בשבועות האחרונים אני יוצא לבקעה לפעילות נוכחות מגינה. במסגרת זו אני יושב במאהלי רועים ויוצא עם רועים פלסטינים למרעה. אנו יוצאים יחד מתוך החשש שהם ייתקלו במי שיצר את צעדיהם, ימנע מהם מרעה, ובמקרים לא מעטים אף יפגע ברכושם או ייקח אותו. במקרים אחרים, הם פשוט נתקלים במי שבא להציק ולהטריד כדי לעודד אותם לא להיות שם.
הביקורים הללו מחזירים אותי לספר בראשית, שיש בו כמה וכמה סכסוכי רועים. הראשון שבהם נמצא בפרשת השבוע שלנו. לפי הפרשה, יש סכסוך בין רועי אברהם לרועי לוט, בן אחיו. לאור הסכסוך אברהם מציע ללוט לחלק ביניהם את השטח, ואף מציע לו להיות הראשון שבוחר. הוא עושה זאת במילים הבאות: "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ: כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה". (בראשית, יג, ח-ט)
כלומר אברהם מתנגד למריבה ומזכיר את האחווה , נראה גם כי הוא שבכל הארץ יש מקום גם ללוט ורועיו וגם לו. מעניין שדווקא לאחר החלוקה זוכה אברהם להבטחה של הארץ – והתורה מדגישה את הקשר בין הדברים בציון הקשר בין ההתגדלות והבשורה לפרידה: "וַה' אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם". (בראשית, יג, יד-טו)
כאילו ה' אומר לו: רק אם תדע לחלוק את הארץ עם כל מי שנמצא בה, היא תהיה שלך.
המדרש בבראשית רבה (פרשה מ"א) לוקח את סכסוך הרועים למקום אחר. לפי המדרש, לא מדובר בסכסוך טכני על מספוא, אלא על הדרך הראויה לרועה להתנהג. המדרש מתאר כי רועי אברהם הקפידו לזמום את בהמותיהם כדי שלא יאכלו תבואה שאינה שלהם, בעוד רועי לוט נמנעו מכך, בטענה שהארץ היא ירושתו של אברהם, ובעתיד תהפוך לירושתו של לוט, ולכן כולה שלו ולבהמותיו מותר לאכול מיבולה: "בהמתו של אברהם אבינו היתה יוצאה זמומה ובהמתו של לוט לא היתה יוצאה זמומה. היו אומרים להם רועי אברהם: הותר הגזל? היו אומרים להם רועי לוט: כך אמר הקב"ה לאברהם, לזרעך אתן את הארץ הזאת... ואין אכלין מדידהון, אינון אכלין)". (בראשית רבה, מא, ה)
המדרש רואה בכך התנהגות פסולה שמהווה חילול השם, וקובע כי רועי אברהם לא היו מוכנים להיות שותפים לה - וזה מה שהוביל לפרידה. המדרש גם מציין שהתנהגותם של רועי לוט הביאה לכך שאברהם לא זכה להתגלות אלוהית, ורק לאחר הפרידה ה' חוזר לדבר אליו.
הספורנו מחדד נקודה זו אף יותר, ומסביר כי ה' לא התגלה לאברהם כל עוד לוט עמו, מחשש שרועי לוט ייתלו בהתגלות הזו כדי להצדיק את הגזל: "ולא אמר זה בהיות לוט עמו, פן בכבודו יתימרו ויתגאו לוט ורועיו ויתאמצו לגזול". (ספורנו בראשית יג,יד)
ואילו רבי יוסף בכור שור מסביר את פסוק ההתגלות לאברהם וההבטחה – "וַיהוָה אָמַר אֶל־אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד־לוֹט מֵעִמּוֹ... כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ... לְךָ אֶתְּנֶנָּה" (בראשית, יג, יד-טו) – כשכר על נכונותו של אברהם לוותר על הבעלות: "כאדם שאומר: אינה שלי, רק מקום דירתי בלבד אני מעכב ממך. לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא: הנה כל הארץ לפניך... כולה צריכה לך" (בכור שור, שם)
הבכור שור קובע בעצם כי התנאי לרשת את הארץ הוא היכולת לפנות מקום במרחב למען האחר. וירושת הארץ אינה כדי לקבל רכוש , אלא כדי להעניק את שלך לטובת הארץ - כולה צריכה לך.
אם נסכם את המדרש והפרשנים יחד, המסר מהדהד בחוזקה למציאות ימינו: יש לפנות מקום ולהימנע מן הגזל. אין בכוחה של שום הבטחה אלוהית להתיר כוחנות, השתלטות או שימוש פוגעני ביבול וברכוש של אחרים.
-----------------------------------------------------------------------------------------------
הרב אבי נוביס-דויטש, מרצה, איש חינוך ויועץ עצמאי לפיתוח תכניות ועבודה קהילתית. בימים אלו מרצה במדרשת שכטר, מנחה במכינות ומוביל את פרויקט 'לזכרם נלמד משנה'. בעבר כיהן כדיקן בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, סמנכ"ל רשת המתנ"סים של טבעון וכרב בשתי קהילות מסורתיות בישראל. בוגר תואר שני במדעי היהדות מ-JTS, מכון מנדל והחממה ללכידות חברתית, ובעל רקע של שמונה שנות לימוד בישיבה. מתגורר בחנתון.
הביקורים הללו מחזירים אותי לספר בראשית, שיש בו כמה וכמה סכסוכי רועים. הראשון שבהם נמצא בפרשת השבוע שלנו. לפי הפרשה, יש סכסוך בין רועי אברהם לרועי לוט, בן אחיו. לאור הסכסוך אברהם מציע ללוט לחלק ביניהם את השטח, ואף מציע לו להיות הראשון שבוחר. הוא עושה זאת במילים הבאות: "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ: כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה". (בראשית, יג, ח-ט)
כלומר אברהם מתנגד למריבה ומזכיר את האחווה , נראה גם כי הוא שבכל הארץ יש מקום גם ללוט ורועיו וגם לו. מעניין שדווקא לאחר החלוקה זוכה אברהם להבטחה של הארץ – והתורה מדגישה את הקשר בין הדברים בציון הקשר בין ההתגדלות והבשורה לפרידה: "וַה' אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם". (בראשית, יג, יד-טו)
כאילו ה' אומר לו: רק אם תדע לחלוק את הארץ עם כל מי שנמצא בה, היא תהיה שלך.
המדרש בבראשית רבה (פרשה מ"א) לוקח את סכסוך הרועים למקום אחר. לפי המדרש, לא מדובר בסכסוך טכני על מספוא, אלא על הדרך הראויה לרועה להתנהג. המדרש מתאר כי רועי אברהם הקפידו לזמום את בהמותיהם כדי שלא יאכלו תבואה שאינה שלהם, בעוד רועי לוט נמנעו מכך, בטענה שהארץ היא ירושתו של אברהם, ובעתיד תהפוך לירושתו של לוט, ולכן כולה שלו ולבהמותיו מותר לאכול מיבולה: "בהמתו של אברהם אבינו היתה יוצאה זמומה ובהמתו של לוט לא היתה יוצאה זמומה. היו אומרים להם רועי אברהם: הותר הגזל? היו אומרים להם רועי לוט: כך אמר הקב"ה לאברהם, לזרעך אתן את הארץ הזאת... ואין אכלין מדידהון, אינון אכלין)". (בראשית רבה, מא, ה)
המדרש רואה בכך התנהגות פסולה שמהווה חילול השם, וקובע כי רועי אברהם לא היו מוכנים להיות שותפים לה - וזה מה שהוביל לפרידה. המדרש גם מציין שהתנהגותם של רועי לוט הביאה לכך שאברהם לא זכה להתגלות אלוהית, ורק לאחר הפרידה ה' חוזר לדבר אליו.
הספורנו מחדד נקודה זו אף יותר, ומסביר כי ה' לא התגלה לאברהם כל עוד לוט עמו, מחשש שרועי לוט ייתלו בהתגלות הזו כדי להצדיק את הגזל: "ולא אמר זה בהיות לוט עמו, פן בכבודו יתימרו ויתגאו לוט ורועיו ויתאמצו לגזול". (ספורנו בראשית יג,יד)
ואילו רבי יוסף בכור שור מסביר את פסוק ההתגלות לאברהם וההבטחה – "וַיהוָה אָמַר אֶל־אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד־לוֹט מֵעִמּוֹ... כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ... לְךָ אֶתְּנֶנָּה" (בראשית, יג, יד-טו) – כשכר על נכונותו של אברהם לוותר על הבעלות: "כאדם שאומר: אינה שלי, רק מקום דירתי בלבד אני מעכב ממך. לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא: הנה כל הארץ לפניך... כולה צריכה לך" (בכור שור, שם)
הבכור שור קובע בעצם כי התנאי לרשת את הארץ הוא היכולת לפנות מקום במרחב למען האחר. וירושת הארץ אינה כדי לקבל רכוש , אלא כדי להעניק את שלך לטובת הארץ - כולה צריכה לך.
אם נסכם את המדרש והפרשנים יחד, המסר מהדהד בחוזקה למציאות ימינו: יש לפנות מקום ולהימנע מן הגזל. אין בכוחה של שום הבטחה אלוהית להתיר כוחנות, השתלטות או שימוש פוגעני ביבול וברכוש של אחרים.
-----------------------------------------------------------------------------------------------
הרב אבי נוביס-דויטש, מרצה, איש חינוך ויועץ עצמאי לפיתוח תכניות ועבודה קהילתית. בימים אלו מרצה במדרשת שכטר, מנחה במכינות ומוביל את פרויקט 'לזכרם נלמד משנה'. בעבר כיהן כדיקן בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, סמנכ"ל רשת המתנ"סים של טבעון וכרב בשתי קהילות מסורתיות בישראל. בוגר תואר שני במדעי היהדות מ-JTS, מכון מנדל והחממה ללכידות חברתית, ובעל רקע של שמונה שנות לימוד בישיבה. מתגורר בחנתון.