בשנתיים האחרונות נישאו בפינו שמותיהם של החטופים, ילדים זקנים וטף. אנשים שלא הכרנו הפכו לקרובים לנו והתחקינו אחר קורות חייהם, חלומותיהם ואהוביהם. כאבנו ובכינו עם משפחותיהם והצטרפנו לזעקותיהם. שמותיהם חידדו את משמעות השם בקורות עמנו. לשמחתנו, החטופים החיים כבר שבו לביתם ולמשפחותיהם, אך שמותיהם של כל החטופים, החיים והחללים, אשר נותרו בלבבות, מייצגים את ערכם הנשגב של חיי האדם.
כאשת חינוך הייתי 'קנאית לשם' עוד בימים בהם עסקתי בחינוך בבית הספר, היה חשוב לי להכיר כל תלמיד ותלמידה בשמם כבר בשבוע הראשון של שנת הלימודים. השקעתי בכך את כל מרצי ומאודי. נוכחתי לדעת שתהליך הכרת השמות גואל אותנו מאלמוניות ומסייע למזער את חוויית הניכור והסתמיות שאנו חווים במסגרות רבות.
וכך נפתחת פרשת "שמות":"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב, איש וביתו באו: ראובן שמעון לוי ויהודה, יששכר זבולון ובנימין, דן ונפתלי גד ואשר..." (שמות, א, א-ד)
לכל אחד מבני ישראל אשר הגיעו למצרים שם משלו ובדרך זו מודגשת יחידותו.
במות הדור ההוא הנושא שמות, הופכים בני ישראל לאנונימיים, ופרעה מדבר על עם רב ועצום. המספר המקראי מספר לנו שהם "פרו" "וישרצו" ובתיאור זה נעלמת יחידותם ואנושיותם של בני ישראל.
רק אחרי שפרעה פונה להמית את כל הבנים הילודים, אנו חוזרים לשמוע על גיבורים וגיבורות יחידים שיש להם שם. היחידים והיחידות. הם אלה המחוללים את המפנה. הם ממאנים לראות את מוקד האחריות על הנעשה מחוץ לעצמם. הופעת שם הגיבור היא תמיד בצמידות ללקיחת אחריות ולעשיית מעשה אמיץ, ובכך באה לביטוי יכולת האדם לבחור להיות שותף למאבק נגד הזדון והרשעות.
במרכזו של "ספר שמות" עומדת גאולת ישראל ממצרים. חכמים ראו בשמירת השם ראש וראשון לארבעת הגורמים שבזכותם נגאלו ישראל ממצרים, וכך נאמר בויקרא רבה (וילנא) פרשת אמור פרשה לב סימן ה:"רב הונא אמר בשם בר קפרא בשביל ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שנו את שמם ואת לשונם ולא אמרו לשון הרע ולא נמצא ביניהן אחד מהן פרוץ בערוה". כאילו נכתבה הפרשה בימינו אלה. ללמדנו, ששינון שמות החטופים והכרת קורותיהם ובני משפחותיהם תרמו לכך שזכינו לחוות בנס גאולתם מהשבי ושובם הביתה. ואנו, ממשיכים להתמודד עם האתגר של שמירת השמות כמרכיב בחיזוק הזהות היהודית והישראלית שלנו.
לא בכדי אחד המפעלים המרכזיים שיזמה מדינת ישראל היה הקמת המוסד "יד ושם" להנצחת זכר השואה, שהוקם בשנת 1953 בעקבות חוק מיוחד של הכנסת - "חוק זיכרון השואה והגבורה - יד ושם, תשי"ג-1953". השם "יד ושם" מקורו בספר ישעיהו, נו, ה: "וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם - טוֹב, מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת: שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן-לוֹ, אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת".
מוסד "יד ושם" עוסק במפעל ההנצחה היהודי הישראלי הגדול ביותר תחת הכותרת "לכל איש יש שם" הלקוחה משירה של המשוררת זלדה, שכה הטיבה לתאר את משמעותו של השם שהאדם נושא עמו בחייו ובמותו. מוסד זה נוגע בנשים ובאנשים, ביחידים ובקהילות, בעתות שלום ובעתות מלחמה.
את הדרשה הזאת אני מקדישה לסבתי פייגה זכרה לברכה, שנספתה בשואה, ולחטופים החיים, ואלה שלמצער לא שבו בחיים, ולכל מי ששמותיהם מילאו את הדרכים, את לוחות המודעות ואת הלב של כולנו.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרבה צפורה ליבנה מנחה שלוש קהילות לומדות: הרכב הקבוצות הוא מגוון וכולל דתיים וחילוניים, זוגות ויחידים, נשים וגברים. יועצת, אישית ומערכתית . לומדת באונ' בר אילן במסלול מחקרי בפילוסופיה יהודית. מתנדבת זו שנה עשירית בבתי ספר תיכונים בהרצליה "היובל" ו "ראשונים" במסגרת פו"ש (פועלים לשיוויון). עסקה בחינוך 33 שנה כמורה להיסטוריה וכיועצת בחטיבה עליונה וניהלה את בית ספר תל"י בית חינוך וחטיבה הבינים בגימנסיה העברית בירושלים.
כאשת חינוך הייתי 'קנאית לשם' עוד בימים בהם עסקתי בחינוך בבית הספר, היה חשוב לי להכיר כל תלמיד ותלמידה בשמם כבר בשבוע הראשון של שנת הלימודים. השקעתי בכך את כל מרצי ומאודי. נוכחתי לדעת שתהליך הכרת השמות גואל אותנו מאלמוניות ומסייע למזער את חוויית הניכור והסתמיות שאנו חווים במסגרות רבות.
וכך נפתחת פרשת "שמות":"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב, איש וביתו באו: ראובן שמעון לוי ויהודה, יששכר זבולון ובנימין, דן ונפתלי גד ואשר..." (שמות, א, א-ד)
לכל אחד מבני ישראל אשר הגיעו למצרים שם משלו ובדרך זו מודגשת יחידותו.
במות הדור ההוא הנושא שמות, הופכים בני ישראל לאנונימיים, ופרעה מדבר על עם רב ועצום. המספר המקראי מספר לנו שהם "פרו" "וישרצו" ובתיאור זה נעלמת יחידותם ואנושיותם של בני ישראל.
רק אחרי שפרעה פונה להמית את כל הבנים הילודים, אנו חוזרים לשמוע על גיבורים וגיבורות יחידים שיש להם שם. היחידים והיחידות. הם אלה המחוללים את המפנה. הם ממאנים לראות את מוקד האחריות על הנעשה מחוץ לעצמם. הופעת שם הגיבור היא תמיד בצמידות ללקיחת אחריות ולעשיית מעשה אמיץ, ובכך באה לביטוי יכולת האדם לבחור להיות שותף למאבק נגד הזדון והרשעות.
במרכזו של "ספר שמות" עומדת גאולת ישראל ממצרים. חכמים ראו בשמירת השם ראש וראשון לארבעת הגורמים שבזכותם נגאלו ישראל ממצרים, וכך נאמר בויקרא רבה (וילנא) פרשת אמור פרשה לב סימן ה:"רב הונא אמר בשם בר קפרא בשביל ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שנו את שמם ואת לשונם ולא אמרו לשון הרע ולא נמצא ביניהן אחד מהן פרוץ בערוה". כאילו נכתבה הפרשה בימינו אלה. ללמדנו, ששינון שמות החטופים והכרת קורותיהם ובני משפחותיהם תרמו לכך שזכינו לחוות בנס גאולתם מהשבי ושובם הביתה. ואנו, ממשיכים להתמודד עם האתגר של שמירת השמות כמרכיב בחיזוק הזהות היהודית והישראלית שלנו.
לא בכדי אחד המפעלים המרכזיים שיזמה מדינת ישראל היה הקמת המוסד "יד ושם" להנצחת זכר השואה, שהוקם בשנת 1953 בעקבות חוק מיוחד של הכנסת - "חוק זיכרון השואה והגבורה - יד ושם, תשי"ג-1953". השם "יד ושם" מקורו בספר ישעיהו, נו, ה: "וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם - טוֹב, מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת: שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן-לוֹ, אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת".
מוסד "יד ושם" עוסק במפעל ההנצחה היהודי הישראלי הגדול ביותר תחת הכותרת "לכל איש יש שם" הלקוחה משירה של המשוררת זלדה, שכה הטיבה לתאר את משמעותו של השם שהאדם נושא עמו בחייו ובמותו. מוסד זה נוגע בנשים ובאנשים, ביחידים ובקהילות, בעתות שלום ובעתות מלחמה.
את הדרשה הזאת אני מקדישה לסבתי פייגה זכרה לברכה, שנספתה בשואה, ולחטופים החיים, ואלה שלמצער לא שבו בחיים, ולכל מי ששמותיהם מילאו את הדרכים, את לוחות המודעות ואת הלב של כולנו.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרבה צפורה ליבנה מנחה שלוש קהילות לומדות: הרכב הקבוצות הוא מגוון וכולל דתיים וחילוניים, זוגות ויחידים, נשים וגברים. יועצת, אישית ומערכתית . לומדת באונ' בר אילן במסלול מחקרי בפילוסופיה יהודית. מתנדבת זו שנה עשירית בבתי ספר תיכונים בהרצליה "היובל" ו "ראשונים" במסגרת פו"ש (פועלים לשיוויון). עסקה בחינוך 33 שנה כמורה להיסטוריה וכיועצת בחטיבה עליונה וניהלה את בית ספר תל"י בית חינוך וחטיבה הבינים בגימנסיה העברית בירושלים.