יכולנו לצפות שפרשת לֶךְ לְךָ הפותחת את הסיפור הלאומי של עם ישראל, תהיה הפרשה הראשונה בתורה. אבל לא כך הוא. אחד עשר הפרקים הראשונים של ספר בראשית עוסקים באנושות כולה, ורק בפרק י״ב מופיע אברם שפותח את סיפור האבות המייסדים של העם. דחיית העיסוק בעם ישראל לטובת תיאור תחילתה של האנושות מלמדת שעם ישראל צמח מתוך החוויה האנושית והוא חלק ממנה.
מתוך המסר האוניברסלי הזה מגיעה קריאה אישית: "לֶךְ לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ" (בראשית י"ב, א). אחרי שעסקנו באנושות כולה, מתמקדת התורה באדם יחיד הנדרש לנטוש את עברו וללכת לעבר ייעודו. מתוך המסע האישי הזה ייוולד עם חדש: "וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה" (שם, ב). ואותו עם יהווה ברכה לאנושות כולה: "וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה" (שם, ג). כך מציב פרק י״ב את האדם היחיד כמקור של אחריות כללית. המסר הזה חשוב במיוחד לעם שנמצא בחיפוש מתמיד אחר זהות קולקטיבית. הוא מזכיר שכל אחריות לאומית מתחילה באחריות אישית. מתוך ייעוד אישי נולד עם ומתוך העם נולדת תקווה לאנושות כולה.
ואולי כדי לבחון את יכולתו של אברם לממש את הייעוד הזה, מופיע סיפור המריבה עם לוט: "וְלֹא־נָשָׂ֥א אֹתָ֛ם הָאָ֖רֶץ לָשֶׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו כִּֽי־הָיָ֤ה רְכוּשָׁם֙ רָ֔ב וְלֹ֥א יָֽכְל֖וּ לָשֶׁ֥בֶת יַחְדָּֽו. וַֽיְהִי־רִ֗יב בֵּ֚ין רֹעֵ֣י מִקְנֵֽה־אַבְרָ֔ם וּבֵ֖ין רֹעֵ֣י מִקְנֵה־ל֑וֹט" (בראשית, י"ג, ו-ז). אברם בוחר שלא להסלים את המאבק. הוא פונה ללוט ומציע להיפרד כדי להימנע מהמריבה "וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל־ל֗וֹט אַל־נָ֨א תְהִ֤י מְרִיבָה֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔ךָ וּבֵ֥ין רֹעַ֖י וּבֵ֣ין רֹעֶ֑יךָ כִּֽי אֲנָשִׁ֥ים אַחִ֖ים אֲנָֽחְנוּ" (בראשית, שם, ח). יתר על כן, הוא מעניק ללוט את זכות הבחירה הראשונה "הֲלֹ֤א כׇל־הָאָ֙רֶץ֙ לְפָנֶ֔יךָ הִפָּ֥רֶד נָ֖א מֵעָלָ֑י אִם־הַשְּׂמֹ֣אל וְאֵימִ֔נָה וְאִם הַיָּמִ֖ין וְאַשְׂמְאִֽילָה" (שם, ט). בכך מדגים לנו אברם את גדלותו וממחיש את ההבנה שקדושת החיים והשלום גדולה מקדושת הארץ. הארץ נועדה להיות מרחב לחיים משותפים ולא מוקד למריבה.
בהמשך הפרשה מופיע סיפור אנושי על הגר וישמעאל. הגר, שפחת שרי, בורחת אל המדבר, ושם מתגלה לה מלאך ה' ואומר: "שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ" (בראשית, ט"ז, י"א). סיפור בריחתה של הגר והשיח עם מלאך ה' מלמד אותנו שהברכה האלוהית אינה נחלת עם אחד בלבד.
הגר וישמעאל מזכירים לנו שהאנושיות קודמת לזהות, ושהחמלה קודמת לגבולות. אם אברם נדרש לצאת מארצו כדי לגלות את עצמו, הרי שהגר נשלחת ממנה כדי להזכיר לנו שהמבט של אלוהים אינו מסתיים בגבולות האוהל העברי. בעומק הדברים הסיפור הזה מלמד אותנו שהאנושיות, מתגלה כאשר אנו מקפידים לראות את האחר, כשאין סביבנו אנשים "שקופים".
מדינת ישראל כיום, כמו בימי אברם ולוט, צרה מלהכיל את כל ריבוי הזהויות שבה. כשם שאברם ידע להבחין מתי יש להיפרד כדי לשמור על שלום, כך גם אנחנו צריכים ללמוד להכיר במציאות המורכבת שבתוכה אנו חיים, הן בחברה שלנו פנימה והן ביחס לשכנינו. בתוך החברה הישראלית אנחנו עדים לריבוי דעות, אמונות ואורחות חיים. כולם נאבקים על מרחב אחד, פיזי ורעיוני. סיפור מריבתו של אברם עם לוט מזכיר לנו שהדרך לשמור על שלום היא היפרדות. הפעם מדובר בהיפרדות זהותית. מאחידות כפויה לא יוכלו לצמוח חיים, ואילו ריבוי זהויות יכול להיות מנוע לצמיחה ולברית ייעוד משותפת שנגדיר לעצמנו. אם נשכיל להמיר את פוליטיקת הזהויות הכוחנית לפוליטיקה פרגמטית היוצאת מנקודת הנחה שאנחנו שונים ומאפשרת לכל אחת מהזהויות שאנחנו מייצגים לשגשג בדרכה, נוכל לראות גם במי שחושב שונה מאיתנו שותף לדרך. "היפרד נא מעלי" מגיע מתוך הבנה שהשלום חשוב מן הצדק, והחיים חשובים מן הניצחון.
בפרשה אנחנו למדים שאברם אבינו ידע להעדיף את קדושת החיים על פני קדושת הקרקע. הוא ויתר על שטח כדי לשמור על אחווה. סיפור בריחתה של הגר מזכיר לנו שחמלה נדרשת בכל מגע אנושי, גם מחוץ לגבולות העם והמדינה.
ההיפרדות מהפלסטינים הכרחית כדי לשמור על צביונה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל. הפלסטינים כאן כדי להישאר וכך גם אנחנו. המחירים שאנחנו והפלסטינים משלמים בשל אי היכולת להיפרד במרחב הפיזי, הם עצומים, מיותרים וחסרי תוחלת. פרשת לֶךְ לְךָ מזמינה אותנו ללכת, לא אל מחלוקת או עליונות, אלא אל אחריות חדשה. לשוב ולבחור בחיים, באדם, ובשלום. זה איננו רק סיפור ראשיתו של עם, אלא תזכורת לכך שכל זהות לאומית נבחנת ביכולתה לראות את האדם. לא ארץ נבדלת אלא עולם שבו איש אינו שקוף.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב אייל ישפה הוא רב חילוני הומניסטי, בוגר מכון 'תמורה'. מייסד ומוביל קהילת 'רֵעים'- קהילה יהודית חילונית הומניסטית במודיעין מכבים רעות, יו"ר 'מרח"ב' - מועצת רבנים חילוניים בישראל וחבר בארגון 'קול רבני לזכויות אדם'.