בפרשת לך לך, המסורת שלנו מציגה את רעיון הבחירה היהודית, הרעיון המהפכני שבין כל העמים בעולם, בוחר האל, בורא השמיים והארץ וכל מה שבתוכם, בעם מסוים אחד ומזמין אותו ליחסים ייחודיים, הכרוכים בברית יחודית. מה עושה רעיון זה לעם היהודי, לתחושת העצמי שלנו וליחסינו עם העמים "הלא נבחרים"? האם רעיון הבחירה הוא מניע לטוב, המעצים את המודעות המוסרית של העם היהודי, או שמא הוא דוחף לאמונה בעליונות יהודית ולזכאות להתנתק מבחינה מוסרית מהעולם.
במשך אלפי שנים, כעם חסר כוח, הבחירה שימשה להעצמת הגאווה היהודית ולהגנה עצמית מפני העובדה שאחרים התברכו בכוח ובהצלחה. כעם נבחר, לא ניתן היה לפרש את ההשפלה והמעמד הנמוך שלנו כנטישה מצד האל. כעס ואכזבה אולי, אך לא נטישה. הבחירה שימשה מנוע לתקווה ואמונה שיום אחד מצבנו ישתנה ושהאל שוב יחבק אותנו. רעיונות של עליונות יהודית לא גרמו נזק רב כיוון שכעם חסר כוח, לא היה בידינו הכוח להשפיע על חייהם של הסובבים אותנו. עם הקמת מדינת ישראל, השינוי במעמד העם היהודי וחזרתנו לעמדה של כוח, כולל כוח על אחרים, חיוני שנבחן את משמעות הבחירה היהודית והשפעתה האפשרית על המחויבויות המוסריות שלנו, כיחידים וכחברה.
כפי שקורה לעיתים קרובות במסורת היהודית, מוצעות לנו שתי אפשרויות והאחריות לבחור ביניהן.
פרשתנו מלמדת שאם אברהם יענה לאתגר של האל לעזוב את ארצו ומולדתו וללכת אל הארץ אשר יראה לו, האל יבחר בו ובזרעו ויעניק לנו ארבעה מתנות. שלושת הראשונות משפרות את מעמד העם היהודי: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ" (בראשית, י"ב, ב). הרביעית פחות ברורה: "וֶהְיֵה בְּרָכָה." (בראשית י"ב, ב).
למי עלינו להיות ברכה? האם זו מתנה או אחריות?
בראשית י"ב, ג, מציע פירוש אחד: "וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה."
משמעות הברכה היא שמעתה ואילך תינתן ברכת האל ללא נבחרים בהתאם ליחסם לישראל. כדי לזכות בברכת האל, על העמים האחרים לנהוג בישראל בחסד. כשלון בכך יוביל לכך שהם יהיו נתונים לזעם האל. האל, בורא השמיים והארץ, שופט את העולם לפי קריטריון אחד: מה טוב ליהודים.
עיקרון זה מיושם במציאות כמה פסוקים לאחר מכן: "...וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י אָ֥ז בָּאָֽרֶץ׃ וירא ה' אל אברם ויאמר: וַיֵּרָא יְ-הוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ ..." (בראשית י"ב, ו-ז)
העובדה שהכנענים היו בארץ לפנינו אינה רלוונטית. עבור האל השאלה היחידה היא מה טוב ליהודים, ובשל כך האל מעניק לנו את ארצם של עם אחר כנחלתנו. אין צורך בהצדקה, ובוודאי לא בהתחשבות בזכויותיהם.
בראשית י"ח מציע דרך שונה. העובדה שאברהם עתיד להיות "לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (בראשית י"ח, יח-יט) מתוארת כמניע לאחריותו של אברהם להגן ולשרת את העולם. תפקיד זה מוביל את אברהם להגן על סדום ולדרוש מהאל לנהוג כלפיהם בצדק. אברהם מזכיר לאל שהאל אינו אלוהי היהודים בלבד, אלא אל ושופט כל העולם. להיות נבחר, לפי פרק י"ח, הוא להידרש ללכת בדרכי האל ולפעול ולדרוש צדק וצדקה לכל.
"וֶהְיֵה בְּרָכָה."
לאיזה כיוון נבחר? אני עם אברהם בסדום. האתגר שלנו הוא לוודא שחברה הישראלית תבחר באותו הכיוון.
תרגום לעברית: הרב דנה שרון
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב ד"ר דניאל הרטמן הוא נשיא מכון שלום הרטמן. ספרו האחרון הוא "מיהו יהודי ומה אנחנו יכולים להיות?"
במשך אלפי שנים, כעם חסר כוח, הבחירה שימשה להעצמת הגאווה היהודית ולהגנה עצמית מפני העובדה שאחרים התברכו בכוח ובהצלחה. כעם נבחר, לא ניתן היה לפרש את ההשפלה והמעמד הנמוך שלנו כנטישה מצד האל. כעס ואכזבה אולי, אך לא נטישה. הבחירה שימשה מנוע לתקווה ואמונה שיום אחד מצבנו ישתנה ושהאל שוב יחבק אותנו. רעיונות של עליונות יהודית לא גרמו נזק רב כיוון שכעם חסר כוח, לא היה בידינו הכוח להשפיע על חייהם של הסובבים אותנו. עם הקמת מדינת ישראל, השינוי במעמד העם היהודי וחזרתנו לעמדה של כוח, כולל כוח על אחרים, חיוני שנבחן את משמעות הבחירה היהודית והשפעתה האפשרית על המחויבויות המוסריות שלנו, כיחידים וכחברה.
כפי שקורה לעיתים קרובות במסורת היהודית, מוצעות לנו שתי אפשרויות והאחריות לבחור ביניהן.
פרשתנו מלמדת שאם אברהם יענה לאתגר של האל לעזוב את ארצו ומולדתו וללכת אל הארץ אשר יראה לו, האל יבחר בו ובזרעו ויעניק לנו ארבעה מתנות. שלושת הראשונות משפרות את מעמד העם היהודי: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ" (בראשית, י"ב, ב). הרביעית פחות ברורה: "וֶהְיֵה בְּרָכָה." (בראשית י"ב, ב).
למי עלינו להיות ברכה? האם זו מתנה או אחריות?
בראשית י"ב, ג, מציע פירוש אחד: "וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה."
משמעות הברכה היא שמעתה ואילך תינתן ברכת האל ללא נבחרים בהתאם ליחסם לישראל. כדי לזכות בברכת האל, על העמים האחרים לנהוג בישראל בחסד. כשלון בכך יוביל לכך שהם יהיו נתונים לזעם האל. האל, בורא השמיים והארץ, שופט את העולם לפי קריטריון אחד: מה טוב ליהודים.
עיקרון זה מיושם במציאות כמה פסוקים לאחר מכן: "...וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י אָ֥ז בָּאָֽרֶץ׃ וירא ה' אל אברם ויאמר: וַיֵּרָא יְ-הוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ ..." (בראשית י"ב, ו-ז)
העובדה שהכנענים היו בארץ לפנינו אינה רלוונטית. עבור האל השאלה היחידה היא מה טוב ליהודים, ובשל כך האל מעניק לנו את ארצם של עם אחר כנחלתנו. אין צורך בהצדקה, ובוודאי לא בהתחשבות בזכויותיהם.
בראשית י"ח מציע דרך שונה. העובדה שאברהם עתיד להיות "לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (בראשית י"ח, יח-יט) מתוארת כמניע לאחריותו של אברהם להגן ולשרת את העולם. תפקיד זה מוביל את אברהם להגן על סדום ולדרוש מהאל לנהוג כלפיהם בצדק. אברהם מזכיר לאל שהאל אינו אלוהי היהודים בלבד, אלא אל ושופט כל העולם. להיות נבחר, לפי פרק י"ח, הוא להידרש ללכת בדרכי האל ולפעול ולדרוש צדק וצדקה לכל.
"וֶהְיֵה בְּרָכָה."
לאיזה כיוון נבחר? אני עם אברהם בסדום. האתגר שלנו הוא לוודא שחברה הישראלית תבחר באותו הכיוון.
תרגום לעברית: הרב דנה שרון
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב ד"ר דניאל הרטמן הוא נשיא מכון שלום הרטמן. ספרו האחרון הוא "מיהו יהודי ומה אנחנו יכולים להיות?"