לא קפצו הרבה על ההזדמנות לכתוב על פרשת "תצווה", כאשר תיאור שחיטת הפר והאילים המוקרבים בטקס הכנסת הכוהנים לעבודתם מעורר אצל כל אדם נורמלי שאט נפש, תיאור בגדי הכוהנים רחוק מלעניין, וענייני קטורת? בפולחן הנוצרי יש לזה עדיין מקום, אבל לא אצלנו, לפחות באלפיים השנים האחרונות...
הייתי במצב דומה לפני 43 שנה, בשנת לימודי האחרונה בבית המדרש לרבנים, שבה כל בוגר דורש על פרשת השבוע -- senior sermon לפני קהל המורים והתלמידים, וגם אז נחטפו כל הפרשות זולת זו, שנותרה יתומה ועזובה, ונאבקתי קשות למצוא בה משמעות. כבר אז ראיתי את עצמי שייך יותר לבני הנביאים מאשר לבני הכוהנים, דבר שהלך והתעצם ככל שהשנים עוברות, וברוח זו פניתי להפטרת "תצווה"... והנה גם היא עוסקת בפולחן בית המקדש... אבל לא מילות הפתיחה שלה, אשר לעניות דעתי אין מתאימות מהן לזמננו:
"אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ מֵעֲוֺנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ אֶת-תָּכְנִית. וְאִם-נִכְלְמוּ מִכֹּל אֲשֶׁר-עָשׂוּ, צוּרַת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו וְכָל-צוּרֹתָו וְאֵת כָּל-חֻקֹּתָיו וְכָל-צוּרֹתָו וְכָל-תּוֹרֹתָו הוֹדַע אוֹתָם, וּכְתֹב לְעֵינֵיהֶם; וְיִשְׁמְרוּ אֶת-כָּל-צוּרָתוֹ, וְאֶת-כָּל-חֻקֹּתָיו--וְעָשׂוּ אוֹתָם." (יחזקאל מ"ג י-יא)
הנביא מתנֶה את בניין בית המקדש בחשבון נפש, במודעות וכלימה ובחזרה בתשובה מעוונותיהם, אשר אין הוא מפרט אותם כאן, משום שכבר מנה אותם עשרה פרקים מוקדם יותר, באחת התוכחות הקשות והחזקות ביותר שנרשמו ונשתמרו בתנ"ך, קטע שהרלוונטיות שלו לימינו ברורה לחלוטין (ולמי שלא זכה לשמוע אותו בקולו של נביאנו ישעיהו לייבוביץ, תוכלו לשמוע כאן) .
"וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר: בֶּן-אָדָם, יֹשְׁבֵי הֶחֳרָבוֹת הָאֵלֶּה עַל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל אֹמְרִים לֵאמֹר, אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת-הָאָרֶץ; וַאֲנַחְנוּ רַבִּים, לָנוּ נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה. לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם: כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ? כֹּה-תֹאמַר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, חַי-אָנִי, אִם-לֹא אֲשֶׁר בֶּחֳרָבוֹת בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ, וַאֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה לַחַיָּה נְתַתִּיו לְאָכְלוֹ; וַאֲשֶׁר בַּמְּצָדוֹת וּבַמְּעָרוֹת, בַּדֶּבֶר יָמוּתוּ. וְנָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה, וְנִשְׁבַּת גְּאוֹן עֻזָּהּ; וְשָׁמְמוּ הָרֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵין עוֹבֵר. וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי יְהוָה בְּתִתִּי אֶת-הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה, עַל כָּל-תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ." (יחזקאל ל"ג כג-כט)
קל לנו להאשים את כ ו ל ם, מבית ומחוץ, באסון שפקד אותנו: את הצבא, את המודיעין, את השמאלנים, מבית; ואת הרִשעה מחוץ - את חמאס, את הפלסטינים, את הגויים. גם בזמנו של יחזקאל היו אויבים אכזרים ובעלי ברית לא נאמנים, אבל אין הוא נותן לשומעיו להסיט את מבטיהם לצדדים, אלא אל מעשיהם שלהם: "עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם [...] וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ?"
כגודל הכמיהה שלי לכך שממשלתנו תחדל מיד מרדיפת העם הפלסטיני ותחל ברדיפת שלום, עוד לפני שדברי אלה שאני רושם בתחילת השבוע יגיעו אליכם בהמשכו, כך עומק הייאוש שלי שזה לא הולך לקרות עכשיו, ואני מניח שאין בקרב הקוראים כאן מי שסבור.ה אחרת. אך ברוח דרישת הנביא יחזקאל לחשבון נפש במקום האשמת אחרים, אני פונה לכולנו -- שלא כבשנו אותם ושלא התעמרנו בהם, אבל אולי פה ושם התעלמנו ממצוקתם -- לחשוב כיצד אנחנו יכולים לפנות מקום, אם לא בכל לבבנו, נפשנו ומאודנו, אז לפחות בחלק גדול יותר ממנו, לקרב את תחילת הגאולה.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב ג'רמי מילגרום הוא נצר לרבנים קונסרבטיבים, הגיע לארץ על גלי רחשי אתחלתא דגאולה של 1967. עבר/שרד מסלול קליטה ישראלי עשיר, מגוון ומאתגר: ישיבה תיכונית, גימנסיה, נח"ל (גרעין של בני עקיבא!), ב"א במחשבת ישראל בעברית -- וחזר לארה"ב רק לשנתיים ללימודי רבנות בבית המדרש לרבנים באמריקה (JTSA), שם הוסמך. מוקד עבודתו הרבנית הוא בהבנה בין-דתית עם נוצרים ומוסלמים, שהוביל להקמת המיזם היהודי-פלסטיני "אנשי דת למען השלום", והוא נמנה על מייסדי "קול רבני לזכויות אדם" ("רבנים למען זכויות האדם").
הייתי במצב דומה לפני 43 שנה, בשנת לימודי האחרונה בבית המדרש לרבנים, שבה כל בוגר דורש על פרשת השבוע -- senior sermon לפני קהל המורים והתלמידים, וגם אז נחטפו כל הפרשות זולת זו, שנותרה יתומה ועזובה, ונאבקתי קשות למצוא בה משמעות. כבר אז ראיתי את עצמי שייך יותר לבני הנביאים מאשר לבני הכוהנים, דבר שהלך והתעצם ככל שהשנים עוברות, וברוח זו פניתי להפטרת "תצווה"... והנה גם היא עוסקת בפולחן בית המקדש... אבל לא מילות הפתיחה שלה, אשר לעניות דעתי אין מתאימות מהן לזמננו:
"אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ מֵעֲוֺנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ אֶת-תָּכְנִית. וְאִם-נִכְלְמוּ מִכֹּל אֲשֶׁר-עָשׂוּ, צוּרַת הַבַּיִת וּתְכוּנָתוֹ וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו וְכָל-צוּרֹתָו וְאֵת כָּל-חֻקֹּתָיו וְכָל-צוּרֹתָו וְכָל-תּוֹרֹתָו הוֹדַע אוֹתָם, וּכְתֹב לְעֵינֵיהֶם; וְיִשְׁמְרוּ אֶת-כָּל-צוּרָתוֹ, וְאֶת-כָּל-חֻקֹּתָיו--וְעָשׂוּ אוֹתָם." (יחזקאל מ"ג י-יא)
הנביא מתנֶה את בניין בית המקדש בחשבון נפש, במודעות וכלימה ובחזרה בתשובה מעוונותיהם, אשר אין הוא מפרט אותם כאן, משום שכבר מנה אותם עשרה פרקים מוקדם יותר, באחת התוכחות הקשות והחזקות ביותר שנרשמו ונשתמרו בתנ"ך, קטע שהרלוונטיות שלו לימינו ברורה לחלוטין (ולמי שלא זכה לשמוע אותו בקולו של נביאנו ישעיהו לייבוביץ, תוכלו לשמוע כאן) .
"וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר: בֶּן-אָדָם, יֹשְׁבֵי הֶחֳרָבוֹת הָאֵלֶּה עַל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל אֹמְרִים לֵאמֹר, אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת-הָאָרֶץ; וַאֲנַחְנוּ רַבִּים, לָנוּ נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה. לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם: כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ? כֹּה-תֹאמַר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, חַי-אָנִי, אִם-לֹא אֲשֶׁר בֶּחֳרָבוֹת בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ, וַאֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה לַחַיָּה נְתַתִּיו לְאָכְלוֹ; וַאֲשֶׁר בַּמְּצָדוֹת וּבַמְּעָרוֹת, בַּדֶּבֶר יָמוּתוּ. וְנָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה, וְנִשְׁבַּת גְּאוֹן עֻזָּהּ; וְשָׁמְמוּ הָרֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵין עוֹבֵר. וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי יְהוָה בְּתִתִּי אֶת-הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה, עַל כָּל-תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ." (יחזקאל ל"ג כג-כט)
קל לנו להאשים את כ ו ל ם, מבית ומחוץ, באסון שפקד אותנו: את הצבא, את המודיעין, את השמאלנים, מבית; ואת הרִשעה מחוץ - את חמאס, את הפלסטינים, את הגויים. גם בזמנו של יחזקאל היו אויבים אכזרים ובעלי ברית לא נאמנים, אבל אין הוא נותן לשומעיו להסיט את מבטיהם לצדדים, אלא אל מעשיהם שלהם: "עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם [...] וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ?"
כגודל הכמיהה שלי לכך שממשלתנו תחדל מיד מרדיפת העם הפלסטיני ותחל ברדיפת שלום, עוד לפני שדברי אלה שאני רושם בתחילת השבוע יגיעו אליכם בהמשכו, כך עומק הייאוש שלי שזה לא הולך לקרות עכשיו, ואני מניח שאין בקרב הקוראים כאן מי שסבור.ה אחרת. אך ברוח דרישת הנביא יחזקאל לחשבון נפש במקום האשמת אחרים, אני פונה לכולנו -- שלא כבשנו אותם ושלא התעמרנו בהם, אבל אולי פה ושם התעלמנו ממצוקתם -- לחשוב כיצד אנחנו יכולים לפנות מקום, אם לא בכל לבבנו, נפשנו ומאודנו, אז לפחות בחלק גדול יותר ממנו, לקרב את תחילת הגאולה.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
הרב ג'רמי מילגרום הוא נצר לרבנים קונסרבטיבים, הגיע לארץ על גלי רחשי אתחלתא דגאולה של 1967. עבר/שרד מסלול קליטה ישראלי עשיר, מגוון ומאתגר: ישיבה תיכונית, גימנסיה, נח"ל (גרעין של בני עקיבא!), ב"א במחשבת ישראל בעברית -- וחזר לארה"ב רק לשנתיים ללימודי רבנות בבית המדרש לרבנים באמריקה (JTSA), שם הוסמך. מוקד עבודתו הרבנית הוא בהבנה בין-דתית עם נוצרים ומוסלמים, שהוביל להקמת המיזם היהודי-פלסטיני "אנשי דת למען השלום", והוא נמנה על מייסדי "קול רבני לזכויות אדם" ("רבנים למען זכויות האדם").