצלת מזון מאפשרת לעשות זאת בעלות של 0.9 מיליון שקל בלבד.
צעד כזה טומן בחובו יתרונות בתחומים רבים:
• שיפור בריאות האוכלוסייה ומניעת מחלות כרוניות המעמיסות על מערכת הבריאות והרווחה.
• הפחתת יוקר המחייה ושיפור פריון העבודה.
• חיסכון כלכלי בהיקף גדול לתקציב המדינה ולמשק.
• ניצול יעיל של משאבי סביבה שהושקעו בייצור המזון, צמצום פליטת מזהמים וגזי חממה ומניעת בזבוז משאבי ייצור נוספים כמו קרקע ומים המצויים במחסור, כמו גם חסכון בעלויות טיפול בפסולת.
הממשלה חייבת ליטול הובלה על מנת לחסוך בתקציב, לצמצם את בעיות הביטחון התזונתי, למזער את הפגיעה במשאבי הטבע ולמנוע פליטות גזי חממה. והכל, בעלויות פעוטות ביחס לתועלות.
המלצות:
1. על המדינה להנהיג ולאכוף חובת הצלת מזון במשרדי ממשלה, בחברות ממשלתיות ובגורמים הניזונים מתקציב ממשלתי, לרבות גורמים המתקשרים עם המדינה במכרזים.
2. על המדינה לתמוך בהצלת מזון הן באופן ישיר - באמצעות תמיכה בגופים מצילי מזון, והן באופן עקיף, ע"י תמרוץ תורמי המזון לתת את העודפים שממילא מצויים ברשותם, באמצעות פיצוי ישיר, העלאת שיעור זיכוי המס, תמיכה בתשתיות המאפשרות הצלת מזון (כגון מקררים ומשאיות קירור) וכיו"ב.
3. על מנת לתכלל את המהלכים הנתונים בסמכותם של משרדי ממשלה רבים, מוצע כי תוכן תוכנית בין-משרדית לקידום הצלת המזון באופן שיביא לידי ביטוי באופן הוליסטי את היתרונות הרבים של הצלת המזון.
4. לשם הכנת התוכנית וקידום מענים ניסיוניים (פיילוט) יוקצו למשרד הרווחה שיוביל את התוכנית, למשרד הכלכלה, למשרד להגנת הסביבה ולמשרד החקלאות, סך של 25 מיליון ₪ - בחלוקה של 10 מלש"ח לשנת 2023 ו-15 מלש"ח לשנת 2024 וכן 50 מיליון ₪ למשרד להגנת הסביבה עבור תמיכה בהצלת מזון באמצעות תמיכה בגופים מצילי מזון, במטרה להפחית עלויות סביבתיות בגין אובדן מזון – טיפול בפסולת, הטמנה ופליטות גזי חממה.
קבוצות אוכלוסייה עם שיעור גבוה של אי-ביטחון תזונתי
תלמידים במערכות החינוך
תלמידים שאינם אוכלים מספיק אינם מתפקדים כנדרש בבית הספר ולימודיהם נפגעים באופן משמעותי. דילוג על ארוחות מביא לקשיים בריכוז, עצבנות, סחרחורת וחרדה. מחסור באוכל לאורך זמן עלול לפגוע בבריאות ורווחת הילד במגוון רחב של היבטים, כמו סיכון מוגבר לדיכאון ומחשבות אובדניות, פיתוח מצבים כרוניים כמו אסתמה ובעיות התנהגות. הפגיעה בריכוז ובמצב הנפשי של התלמידים מקשה עליהם להצליח בלימודים, ומביאה להיעדרויות ובעיות התנהגות עד כדי נשירה מלימודים.
תלמידים בחינוך העל יסודי
מסקרים שנערכו בשנים האחרונות ניתן להעריך כי מתוך 750 אלף התלמידים בכיתות ז'-י"ב, 54-65 אלף תלמידים בחינוך העל-יסודי סובלים ממצוקת רעב. ביניהם, 15-20 אלף סובלים מכך לעתים תכופות. מסקר בני הנוער, ביחס לכלל התלמידים בגילאים הרלבנטיים, עולה כי 39,000 תלמידים רעבים לפעמים, 9,000 רעבים לעתים קרובות ו-6,000 תלמידים רעבים תמיד.
כיום, התלמידים בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה אינם מקבלים כמעט כל מענה ברמה הלאומית. חלק מבתיה"ס העל יסודיים מתמודדים עם אתגר הרעב באופן עצמאי, תוך סיוע מסוים של רשתות החינוך והרשויות המקומיות. המענה שהם מצליחים לתת הינו חלקי ביותר, הן מבחינת כמויות והן מבחינת איכות האוכל המוצע.
עפ"י מחקר שערך ארגון 121, בתיה"ס המושפעים בצורה המשמעותית ביותר מבעיה זו הם בתיה"ס לנוער בסיכון. ישנם כיום 32,200 תלמידים ב-214 מוסדות לימוד לנוער בסיכון. התלמידים והתלמידות שם מתאפיינים בשילוב של מצוקה כלכלית עם קשיים ברמת התפקוד המשפחתי או האישי. מימון תוכנית הזנה לבתי"ס אלו היא צורך דחוף במיוחד, ויישומה אינו מורכב. מספר התלמידים בהם קטן יחסית ושיעור גבוה מהם זקוקים לארוחות. לכן, ניתן להפעיל שם תוכנית מקיפה, ללא הסטיגמה והקשיים החברתיים הנלווים לתוכניות סלקטיביות.
בניגוד לבתיה"ס לנוער בסיכון, בשאר 1,600 מוסדות הלימוד העל יסודיים צרכי ההזנה הדחופים שונים בצורה משמעותית ממוסד למוסד, ונדרש מיפוי של הצרכים בהם לתכנון המענים האפשריים.
בחלק מבתיה"ס לנוער בסיכון, בהם התלמידים מסיימים את הלימודים מוקדם יחסית, הצורך העיקרי הוא בארוחות קלות (למשל כריכים), בדגש על שעות הבוקר. בבתי"ס אחרים, הצורך המשמעותי הוא ארוחה חמה בשעות הצהריים, שמאפשרת לקיים יום לימודים ארוך.
תלמידים בחברה הערבית
יותר מ-50% מהילדים הערבים סובלים מאי-ביטחון תזונתי, והמצב אף החמיר בעקבות מגפת הקורונה. בחברה הערבית, ההזנה ניתנת בשתי תוכניות נפרדות הממומנות חלקית בידי משרד החינוך: מפעל ההזנה בבתי הספר, ותוכניות ניצנים וצילה, המפעילות צהרונים לגילאי 8-3. בפועל מספקות תוכניות אלה פתרון חלקי בלבד הן מבחינת מספר הילדים המקבלים סיוע, והן מבחינת איכות המזון. בנוסף, התקציב אינו מתחלק בצורה שוויונית בין רשויות מקומיות יהודיות לערביות. בעוד הצורך מצביע על חלוקה של לפחות 1/2 מהתקציב לרשויות ערביות, במציאות הן מקבלות רק 1/3 ממנו. הדרישה למימון תואם מהרשויות המקומיות הערביות, הנמצאות באשכולות חברתיים-כלכליים נמוכים, מהווה חסם בפני הפעלת התוכנית. גם האפשרות לפנות להורים להשלמת המימון אינה מועילה ואף מגדילה את הפער בין רשויות מבוססות למוחלשות.
מפעל ההזנה אינו כולל ארוחת בוקר, אף שתלמידים ותלמידות רבים באשכולות 4-1 מגיעים לביה"ס ללא ארוחת בוקר. בנוסף, ההזנה לא ניתנת בכל ימות השנה (בעיה קשה בימי הקורונה). כמו כן, למרות מאמצי משרד החינוך, התפריט הניתן לילדים אינו בריא, מזין וטעים דיו, ואינו מותאם להעדפות התלמידים ולתרבות המזון הערבית.
תלמידים בבתי הספר החרדיים
ברבים ממוסדות החינוך החרדי לא זכאים התלמידים לשירותים בתחום ההזנה. פרויקט ההזנה המעוגן ב"חוק ארוחה יומית לתלמיד תשס"ה- 2005", מתייחס לבתי"ס המקיימים יום חינוך ארוך. ב- 2020/2021 הוחל חוק יום חינוך ארוך על 223 בתי"ס חרדים, ובהם כ- 25% מכלל התלמידים החרדים. בחינוך הממלכתי דתי, לעומת זאת, 32% מהתלמידים זכאים להזנה. לנוכח הפרופיל החברתי-כלכלי של האוכלוסיות, הפער בהיקף תוכנית ההזנה מדאיג. בנוסף, ייתכן כי הפער אף גדל כאשר מסתכלים על מימוש התוכנית בפועל. בשנת 2016, שיעור הביצוע בפועל של פרויקט ההזנה היה 50% בחינוך הממלכתי, 64.5% בחינוך הממ"ד, אך רק 39.9% בחינוך החרדי..
המלצות
1. להקצות 39 מיליון ₪ לשנה למימון ארוחות קלות (16,000 תלמידים) וארוחות חמות (9,000 תלמידים) בבתי הספר לנוער בסיכון וכן מימון חד פעמי בסך – 12 מיליון ₪ לתשתיות חימום ואחסון.
2. תיקון חוק ארוחה יומית לתלמיד, כך שיחול על כל תלמידי ישראל לרבות כל מוסדות גני הילדים, בתי הספר הפטור והמוכש"ר.הקצאת תקציב העונה על צרכי כלל הילדים בישראל לפי קריטריונים שוויוניים.
3. ביטול המימון התואם של מפעל ההזנה בידי הרשות המקומית לרשויות באשכולות חברתיים-כלכליים 4-1.
4. הגדלת המימון לארוחה והפעלת מנגנון פיקוח, על מנת שההזנה תהיה בריאה, איכותית ומותאמת תרבותית.
5. הכנסת ההקצאה להזנה בצהרונים של ילדים בגילאי 8-3 לבסיס התקציב.
6. לקיים את מפעל ההזנה לתלמידים ערבים גם במהלך חודש הרמדאן עבור ילדים שאינם צמים.
7. בשנה הקרובה, תקצוב מערך ההזנה כך שחוק ארוחה יומית יוחל בפועל על לפחות 50% מתלמידי תאגיד החינוך העצמאי ותאגיד מעיין החינוך התורני הזכאים לכך. תיקון החוק על מנת לאפשר זכאות להזנה במוסדות פטור ובמוסדות מוכר שאינו רשמי.
אי-ביטחון תזונתי בחברה הערבית
לאוכלוסייה הערבית ייצוג-יתר בקרב הסובלים מאי-ביטחון תזונתי בישראל. מסקר שערך המוסד לביטוח לאומי בשנת 2021 עולה כי 42.4% מהאוכלוסייה הערבית חיים באי-ביטחון תזונתי, לעומת 11.1% מהאוכלוסייה היהודית. הפער בין האוכלוסיות גדל והעמיק ביחס לשנים קודמות וכעת הוא עומד על כמעט פי ארבע.
עוד צוין בסקר, כי "החיים באי ביטחון תזונתי מתרכזים בעיקר באוכלוסייה הערבית, במחוז ירושלים ובמחוזות הפריפריה הגיאוגרפית (הצפון ובמידה פחותה ממנו הדרום) ובקרב מקבלי קצבאות קיום )הבטחת הכנסה ונכות)". על פי הסקר, "הסיכויים להימצא באי ביטחון תזונתי (לעומת הימצאות במצב של ביטחון תזונתי) אצל ערבים מגיעים לפי 6 מאשר יהודים".
הסקר אינו כולל פילוח של שיעורי אי ביטחון תזונתי בקרב הילדים על פי השתייכותם הלאומית. עם זאת, כעולה מסקרים קודמים של המוסד לביטוח לאומי, אנו יודעים כי בקרב הילדים הערבים המצב חמור בהרבה. 50.6% מהילדים הערבים חיים באי-ביטחון תזונתי, ומתוכם 35.3% באי-ביטחון חמור. המצב חמור במיוחד בקרב האוכלוסייה הערבית בכפרים הלא מוכרים בנגב. (ראו פרק: החברה הבדואית).
דו"ח ממדי העוני ואי השוויון של הביטוח הלאומי לשנת 2021 מראה, כי לא חל שיפור בתחולת העוני באוכלוסייה הערבית, והיא עומדת . על 50.6%.
לצורך הקטנת השיעור הגבוה של אי ביטחון תזונתי בחברה הערבית יש לפעול בשלושה מישורים עיקריים:
1. תשתיות ידע: תשתיות הידע במדינת ישראל בתחום אי הביטחון התזונתי לוקות בחסר. עד כה נערכו רק ארבעה סקרים בסיסיים לבחינת הנושא בידי הביטוח הלאומי.
2. ייצוג הולם בתהליכי גיבוש ויישום מדיניות: מדיניות ותוכניות ממשלתיות המגובשות ומתוכננות בלי ייצוג ו\או שיתוף נציגים ערבים מתוך משרדי הממשלה הרלוונטיים, וכן ללא שותפות והתייעצות עם הנהגת הציבור הערבי ואנשי מקצוע ערבים באופן מובנה, נתקלות בחסמי עומק המונעים את יישומן בגלל אי התאמה למאפיינים ולצרכים של החברה הערבית. הייצוג החסר פוגע קשות בטיפול באי הביטחון התזונתי דווקא באוכלוסייה שבה שיעורו גבוה במיוחד.
3. הסברה והנגשה אקטיבית של מידע ושירותים לאזרחים הערבים: קיים פער משמעותי בהנגשת שירותים חברתיים בין החברה הערבית והיהודית – ברמה הגיאוגרפית, השפתית-תרבותית ובשירותים המקוונים. אפליה זו מהווה חסם רוחב משמעותי בפני האזרחים הערבים למיצוי זכויותיהם, ומונעת מימוש תקציבים ומשאבים, כגון מענקים, קצבאות, הטבות מס ועוד. הנגשת מידע ואפשרות למיצוי זכויות קריטית לכל הנוגע באי-ביטחון תזונתי.
המלצות
1. על משרדי הממשלה להנהיג מדיניות שוויונית, שתתבסס על מיפוי עדכני שנתי מובנה של המועצה הארצית לביטחון תזונתי של היקף אי-הביטחון התזונתי בחברה הערבית.
2. קביעת קריטריונים לחלוקת כרטיסי מזון או סיוע אחר כך שיבטיחו חלוקה צודקת שתשקף את חומרת אי-הביטחון התזונתי בחברה הערבית, כולל הכפרים הבלתי מוכרים בנגב.
3. על שר הרווחה ויו"ר המועצה לביטחון תזונתי להבטיח ייצוג הולם של החברה הערבית בהרכב המועצה לביטחון תזונתי הכולל ייצוג פנים ממשלתי וחוץ ממשלתי של הגופים היציגים של החברה הערבית.
אי-ביטחון תזונתי בחברה החרדית
שיעורי העוני בקרב החברה החרדית גבוהים בהרבה מאלו של החברה היהודית בישראל בכללה: בשנת 2021 תחולת העוני בקרב משפחות של יהודים בישראל אחרי תשלומי העברה ומיסים עמדה על 13.4%, כאשר תחולת העוני בקרב החרדים הגיעה ל- 42.3%. לפי נתוני 2018, תחולת העוני בקרב נפשות במגזר החרדי הגיעה ל- 51.8%, ובקרב ילדים - עד כדי 60.4%. בקרב הקשישים החרדים נרשמה תחולת עוני של 18.9%. נתונים אלו מציינים קהילה שמחצית מבניה חיים בעוני. בסקר הביטחון התזונתי לשנת 2021 נמצא כי בישראל חיו 16.2% מהמשפחות באי-ביטחון תזונתי, מהן 8.2% באי-ביטחון תזונתי ניכר. בקרב המשפחות החרדיות, הגיע שיעור אי-הביטחון התזונתי ל- 16.2%, מתוכן 5.2% באי-ביטחון תזונתי ניכר. הפער בין המספרים מהנתונים המנהליים מהביטוח לאומי לעניין שיעור העוני לעומת התשובות הסובייקטיביות עליהן התבססו בקביעת רמות חוסר הביטחון התזונתי בחברה החרדית מצריכים לדעתנו מחקר נוסף.
לנוכח גודלן של המשפחות החרדיות, המענים הניתנים בתחום הביטחון התזונתי אינם מספקים. קצבאות הבטחת הכנסה וקצבת הנכות מותאמות רק עד זוג שלו שני ילדים, ואין בהן תוספות לילד השלישי, הרביעי ואילך. בדומה, המיזם לביטחון תזונתי מקצה כרטיסי מזון וחבילות מזון, ליחידת משפחה בלא קשר לגודלה.
קושי נוסף עולה על רקע המחויבות החרדית להקפדה על כשרויות, המהווה לעתים חסם בפני סיוע במזון שמקורו בתרומות ובהצלת מזון.
המלצות:
1. הבטחת ייצוג לקהילות החרדיות במועצה לביטחון תזונתי ובכלל תהליכי קבלת ההחלטות, בדומה לאמור ביחס לקהילות הערביות.
2. הקצאת תקציב בסך 1 מיליון ₪ למשך שנתיים למשרד החקלאות ולרבנות הראשית, לצורך מציאת מענים הלכתיים ומעשיים שיאפשרו להגדיל את הצלת המזון.
3. הקצאת מיליון ₪ לשנה למשך שלוש שנים כתמיכה לבניית יכולת של ארגונים העוסקים בחלוקת מזון לרבות לצורך טיפוח מודעות והיערכות להזנה בריאה והצלת מזון. ההדרכה תכלול בין השאר למידה מהניסיון החרדי בתחום זה, והתמודדות עם שאלות הנוגעות להצלת מזון וכשרות.
אי ביטחון תזונתי במשפחות גדולות
סקר ביטחון תזונתי 2021 של המוסד לביטוח לאומי מראה שהסיכוי לחוסר ביטחון תזונתי גבוה יותר בקרב מקבלי הבטחת הכנסה וקצבת נכות ועולה בשיעור ניכר במשפחות עם ארבעה, חמישה או יותר ילדים.
גמלת הבטחת הכנסה נועדה להבטיח הכנסה עבור פרטים ומשפחות אשר אין באפשרותם לקיים הכנסה בסיסית למחיה. גובה הקצבה אינו מותאם לגודל המשפחה. כך, שיעור הקצבה עבור זוג בין הגילאים 54-25 עם ילד אחד עומד על 2,848 ₪, עבור משפחה עם שני ילדים -3,180 ₪, אבל במשפחות עם שני ילדים ומעלה שיעור הקצבה אינו משתנה ונשאר קבוע, בעוד שברור שההוצאה על מזון גדלה עם כל ילד שנוסף למשפחה. מצב זה מביא לכך שמשפחה בעלת למעלה משני ילדים מוצאת את עצמה בעוני עמוק וחמור יותר בו הקצבה אינה נותנת מענה ייעודי.
שיעורה הנמוך של הקצבה מוביל את המשפחות בלית ברירה להכרעות קשות. בעוד שחלק גדול מההוצאות הם קשיחות (כמו דיור) הרי מזון נתפש כמה שניתן לצמצמם ולוותר עליו, בייחוד מזון בריא.
המלצה:
תוספות בגין ילדים נוספים בקצבאות למצער בהבטחת הכנסה ולכל הפחות דרגה למשפחה עם שלושה ילדים או יותר. יש לתקן את חוק הבטחת הכנסה, בהוספת דרגה או דרגות נוספות בגין כל ילד נוסף –סכום נוסף של 737 ₪ או לפחות – סכום ההפרש הממוצע בין ילד לשני ילדים בהבטחת הכנסה הקיימת היום451 ₪.
אי-ביטחון תזונתי בקרב קשישים
רבים באוכלוסיית הקשישים בישראל חיים בעוני, וחלק ניכר מהם גם בהיעדר ביטחון תזונתי, כפי שיפורט להלן בפרק ב. כיום, קשישים אינם משתתפים במיזם הלאומי לביטחון תזונתי. במידה ויוקצה מיליארד שקל למיזם הכרטיסים, יש למצוא דרך לשתפם בו. חשוב להסדיר זאת תוך התאמה לקשיים הייחודיים של קשישים במימוש הזכות, כגון קשישים המתקשים בהליכה ותלויים בזולת לביצוע קניות.
המלצה:
להכליל את האוכלוסייה המבוגרת במיזם הלאומי לביטחון תזונתי, ובמיזם כרטיסי המזון.
אי-ביטחון תזונתי בקרב מבקשי מקלט
בישראל חיים כ- 25,000 מבקשי מקלט בגירים, רובם המוחלט מאריתריאה וסודן. כמו כן, גדלים בישראל כ- 8,000 ילדי מבקשי מקלט אשר מרביתם נולדו בישראל. מבקשי המקלט מאריתריאה וסודן וילדיהם חיים בישראל כדין כבר כ- 16 שנים תחת מדיניות ממשלתית של הגנה קבוצתית מפני גירוש לארצות המוצא. ואולם, מבקשי המקלט חיים בישראל ללא מעמד מוסדר וללא רשת ביטחון בריאותית וסוציאלית בדמות ביטוח בריאות, קצבאות ביטוח לאומי ומרבית שירותי הרווחה, ולכן רבים מהם חיים בעוני ובאי-ביטחון תזונתי (לרבות אי-ביטחון תזונתי טרום הריון, בהריון ובתקופת ההנקה ואחריה). משום שמבקשי המקלט אינם זכאים לקצבאות ביטוח לאומי (פרט לכמה חריגים הנוגעים לזכויותיהם כעובדים), אין מיפוי ממשלתי של רמת העוני ואי-הביטחון התזונתי בקרב אוכלוסייה זו והמידע על כך מתבסס בעיקר על הניסיון המצטבר של ארגוני החברה האזרחית המסייעים להם . יצוין, כי נוכח פרקטיקות ההשכרה הנהוגות בקרב בעלי דירות המשכירים לקהילה, רבים ממבקשי המקלט לא רשומים ברשות המקומית כ"מחזיקים" בדירה שהם שוכרים ועל כן לא "מוכרים" כלל לצורך הנחות בארנונה לפי מבחני הכנסה.
על פי סקר שנערך על ידי אגף התזונה במשרד הבריאות בשיתוף עיריית ת"א: מסיל"ה ותוכנית בתיאבון בין מאי לדצמבר 2020 בקרב קהילת חסרי מעמד בעיר, 85% מהם סבלו מאי-ביטחון תזונתי בתקופה זו של משבר הקורונה - 32% אחוז באי-ביטחון תזונתי בינוני וכ- 54% באי-ביטחון חמור (על פי קריטריונים של משרד הבריאות). במהלך שנת 2020, שילש את עצמו מספר מבקשות המקלט שנאלצו לספק שירותי מין על מנת לשרוד, ועל פי דוח הסחר של משרד החוץ האמריקאי לשנת 2021 , מצב זה נותר על כנו.
בשנתיים וחצי שחלפו מאז הסגרים שאפיינו את המשק בשנת הקורונה הראשונה, התקשו רבים ממבקשי המקלט להתאושש כלכלית ונפשית מהשפעות התקופה, בין היתר, בגלל החובות הרבים שצברו במהלך אותה שנה לבעל הבית, לחברת החשמל וגורמים נוספים, שאותם הם נדרשים להמשיך ולהחזיר במנות גם כיום.
יצוין, כי מאז פרוץ המלחמה באוקראינה (24.2.2022) גם אזרחי אוקראינה השוהים בישראל חוסים תחת מדיניות ממשלתית של הגנה קבוצתית מפני גירוש. מאז מאי 2022, חלקם רשאים לעבוד, אך לא כולם ויש גם מי שאינם יכולים לעשות כן מפאת מוגבלות בריאותית או הצורך לטפל בילדיהם. ארגונים ופעילי שטח מדווחים על מצוקה כלכלית הולכת וגוברת בקרב הפליטים וחלקם מדווחים כי אינם יודעים מתי יקבלו או יקנו מזון וחלקם סובלים מאי-ביטחון תזונתי. מענק מיוחד שניתן להם אילו הסתיים ולא חודש.
המלצות
1. קיום מחקר מקצועי אודות ממדי אי-הביטחון התזונתי בקרב מבקשי המקלט מאפריקה ואזרחי אוקראינה השוהים תחת הגנה קבוצתית מפני הרחקה.
2. הכללת מבקשי המקלט ואזרחי אוקראינה בכל כלי המדיניות וערוצי הסיוע לסוגיית הביטחון התזונתי, לרבות התמיכות לביטחון תזונתי וכן המיזם הלאומי לביטחון תזונתי.
3. קביעת קריטריונים שיבטיחו אספקה שוויונית של המענים לאי-ביטחון תזונתי ויכללו גם את מבקשי המקלט ואזרחי אוקראינה הסובלים מאי-ביטחון תזונתי.
ריכוז דרישות תקציביות לטיפול ישיר באי ביטחון תזונתי לתקציב 2023-2024
משרד הרווחה והביטחון החברתי
1. לפחות 250 מיליון ₪ תוספת לשנה בבסיס התקציב למשרד הרווחה עבור הפחתת שיעור אי הביטחון התזונתי בישראל.
2. 120 מיליון ₪ לשנה לצורך הרחבת המיזם לביטחון תזונתי, כך שיטפל ב-50 אלף משפחות הסובלות מאי ביטחון תזונתי.
3. 128 מיליון ₪ לשנה להגדלת התמיכה בארגונים המחלקים מזון לנזקקים או העוסקים בפעולות הכנה לחלוקה.
4. 2 מיליון ₪ לשנה לפעולת המועצה הארצית לביטחון תזונתי.
המוסד לביטוח לאומי
1. 133,600,000 ₪ לצורך תוספת מדרגה לקצבת הבטחת הכנסה עבור ילד שלישי במשפחה.
משרד החינוך
1. 39 מיליון ₪ למפעל הזנה בבתי הספר העל יסודיים לנוער בסיכון.
2. הרחבת ההזנה בבתי הספר היסודיים באוכלוסייה הכללית, בחינוך הערבי ובחינוך החרדי.
3. ביטול המימון התואם של הרשות המקומית במפעל ההזנה ברשויות באשכולות חברתיים-כלכליים 4-1.
4. הגדלת עלות ארוחה במפעל ההזנה וקיום מנגנון פיקוח, על מנת שההזנה תהיה בריאה, איכותית ומותאמת תרבותית.
5. הרחבת מפעל ההזנה על ידי ביטול התניית ההשתתפות בקיום "יום חינוך ארוך" .
6. הרחבת חוק ארוחה יומית בחינוך החרדי, כך שיוחל בפועל על 50% מתלמידי תאגיד החינוך העצמאי ותאגיד מעיין החינוך התורני הזכאים לכך.
7. 1 מיליון ₪ למימון תכנית בריאות (פיילוט שילוב קבלת תוצרת חקלאית וחינוך תזונתי)
משרד הבריאות
1. 20 מיליון ₪ להרחבת תוכנית התמ"ל- תוכנית ביטחון תזונתי לאימהות, תינוקות וילדים
משרד החקלאות
1. 15 מיליון ₪ למתן תמריצים לחקלאים לתרומת עודפי תוצרת חקלאית.
2. 1 מיליון ₪ למשך שנתיים לצורך מציאת מענים הלכתיים ומעשיים שיאפשרו להגדיל את הצלת המזון בחברה החרדית.
3. 1 מיליון ₪ לשנה למשך שלוש שנים לפיתוח יכולת של ארגונים העוסקים בחלוקת מזון בחברה החרדית להיערך להזנה בריאה ולהצלת מזון.
המשרד להגנת הסביבה
1. 50 מיליון ₪ לתמיכה בהצלת מזון באמצעות תמיכה בגופים מצילי מזון, במטרה להפחית עלויות סביבתיות בגין אובדן מזון – טיפול בפסולת, הטמנה ופליטות גזי חממה.
משרדים שונים
1. 20 מיליון ₪ למשך שנתיים להכנת תוכנית לאומית לביטחון תזונתי, למשרדי הרווחה, הכלכלה, הגנת הסביבה, החקלאות.
חלק ב' – הפחתת העוני כחלק מהמאבק למיגור אי הביטחון התזונתי
קיימת קורלציה גבוהה בין עוני לאי-ביטחון תזונתי. בניגוד להוצאה על שכר דירה או על מיסים, ההוצאה על המזון גמישה. לכן, פעמים רבות היא בין ההוצאות הראשונות שאותן תצמצם משפחה בקושי כלכלי. אנו מברכים על הקמת הרשות למאבק בעוני שחלק ממחוייבות הממשלה להקטין את מימדי העוני בישראל.
ההמלצות המובאות בפרק זה נוגעות לצעדים אסטרטגיים ארוכי טווח, שמכוונים לצמצם את ממדי העוני ולהגביר את הביטחון התזונתי. ההמלצות מחולקות לפי אוכלוסיות בהן שיעור העוני גדול במיוחד, ובעקבות זאת גם אי-הביטחון התזונתי.
מיצוי זכויות ומימושן בחברה הערבית
אנו ממליצים לממשלה לטפל בשני סוגים של חסמים, המונעים מרבים במגזר הערבי לצאת ממעגל העוני וכתוצאה מכך לסבול מאי-ביטחון תזונתי.
א. קיימת בעיה קשה של אי-מיצוי זכויות בחברה הערבית. על הממשלה, בהובלת משרד הרווחה והמוסד לביטוח לאומי, ליזום הקמה של מרכזים למיצוי זכויות הפועלים לפי מודל One Stop Shop/Center. המדינה צריכה להשקיע משאבים בהנגשת המידע לחברה הערבית, הן בתרגום החומרים הקיימים והן בפרסומם במרחבים הרלוונטיים.
ב. יש לפעול להסרת הקריטריונים לקבלת זכויות סוציאליות היוצרים אפליה בפועל בשל המאפיינים הייחודיים לחברה הערבית בכלל ולכפרים הבדואים המוכרים והבלתי מוכרים בנגב. לצורך זה תוקם ועדה קבועה לבחינת הקריטריונים, ביניהם רישום כבעל עסק, בעלות על רכב, בעלות על קרקע, עבודה לא מוסדרת ועוד.
תעסוקה בחברה הבדואית
אנחנו מבקשים להקדיש פרק מיוחד לחברה הבדואית בנגב, הסובלת משיעורי עוני גבוהים במיוחד ומרמה חמורה של היעדר ביטחון תזונתי, הגובלות ברעב. הקהילה הבדואית סובלת שנים ארוכות ממדיניות מפלה בכל הנוגע לתכנון תשתיות ושירותים ממשלתיים. האפליה בפיתוח התשתיות והשירותים מהווה סיבה מרכזית לשיעור תעסוקה נמוך בקרב גברים ונשים כאחד. בנוסף, תקופת הקורונה הביאה עמה נסיגה גדולה בשיעורי התעסוקה. צמצום המצוקה הכלכלית והתזונתית החריפה בקהילה מחייב טיפול אינטנסיבי הן במעגל המיידי של תחום התעסוקה, במעגל הפיתוח הכלכלי ובמעגל הרחב של תשתיות תומכות תעסוקה.
לפי דו"ח הביטוח הלאומי לשנת 2018, שיעור העוני בקרב הקהילה הבדואית בנגב הוא הגבוה ביותר בארץ.
אוכלוסייה משפחות נפשות ילדים
סה"כ ישראל 18.0 21.2 30.0
סה"כ ערבים ישראל 45.3 47.4 57.8
דרום:
יהודים דרום 17.3 16.7 22.2
ערבים דרום 66.6 72.9 79.6
נסיגה בשוק התעסוקה
שיעורי האבטלה בקרב הבדואים במחוז הדרום גבוהים ביחס לממוצע הארצי, ואף גבוהים יחסית לישובים היהודיים בדרום. מגפת הקורונה עוד החריפה את המצב. בנוסף רבים מהעובדים הבדואים מועסקים במשרות חלקיות וזמניות. תופעה זו רווחת במיוחד בקרב הנשים, המועסקות בעבודות זמניות, חלקיות ועונתיות, בשכר נמוך. בשנת 2022 הגיע שיעור הנשים הבדואיות המועסקות רק ל- 25%. לנתון זה קשר ישיר לשיעורי העוני הגבוהים בקהילה הבדואית.
המלצות עיקריות:
1. הצבת יעדים גבוהים לתוכנית החומש המתגבשת: במסגרת תוכנית החומש לחברה הבדואית דרושה קביעה של יעדי תעסוקה מרחיקי לכת ביחס לקהילה הבדואית בכלל, ולנשים הבדואיות בפרט. חיוני שהיעדים יתייחסו לא רק לעצם התעסוקה אלא גם להכשרת עובדים ועובדות לצורך שיפור איכות התעסוקה ולשיעורי שדרוג השכר של כל פלחי אוכלוסיית הנשים, צעירות ומבוגרות כאחת.
2. הקמת לשכות תעסוקה והפסקת האפליה: כיום קיימת ביישובי הבדואים רק לשכת תעסוקה אחת (בעיר רהט). יש להקים שש לשכות תעסוקה פעילות בישובים נוספים, כפי שקיים בישובים היהודיים בנגב. בנוסף, יש להנגיש את שירותי התעסוקה גם לכפרים הבלתי מוכרים.
3. הכשרה מקצועית ופיתוח מיומנויות דיגיטליות: על מנת לצאת ממעגל העבודות הזמניות ומעוטות ההכנסה, יש להשקיע באופן מאסיבי בהכשרות מקצועיות ופיתוח מיומנויות דיגיטליות, החיוניות להשתלבות בשוק העבודה באופן המאפשר יציאה מעוני ורעב.
4. הקמת מעונות יום: מעונות יום מעטים פועלים בקהילה הבדואית, והדבר פוגע בתעסוקת הנשים מזה עשורים. יש להקים מעונות בכל היישובים תוך מימוש העדפה מתקנת בהיקף רחב, במטרה להגיע להשוואת השירותים בקרב ערביי הנגב לשירותים הניתנים לכלל האוכלוסיות בתוך 3 שנים.
5. הוזלת שירותי מעונות היום: יש להוזיל באופן ניכר את הביקור במעונות עבור משפחות בדואיות, בהתאם למודל שפותח בניסוי שיזמה המועצה הלאומית לכלכלה. הניסוי הוכיח כי הוזלה מביאה להגדלה ניכרת של הביקוש לשירות.
עוני ואי ביטחון תזונתי בקרב האוכלוסייה המבוגרת בישראל
בסוף שנת 2021 מנתה אוכלוסיית האזרחים הוותיקים בישראל כ-1.163 מיליון איש, מתוכם 644 אלף נשים ו-519 אלף גברים. כ-41% מהאזרחים הוותיקים הם בני 75 ומעלה. עוד עולה, כי 20.8% מבני.ות 65 ומעלה השתתפו בכוח העבודה (28.5% מהגברים ו-14.6% מהנשים). העובדה כי בישראל שיעור המועסקים לאחר גיל הפרישה גבוה מבין מדינות ב-OECD, מקורו בצורך בהכנסה כספית נוספת מעבר לזו של קצבאות הביטוח הלאומי, כמו גם בעובדה שעד לשנת 2008 לא היה בישראל חוק פנסיה חובה. חלק לא מבוטל של המועסקים הללו הם יוצאי ברית המועצות לשעבר, עולים שלא צברו זכויות פנסיוניות, כמו גם יוצאי אתיופיה וערבים אשר מועסקים בשיעורים גבוהים ביותר בענפים עם שכר נמוך.
דוח העוני האחרון של הביטוח הלאומי לשנת 2021 מחזק את הנאמר לעיל: העלייה החדה ביותר בתחולת העוני נרשמה בקרב האזרחים הוותיקים: מ-16.4% ב-2020 ל-17.6% ב-2021. מן הראוי לציין כי קצת פחות מ-50% ממשקי הבית הללו מרוכזים בשני העשירונים הנמוכים: 17% מהם בעשירון הראשון ו-31% נמצאים בעשירון השני. נכון, לשנת 2021 כ- 11.6% מהאזרחים הוותיקים שרויים באי בטחון תזונתי חמור (ירידה קלה מ- 12.4% בשנת 2016).
אי ביטחון תזונתי הוא בראש ובראשונה בעיה של העדר הכנסות. עיבוד שנערך על-ידי מרכז אדוה לנתוני הכנסות וההוצאות במשקי בית של קשישים בני.ות 65 ומעלה לשנת 2018 מעלה, כי ההכנסה החציונית של משקי הבית בישראל עמדה על 16.3 אלף ₪, זאת לעומת 13.1 אלף ₪ של זוג קשישים ו-5.7 אלף ₪ במשק בית של קשיש בודד.
ההוצאה החודשית הממוצעת של משקי הבית של קשישים על מזון עמדה על 2,416 ₪. הוצאה זו היתה נמוכה ב-15% לעומת ההוצאה של כלל משקי הבית בישראל.
פערים בהכנסה מובילים לפערים בהוצאה על מזון: קשישים המצויים בעשירונים הנמוכים צורכים פחות מזון מקשישים המצויים בעשירונים העליונים. לרוב, קשישים בעשירונים הנמוכים אינם יכולים לאפשר לעצמם רכישה של סל מזון בריא.
זאת ועוד, מאז הקורנה יוקר המחייה בישראל כמו בשאר העולם מצוי במגמת עלייה. ראוי לתת את הדעת על כך כי בישראל, בדומה למדינות אחרות, מדד המחירים של האוכלוסייה הקשישה עולה מהר יותר מאשר מדד המחירים של האוכלוסייה הכללית. על כן, כוח הקנייה של הקשישים בשנה האחרונה, נשחק יותר מכל קבוצה אחרת באוכלוסייה. במילים אחרות, קצבת הזקנה בישראל כיום אינה מצליחה לתת מענה ליוקר המחייה.
קצבת הזקנה לא מכסה את יוקר המחיה לאזרחים הוותיקים"
קצבת הזקנה לא מכסה את יוקר המחיה לאזרחים
המלצה:
אנו ממליצים על העלאת קצבת הזקנה, כדי לאפשר לקשישים בישראל קיום בכבוד ולמנוע מקרים של קשישים המצויים באי-ביטחון תזונתי. יצויין לעניין זה, שוועדת ששינסקי המליצה על העלאת קצבת הזקנה לרמה של שכר מינימום.
הגדלת כושר השתכרות
יש קשר הדוק בין תעסוקה לעוני וכן בין עוני לאי-ביטחון תזונתי, כאשר אי ביטחון תזונתי הוא הסממן בחמור ביותר לעוני. מנתוני הסקר החברתי של הלמ"ס בשנת 2020, 13% מן המשיבים וויתרו על ארוחה חמה לפחות פעם ביומיים בשנה שקדמה לסקר בשל קשיים כלכליים.
גישה למזון ושמירה על מצב תזונתי תקין הן גורמים קריטיים להישרדותה של אותה אוכלוסייה. היעדר גישה למזון ומחזור ברכיבים תזונתיים חיוניים יש השפעה ישירה על חיי האוכלוסייה בטווח הקצר ובטווח הארוך. כאשר אנו מעניקים לאותה אוכלוסייה את הצורך הבסיסי וההתחלתי הזה, הם יכולים להתפנות לדאגה לשאר הצרכים.
אבל, בכדי לייצר שינוי מהותי – יש חובה להתייחס לתעסוקה על כל היבטיה. כאשר נבחנו ההיבטים המגוונים בהם נדרש לטפל בכדי להוציא אדם ממעגל העוני, התברר כי המענה הנכון הינו הוליסטי.
בעוד שהביטחון התזונתי הוא קרש קפיצה הכרחי, היציאה ממעגל העוני מורכבת יותר ודורשת התערבות מורכבת. יש צורך בתוכנית עבודה ישירה, פרטנית ואישית עם המשפחה במטרה לסייע לה להגיע לעצמאות כלכלית ולהשגת ביטחון תזונתי סדיר.
אנו מציעים תוכנית פיילוט בה מודל העבודה מודל העבודה מתמקד בשינוי מציאות ושינוי תפיסתי בקרב המשפחות המתמודדות עם עוני. מודל העבודה מעצים את המשפחה וממקם אותה במרכז התהליך תוך הסתכלות כוללת על סביבת חיי המשפחה, אופייה וצרכיה. כך, לכל אחד מהמשתתפים נתפרת "חליפת מענים" הן ברמה העירונית והן ברמה האישית תוך מיצוי מירבי של זכויותיהם ומתן תקווה וסיכוי לצמיחה והתפתחות אישית ומשפחתית תוך התמקדות בחמישה נושאים עיקריים: פיתוח אישי ומקצועי, התנהלות פיננסית, קידום תעסוקה, מיצוי זכויות וילדים ונוער.
מומלץ להתחיל בפיילוט שיקיף 5,000 משפחות, בעלות של 15,000 ₪ למשפחה.
ריכוז דרישות תקציביות הנוגעות להפחתת העוני לצורך צמצום אי-הביטחון התזונתי
הביטוח הלאומי
1. בהמשך למתווה שהוצע על ידי ועדת שישינסקי, מוצע להעלות את קצבת הזיקנה לרמה של שכר מינימום, כדי לאפשר לקשישים בישראל קיום בכבוד ולמנוע מקרים של קשישים המצויים באי-ביטחון תזונתי. לצורך זה מומלץ להקציב תוספת תקציב מדורגת בסך מיליארד ₪ לשנה במשך ארבע שנים, עד ל- 4 מיליארד תוספת בשנה הרביעית.
משרד הרווחה
1. 5 מיליון ₪ להקמת 10 מרכזי "כל-בו זכויות" – למיצוי זכויות בישובים הערביים הפועלים לפי מודל One Stop Shop/Center. ועוד 8,360,000 ₪ להפעלה שנתית שלהם.
2. 70 מיליון ₪ תקציב תוספתי להקמת 20 מעונות יום ביישובים הבדואים בנגב.
3. 5,856,840 ₪ לשנה לסבסוד שהיית ילדים במעונות יום בחברה הבדואית בנגב.
4. 1,398,700 ₪ לשנה להוספת 10 משרות עו"ס לקידום תחום התעסוקה בישובים הבדואים בנגב.
5. 44,500,000 ₪ לצורך הקמת שירותי רווחה עבור קהילת מבקשי המקלט. כולל עובדות סוציאליות, שיקום תעסוקתי ומסגרות יום.
6. 3,314,400 ₪ לשנה להוספת 50 משפחתונים בישובים הבדואים בנגב.
7. 75 מיליון ₪ לפיילוט שיקיף 5,000 משפחות להעלאת כושר ההשתכרות, מיצוי הזכויות וחינוך הילדים במשפחות החיות בעוני.
משרד החינוך
8. 2.5 מיליון ₪ לשנה לקיום קורסי השלמת השכלה לנשים בדואיות בנגב.
משרד הכלכלה- זרוע העבודה
24 מיליון ₪ להקמת 6 לשכות תעסוקה בישובים הבדואים בנגב.
נספח 1: ללמוד מתוכנית האיחוד האירופי "מזון 2030"
ישראל חייבת להפיק לקחים מהניסיון המוצלח של תוכנית "מזון 2030" של האיחוד האירופי ולהקים מערך מרכזי מחקר לקידום מערכות מזון מתקדמות.
אנו מציעים להקים ועדה בינמשרדית לקידום התחום, אותה יובילו משרדי הכלכלה, החקלאות, הרווחה, הגנת הסביבה והבריאות. כמו כן מוצע להקדיש 20 מיליון ₪ לשנה למשך שנתיים להקמת מרכז מחקר ממשלתי מוביל, שירכז את המאמצים בתחום ויפנה תקציבי מחקר למכונים ממשלתיים (כגון מכון וולקני) אקדמיים ועסקיים לפי הצורך.
מרכז מחקר כזה צריך בראש ובראשונה לעסוק בהיבטים של האינטגרציה והטרנספורמציה הנדרשות המערכות המזון לבריאות וברות קיימא מאיכות הקרקע, סביבות המזון, התזונה ומשברי האקלים. וכל לשלב את היתרונות של המחקר הישראלי, בתחומי האגרואקולוגיה, דפוסי תזונה בריאים וברי קיימא וגם הטכנולוגיות העיליות בהן אגרו טק בפרט ופוד-טק, תוך בחינת השפעותיהם הבריאותיות והסביבתיות כחלק מתהליכי הפיתוח. מחקרים אלה יתרמו לעיצוב וקידום המדיניות הישראלית. פעילות בתחום עשויה לתרום לגיוס משאבים בינלאומיים רבים למחקר יישומי בישראל, ולמשל מתוכנית הורייזון האירופית.
האיחוד האירופי משקיע סכומי עתק בחדשנות במערכות המזון, על מנת שהיו מכלילות, חסינות, בנות קיימא, וכמובן בריאות. זו גם דרכו של האיחוד ליישום יעדי האו"ם לפיתוח בר-קיימא. מהלך זה מתבצע במשולב עם אסטרטגיות הפיתוח הגדולות - אסטרטגיית "מהחווה למזלג" farm -to-fork וה- EU Green Deal וכן במתואם עם האסטרטגיה הביו-כלכלית של האיחוד.
מגפת הקורונה לימדה עד כמה חיוניות מערכות מזון בריאות ומתפקדות בשגרה, ובפרט בעת משבר, תמורות אקלימיות וגאופוליטיות. בעקבותיה, הודגש כי מזון אינו סחורה "רגילה" אלא בגדר טובין משותפים חיוניים.
תוכנית המחקר והחדשנות של האיחוד "מזון 2030" פועלת משנת 2016 ומיועדת להתמרת מערכות המזון ולהתאמתן לעתיד על מנת שיספקו מזון מזין, בר-קיימא, המשרת אורח חיים בריא. מערכות אלו צריכות לספק תועלות משותפות לבריאות האדם, לכוכב הלכת, לאקלים, ולקהילות האנושיות.
התוכנית מכסה את כלל מערכות המזון, ומחברת מגזרים ענפיים מגוונים, מייצור המזון בים וביבשה, דרך העיבוד האריזה השיווק וההפצה, שירותי הגשת המזון והצריכה, ועד טיפול בפסולת ומחזור. יש בה דגש חזק על גישה בין-מקצועית ועל-מקצועית, המשלבת פרספקטיבות רבות.
התוכנית מבוססת על ההנחה, שהכלכלה והחברה מעוגנות בביוספירה. אין מקום לניתוח נפרד של פיתוח חברתי, כלכלי וסביבתי. הכלכלה משרתת את החברה, ופועלת בתוך מרחב בטוח, שמספק כדור הארץ.
מדובר בשינוי מדיניות גלובלי ומקומי, המעוגן בלמידה ומחקר. הוא מכיר בפערי הידע והכוח בין קבוצות אוכלוסין, ובד-בבד שם דגש על הבחירה האזרחית המשותפת להוביל בדרך של קיימות. אחת המטרות היא למנף את המאמץ המחקרי לטובת פיתוח כלכלי ותעסוקה, לרווחת כל האזרחים.
זהו מהלך מדיניות נענה ומסתגל המבוסס על גישה מדעית, על חדשנות ועל מדידות מחייבות. באמצעות מדיניות מתכללת מכוונת היטב, ניתן לעצב מענים מדויקים לאתגרים המורכבים, המשולבים והתלויים-זה-בזה של מערכות המזון.
התפישה של האיחוד הנה, שגישת מערכות מזון בריאה וברת קיימא עקבית וממוקדת תמנף את המעמד התחרותי של מדינות האיחוד האירופיות, ובד-בבד תתרום להתמודדות עם אתגרים גלובליים. ובתוך כך אירופה תהפוך למוקד מוביל של מודלים חדשנים, בזירת העסקים ובזירת הממשל, שיפותחו, ינוסו ויוכחו.
המטרות:
• לעצב מדיניות עקבית.
• להעצים ולמנף מימון והשקעות.
• לצמצם את פער החדשנות (שבין המוצר החדשני בפועל לחידוש הנחוץ).
• להגביר את המשיכה של מוצרי המזון ושירותי המזון, ואת הרלוונטיות לחברה.
• לטפח טכנולוגיות, גישות ומודלים חדשניים להקלת המעבר למערכות מתקדמות.
יעדים בתחום תזונה בת -קיימא:
• התמודדות עם אי בטחון תזונתי, תת תזונה מגפות ההשמנה והסוכרת ומשברי האקלים התאמה אישית של התזונה, לרבות לשם הזדקנות בריאה.
• הגדלת צריכת מזון בריא מהצומח והפחתת צריכת בשר ןמזונות מהחי
• ניצול גידולים "שנשכחו" כחלופות לצורך תזונה בריאה וחוסן.
• טיפוח תזונה בריאה ובת קיימא באירופה.
יעדים בתחום מערכות המזון תומכות בבריאות כדור הארץ:
• מערכות המותאמות לשינוי האקלים, חוסכות במשאבי טבע ומצמצמות פליטת גזי חממה.
• חקלאות ידידותית לסביבה ובת קיימא.
יעדים בתחום מחזוריות וניצול יעיל של משאבים:
• הגעה לאפס בזבוז מזון.
• ניצול ביומסה ופסולת כמשאב.
• חיסכון במים ואנרגיה בתהליך הייצור.
• צריכת מזון "תפורה" לצרכן המקומי.
• עטיפות המזון מתכלות בטבעיות, בנות קיימא, וצמצום שימוש בפלסטיק.
יעדים בתחום פיתוח חדשנות במשולב עם העצמתן של קהילות:
• יצירת "מערכות אקולוגיות" ו"מעבדות חיות" היוצרות מוצרים חדשים.
• הבטחת מזון הולם לכל יישוב ואזור.
• הגדלת הידע והמעורבות של אזרחים בתזונה בריאה ומדיניות המזון.
• תמיכה בכלכלה מקומית של שותפות לאורך תהליך הייצור.
• פיתוח מערכות מכוונות-מידע המותאמות לצרכי החברה.
בתהליך פיתוח האסטרטגיה האירופית נבחרו מסלולים מרכזיים להשגת מטרותיה. זאת, מתוך זיהוי אתגרים מערכתיים, איתור תועלות הדדיות, ניתוח חסמים לשינוי וגורמים מאפשרים ומאיצים שינוי. כך אותרו תחומי מחקר וחדשנות המזמנים בחינה והשקעה ממוקדת, כמנופים מרכזיים לשינוי מערכתי.
בין המסלולים המרכזיים להשגת המטרה:
1. אסטרטגיות חדשות למשילות ושינוי מערכתי.
2. התמרת מערכות מזון עירוניות.
3. ניצול משאבי מזון במים מתוקים ובאוקיינוס.
4. ייצור חלבון חלופי ושינוי בתזונה.
5. טיפול בפסולת מזון וחיסכון במשאבים.
6. התאמה לחקר עולם המיקרוביום.
7. תכנון ביטחון מזון לעתיד.
8. תכנון מערכות מזון באירופה ואפריקה.
גישת החדשנות של האיחוד האירופי היא "גישה מרובת שחקנים", המזמנת את כל הפועלים ובעלי העניין הנוגעים בדבר, ממגוון מגזרים של ייצור, שיווק, צריכה, והגשת מזון, וממגוון זירות כגון חברה, מחקר, ומדיניות. כך ניתן לקדם לא רק רפורמה במדיניות אלא גם שינוי תואם בפעילות העסקית ותפנית בנורמות החברתיות, כולל אימוץ מוצלח של "טכנולוגיות משבשות".
הפעילויות בתוכנית "מזון 2030" של האיחוד תומכות במגוון יעדי משנה הקשורים זה בזה, וביעדים נוספים של האיחוד. ולמשל:
• הפעילות בתחום הבריאות תומכת במאמצים לרגולציה יעילה של מזון.
• הפעילות בתחום האקלים מסייעת לאסטרטגיה האירופית להבטחת המגוון הביולוגי ולמדיניות הולמת בחקלאות, בדייג ובהיבטי הסביבה.
• הפעילות בתחום ניצול יעיל של משאבים תומכת בקידום טכניקות יעילות של חקלאות ודיג, וכן בשימור איכות הקרקע ופוריותה, ובהאצת הפוטוסינתזה. היא מסייעת להתמודדות עם כ- 1.3 מיליארד טון מזון המבוזבזים ברחבי העולם מדי שנה, ובד-בבד למיגור עטיפות הפלסטיק ולמניעת תפזורת של מיקרו-פלסטיק.
• הפעילות בתחום החדשנות מסייעת לקידום כלכלות מקומיות משגשגות, לעיצוב שווקים הוגנים מכלילים ומקיימים, ואף למימוש סדר היום העירוני החדש של האיחוד האירופי. היא תורמת לעיצוב כלים להשתתפות אזרחית בעיצוב מדיניות המזון, ולפיתוח גישה כלכלית של שיתוף ושותפות, ולא רק תחרות.
___
ביטחון תזונתי, תקציב המדינה, חברה אזרחית