אבל הכסף נגמר. התקציב ל-2025 לא הספיק מלכתחילה, ול-2026 אין שום התחייבות. על מרכזי החוסן בצפון לא קיימו אפילו דיון בממשלה. על הדרום ועל מרכז החוסן הארצי – רק הצהרות, בלי מספרים ובלי כסף חדש.
ומה קורה בשטח? אנשים מחכים חודשים לטיפול. מי שיכול משלם הון למטפל פרטי על חשבון צרכים בסיסיים. מי שלא יכול מוותר. המצב הנפשי מחמיר, הפגיעה מתפשטת למשפחה, והיכולת לעבוד וללמוד נשחקת.
אנחנו דורשים התחייבות עכשיו: תקציב מלא למרכזי החוסן, לפחות כמו ב-2025, עם תוספת שתענה על הביקוש הגובר. בריאות הנפש היא לא בונוס, היא אחריות של המדינה.