"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה." (שמות ו' ט')
פרשת וארא נפתחת בנבואת הגאולה של עם ישראל מעבדות מצרים. הקדוש ברוך הוא שומע את נאקת בני ישראל, ומבטיח להוציא את העם מגלותם, להציל אותם מיד אויביהם, ולהבטיח לעם עתיד אחר, עתיד של חירות.
עם זאת, כאשר נושא משה נבואה זו באזני העם, הם אינם מפיחים תקוות, ואף אינם מטים אוזן לשמוע. המכילתא שואלת בתמיהה כיצד ניתן להישאר אדישים לנבואה של חירות וגאולה: "וכי יש לך אדם שהוא מתבשר בשורה טובה ואינו שמח? [...] רבו מוציאו לחירות ואינו שמח?" (מכילתא, שמות י"ב ו')
מה מונע מבני ישראל לקבל את נבואת משה? מה הוא אותו קוצר הרוח הסוגר על לבבם מכל תקווה? בתגובה לשאלות אלה מסבירה המכילתא מה הן העבותות הקושרות את בני ישראל ומונעות את היציאה לחירות: "אלא שהיה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה."
לבני ישראל קשה לשמוע על יציאת מצרים, כיוון שהם אינם משועבדים רק לשרי מצרים ונוגשיהם, בני ישראל משועבדים לאלוהי מצרים גם כן. עם כל תוקף העבודה בוחרים בני ישראל לאטום את ליבם ואוזניהם מפני כל שינוי, כיון שבשינוי זה נעוץ שינוי של סדרים ואמונות ראשוניים ביותר.
כאשר בא משה אל בני ישראל, אלה נמנעים מלבחור בחירות, כיוון שעודם משועבדים בכבלי ובשגיאות העבר. ללמדנו שלעתים הדרך לחירות יכולה להיות סלולה ופתוחה, ועדיין נעדיף שלא לצעוד בה, עדיין נבחר בשעבוד על פני החירות. קוצר הרוח הוא תופעה אנושית ביותר, בעתים של ערעור ואימה אנו נוטים לדבוק במוכר ולהימנע מכל דבר חדש. כאשר אנו עושים כן, אנו פועלים מתוך קוצר רוח.
על-מנת להיגאל עלינו להעז ולהתגבר על קוצר הרוח, על אותם האלילים המשאירים אותנו מאחור.
אין אדם יוצא משעבוד אלמלא רוחו מוכנה לצאת עימו.
אל מול קוצר הרוח משה איננו משתתק, הוא איננו חוזר בו ממטרתו. משה ממשיך לפעול בשביל להוציא את בני ישראל לחירות. משה ממשיך לדבר אל העם, על-אף שרוחם קצרה והעבודה קשה. משה מדבר מעבר לשעבוד, ומציע לעם אופק אחר – חירות.
הנחת היסוד הניצבת בבסיס פעולתו של משה היא שהחירות תגבר על השיעבוד, אלילי העבר אינם יכולים לחסות לנצח על התקווה לעתיד מסוג אחר. הנחה זו תקפה לפני ארבעת אלפים שנה, והנחה זו תקפה כיום.
ערך החירות נמצא בתשתית הפעילות לקידום זכויות אדם. לכל אדם ישנה זכות לחירות, ולכל אדם ישנה אחריות שזכות זו תמומש. כפעילים ופעילות למען זכויות אדם אנו פועלים רבות על-מנת לאפשר זאת, אך בכך איננה מסתכמת פעילותנו. עלינו להתמודד גם כן עם 'קוצר הרוח', עם ממסד הבוחר להקריב את החירות על-מנת לשמר את עצמו. עלינו להכיר בכך שלעתים הדרך לחירות פתוחה אך הציבור מסרב לדבוק בה. דווקא במצבים אלה יש להציע אורך רוח, יש לשרטט תמונה אחרת אפשרות אחרת. יש לסייע למי שלצידנו לעזוב את המכשולים החוסמים את דרכם.
להרים קול של זכויות אדם משמע לדבוק בחירות על-פני כל שיעבוד ולסייע לכל מי שסביבנו למצוא חירות לצידנו. הלוואי וקול מעין זה יישמע סביבנו, ויעזור לכולנו לפעול תמיד מתוך תקווה ואורך רוח.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
דוד גודמן הוא רב קהילת מורשת אברהם בירושלים, ביחד עם אשתו הרבה אמירית רוזן. דוד חבר בוועד המנהל של קול רבני לזכויות אדם.
פרשת וארא נפתחת בנבואת הגאולה של עם ישראל מעבדות מצרים. הקדוש ברוך הוא שומע את נאקת בני ישראל, ומבטיח להוציא את העם מגלותם, להציל אותם מיד אויביהם, ולהבטיח לעם עתיד אחר, עתיד של חירות.
עם זאת, כאשר נושא משה נבואה זו באזני העם, הם אינם מפיחים תקוות, ואף אינם מטים אוזן לשמוע. המכילתא שואלת בתמיהה כיצד ניתן להישאר אדישים לנבואה של חירות וגאולה: "וכי יש לך אדם שהוא מתבשר בשורה טובה ואינו שמח? [...] רבו מוציאו לחירות ואינו שמח?" (מכילתא, שמות י"ב ו')
מה מונע מבני ישראל לקבל את נבואת משה? מה הוא אותו קוצר הרוח הסוגר על לבבם מכל תקווה? בתגובה לשאלות אלה מסבירה המכילתא מה הן העבותות הקושרות את בני ישראל ומונעות את היציאה לחירות: "אלא שהיה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה."
לבני ישראל קשה לשמוע על יציאת מצרים, כיוון שהם אינם משועבדים רק לשרי מצרים ונוגשיהם, בני ישראל משועבדים לאלוהי מצרים גם כן. עם כל תוקף העבודה בוחרים בני ישראל לאטום את ליבם ואוזניהם מפני כל שינוי, כיון שבשינוי זה נעוץ שינוי של סדרים ואמונות ראשוניים ביותר.
כאשר בא משה אל בני ישראל, אלה נמנעים מלבחור בחירות, כיוון שעודם משועבדים בכבלי ובשגיאות העבר. ללמדנו שלעתים הדרך לחירות יכולה להיות סלולה ופתוחה, ועדיין נעדיף שלא לצעוד בה, עדיין נבחר בשעבוד על פני החירות. קוצר הרוח הוא תופעה אנושית ביותר, בעתים של ערעור ואימה אנו נוטים לדבוק במוכר ולהימנע מכל דבר חדש. כאשר אנו עושים כן, אנו פועלים מתוך קוצר רוח.
על-מנת להיגאל עלינו להעז ולהתגבר על קוצר הרוח, על אותם האלילים המשאירים אותנו מאחור.
אין אדם יוצא משעבוד אלמלא רוחו מוכנה לצאת עימו.
אל מול קוצר הרוח משה איננו משתתק, הוא איננו חוזר בו ממטרתו. משה ממשיך לפעול בשביל להוציא את בני ישראל לחירות. משה ממשיך לדבר אל העם, על-אף שרוחם קצרה והעבודה קשה. משה מדבר מעבר לשעבוד, ומציע לעם אופק אחר – חירות.
הנחת היסוד הניצבת בבסיס פעולתו של משה היא שהחירות תגבר על השיעבוד, אלילי העבר אינם יכולים לחסות לנצח על התקווה לעתיד מסוג אחר. הנחה זו תקפה לפני ארבעת אלפים שנה, והנחה זו תקפה כיום.
ערך החירות נמצא בתשתית הפעילות לקידום זכויות אדם. לכל אדם ישנה זכות לחירות, ולכל אדם ישנה אחריות שזכות זו תמומש. כפעילים ופעילות למען זכויות אדם אנו פועלים רבות על-מנת לאפשר זאת, אך בכך איננה מסתכמת פעילותנו. עלינו להתמודד גם כן עם 'קוצר הרוח', עם ממסד הבוחר להקריב את החירות על-מנת לשמר את עצמו. עלינו להכיר בכך שלעתים הדרך לחירות פתוחה אך הציבור מסרב לדבוק בה. דווקא במצבים אלה יש להציע אורך רוח, יש לשרטט תמונה אחרת אפשרות אחרת. יש לסייע למי שלצידנו לעזוב את המכשולים החוסמים את דרכם.
להרים קול של זכויות אדם משמע לדבוק בחירות על-פני כל שיעבוד ולסייע לכל מי שסביבנו למצוא חירות לצידנו. הלוואי וקול מעין זה יישמע סביבנו, ויעזור לכולנו לפעול תמיד מתוך תקווה ואורך רוח.
-------------------------------------------------------------------------------------------------
דוד גודמן הוא רב קהילת מורשת אברהם בירושלים, ביחד עם אשתו הרבה אמירית רוזן. דוד חבר בוועד המנהל של קול רבני לזכויות אדם.